בש"פ 2644/11 יעקב דהן נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית משפט המחוזי בבאר שבע (כבוד הנשיא י' אלון) מיום 23.3.11, שבה דחה ערר והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, בהתאם להחלטת בית משפט השלום באר שבע (כבוד השופט א' טהה) מיום 9.3.11.

1.

הערר הוגש כבקשת רשות ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8), ס"ח תשע"א-2011, שנכנס לתוקף ביום 27.3.11. בשים לב לכך שההחלטה נתקבלה לפני שהחוק נכנס לתוקף, החלטתי לדון בבקשה זו כבערר בזכות.

2.

ביום 27.1.11 הוגש נגד העורר כתב אישום לבית משפט שלום בבאר שבע ובו שישה אישומים, המייחסים לו עבירות התפרצות לבתי מגורים וגניבה. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בית משפט השלום הורה על קבלת תסקיר שירות מבחן, שיבחן חלופה טיפולית עבור העורר על רקע שימוש מתמשך בסמים.

3.

שירות המבחן, בתסקירו מיום 17.2.11, המליץ על שילוב העורר בחלופה טיפולית. כעולה מהתסקיר, העורר, אדם בן 44, מכור לסמים שנים ארוכות, ריצה בעברו מספר רב של עונשי מאסר בפועל, אשר במהלכם לא ערך ניסיונות גמילה מסודרים. בתסקיר, התרשם שירות המבחן כי העורר עייף מאורח חייו ההתמכרותי וכי הוא בעל מוטיבציה לעבור גמילה במסגרת טיפולית סגורה וארוכת טווח. בהמלצתו ציין שירות המבחן כי העורר עבר את מרבית הבדיקות המקדימות הנחוצות בטרם ישולב בקהילה טיפולית, ומהן עולה כי הוא מתאים לטיפול כאמור. לפיכך, ולמרות שקבע כי נשקפת ממנו מסוכנות מסויימת, המליץ שירות המבחן על שילובו של העורר במסגרת טיפולית סגורה. בתסקיר משלים מיום 2.3.11, שנערך ביוזמת שירות המבחן, לאחר שהתפנה מקום עבור העורר במסגרת הטיפולית אליה יועד, חזר שירות המבחן על המלצתו כי העורר ישולב באישפוזית סגורה באשדוד, ועם סיום הטיפול יועבר לקהילה טיפולית "מדלת לדלת".

4.

בית משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופט א' טהה) דחה את בקשת העורר לשחררו לחלופת מעצר במסגרת טיפולית והורה על מעצרו עד תום ההליכים. נוכח עברו הפלילי המכביד ובשל כך שסבר כי נסיבות המקרה אינן נכנסות בגדר החריג לכלל, לפיו קביעת הליך שיקומי ידון בשלב גזירת הדין וריצוי המאסר ולא בשלב הדיון במעצר, קבע בית המשפט כי אין מקום לקבל את המלצת שירות המבחן לשחרור העורר לקהילה טיפולית.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד הנשיא י' אלון) דחה את הערר שהוגש מטעם העורר על החלטה זו. בהחלטתו, הדגיש בית המשפט את עברו הפלילי המכביד של העורר, אשר ריצה אחד עשר מאסרים בעברו, שאת האחרון שבהם סיים לרצות שבועיים לפני ביצוען לכאורה של העבירות המיוחסות לו בכתב האישום הנוכחי, וזאת שעה שעומד נגדו מעצר על תנאי. בית המשפט קמא הוסיף כי במסגרת מאסריו בעבר, ניסה העורר להשתלב בטיפול גמילה, אך חזר לסורו שוב ושוב. לפיכך, הסכים בית המשפט כי אין לשחרר את העורר למסגרת טיפולית בשלב זה, שכן בנסיבות המקרה אין הצדקה להפעלת החריגים לכלל האמור ומשכך הורה על המשך מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

מכאן הערר שבפני.

5.

העורר ממקד את הערר בבקשתו להורות על שחרורו לקהילה טיפולית כפי שהומלץ על ידי שירות המבחן בתסקיריו מיום 17.2.11 ו-2.3.11. בא כוחו טוען כי בית המשפט קמא שגה בכך שאימץ את החלטת בית משפט השלום, שכן בעניינו של העורר מתקיימים חריגים לכלל הנזכר לעיל בדבר המועד להליך גמילה. לדבריו, קצינת המבחן התרשמה כי העורר הינו בעל מוטיבציה כנה לעריכת גמילה במסגרת טיפולית סגורה וארוכת טווח, המבוססת על עייפות מאורח חייו ההתמכרותי. עוד מציין הוא כי כעולה מהתסקיר בעניינו של העורר, מדובר באדם אשר מודע להתמכרותו ארוכת השנים לסמים ומאמין ביכולתו להצליח בהליך גמילה. הוא מדגיש כי עם שחרורו מהמאסר האחרון שריצה, פנה העורר מיוזמתו לגורמים טיפוליים במרכז מתדון, ואף ביצע בדיקות רפואיות אשר אפשרו את קליטתו המהירה בחלופה הטיפולית בשלב הדיון בהארכת המעצר. באשר לנימוק כי העורר כשל בעבר בהליך הגמילה במסגרת מאסרו, משיב בא כוח העורר כי הליך זה נקטע מסיבה שאינה תלויה בעורר עצמו, אלא בשל סגירת הפרויקט ושילובו באגף רגיל. לסיכום דבריו, ביקש בא כוחו מבית משפט זה ליתן לעורר הזדמנות לשיקום ולגמילה, בכך שיורה על שילובו במסגרת טיפולית סגורה וארוכת טווח, בהתאם להמלצת שירות המבחן.

בדיון שנערך בפני ביום 6.4.10 שמעתי אף את דבריי העורר, אשר ציין בפני כי מאס בדרך חייו ההתמכרותית והעבריינית, שאינה מאפשרת לו להתקדם בחייו ולהיות בקשר עם בנו בן ה-14. הוא הדגיש את רצונו להשתלב במסגרת טיפולית, במטרה להיגמל מסמים ולפתוח דף חדש בחייו.

6.

מנגד, טוען בא כוח המשיבה כי יש לדחות את הערר הואיל ועניינו של העורר אינו נופל בגדר החריגים לכלל, לפיו העיתוי הראוי להליך הגמילה אינו בשלב המעצר. הוא מציין כי העורר אינו צעיר וכי ניתנה לו במסגרת מאסרו האחרון הזדמנות גמילה, בה כשל. לדבריו, אין להתערב בהחלטת הערכאות דלמטה שבחנו את עניינו של העורר, וקבעו כי במקרה דנן אין הצדקה לסטות מן הכלל הקובע כי הליך שיקומי יידון במסגרת גזר הדין ולא בשלב זה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בהחלטות בית משפט קמא ובתסקירי שירות המבחן, ולאחר לבטים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

7.

אכן, הכלל הוא כי שקילת הליכי טיפול וגמילה מסמים תיעשה בשלב גזירת הדין וריצוי העונש (ראו למשל: בש"פ 4068/03 אלחרר נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.5.03); בש"פ 11981/04 שפק נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 9.1.05)), וכי רק במקרים חריגים, התלויים בין היתר במסוכנות הנאשם, בסיכויי הצלחת הטיפול ובשאלת כנות רצונו להיגמל – יתאפשר שחרורו לחלופת מעצר טיפולית בשלב הדיון במעצר (בש"פ 3418/10 עוזרי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 9.5.10); בש"פ 8386/05 יבדייב נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 14.9.05) ). לאחרונה אף הובעה דעה כי ניתן לסטות מכלל זה בהתקיים שניים או יותר משלושת החריגים הבאים: הנאשם החל בהליך הגמילה בטרם ביצע את העבירה שבגינה נעצר; סיכויי הצלחת הנאשם בהליך הגמילה גבוהים; יש בכוחו של הליך הגמילה ליתן מענה למסוכנות הנשקפת מן הנאשם (ראו: בש"פ 1981/11 מדינת

ישראל נ' אשר סויסה (לא פורסמה, 21.3.11) (להלן: עניין סויסה )).

ניתן לעמוד על מגוון שיקולים, המנחים את בית המשפט בבוחנו את השאלה האם מתקיימים החריגים דלעיל, וביניהם: מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם הנלמדת בין היתר מעברו הפלילי ומסוג העבירות המיוחסות לו; האם מוכנותו של הנאשם להשתלב בטיפול כנה או שמא כל רצונו הוא להתחמק משהות במעצר; נכונות מוסד מתאים לקלוט את הנאשם; גילו והזדמנויות הגמילה שניתנו לו בעבר (וראו את הדיון שניהל חברי השופט י' עמית, הפורט את השיקולים המנחים בעניין זה, שם , בפסקאות 9-10; וכן בש"פ 1098/04 ביטון נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 19.2.2004); בש"פ 225/99 חושינסקי נ' מדינת ישראל פ"ד נג(1) 140 (1999); בש"פ 10491/05 גלם נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 14.11.05)). ודוק, בבוחנו את שאלת חלופת המעצר של נאשם המבקש להשתלב בקהילה טיפולית, ייבחן בית המשפט כל מקרה לגופו, לאור נסיבותיו הקונקרטיות. אין מקרה אחד דומה למשנהו, כל נאשם שונה מחברו. הדברים יפים במיוחד בדיון בעבירות שבוצעו כתוצאה משימוש בסמים, נגע קשה אותו יש לנסות לבער ככל הניתן (בש"פ 8791/10 חגי לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 20.12.10); בש"פ 4185/03 אביטן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 14.05.03)) .

8.

בעניינו, אכן אין להקל ראש ברמת המסוכנות הנשקפת מן העורר. מדובר באדם בעל עבר פלילי מכביד, אשר הורשע בעבירות שונות שבוצעו על רקע התמכרותו רבת השנים לסמים. העבירות המיוחסות לו פוגעות באינטרס הציבורי ובל נשכח כי אלו בוצעו לכאורה תוך הפרת מאסר על תנאי שעומד לחובתו, ושבועיים בלבד לאחר שסיים לרצות מאסר קודם. נתונים אלו מלמדים על מסוכנותו של העורר, כפי שעולה גם מתסקיר שירות המבחן. שיקולים אלו מטים את הכף לחובתו ולטובת ההחלטה להשאירו במעצר עם תום ההליכים.

יחד עם זאת, התרשמתי כי רצונו של העורר להתחיל בהליך גמילה הוא כן ואמיתי, ואין מטרתו התחמקות ממעצר. תסקיר שנערך בעניינו מתאר כיצד ביטא העורר עייפות מאורח חייו העברייני, וקצינת המבחן התרשמה כי הוא חדור מוטיבציה להשתלב בהליך גמילה ולהשתקם. העורר מכור זה שנים רבות לסמים ולראשונה בחייו מביע נכונות להיגמל מסמים ולפתוח דף חדש בחייו. אינני סבורה כי יש באי הצלחתו של העורר בטיפול הגמילה האחרון בו השתתף בין כותלי בית הסוהר כדי לשלול את נכונותו להשתלב בטיפול כמו גם את התקיימות החריגים לכלל בעניינו. לא ניתן לשלול את טענת העורר שאי הצלחתו בטיפול נבעה משום שהתוכנית הופסקה מסיבות שאינן תלויות בו, והדבר הביא לשילובו באגף רגיל בבית הסוהר, בטרם הושלם הליך הגמילה. למעשה, עתה תהיה זו ההזדמנות הראשונה הניתנת לעורר להשתלב בקהילה טיפולית סגורה ולזכות במסגרת תומכת בהליך הגמילה והשיקום. לא זו אף זו. העורר עשה צעד אופרטיבי, מיוזמתו, בכך שפנה לעריכת הבדיקות הנחוצות לשילובו בקהילה טיפולית, עוד בטרם התקבלה המלצת שירות המבחן. נקיטת צעד כאמור, בהחלט מהווה שיקול לסטייה מהכלל בדבר השלב הראוי לבחינת שיקולי טיפול וגמילה. בהיבט המסוכנות הנשקפת מן העורר, סבורני כי יש בהצעת שירות המבחן כדי לאיינה. ניתן להניח כי העורר ביצע לכאורה את עבירות הרכוש המיוחסות לו כדי לממן את צריכת הסמים, ומשכך יש באופייה הסגור של הקהילה הטיפולית כדי להקהות את המסוכנות הנשקפת ממנו לביצוע עבירות חוזרות בשל צורך זה. הנה כי כן, ההנחה היא כי שילובו של העורר בהצלחה בקהילה הטיפולית, ישרת אף את האינטרס הציבורי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירות. לאור האמור, דומה כי סיכויי הצלחתו של העורר בהליך הטיפולי גבוהים וכי יש בהליך כאמור כדי לקעקע את המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור. לפיכך, בנסיבות אלה, בהן נמצא מקום טיפולי היכול לשמש מסגרת מתאימה לגמילתו של העורר, מוצדקת לטעמי הסטייה מן הכלל בדבר המועד הרצוי לבחינת אפשרויות הטיפול בנאשם, ויש להורות כי הנאשם ישוחרר לחלופה טיפולית סגורה

בשלב זה.

אשר על כן, שירות המבחן יתאם עבור העורר מועד ראיון קבלה בקהילה טיפולית באשפוזית סגורה באשדוד וכן ישלים את הבדיקות הרפואיות הנדרשות לצורך זה. בהתאם לסיכום הראיון ותוצאות הבדיקות, ידון בית משפט השלום בתנאי שחרורו של העורר לקבלת הטיפול. עד אשר ישולב בקהילה הטיפולית יוותר העורר במעצר.