בש"פ 8000/12 ישראל רוזן נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט צ'

קאפח ), מיום 11.10.2012, בתיק מ"ת 13883-08-12, במסגרתה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.

כתב האישום שהוגש נגד העורר

2.

ביום 22.7.2012 הוגש נגד העורר כתב אישום, אשר ייחס לו את העבירות הבאות: גניבה בידי מורשה, לפי סעיף 393(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; זיוף בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין; שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין; ורישום כוזב במסמכי תאגיד, לפי סעיף 423 לחוק העונשין.

3.

מתיאור העובדות בכתב האישום עולה, כי העורר עבד בין השנים 2012-2002, כמנהל חשבונות בחברת אימאג'סאט אינטרנשיונל אן.וי, אשר הינה חברת היי-טק בינלאומית (להלן: החברה ). במסגרת תפקידו בחברה, היה העורר אחראי, בין היתר, להעביר מקדמות כספיות לעובדי החברה, אשר נסעו מטעם החברה ליעדים שונים בחו"ל. על פי נהלי החברה, לפני נסיעתו של עובד לחו"ל, היה על העורר למלא טופס בעניינו " בקשה להקצאת מט"ח לנסיעה – לקוחות מסחריים " (להלן: טופס הנסיעה

לחו"ל ), ובו לציין את סכום הכסף הנדרש לעובד. לאחר מילוי הטופס, היה על העורר להחתים אחד ממורשי החתימה בחברה, ולצרף חותמת של החברה. בהסתמך על טופס הנסיעה החתום, משך העורר את סכום הכסף המצוין בטופס מחשבון הבנק הדולרי של החברה.

4.

החל מינואר 2006 ועד אפריל 2012, כך על פי כתב האישום, מילא העורר, במאות הזדמנויות, בטופס הנסיעה לחו"ל, סכומים הנעים בין 1000-500$, או סכום שווה ערך ביורו, החתים את מורשי החתימה וזייף את הטופס ובו הסכום המבוקש למשיכה, בכך שהוסיף ספרה בתחילת או בסוף הסכום הנקוב בטופס. לאחר מכן, משך העורר את סכומי הכסף המצוינים בטופס המזויף מסניף הבנק, בו מתנהל חשבון החברה.

בתקופה המתוארת בכתב האישום, משך העורר מחשבון הבנק של החברה סכום כולל של 2,086,229$, ומתוך סכום זה העביר אך 196,170$ כמקדמה לעובדים עבור נסיעות לחו"ל; כ-18,000$ העביר לטובת הוצאות של " קופה קטנה " של החברה ויתר הסכום, על סך 1,872,059 $, גנב העורר במרמה ושילשל לכיסו.

נוסף על כך, דיווח העורר בספרי החשבונות של החברה, במרמה, על העברות בנקאיות מחשבון החברה לחשבון חברת הבת של החברה, כאשר סכומי הכסף שעליהם דיווח, מעולם לא עברו לחשבון חברת הבת. כמו כן, דיווח העורר בספרי החשבונות של החברה, בכזב, על הוצאות עבור " קופה קטנה " של החברה ושל חברת הבת, אשר לא הועברו בפועל לייעדם; כן דיווח העורר על הוצאות עבור " עמלות בנקאיות ", אשר לא ניגבו על ידי הבנק בפועל.

בכתב האישום צויין כי הנסיבות המחמירות המיוחסות לעורר מתבטאות בגובה הסכום שגנב, בעובדה שהעורר ניצל את מעמדו כמנהל חשבונות בחברה, בעובדה שהעורר ביצע את המרמה לאורך תקופה ארוכה של שש שנים, ובמספר המשיכות הרב שביצע.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

5.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו, לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). בבקשה נטען, כי בידי המשיבה יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, ובכלל זה, הודאתו של העורר בחקירותיו במשטרה, הן בגניבה, הן בשיטת הגניבה המפורטת בכתב האישום, והן בעובדה שהוא ניצל את הגישה שהיתה לו מתוקף תפקידו, לספרי החשבונות של החברה, על מנת לדווח על פעולות פיקטיביות.

בנוסף, בשימוע שנערך לעורר במשרדי החברה, מיד עם גילוי המרמה ביום 19.4.2012, הוא הודה שגנב מחשבון החברה סכום של 155,000$ ואף מסר פרטים על אודות שיטת הגניבה, באמצעות זיוף טפסי הנסיעה לחו"ל והגדלת סכומי הכסף הנקובים בהם. העורר אף טען בשימוע שהינו מכור להימורים וכי השקיע סכומי כסף גבוהים בנכסים ובהשקעות בבורסה. כמו כן, העביר העורר מכתבי התנצלות למנהלי החברה, בהם הכיר בכך שעליו להחזיר את הכספים לחברה. זאת ועוד, ברשות המשיבה פירוט חשבונות הבנק של העורר, מהם עולה כי במהלך התקופה הרלוונטית , העביר העורר 4,625,312 ₪ לחשבונו הפרטי. מדו"ח רבעוני של ציינג' להמרת כספים בשם " צ'ירפול ציינג' ", ניתן ללמוד על פעולות שביצע העורר, בדבר המרת דולרים לשקלים. בידי המשיבה אף מצויים הטפסים המזויפים, כשהם חתומים על-ידי העורר, בהם הוא השתמש למשיכת הכספים, ואף עדויות העובדים ומנהלי החברה כי סכומים אלה לא הועברו לעובדים. בנוסף, בידי המשיבה פירוט הפעולות והעברות הכספים הפיקטיביות, שהזין העורר בספרי החשבונות של החברה.

6.

לצד זה, ציינה המשיבה בבקשתה כי לעורר אזרחות דרום אפריקאית, ובין המסמכים במשרדי החברה, נמצאו התכתבויות של העורר עם חברה זרה בקפריסין, בנוגע למשרת מנהל בכיר, כאשר העורר הביע נכונות לעזוב את ישראל לטובת המשרה.

עוד הבהירה המשיבה, כי בשנת 2001 הרשיע בית משפט השלום בירושלים את העורר בעבירות של גניבה בידי עובד ועבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, בכך שבעת ששימש כמנהל חשבונות בסופרמרקט, הוא נטל בלא רשות ממעבידו סכום של 375,000 ₪, תוך שערך רישומים כוזבים בספרי החשבונות ובמחשב העסק. כמו כן, כאשר שימש כמנהל חשבונות בעיתון " ג'רוסלם פוסט " גנב העורר מספר המחאות, בסך של כ-5,800$. בגין כך, נידון העורר ל-24 חודשי מאסר בפועל וכן למאסר מותנה.

עוד הוסיפה המשיבה וטענה, כי עונש המאסר שריצה העורר לא הרתיעו, ובסמוך לשחרורו מבית הכלא , החל העורר לעבוד כמנהל חשבונות בחברה, בה ביצע את מעשי המרמה המיוחסים לו בכתב האישום.

7.

לבסוף, נטען על-ידי המשיבה, כי מעשיו של העורר מעידים על התנהגות עבריינית שיטתית, כאשר עבירות

המרמה בוצעו לאורך זמן ובהיקף סכומים ניכר. נסיבות אלה מעידות על מסוכנות רבה הנשקפת מן העורר והן מקימות עילת מעצר, אף שמדובר בעבירות רכוש. לטענת המשיבה, מסקנה זו מתחזקת לנוכח העובדה שהעורר הורשע לפי תחילת עבודתו בחברה, בעבירות דומות ואף שיטת המרמה היתה זהה לשיטת המרמה בכתב אישום זה.

תסקירי המעצר מטעם שירות המבחן

8.

ביום 10.9.2012, התקבל תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן, בעניינו של העורר. שירות המבחן התרשם כי העורר מכיר בהתמכרותו להימורים וכיום הוא מבין את הבעייתיות המוסרית הגלומה בהתנהגותו, כפי שזו עולה מכתב האישום. שירות המבחן העריך, כי חייו של העורר נסובו סביב נושא ההימורים, בהם נטל חלק באופן אינטנסיבי, ובהיקפים גדולים, שהעמיקו בחלוף הזמן, תוך ביצוע עבירות מרמה והסתרתם ממשפחתו, וזאת ללא ניסיונות טיפוליים משמעותיים בעברו. עוד צויין, כי כיום יש ביכולתו של העורר להכיר בבעייתו, לשתף אחרים בקשייו והוא אף הביע צער על מצבו. ואולם, בהתאם לרמת הסיכון, המליץ שירות המבחן על השתלבותו של העורר במסגרת קהילה טיפולית סגורה, בלא המלצה לשחרר את העורר לחלופת מעצר אחרת.

9.

ביום 10.10.2012, התקבל תסקיר מעצר משלים מטעם שירות המבחן, בהתאם להחלטת בית משפט קמא. מהתסקיר עולה כי שירות המבחן חזר ובחן את נתוניו של העורר והתרשם כי מדובר באדם המונע על-ידי בצע כסף, חש צורך בריגושים וקיימת אצלו פנטזיה לעשיית כסף מהיר. עוד צויין, כי טיפול אינטנסיבי בקהילה עשוי להפחית את רמת הסיכון של העורר לביצוע עבירות מרמה בטווח הקרוב, אך, לאור אישיותו המניפולטיבית; אופי העבירות המיוחסות לו במשך שנים רבות; העובדה שהוא ריצה בעבר מאסר בפועל; וכן בתקופה שקדמה למעצרו הגיש מועמדות למשרות בחו"ל, ניתן ללמוד על היעדר בשלות לשינוי. שירות המבחן קבע, כי העורר אינו בשל כיום לטיפול אינטנסיבי ובקשתו להשתלב בטיפול, אינה נשענת על מוטיבציה פנימית לשינוי, אלא על מניפולציה שנועדה להיטיב את תנאי מעצרו.

החלטת בית המשפט המחוזי

10.

ביום 11.10.2012, ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי, מפי כב' השופט צ'

קאפח , אשר קבע כי אין מקום לסטות מהמלצות שירות המבחן, העולות בקנה אחד עם העובדות ועם הגיון החיים. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהאמור בשני התסקירים אינו מעודד ועולה מהם כי המוטיבציה, אשר מבטא העורר לגמילה במסגרת סגורה, הינה מן השפה ולחוץ.

בית המשפט המחוזי ציין כי העורר גזל את החברה שבשירותה עבד, זמן קצר לאחר שסיים לרצות עונש מאסר בפועל, בגין ביצוע עבירות דומות. שחרור העורר לחלופת מעצר, הוא מתכון כמעט בטוח להישנות העבירות, שהרי העורר מעיד על עצמו, למרבה הצער, כי הוא בבחינת שור נגח.

עוד נקבע בהחלטה, כי קיימת עילת מעצר נוספת והיא החשש להימלטות מן הדין. לעורר יש זיקה ברורה לארץ זרה והוא אף ניהל מגעים לעבוד בחברות שמקום מושבן בחו"ל. לאור דברים אלו, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

הערר על החלטת בית המשפט המחוזי

11.

בערר, אשר הוגש על-ידי עו"ד אלון רפפורט, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי שעה שלא הורה על שחרורו של העורר לטיפול בקהילה הסגורה " רטורנו ", בתנאי מעצר בית מלא. זאת, לאור ההמלצה המופיעה בתסקיר הראשון מטעם שירות המבחן, אשר סבר כי קהילה סגורה הינה הטיפול הראוי והנכון לעורר.

עוד טען עו"ד רפפורט, כי טעה בית המשפט המחוזי, כאשר לא קיבל את טענת העורר, לפיה לא ניתן כל הסבר לשינוי גישתו של שירות המבחן, בתסקיר השני. עו"ד רפפורט הדגיש כי לצורך הכנת התסקיר המשלים, שירות המבחן לא נפגש עם העורר בשנית, ולמעשה, כל נתוניו של העורר בדבר עברו, התמכרותו להימורים ומאסרו הקודם, היו ידועים לשירות המבחן, שעה שערך את התסקיר הראשון. לפיכך, כך נטען, טעה בית המשפט המחוזי, כאשר סמך את ידיו על קביעת שירות המבחן ומצא כי העורר אינו ראוי להשתלב בהליך טיפולי.

נוסף על כך, נטען כי מעשי העבירה המיוחסים לעורר בכתב האישום, כמו גם העבירות הקודמות בהן הורשע, נעשו במסגרת עבודתו, תוך שניתנה לו גישה למסמכי הנהלת החשבונות ולחשבונות הבנק של מעסיקיו. בהתייחס לדפוס פעולה זה, חלופת מעצר בקהילה סגורה, במסגרתה יורחק העורר מגישה כלשהי לספרי הנהלת חשבונות ולחשבונות בנקים של מעסיקיו, תהווה חלופה טובה, אשר תאיין כל מסוכנות להישנות עבירות דומות.

עוד הוסיף וטען עו"ד רפפורט כי טעה בית משפט קמא, שעה שראה בקשר שהיה לעורר עם חברה מחו"ל כנסיבה נוספת, אשר בגינה הורה על מעצרו עד תום ההליכים. נטען, כי העורר יודע זמן רב על החקירה נגדו, עוד טרם נעצר, והקשר עם החברה בחו"ל נעשה בחודש ינואר 2012, ולא הבשיל כדי קבלת עבודה. אין כל ראיה, כך נטען, כי העורר עושה ניסיונות אחרים לעזוב את הארץ, כאשר כל משפחתו שוהה בישראל. לטענת העורר, אין לראות בקשר עם חברה מחו"ל, חודשים רבים עובר למעצרו, משום ראיה המבססת חשש להימלטות מאימת הדין.

עו"ד רפפורט אישר כי על פי הפסיקה, העיתוי הראוי לגמילה הינו בשלב שלאחר מתן גזר הדין, אלא אם מתקיימות נסיבות חריגות. לטענתו של עו"ד רפפורט, נסיבותיו של העורר מקיימות את התנאים החריגים שנקבעו, שכן, על פי התסקיר הראשון, סיכויי הצלחת הגמילה גבוהים, וזאת נוכח דפוסי ביצוע העבירה על-ידי העורר והיותה של קהילת " רטורנו " מוכרת וידועה, ויש בה כדי לתת מענה הולם למסוכנות הנשקפת מן העורר.

לאור כל זאת, התבקשתי להורות על שחרורו של העורר לקהילה הטיפולית " רטורנו ", בתנאי מעצר בית מלא.

עמדת המשיבה

12.

בדיון שנערך לפניי, ביום

17.12.2012, טענה באת-כח המשיבה, עו"ד יעל שרף, כי יש לדחות את הערר. המשיבה ציינה כי העורר נדון לשנתיים מאסר בפועל בתיק קודם, וזמן קצר לאחר מכן החל לעבוד בחברה כמנהל חשבונות, שם ביצע את אותן עבירות, במשך כ-6 שנים. רק לאחר שהעורר נתפס, ומנהלי החברה עימתו אותו עם החשדות נגדו, הבין העורר כי יוגש נגדו כתב אישום, ולכן הוא פנה לקהילה הטיפולית " רטורנו ".

בנוסף, טענה המשיבה, כי שני התסקירים שהוגשו בעניינו של העורר אינם מנוגדים זה לזה. שניהם עולים בקנה אחד, אינם מחמיאים לעורר ואינם תומכים בהליך החריג של טיפול בשלב המעצר.

עוד הוסיפה המשיבה וטענה, כי לעורר אזרחות דרום אפריקאית, והוא התקשר עם חברה בקפריסין בנוגע למשרה מסויימת. בנוסף, כל נכסיו של העורר בישראל מעוקלים, כאשר נתונים אלה מעלים חשש להימלטות מן הדין. לעניין המסוכנות, טענה המשיבה, כי מבחינה זו מתחייבת השגחה מאוד הדוקה על העורר וכי מוסד " רטורנו " אינו יכול לדאוג לשמירה הרמטית עליו, כמתבקש מכלל הנסיבות.

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינתי בחומר שהונח לפניי ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולתסקירי שירות המבחן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. במקרה דנן, אין מחלוקת בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית, בעלת פוטנציאל לביסוס אשמתו של העורר, כמו גם על קיומן של עילות מעצרו העומדות נגדו. בנסיבות אלה, ממוקד עררו של העורר בדרישה לשילובו בקהילה הטיפולית " רטורנו ", במסגרת חלופת מעצר.

בשורה ארוכה של החלטות שיצאו מלפני בית משפט זה, נקבע כי, ככלל, המועד המתאים לבחינת אפשרויות הטיפול בנאשם, במסגרות של גמילה מהתמכרות כלשהי, הינו השלב שלאחר גזירת הדין ובמהלך ריצוי עונש המאסר (ראו, למשל, בש"פ 11981/04 שפק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.1.2005); בש"פ 2644/11 דהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.4.2011); בש"פ 2009/12 גאבר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.3.2012)). בהתאם לפסיקה, רק בנסיבות חריגות, התלויות, בין היתר, במסוכנות הנאשם, בסיכויי הצלחת הטיפול ובשאלת כנות רצונו להיגמל, יתאפשר שחרורו לחלופת מעצר טיפולית, בשלב הדיון במעצר (בש"פ 3036/08 עמראווי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.6.2008); בש"פ 3418/10 עוזרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.5.2010); בש"פ 6167/10 נחומוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.9.2010); בש"פ 6321/11 חייפיץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.9.2011)). אמנם, מרבית הפסיקה הדנה בנושא זה, מתייחסת לטיפול וגמילה מהתמכרות לסמים או לאלכוהול, ואולם, נראה כי הדברים נכונים, בשינויים המחוייבים, אף בענייננו, כאשר מדובר בהתמכרות להימורים.

14.

בבוא בית המשפט לבחון את השאלה, האם נאשם נכנס תחת אחד החריגים לכלל האמור, עליו להידרש למספר נושאים, וביניהם: האם הנאשם החל בגמילה עוד לפני שביצע את העבירה שבגינה נעצר; סיכויי הצלחת טיפול הגמילה, ובכלל זה מידת התאמתו ומוכנותו של הנאשם לשינוי; מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם, בשים לב לעברו הפלילי וסוג העבירות המיוחסות לו; האם יש בחלופת הגמילה כדי לאיין או להקהות את עילת המעצר (לסקירה רחבה של השיקולים המנחים בעת בחינה של חלופת מעצר, לשם הליכי טיפול וגמילה, ראו, בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה (לא פורסם, 21.3.2011) (להלן: עניין

סויסה )).

15.

במקרה דנן, אין להקל ראש ברמת המסוכנות הנשקפת מן העורר. עסקינן באדם בעל עבר פלילי, אשר הורשע בעבירות של גניבה וזיוף בנסיבות מחמירות, עבירות המיוחסות לו, בין היתר, אף במסגרת כתב האישום, מושא ערר זה. יתרה מזאת, מעשי המרמה אותם ביצע, לכאורה, העורר מתפרשים על פני תקופה של 6 שנים, במהלכה חזר העורר, באופן שיטתי, על מעשי הגניבה, הזיוף והדיווח הפיקטיבי בספרי החשבונות של החברה, כאשר בסופו של יום הוא שילשל, לכאורה, לכיסו במרמה, סכומי עתק. כל זאת, תוך ניצול מעמדו ותפקידו בחברה בה עבד, כמנהל חשבונות, ותוך הפרת אמונם של מעבידיו. נתונים אלה מובילים למסקנה כי אין בחלופת המעצר המוצעת כדי להקהות ממידת מסוכנותו של העורר. בהקשר זה, יש לזכור, כפי שאף טענה באת-כוח המשיבה, כי מוסד גמילה, גם אם מדובר במוסד סגור, אינו מהווה חלופת מעצר הרמטית.

16.

שירות המבחן הביע דעתו בעניינו של העורר, בשתי הזדמנויות, בקובעו כי העורר אינו מתאים להשתלב בהליך גמילה, כך שאין הסתברות גבוהה לגבי הצלחת הטיפול (והשוו, לעניין סוויסה , בפסקה 9.ג. להחלטה). זאת ועוד, מתסקיר שירות המבחן הראשון, אשר ניתן בעניינו של העורר, עולה כי הוצעה לו האפשרות להשתלב בקהילה טיפולית סגורה, במסגרתה יינתן לו טיפול אינטנסיבי בבעיית ההתמכרות, כנדרש במצבו ההתמכרותי, וזאת בתנאי מעצר בית. אלא שהעורר לא ביטא מוטיבציה ממשית להשתלבות במסגרת זו. רק בהמשך הדברים, ובמהלך דיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 12.9.2012, לאחר שהתקבל תסקיר המעצר הראשון בעניינו של העורר, טען בא כוחו, עו"ד רפפורט, כי העורר אינו מתנגד להשתלב בתוכנית טיפולית סגורה, על פי שיקול דעתו של שירות המבחן.

זאת ועוד, אף התסקיר השני בעניינו של העורר אינו מאיר פנים, וזאת בלשון המעטה. מהתסקיר השני עולה בבירור, ובאופן חד-משמעי, כי העורר אינו בשל לשינוי וכי רצונו המילולי להשתלב במסגרת טיפולית סגורה, נובע מתוך רצון לשפר את מצבו ואת תנאי מעצרו. התרשמות קצין המבחן היא כי העורר הוא בעל אישיות מניפולטיבית ואינו מכיר, באופן כן ואמיתי, בצורך לערוך שינוי עמוק בדפוסי חשיבתו והתנהלותו.

17.

הנה כי כן, נראה כי לפי עמדתו המקצועית של שירות המבחן, סיכויי הצלחת טיפול הגמילה אינם גבוהים, ונכונותו המילולית של העורר לשינוי אינה כנה. בשים לב לעברו הפלילי של העורר, לנסיבות המחמירות בהן ביצע את עבירות המרמה המיוחסות לו, ואשר מלמדות על

מידת מסוכנותו – אינני סבור כי יש בחלופת המעצר המוצעת כדי לאיין או להקהות את מסוכנותו ולהשיג את תכלית המעצר.

18.

לאור האמור לעיל, לא נמצא כל פגם בהחלטתו של בית משפט קמא להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

לפיכך, דין הערר להידחות.