בש"פ 2009/12 מנסור אל רחמן גאבר נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קאפח ) אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

1.

ביום 25.1.12 הוגש נגד העורר ונגד נאשם נוסף (להלן: תאמר ) כתב אישום שבו יוחסו לעורר עבירות של שוד, אחזקת סכין או אגרופן, נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא ביטוח לסיכוני צד ג'. לפי הנטען בכתב האישום, בסמוך לשעה 3 לפנות בבוקר ביום 19.1.2012 ניגשו העורר ותאמר למתלונן ברחוב סלומון בתל אביב. העורר ותאמר הורו למתלונן לסור עמם לפינת הרחוב. תאמר אחז בידיו של המתלונן בעוד שהעורר הצמיד כלי חד לבטנו ושדד ממנו את ארנקו ואת מפתחות רכבו. בשלב זה נמלך ככל הנראה תאמר בדעתו, ולפי הודעת המתלונן ביקש מהעורר להחזיר למתלונן את אשר נלקח ממנו. העורר סירב והורה לתאמר להיכנס לרכב. לאחר מכן נמלטו העורר ותאמר מהמקום עם רכבו של הקורבן ונהגו בו לסירוגין, ללא רישיון נהיגה או תעודת ביטוח תקפים, עד שנעצרו על ידי המשטרה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קאפח ) נעתר לבקשה, ודחה את בקשת העורר לעריכת תסקיר מעצר בעניינו אשר יבחן את האפשרות לשלבו במרכז גמילה מסמים כחלופת מעצר. בהחלטתו, ציין בית המשפט את עברו הפלילי המכביד של העורר אשר לו עשרים וארבע הרשעות קודמות, מהן בעבירות אלימות חמורות. בנוסף עמד בית המשפט על כך שבעבר הציג עצמו העורר בפני בית המשפט כמי שפניו לשנות את אורחות חייו אך נתבדה בהמשך הדרך. בנסיבות אלו קבע בית המשפט קמא שאין מקום להורות על עריכת תסקיר בעניינו של העורר, והורה על מעצרו עד תום ההליכים.

3.

מכאן הערר שלפניי. העורר טוען כי בית המשפט קמא שגה משלא הורה לערוך תסקיר מעצר בעניינו. בא כוחו המלומד של העורר לא חלק על כך כי לעורר עבר פלילי מכביד וארוך, וכי הוא נכנס ויוצא מבתי הסוהר מזה שנים רבות. לדבריו, נוכח סיווגו כאסיר וכעציר טעון הגנה, הוא מופרד מאוכלוסיית האסירים הכללית, ונמנעת ממנו האפשרות לקבל טיפול מקיף להתמכרותו במהלך שהותו מאחורי סורג ובריח; עם יציאתו לחופשי מניעה אותו התמכרותו שאינה זוכה לטיפול לביצוע עבירות פליליות, וחוזר חלילה. לשיטת העורר, הדרך היחידה לגדוע מעגל שוטה זה באיבו, היא שחרורו לחלופת מעצר במרכז גמילה מסמים. לדבריו, ניסה העורר לפנות למרכז גמילה עם שחרורו ממאסר, אך נדחה. לפיכך, מבקש הוא כי נורה על הגשת תסקיר מעצר שיבחן שאלה זו.

4.

בדיון שהתקיים לפני, טענה המדינה כי אין מקום להורות על עריכת תסקיר בעניינו של העורר נוכח דרגת מסוכנותו הגבוהה הנלמדת מעברו הפלילי המכביד וחומרת העבירות המיוחסות לו, וכן בשל סיכויי ההצלחה הנמוכים של הליך הגמילה. המדינה הדגישה כי במסגרת הליכים פליליים קודמים שהתנהלו בעניינו של העורר, טען הלה פעמים מספר כי הוא מבקש להשתקם מאורח חייו העברייני, אך דבר לא קרה.

דיון והכרעה

5.

ההלכה הפסוקה לעניין שחרורו של נאשם לחלופת מעצר של גמילה מסמים ידועה ומוכרת, ופורטה בהחלטתי ב בש"פ 1863/12 גיית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.3.2011), שם נדחתה בקשה דומה של תאמר, שותפו של העורר לכתב האישום. כידוע, בית המשפט יורה על שחרורו של נאשם לחלופת מעצר במרכז גמילה רק בנסיבות חריגות, וככלל, מן הראוי להכריע בעניין זה בשלב גזירת הדין ( בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה, פסקה 7 (לא פורסם, 21.3.2011) ).

6.

לא מצאתי עילה לחרוג מכלל זה בענייננו. לעורר עבר פלילי מכביד, אשר כולל עשרים וארבע הרשעות קודמות, ביניהן בעבירות אלימות חמורות. עבירת השוד שבה נאשם העורר כעת היא עבירת אלימות המקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית. נוכח המעשים המיוחסים לעורר ועברו הפלילי המכביד המלמד שאין בו מורא מרשויות החוק, אין מנוס מן המסקנה כי נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה לחברה. אף בחינת סיכויי ההצלחה של העורר בהליך הגמילה איננה מסייעת בהטיית הכף לטובתו. העורר טען בעבר בפני בית המשפט לא פעם כי יצא ממעגל העבריינות והשיב את חייו למסלול נורמטיבי. טענות אלו התבדו באורח עקבי והעורר חזר להתנהגותו העבריינית. בית המשפט קמא קבע שלהתרשמותו, ככל הנראה כוחותיו של המשיב אינם עומדים לו לעבור הליך גמילה. יחד עם זאת, אינני רואה לקבוע מסמרות באשר לסיכויי ההצלחה של הגמילה או באשר למסוכנות העורר שכן, להשקפתי, שיקול מכריע בנסיבות העניין הוא השלב שבו מצוי משפטו של העורר. הלכה היא כי לשלב שבו מצוי ההליך העיקרי נגד הנאשם השלכות על מידת נכונותו של בית המשפט לשלוח נאשם לגמילה בשלב המעצר עד תום ההליכים (עניין סויסה , פסקה 7(ז)). לא דין בחינת חלופת מעצר בהליך שצפוי להתמשך פרק זמן ארוך, כדין בחינתה מקום שגזר הדין צפוי להינתן בעת הקרובה (בש"פ 171/11 ליאור איתן נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (לא פורסם, 16.1.2011)). שליחה לגמילה כחלופת מעצר מוצדקת מקום שמשך הזמן שצפוי העצור לשהות במסגרתה יאפשר את השלמת תהליך הגמילה. במקרה שלפנינו, לפי הערכת הצדדים, כפי שהוצהרה לפרוטוקול בדיון במסגרת ההליך העיקרי, לא מן הנמנע שלא תידרש שמיעת הוכחות בתיק. במצב דברים זה, קיים סיכוי סביר שגזר דינו של העורר יינתן בהקדם. בנסיבות אלה ובנקודת הזמן הנוכחית, לא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

לפיכך הערר נדחה.