בש"פ 10491/05 ציון גלם נ. מדינת ישראל

1.כנגד העורר ובנו הוגש כתב אישום, בו מיוחסות לעורר עבירות של נשיאת נשק שלא כדין, תקיפה שוטר בנסיבות מחמירות, תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים. על-פי עובדות כתב האישום העורר, שהיה מסוכסך עם המתלונן, הגיע לביתו ואיים עליו כי בנו יפגע בו. באותו יום, בעת ששהה המתלונן בחוף הים, הגיעו לעברו העורר ובנו, כשהם מצוידים באקדח-מצית ובאקדח נוסף ללא מחסנית וכדורים. נטען כי העורר שלף את האקדח-מצית לעברו של המתלונן, אך האחרון קפץ עליו על-מנת להגן על עצמו. כמו כן נטען כי העורר ובנו תקפו את המתלונן באגרופים, וכאשר באו שוטר ופקח להפריד בין הניצים תקף אותם העורר יחד עם בנו.

יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של העורר ובנו עד לתום ההליכים נגדם. ביום 27.9.05 קיבל בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט ד' רוזן) את הבקשה. על החלטה זו הגיש העורר את הערר שבפניי.

2.בא-כוח העורר טען כי העורר כלל לא ידע כי בנו מביא לשפת הים כלי נשק, וכי העורר קפץ על בנו ולקח ממנו את האקדח, על מנת שלא יעשה בו דבר, מכיוון שלא ידע שאין באקדח כדורים. לעומת זאת, הבן ידע כי באקדח לא היו מחסנית וכדורים, אך כל המטרה באירוע על שפת הים היתה להפחיד את המתלונן ולא לפגוע בו. כמו כן מציין הסניגור כי המתלונן עצמו הודה כי תקף את העורר באירוע אחר. לטענת הסניגור מדובר בסכסוך דו-צדדי ולא במקרה קלאסי של תקיפה. לגבי תקיפת השוטר טוען הסניגור כי העורר העיד במשטרה כי ביקש את סליחתו עוד באירוע, שכן כלל לא התכוון לתקוף אותו.

באשר לעברו הפלילי של העורר טען הסניגור כי עבירת האלימות היחידה שביצע היתה לפני 12 שנה. מאז לא עבר העורר עבירות אלימות, והעבירות המיוחסות לו מאז עניינן בעיקר החזקת סם לשימוש עצמי. לדבריו, מדובר באדם מבוגר בן 52, בעל 10 ילדים, השרוי במצוקה כלכלית. תנאי המעצר, לדברי הסניגור, מקשים על העורר. כמו כן ציין בא-כוח העורר כי הוא מקווה להגיע להסדר טיעון בעניינו של העורר. העורר מצוי לדבריו במלכוד בין הרצון להגיע להסדר והקושי של אב להעיד נגד בנו שלמעשה בא להיחלץ לעזרתו.

הסניגור הציע כי העורר ישוחרר לחלופת מעצר במוסד "יחד-לאור" אשר הסכים לקלוט את העורר. מדובר במוסד לשיקום נפגעי סמים ואלכוהול בתנאי פנימיה סגורים ובפיקוח מלא של 24 שעות ביממה. המוסד מתחייב לדווח לבית המשפט ולמשטרה על כל חריגה או הפרת תנאי המעצר על-ידי המטופלים בו. לטענתו, העורר אמנם לא החל בתהליך הגמילה לפני ביצוע העבירה, אך המוסד והעומד בראשו יספק את הפיקוח הדרוש על העורר.

3.באת-כוח המדינה טענה כי המתלונן העיד כי הרקע לסכסוך היה שימוש בסמים. לטענתה גם העורר הגיע עם כלי נשק לשפת הים ואיים על המתלונן בהראותו לו את האקדח. כמו כן לטענתה העורר ובנו לא ידעו כי באקדח אין כדורים. העורר הוא אשר יצר את הסיטואציה, ולטענתה סיטואציה זו מלמדת על מסוכנות הנשקפת מהעורר ועל העדר קווים אדומים מבחינתו. באת-כוח המדינה ציינה כי ההלכה הנהוגה הינה כי אין משחררים למוסד גמילה במסגרת המעצר, כאשר הטיפול טרם החל במועד ביצוע העבירה.

4.בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי התנהגותו של העורר בתיק זה מצביעה על מסוכנות בולטת. אני מצטרפת לקביעה זו. בין אם נכונה גרסתו של העורר לאירועים, ובין אם תתקבל הגרסה המופיעה בכתב האישום, מדובר באירוע חמור, בו הופעלה אלימות כלפי המתלונן, כלפי פקח ושוטר, כאשר באירוע היה כלי נשק חם (ללא כדורים), ואקדח-מצית. העורר הוא שקרא לכאורה לבנו למקום האירוע ובכך, כפי שציינה באת-כוח המדינה, יצר את הסיטואציה האלימה. אין להמעיט בחומרתו של המקרה. ניסיון החיים מלמדנו, לצערי, כי אירוע כזה, המתחיל בסכסוך מינורי, עלול להסתיים בכי רע, כאשר הרוחות סוערות והצדדים מאבדים שליטה ופוגעים אחד בשני עד כדי פגיעה או אובדן חיים חלילה.

עם זאת, בית המשפט מצווה על-פי החוק לבחון אם ניתן להפיג את המסוכנות בחלופת מעצר, ונראה שיתכן וניתן לאיין את מסוכנותו של העורר בחלופת המעצר שהוצעה. כאמור, מדובר בבן אדם מבוגר בעל משפחה אשר, כפי שציין הסניגור, עברו הפלילי כולל עבירת אלימות אחת בלבד. אני סבורה כי יש לתת למשיב את ההזדמנות להתחיל במגמה של הצבת גבולות וריסון בגילו המתבגר, כאב ל-10 ילדים, שנקרתה לו הזדמנות לאחר שנעצר לחלופה אשר יזם חברו העומד בראש מוסד הגמילה וחפץ לסייע לו, ואולי בכך יסייע לכל סביבתו הקרובה. אמנם נכון הוא כי ככלל אין מתחילים טיפול גמילה לראשונה במסגרת חלופת מעצר, אך לכלל זה ישנם חריגים, התלויים במידת מסוכנותו של הנאשם, בסיכויי הצלחת הטיפול, ובשאלה האם הנאשם מעוניין אך להתחמק ממעצר, או שרצונו בטיפול הוא כן (בש"פ 11981/04 שפק נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, ניתנה ביום 9.1.05)). על מנת לתת מענה לשאלות אלו יש להיעזר בתסקיר שירות מבחן, שלא התבקש בתיק זה. לאחר קבלתו תהיה בפני בית המשפט התמונה המלאה לצורך בחינת האפשרות לשחרורו של העורר לחלופת המעצר שהציע. כמו כן, וזה לדעתי העיקר בתיק זה, ניתן יהיה לבחון באמצעות התסקיר האם חלופת המעצר יכולה לספק את הפיקוח הנדרש על העורר על מנת לאיין את מסוכנותו.

לפיכך, ומבלי לקבוע בשלב זה כל עמדה בדבר, אני מורה אפוא לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו של העורר, אשר יבחן הן את נושא המסוכנות והן את אפשרות חלופת המעצר שהוצעה במוסד "יחד לאור". התסקיר יוגש עד ליום 1.12.05 לבית המשפט המחוזי בתל-אביב שיכריע האם ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר אשר תאיין את מסוכנותו.