בש"פ 6861/07 גסאן נאסר נ. מדינת ישראל

הערר שבפניי עניינו החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ע' קפלן-הגלר), לפיה נדחה ערר שהוגש על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא (כבוד השופט ד' גדול), שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות: החזקת סם שלא לצריכה עצמית, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, נהיגה בקלות ראש, התנגדות למעצר וסטייה מנתיב תחבורה. על פי עובדות כתב האישום, במהלך נסיעת העורר ברכבו הבחין בשוטרים שהיו במשימות סיור ברחבי העיר, ופתח בנסיעה מהירה, תוך שהוא עוקף רכבים על פס לבן ועולה על אי תנועה. כתוצאה מכל אלה, נגרם תקר בגלגל השמאלי של מכוניתו, שבעקבותיו יצא העורר מרכבו כשהוא מחזיק בידו 2 יחידות של חשיש במשקל כולל של 194.19 גרם . על פי הנטען בכתב האישום, העורר התעלם מקריאותיהם של השוטרים, ונמלט מהמקום רגלית שעה שהשוטרים דולקים אחריו בקריאות "עצור, משטרה". בסופו של יום, הצליחו השוטרים ללכוד את העורר, שהתנגד למעצר באמצעות הנפת ידיו לכוון השוטרים בניסיון להדפם.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, התבקש מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בדיון שהתקיים בפני בית המשפט השלום בכפר סבא (כבוד השופט ד' גדול),

הסכים בא כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה, כמו גם לקיומה של עילת מעצר. כל שעתר הוא לקבלת תסקיר שירות מבחן בעניינו של מרשו לשם בחינת אפשרות שליחתו למוסד גמילה מסמים בתנאי מעצר מלא. בית המשפט דחה את בקשתו, משקבע כי מקומם הראוי של הליכי הטיפול והגמילה הוא בשלב גזירת העונש בתיק העיקרי, ועצר את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

3.

על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ע' קפלן-הגלר). בית המשפט בחן את עברו הפלילי של העורר, לרבות הרשעתו האחרונה מיום 4.9.05 בעבירות הדומות לעניינו, ומצא כי הוא מגלה דפוס התנהגות חוזר של העורר, ומעיד על המסוכנות הטמונה בו. לפיכך, נקבע כי אין מקום לבחון בשלב זה חלופת מעצר.

4.

על החלטה זו הוגש הערר שבפני. לטענת העורר התעלמו הערכאות דלמטה מהחובה המופיעה בסעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק ), לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה וקביעת תנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של אדם פחותה. העורר מדגיש את העובדה כי הוא מואשם בהחזקת 194 גרם

חשיש בלבד, דבר המציב אותו בתחתית החומרה במדרג עבירות הסמים המסוכנים. כמו כן מבקש העורר להתייחס לנסיבות חייו הקשות: בן למשפחה ברוכת ילדים ; נפגע קשות, פיזית ונפשית, בעקבות דקירת סכין ; נשוי ואב לשתי בנות קטינות בגילאי 3 ו-11 ; בתו הקטנה נפטרה מות עריסה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות בתי המשפט קמא, והאזנתי לטענות הצדדים בדיון שנערך בפני, אני מוצאת כי יש מקום להיענות לבקשתו של העורר. אכן, העבירות שיוחסו לעורר חמורות הן. עבירות הסמים הפכו לנגע שפשה כמגיפה בחברה והוגדרו לא פעם כ"מכת מדינה", באשר ההתמכרות לסם פוגעת בתפקודו הנורמטיבי של הצורך אותו, ולעיתים יש והיא דוחפת

אותו לעולם של פשע כדי לממן את רכישתו או כדי להימלט מרשויות החוק, כפי שארע בענייננו. על כן, ברי כי יש להתייחס למבצעיהן בחומרה רבה, על מנת לבער נגע זה מקרבנו (ראו למשל: ע"פ 11220/03 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.7.05) ;

ע"פ 3093/04 חטיב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 31.1.05)). הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שעבירות הסמים משולבות הן יד ביד עם הימלטות מהחוק תוך ביצוע עבירות תעבורה שיש בהן לסכן את חיי הנהגים בכביש, אשר על חומרתן אין צורך להכביר במילים (ראו למשל: ע"פ 217/04 אלקורעאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.6.05) : בש"פ 5614/05 פוטינצב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.6.05)).

יחד עם זאת, מצוות המחוקק היא לבדוק חלופת מעצר, כאמור בסעיף 21(ב)(1) לחוק. היותו של העורר מכור לסמים, כמו גם חומרת העבירות שביצע בהקשר זה, אינם פוטרים את בית המשפט מבחינת מסוכנותו ואפשרויות המעצר הנגזרות ממנה, אם אכן קיימות כאלו (ראו למשל: 5190/04 אסולין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.6.04) ;

בש"פ 10414/05 ניסנוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.11.05)). נכון הוא כי במקרים בהם מצא בית המשפט את מסוכנות העורר כבלתי ניתנת לאיון, או למצער להפחתה, מתייתר הצורך לבחון חלופת מעצר. אולם, יתכן כי האישומים שיוחסו לעורר, כמו גם הנסיבות האופפות אותם, אינם מצביעים בהכרח על מידת מסוכנות כזו. סוגיה זו יכולה להיצבע בצבעים ברורים יותר לאורו של תסקיר שירות המבחן. משכך, ובהתחשב בכמות הסם שנמצאה ברשותו של העורר, כמו גם בנסיבות חייו הקשות כפי שפורטו, אני סבורה כי יש מקום לקבל את הערר שהגיש, במובן זה שיתקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו.

6.

צדק בית המשפט בקובעו כי ככלל אין מתחילים טיפול גמילה לראשונה במסגרת חלופת מעצר. ברם, לכלל זה קיימים חריגים התלויים במידת מסוכנותו של הנאשם, סיכוייו להצליח בטיפול ורצונו הכן בטיפול (ראו למשל: בש"פ 11981/04 שפק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 9.1.05) ; בש"פ 10491/05 גלם נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 16.11.05)). אני סבורה כי גם תשובות לשאלות אלו יוכל בית המשפט למצוא בתסקיר שירות המבחן שיוגש, כאמור.

6.

לפיכך, ומבלי שדברי יתפרשו כקביעת עמדה בסוגיית השחרור, אני מורה, אפוא, לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו של העורר, אשר יבחן הן את נושא המסוכנות, הן את אפשרות חלופות המעצר. התסקיר יוגש לבית המשפט השלום בכפר סבא, תוך 21 יום מהיום, שיכריע לאורו האם קיימת חלופת מעצר הולמת שניתן לשחרר את העורר אליה, לרבות שילובו במוסד גמילה מסמים, שם ישהה בתנאי מעצר בית מלא, כפי שהציע העורר.