בש"פ 6344/11 נדב זביידה נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ר' לורך ) מתאריך 18.8.11, בגדרה נקבע כי העורר ייעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

בפתח הדברים אביא, בקצרה, את עובדות העניין הצריכות להכרעה.

2.

כנגד העורר הוגש בתאריך 22.5.2011, כתב אישום לבית המשפט המחוזי מרכז, אשר ייחס לעורר עבירות של שוד, סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, נהיגה בשכרות והחזקת סכין.

על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 8.5.2011, בסמוך לשעה 00:19 בלילה, נכנס העורר לחנות בתחנת דלק בנס ציונה, ואיים על המוכר , כדלקמן: "תביא את הכסף מיד או שאתה מקבל כדור בין העיניים". בתגובה, מסר המוכר לעורר סך של 900 ש"ח מתוך קופת החנות. בהמשך אותו היום, בסמוך לשעה 09:30 בבוקר, נכנס העורר לקיוסק בנס ציונה, איים על המוכרת והורה לה להביא לו את השטרות מקופת החנות, בציינו כי הוא מחזיק באקדח על גופו. המוכרת מסרה לעורר סך של 600 ש"ח. בעקבות שני האירועים הנ"ל, נסע העורר לעיר לוד, קנה שם סם מסוכן מסוג קריסטל, ועישן אותו. באותו מועד, בסמוך לשעה 09:50 הגיעו שוטרים לביתו של העורר, ומשלא מצאו אותו שם, החלו בסריקות אחריו. במהלך הסריקה, הבחינו השוטרים בעורר, כשהוא נוהג ברכב מסוג מיצובישי (להלן: הרכב ) מכיוון רחוב נחשון לרחוב מרגולין בנס ציונה. השוטרים חסמו את הדרך בצומת הרחובות מרגולין ונחשון, יצאו מן הרכב ורדפו אחרי העורר, ובתגובה החל העורר בנסיעה לכיוון רחוב ירושלים. אחד מן השוטרים ניסה לפתוח את דלת הרכב, אך הדלתות היו נעולות. כשהגיע העורר לצומת הרחובות נחשון וירושלים, הוא נחסם על ידי רכב שהגיע ממול. אחד מן השוטרים ירד מרכב המשטרה, וניסה, בשנית, לפתוח את דלתות הרכב, אך אלו היו נעולות. בשלב זה החל העורר בנסיעה מהירה לאחור, כשהוא נוהג ב"זיגזג" לכיוון אחד מן השוטרים שנכחו במקום, עד שהשוטר נאלץ להזהיר את העורר כי הוא יירה ברכב אם זה ימשיך להתקרב. לבסוף ירה השוטר שני כדורים לגלגלי הרכב. העורר עצר למספר שניות, ולאחר מכן המשיך בנסיעה מהירה ומסוכנת. לבסוף, איבד העורר שליטה על הרכב, פגע ברכב מסוג "מזדה" והפסיק בנסיעתו. כל אותה העת החזיק העורר בסכין, בעלת להב של 20 ס"מ .

3.

במקביל להגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בתאריך 20.7.2011, דן בית המשפט המחוזי הנכבד בבקשה (כב' השופט ע' גרוסקופף ). באת-כוח העורר לא כפרה בקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בעבירות המיוחסות לו, אך ביקשה כי הוא יישלח לביצוע תסקיר מעצר בעניינו. בא-כוח המבקשת התנגד לבקשה זו, בציינו כי מן העורר ממילא נשקפת מסוכנות ברמה גבוהה, אשר לא תאפשר, לדידו, שחרורו לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי הנכבד נעתר לבקשת באת-כוח העורר, תוך שהוא מציין, מבלי שהוא נוטע מסמרות בעניין זה, כי הוא נוטה להסכים עם טענת המדינה, לפיה שחרור לחלופת מעצר רגילה במקרה זה איננו בר-סיכוי. אולם כיוון שהמדובר באדם צעיר, אשר אופי העבירות שביצע בעבר והמיוחסות לו כיום מצביע על כך שיש גורם אחד – התמכרותו לסמים – העומד מאחורי התדרדרותו לפשע, לפיכך יש לבחון האם ניתן לנצל את הליכי המעצר כגורם מזרז כדי לאפשר קידומו של הליך גמילה שיאפשר לעורר עתיד, אשר אינו כולל התנהגות עבריינית.

4.

בתאריך 18.8.2011, התקבל תסקיר המבחן בעניינו של העורר, בגדרו ניתנה המלצה כי העורר יישלח לראיון קבלה בקהילת "הדרך", וכי בהמשך תישקל אפשרות שילובו בקהילה טיפולית. באותו היום התקיים דיון בעניינו של העורר בבית המשפט המחוזי הנכבד מרכז (כב' השופטת ר' לורך ), ובסופו נקבע כי העורר ייעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, וזאת, כאמור, בניגוד להמלצת שירות המבחן. בית המשפט המחוזי הנכבד ציין, כי ככלל, העיתוי הראוי לגמילה מסמים הוא בתקופת ריצוי העונש שנגזר על נאשם, ולא בשלב המעצר עד תום ההליכים. החריגים לכלל האמור מתקיימים מקום בו הנאשם החל בגמילה עוד לפני שנעצר, או כאשר פוטנציאל תהליך הגמילה הוא גדול, או שיש בהליך הגמילה כדי להוות מענה הולם למסוכנותו של הנאשם (כאשר נדרשת התקיימותם של לפחות שניים משלושה התנאים האמורים לעיל). בחינת נתוני המקרה מעלה לשיטת בית המשפט המחוזי הנכבד, שהעורר לא נופל לגדרי החריגים לאותו הכלל, ועל כן אין מנוס מלעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

מכאן הערר שלפניי.

5.

העורר טוען כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד, עת קבע כי לא מתקיימים בעניינו החריגים לכלל, מה גם שקביעה זו עומדת בניגוד להמלצת שירות המבחן כי תיבדק אפשרות שילובו במסגרת סגורה לטיפול בהתמכרותו. הוא מדגיש בהקשר האמור כי בשלב זה, בו העורר מביע מוטיבציה לשינוי, הרי שאם לא יטופל בצורה זו – לא ניתן יהיה להפחית מהסיכון להישנות עבירותיו גם בעתיד. לטענת בא-כוח העורר כל העבירות הקודמות של מרשו דומות ונובעות משימושו בסמים. לפיכך, הפסקת מעגל שוטה זה תסכון רק במידה והעורר יעבור הליך טיפולי משמעותי ולא אם ישהה שהות ממושכת בבית המעצר. בא-כוח העורר גם ידע לספר שהעורר החל הליך גמילה עובר למעצרו ואולם נאלץ להפסיק אותו כשנתגלתה אצל אמו מחלה קשה. מצבה הרפואי הקשה של אמו וכן פרידה מבת זוג היו בין הגורמים שהביאו אותו, לטענתו, לחזור ולהשתמש בסמים, והעורר מודע עתה לצורך לנסות ולהתנתק מדרך זו ולוקח אחריות למצבו.

המשיבה סומכת ידיה מנגד על החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, ומבקשת שאמנע מלהתערב בה.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את באי כוח הצדדים – הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל חלקית , הכל כפי שאנמק ואפרט להלן.

7.

אכן הכלל הוא כי הליכי מעצר עד תום ההליכים ככלל אינם השלב הראוי להפניית עצור למסגרות גמילה טיפולית, ומקומם של הליכי שיקום אפשריים ראוי להיבחן בשלב גזירת העונש – בו נשקלים שיקולי הענישה כולם ובין היתר אפשרות שילובו של מי שהורשע בקהילה טיפולית לצורך שיקומו (ראו: בש"פ 3036/08 עמראווי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.6.2008); בש"פ 3418/10 עוזרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.5.2010); בש"פ 6982/10 ארביב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.10.2010)). שחרור לחלופת מעצר בדמות קהילה טיפולית, או מרכז גמילה יתאפשר איפוא רק בנסיבות חריגות, התלויות במידת המסוכנות של הנאשם, בשאלה האם החל בהליכי גמילה עובר למעצרו, כמו גם בבחינת סיכויי הצלחת הטיפול בו, והאם הוא הביע נכונות כנה ואמיתית לשינוי (ראו: בש"פ 2278/08 קרייבסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.3.2008); בש"פ 3137/08 גרנובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.6.2008); בש"פ 6167/10 נחומוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.9.2010); בש"פ 3418/10 הנ"ל) . הבדיקה לגבי תחולת הכלל, או חריגיו היא תמיד תלוית נסיבות ופרטנית – ראו: בש"פ 2644/11 דהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.4.2011), בפיסקה 7 והאסמכתאות בגדרה וכן בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה (לא פורסם, 21.3.2011) בפסקאות 10-9.

8.

בענייננו, העורר מואשם בעבירות שוד ולחובתו, אף לדברי בא-כוחו, עומד עבר פלילי, בגדרו מצויות עבירות דומות, שבוצעו בנסיבות קרובות. העורר ביצע עבירות אלה, כאשר תלויים ועומדים נגדו עונשי מאסר על תנאי. בנסיבות אלה אכן יש בעורר מסוכנות, המצדיקה עקרונית את מעצרו עד תום ההליכים. יחד עם זאת מצאתי כי יש בטענות העורר ובנסיבות הפרטניות שבכאן אפשרות לבחון חלופת מעצר בקהילה טיפולית סגורה, וקביעתי זו תוסבר מיד בסמוך.

בעברו של העורר, מספר ניסיונות גמילה, למרות גילו הצעיר. במסגרת שחרורו האחרון של העורר ממאסר ועוד בהיותו אסיר ברשיון הוא היה בקשר טיפולי ונכנס לתהליך גמילה, במסגרתו הוא נדרש למסור בדיקות שתן באופן קבוע והוכיח שהפסיק לצרוך סמים. העורר התמיד בטיפול זה משך כשלושה חודשים. כנטען על ידו ואולם הטיפול הופסק עקב פרידה מבת זוג ובשל הדרדרות במצבה הרפואי של אמו – מה שגם הביא אותו לדבריו, לחזור למסלול הסם, שיש בו לגבי דידו בריחה מן המציאות. בשיחות עם שירות המבחן, הביע העורר מוטיבציה לחידוש הליך הגמילה והשיקום – זאת הפעם במסגרת סגורה. אמנם נסיונותיו הקודמים של העורר להיגמל לא צלחו, אולם מן המפורסמות הוא כי תהליך זה מצריך, לעיתים, נסיונות רבים עד להצלחה מלאה והתמדה בשגרת חיים ללא סם. בנסיבות אלו, כפי שציין שירות המבחן בתסקיר חלופת המעצר שהגיש, טיפול בהתמכרות העורר כבר בשלב זה עשויה להוות ציון דרך מרכזי לשיקומו, אם אכן יימצא העורר מתאים לקהילה הטיפולית הסגורה ויגייס הכוחות הנדרשים לתהליך חשוב זה.

9.

נוכח האמור לעיל – הנני מורה כי העורר יישלח, בליווי שירות בתי הסוהר, לראיון קבלה בקהילת "הדרך" ויבצע שם את כל הבדיקות הנדרשות. שירות המבחן ימסור לבית המשפט המחוזי הנכבד, בעקבות ממצאי קהילת "הדרך", את המלצותיו באם ישנה אפשרות לקבלת העורר לקהילה סגורה זו ובאילו תנאים (ובמידה ויש נכונות לקבלו – האם ניתן יהיה, בהתחשב במצב אמו, לאפשר לה לבקר אותו במקום אחת לשבוע).

10.

בעקבות קבלת חוות הדעת של קהילת "הדרך" והגשת התסקיר המשלים – יובא המכלול לעיון מחדש בפני בית המשפט המחוזי הנכבד וזה יחליט בעניין לאחר שמיעת הצדדים (שזכויותיהם וטענותיהם בדיון כזה – שמורות להם) – כטוב בעיניו.

11.

הערר מתקבל איפוא חלקית בהתאם לאמור בפיסקאות 9 ו-10 שלעיל.

עד להחלטה אחרת – יישאר העורר במעצר.