בש"פ 2278/08 אלכסנדר קרייבסקי נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ג' נויטל) מיום 27.2.2008 בגדרה הוחלט להותיר על כנה את החלטתו של בית המשפט לתעבורה שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר בקהילה טיפולית למכורים, בתנאי מעצר.

1.

ביום 6.12.2007 הוגש לבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (להלן: בית המשפט לתעבורה ) כתב אישום נגד העורר המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש, נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה וביטוח ואי השארת פרטים. על פי עובדות כתב האישום, בעת שהעורר היה שיכור, הוא נהג ברכב ופגע בשתי מכוניות חונות. לאחר מכן עזב את המקום מבלי להשאיר את פרטיו על גבי הרכבים הניזוקים. התאונה אירעה בזמן שרישיון הנהיגה של העורר היה פסול עקב הרשעה קודמת בבית המשפט לתעבורה, והוא נהג ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט לתעבורה (כבוד השופט ע' נהרי) מצא כי קיימות ראיות לכאורה, ואף קיימת עילת מעצר לאור חומרתו הלכאורית של האירוע נשוא כתב האישום ועל רקע העבר התעבורתי של העורר (הכולל 13 הרשעות קודמות בתחום התעבורה ובכלל זה שלושה אירועים קודמים של נהיגה בשכרות). יחד עם זאת, התרשם בית המשפט לתעבורה כי מדובר באדם שנזקק לעזרה ולגמילה, ולכן הורה על מעצרו של העורר, אך במקביל הורה כי שירות המבחן יערוך תסקיר אודות העורר תוך בחינת האפשרות לשלחו למוסד גמילה סגור. נקבע כי לאחר קבלת התסקיר ייערך דיון נוסף בהחלטה בדבר המעצר.

3.

שירות המבחן ערך תסקיר בנוגע לעורר, והמליץ על שילובו בטיפול בקהילה טיפולית למכורים. בעקבות הגשת התסקיר, נעתר בית המשפט לתעבורה, ביום 8.1.2008, לבקשת ב"כ העורר לאפשר לעורר לצאת לפרק זמן קצר יחסית מן המעצר, בליווי רעייתו, על מנת לעבור בדיקות וריאיון לצורך בדיקת התאמתו למוסד הגמילה "מלכישוע" (להלן: המוסד ). עוד הורה בית המשפט לתעבורה כי בהתחשב בהמלצה מהמוסד, ייתן בית המשפט את דעתו להמשך מעצרו של העורר.

4.

ביום 30.1.2008 הודיע המוסד לעורר כי התקבל להליך השיקום. אך שאלת אופן הגעתו של העורר למוסד עוררה תהיות אצל בית המשפט לתעבורה, ולכן הורה ביום 3.2.2008 כי המוסד יבהיר באופן פורמאלי לבית המשפט את התנאים בהם ישהה העורר במוסד ואת המחויבות של המוסד לשמש כמשגיח על מנת שהליך הגמילה ישרת גם את מטרת המעצר, והיא להגן על הציבור מפני המסוכנות הגלומה בעורר. בד בבד, הורה בית המשפט לתעבורה לשירות המבחן להבהיר אף הוא את כוונתו בהמלצתו לשלב את העורר בטיפול במסגרת קהילה למכורים.

5.

בהתאם להחלטתו של בית המשפט לתעבורה, הגיש שירות המבחן הבהרה לתסקיר הקודם והמליץ כי בית המשפט יורה כי העורר ישהה בקהילה בתנאי מעצר ובמקביל יועמד בפיקוח מעצר של שירות המבחן למשך ששה חודשים על מנת שיוכל ללוות את התאקלמותו והתקדמותו של העורר בהליך הטיפולי. במקביל, הבהיר המוסד כי מוסד הגמילה מהווה חלופת מעצר ראויה בתנאי הטיפול הקיימים במקום, וכי מטופלים שהמוסד הוא עבורם חלופת מעצר מגיעים בדרך כלל באמצעות השב"ס או בליווי אחר. יחד עם זאת הבהיר המוסד כי התכנית הטיפולית במסגרתו כוללת גם יציאות מהמוסד, וכי למוסד אין סמכות חוקית להחזיק במטופלים בכוח.

6.

לאחר קבלת ההבהרות האמורות, קבע בית המשפט לתעבורה, ביום 7.2.2008, כי לא יוכל להיעתר לבקשת העורר לשלחו למוסד. בית המשפט לתעבורה ציין כי לשם ההגנה על האינטרס הציבורי על המשיב להימצא במקום סגור במלוא מובן המילה. על כן, דחה בית המשפט לתעבורה את המלצת שירות המבחן.

7.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו דחה את עררו של העורר על החלטת בית המשפט לתעבורה. בית המשפט המחוזי עמד על המסוכנות הרבה הגלומה בעותר, לאור העבירה המיוחסת לו ולאור עברו התעבורתי העשיר. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי המשיב אינו עומד בתנאים שנקבעו בפסיקתו של בית המשפט העליון לגבי הפנייה להליך גמילה בשלב המעצר (להבדיל מאשר בשלב העונש). בית המשפט המחוזי ציין כי הפנייה להליך גמילה בשלב המעצר תיעשה במקרים חריגים, כאשר מדובר על מסוכנות בדרגה שמאפשרת השלמה עם שחרור לחלופת מעצר חרף המסוכנות, או במקרה שבו התחיל הליך הגמילה לפני המעצר.

8.

לטענת העורר בערר שבפניי, נפלו פגמים בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, המצדיקים את קבלת עררו. לטענת העורר, שגה בית המשפט קמא משעשה שימוש בהבהרה שהגיש שירות המבחן על מנת להחמיר עם העורר. עוד טוען העורר כי הוא עומד בחריגים שנקבעו בפסיקה בכל האמור לשחרור לקהילה סגורה לגמילה בעת המעצר.

9.

בדיון שבפניי טענה ב"כ העורר, עו"ד נאווי, כי אמנם כתב האישום מייחס לעורר עבירות חמורות מתחום דיני התעבורה, אולם נסיבותיו האישיות מצדיקות היענות לבקשתו להשתחרר מהמעצר למסגרת טיפולית לצורך גמילה מאלכוהול, כאשר לא למותר לציין כי מדובר במסגרת נוקשה ותובענית אשר צפויה להימשך כשנה וחצי עד שנתיים. לדבריה, חלופת מעצר זו, בדמות קהילה טיפולית סגורה, יש בה כדי לאיין את המסוכנות הגלומה בעורר, הנובעת אך ורק מהתמכרותו לאלכוהול, ללא עבר פלילי ולא דפוסים אלימים בהתנהגותו. לדברי ב"כ העורר, התאונה נשוא כתב האישום הביאה את העורר להכרה בבעיית ההתמכרות שלו והתעורר בו רצון עז ואמיתי להיגמל, רצון ששירות המבחן התרשם מכנותו וכך גם בית המשפט לתעבורה.

10.

ב"כ המשיבה טען בפניי כי קיים סיכון שהעורר יחזור וינהג בגילופין, ובכך יסכן רכוש ונפש. ב"כ המשיבה הצביע על עברו התעבורתי של המשיב, אשר בין היתר כולל מספר עבירות של נהיגה תחת השפעת אלכוהול וביצוע עבירות תנועה, על אף שלילות חוזרות ונשנות של רישיון הנהיגה שלו. לכן, לטענת ב"כ המשיבה, החלופה המוצעת אינה מאיינת את המסוכנות, שכן לא מדובר במסגרת סגורה לחלוטין, אלא על מסגרת שבה יוצאים המטופלים לחופשות ובסופו של דבר אף לעבודה. עוד טען ב"כ המשיבה כי על פי הכללים שנקבעו בפסיקה, טיפול לגמילה מסמים ואלכוהול אינו משמש כחלופה בשלב המעצר, אלא אך ורק בשלב גזירת העונש או לאחר שחרור, למעט מקרים חריגים, אשר העורר אינו נכנס בגדרם. לדברי ב"כ המשיבה, מדובר בניסיון של הסנגוריה להקל בעונשו של העורר עוד לפני הכרעת הדין, שכן כשיבוא בית המשפט לגזור את דינו של העורר, יעמוד בפני "עובדה מוגמרת", הימצאותו של העורר במסגרת טיפולית.

11.

ב"כ הצדדים העלו טענות, זה בכה וזה בכה, לעניין השאלה האם עצם הפניית עניינו של עציר לתסקיר שירות המבחן מטפחת ציפייה כי אכן יישלח העציר לחלופת מעצר. במסגרת זו הפנה ב"כ המשיבה לבש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.6.2005, וכן בש"פ 700/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.2.2008), ואילו ב"כ העורר הפנתה בהקשר זה לבש"פ 11981/04 שפק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.1.2005). אומר כבר עתה כי ציפייתו של העורר להיות משוחרר ממעצר - אם הייתה כזו - לא היוותה שיקול כלשהו בהחלטתי, אשר נתקבלה אך ורק על סמך שיקולים אותם מחויב בית המשפט לשקול על פי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

12.

בערר שבפניי אין מחלוקת בעניין קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר ובנוסף, אין חולק כי כל עוד העורר מכור לאלכוהול טבועה בו מסוכנות, שכן העבר מוכיח כי על אף פסילת רישיונו והרשעות קודמות בתחום התעבורתי, כאשר שרוי העורר בגילופין, חוזר הוא לסורו וממשיך לנהוג תחת השפעת אלכוהול, תוך סיכון רכוש ונפש.

13.

השאלה הניצבת לפתחי היא האם יש להיעתר לבקשתו של העורר להשתחרר ממעצר על מנת שיוכל לעבור הליך גמילה במוסד הנזכר לעיל, או שמא יש להותיר את החלטותיהם של בית המשפט לתעבורה ובית המשפט המחוזי על כנן, ולהשאיר את העורר במעצר. במסגרת זו עולות שתי שאלות, והן: האם יש בחלופה המוצעת כדי לאיין את המסוכנות הטמונה בעורר, והאם מצדיקות נסיבות המקרה חריגה מהכלל לפיו שחרור לגמילה הוא עניין לשלב ריצוי העונש ולא לשלב המעצר.

14.

אשר לשאלה הראשונה, קרי האם יש בשחרורו של העורר לטיפול גמילה במוסד כדי לאיין את המסוכנות הטמונה בו, סבורני כי התשובה לכך היא חיובית, זאת למרות קביעתו של בית המשפט קמא לפיה מאחר והטיפול במוסד כולל חופשות ויציאות, לרבות ביקורים בבית, אין בו כדי לשמש חלופת מעצר ראויה. אין בידי להסכים באופן גורף לקביעה זו, בייחוד נוכח המלצת שירות המבחן על המוסד כחלופת מעצר ראויה. נוטה אני להסכים עם ב"כ העורר כי מסוכנותו נובעת בעיקר, אם לא רק, מהשפעת האלכוהול לו הוא מכור, ולכן יש בעצם טיפול הגמילה כדי להפחית במידה משמעותית ממסוכנותו. ממילא שלב ה"יציאות" מהמוסד הוא אך ורק לאחר פרק זמן שבו שוהה המטופל במוסד, ולכן בשלב זה אמורה מסוכנותו להיות פחותה באופן משמעותי. יצויין, כי לטענת באת-כוחו, העורר אינו מחזיק כיום ברכב, ואם אכן נכון הדבר, הרי יש גם בעובדה זו כדי להפחית ממסוכנותו.

15.

אשר לשאלה השנייה, קרי האם נסיבות המקרה מצדיקות חריגה מהכלל, סבורני כי גם התשובה לשאלה זו הינה חיובית.

אכן, הכלל הוא כי העיתוי הראוי לגמילה מסמים הוא שלב ריצוי העונש (בש"פ 4068/03 אלחרר נ' מדינת ישראל (לא פורסם 15.5.2003)). עם זאת, בית משפט זה הכיר בחריגים לכלל, לרבות במקרים הבאים: כאשר הנאשם החל בגמילה עוד לפני שביצע את העבירה שבגינה נעצר; כאשר פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה הוא גבוה וכאשר יש בהליך מעין זה כדי ליתן מענה הולם למסוכנות הנשקפת מן הנאשם (בש"פ 674/08 עינב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.2.2008)). כמו כן, השיקולים המשמשים את בית המשפט בבחנו אם המקרה שבפניו מצדיק חריגה מהכלל הם, בין היתר, מידת מסוכנותו של הנאשם, סיכויי הצלחת הטיפול והשאלה האם רצונו של הנאשם להתחיל בטיפול הינו רצון כן ואמיתי או שהוא נועד להתחמק משהות במעצר (בש"פ 621/08

סימונדייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.1.2008)).

16.

ב"כ העורר הפנתה אותי למקרים שונים, בהם עסקינן בעבירות תנועה דומות ואף חמורות יותר מאלה שבהן מואשם העורר, ואף בעבירות פליליות חמורות יותר, בהם ראה בית משפט זה לסטות מהכלל ולהורות על שחרורם של נאשמים לטיפול גמילה או לשחרור ממעצר בתנאים מגבילים (ראו למשל: בש"פ 6845/07 קוסטריקין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.8.2007); בש"פ 6415/06 חנוכה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.8.2006); בש"פ 2184/07 אוזן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.3.2007)). מאידך, ב"כ המשיבה הפנה למקרים אחרים בהם סרב בית משפט זה לשחרור לטיפול גמילה בשלב המעצר (ראו למשל: בש"פ 5715/06 אברהם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.7.2006); בש"פ 6738/07 ריינס ניטי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.8.2007)).

17.

מתסקיר שירות המבחן עולה כי העורר הינו גבר נבון אשר נקלע למשבר על רקע התמכרותו לאלכוהול, בעל נכונות ומוטיבציה גבוהה להשתלב בטיפול ארוך ומשמעותי. בית המשפט לתעבורה ציין בהחלטתו מיום 6.12.2007 שהתרשם כי אכן מדובר באדם שנזקק לעזרה ולגמילה. מוסד הגמילה מצא את העורר כמועמד מתאים להשתלב בטיפול. נראה כי מדובר ברצון כן ואמיתי של העורר להיגמל מאלכוהול ולחזור למסלול חיים נורמטיבי ולא ברצון להשתחרר מן המעצר גרידא. כפי שציינה בפניי ב"כ העורר, מדובר בהליך ארוך של כשנה וחצי עד שנתיים, שבו מרבית הזמן יהיה העורר רחוק מביתו וממשפחתו. אם חרף זאת ישנה לעורר מוטיבציה גבוהה להליך גמילה, ראוי ליתן לכך משקל (השוו: בש"פ 6400/06 מוסא נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 15.8.2006)). בהתחשב בהתרשמותו של שירות המבחן, במוטיבציה הגבוהה של העורר ובכך שלכאורה העורר מכיר לראשונה בבעיית התמכרותו, נראה כי סיכויי הליך הגמילה טובים. זאת ועוד, כפי שציינתי לעיל, בנסיבות העניין יש בהימצאותו של העורר במוסד סגור לצורך גמילה (גם אם אין המוסד סגור "הרמטית") משום הפחתה של המסוכנות הגלומה בעותר.

18.

לאור דברים אלו, ונוכח נסיבותיו האישיות של העורר, ראיתי לנכון ליתן לעורר הזדמנות להוכיח כי האמון שניתן בו הינו מוצדק, ולהורות על שחרורו של העורר ממעצר למוסד הגמילה, תוך שהנני מזהיר את העורר כי אם חלילה ימעד שוב, לא יהיה מנוס מהשבתו למעצר מלא.

19.

הערר מתקבל במובן זה שאני מורה כי לאחר מתן הוראות מתאימות על ידי בית המשפט לתעבורה כאמור בסעיף 20 להלן, ישוחרר העורר להליך גמילה במוסד הגמילה "מלכישוע" בתנאי מעצר, בכפוף לאופן הטיפול המקובל במוסד. כמו כן הנני מורה למוסד לעדכן את שירות המבחן, כמו גם את בית המשפט לתעבורה, בכל הפרה של כללי המוסד מצד העורר. בנוסף, הנני מורה כבקשת שירות המבחן, כי העורר יועמד בפיקוח מעצר של שירות המבחן לתקופה של ששה חודשים, במהלכם תלווה התאקלמותו והתקדמותו בהליך הטיפולי. שירות המבחן יעדכן אף הוא את בית המשפט לתעבורה בכל הפרה של כללי המוסד מצד העורר וכן יגיש לבית המשפט לתעבורה תסקיר בעניינו של העורר בתום ששת החודשים האמורים או עובר לגזירת דינו של העורר, לפי המוקדם מביניהם.

20.

התיק יוחזר לבית המשפט לתעבורה על מנת שזה יקבע, בהקדם האפשרי, את אופן הגעתו של העורר למוסד, בתיאום עם שירות המבחן.