בש"פ 4186/09 ציון שריקי נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת נ' אהד ) מיום 5.5.2009, אשר דחה את הערר שהגיש העורר על החלטתו של בית המשפט השלום ברמלה (כבוד השופטת א' נחליאלי-חיאט ) מיום 1.4.2009, בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים כנגדו לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים ).

העובדות לפי כתב האישום

1.

ביום 2.3.2009 הוגש לבית משפט השלום ברמלה כתב אישום כנגד העורר. על פי כתב האישום, ביום 2.3.2009 בשעה 03:15 או בסמוך לכך, התפרץ העורר לבית ברחוב השקמה 8 בלוד, בכך שפתח את תריס חלון המטבח ונכנס לתוך הבית בכוונה לבצע בו גניבה. בהמשך לאמור, בשעה 04:40 או בסמוך לכך, ברחוב ברק בלוד, החזיק הנאשם בסכין מטבח וזאת שלא כדין וללא מטרה כשרה. באותן הנסיבות, החזיק הנאשם בקופת צדקה שיש לגביה חשד סביר שהיא גנובה.

הליכים קודמים

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים כנגדו. בא כוחו של העורר ביקש לדחות את הדיון בסוגיית המעצר עד תום ההליכים לצורך לימוד הראיות הקיימות בתיק ועל מנת לאפשר שהות לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר בעניין מרשו, שהחל בתהליך גמילה מסמים עובר למעצרו. בית משפט השלום (כבוד השופטת א' נחליאלי-חיאט ) נעתר לבקשת בא כוחו של העורר והורה על מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת כמו גם על עריכת תסקיר מעצר בעניינו (להלן – התסקיר ).

3.

מהתסקיר עולה כי העורר הינו בן ארבעים ושלוש, מכור לסמים קשים מזה שנים רבות ומנהל אורח חיים עברייני סביב התמכרותו. עד כה ריצה העורר שלושה עשר עונשי מאסר, ומהאחרון שבהם השתחרר כחמישה חודשים בלבד לפני מועד עריכת התסקיר. עוד עולה מהתסקיר כי מיום שחרורו ועד למעצר הנוכחי התגורר העורר בבית אמו וכי החל בינואר 2009 טיפול גמילה ביחידה לטיפול בנפגעי סמים (להלן – היחידה ), אולם כבר בחודש פברואר 2009 ניתק את הקשר הטיפולי ביוזמתו. היחידה הביעה נכונות לקלוט את העורר חזרה לטיפול גמילה למרות שהאחרון ניתק את הקשר הטיפולי, וזאת משום שהעורר הפגין מוטיבציה ראשונית לקבלת טיפול. כמו כן, עולה מהתסקיר כי העורר הביע רצון לחזור להתגורר בבית אמו ולתכנית הטיפולית אותה החל ביחידה, זאת בפיקוח וליווי אחותו. ואולם, כפי שעולה מהתסקיר, אחותו של העורר הבהירה כי היא עובדת שעות ממושכות במהלך היום, היא נשואה ואם לארבעה, ולפיכך אינה פנויה לפקח על העורר או ללוותו לטיפול במסגרת חלופת המעצר המוצעת. לבסוף, המסקנה של שירות המבחן כפי שבאה לידי ביטוי בתסקיר, היא כי העורר מכור לסמים מזה שנים רבות ופועל על פי דפוסים עברייניים מגובשים סביב הצורך ברכישת סם. מרכיבים אלו מהווים בסיס לסיכון כי העורר יחזור ויבצע עבירות, בעיקר לאור העובדה כי במהלך היותו בראשית התהליך הטיפולי הוא ביצע עבירות ונעצר. כמו כן, אחותו של העורר שהוצעה על ידו כמפקחת ומלווה לטיפול, אינה ערוכה לכך ולפיכך שירות המבחן סבור כי חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר אינה מתאימה וכי אין בידיו להמליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

4.

ביום 1.4.2009 התקיים בבית משפט השלום ברמלה (כבוד השופטת א' נחליאלי-חיאט ) דיון בנושא המעצר עד תום ההליכים. בא כוח המשיב ביקש לשלוח את מרשו לתסקיר משלים. לטענתו, חזרתו של העורר לבית אמו אינה חלופת מעצר טובה או מתאימה, אך מן הצד השני גם מעצר עד תום ההליכים אינו פתרון הולם למרשו. החלופה המתאימה לעמדת בא כוחו של העורר היא שיבוץ מרשו במוסד גמילה סגור. לטענת בא כוח העורר הפסיקה בנושא זה גורסת כי מי שכבר החל בהליך גמילה עובר למעצרו, הגם שנעצר, בית המשפט יטה לבחון אפשרות שילובו במסגרת הליך גמילה.

5.

בא כוח המדינה עמד על מעצרו של העורר עד תום ההליכים והתנגד לשחרורו לחלופת מעצר. לטענת המדינה הדגש בתסקיר הוא לא על כך שחלופת המעצר הספציפית שהציע העורר אינה מתאימה אלא שאין מקום כלל לאפשר שחרורו של העורר לחלופת מעצר. המדינה תמכה את טענתה בכך שהעורר ניתק את הקשר הטיפולי כחודש בלבד לאחר שהחל בו בינואר 2009. ניתוק קשר טיפולי זה ממחיש כי המוטיבציה של העורר הינה מילולית בלבד. המדינה ציינה כי מדובר בעורר שריצה מאסרים בפועל ועל עברו הפלילי מכבידות עשרים וחמש הרשעות קודמות, רובן בגין עבירות סמים. לטענת המדינה, הפועל היוצא מנתונים אלו היא המסוכנות הנשקפת מהעורר ואשר בשלה אין להסכים כי העורר יהלך חופשי. המדינה טענה כי בבש"פ 317/06 בית משפט זה קבע בנסיבות דומות כי אין לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר במסגרת הליך גמילה היות שמדובר בנאשם המכור לסמים ואשר ביצע את העבירות שוב ושוב על רקע הצורך לרכוש סמים, ובכל מקרה בטרם ישלח נאשם להליך גמילה עליו להפגין גמירות דעת משמעותית. המדינה טענה כי זה לא המקרה שלפנינו לאור הניתוק הטיפולי כאמור חודש בלבד לאחר שהחל העורר בהליך הגמילה ונוכח חזרתו לביצוע עבירות על רקע התמכרותו. עוד הדגישה המדינה כי בזמן שהעורר ביצע את העבירות דנן הוא ידע כי יהיה צפוי להפעלת עונש המאסר על תנאי שהושת עליו במסגרת הליכים קודמים, ואף על פי כן לא היה בכך די להרתיעו מלשוב לדפוסיו העבריניים. לבסוף טענה המדינה כי נוכח עברו הפלילי המכביד של העורר על רקע התמכרותו לסמים, ובהיעדר מוטיבציה אמיתית מצעדו להיגמל אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

6.

בית המשפט השלום קבע כי לאחר שהוסכם בין הצדדים כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע המעשים המיוחסים לעורר, שוכנע הוא כי קיימת עילת מעצר נוכח מסוכנותו של העורר ודפוסי עבריינות מגובשים שמפגין האחרון במשך שנים ארוכות סביב התמכרותו לסמים. עוד קבע בית משפט השלום כי לא ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר נוכח המלצתו השלילית של שירות המבחן, כמו גם בשל עברו הפלילי המכביד וחוסר היכולת להרתיע את העורר מפני ביצוע עבירות פליליות גם כאשר יודע הוא כי מאסר על תנאי מרחף מעל ראשו. לבסוף, קבע בית המשפט השלום כי פסיקתו של בית משפט זה כפי שבאה לידי ביטוי בבש"פ 10536/08 אזולאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.12.2008). גורסת כי יציאה לגמילה ממעצר תהא מקום שבו החל תהליך הגמילה עובר למעצר וכי אישור ליציאה לגמילה ממעצר הוא חריג ולא הכלל. בית משפט השלום קבע כי נסיבותיו של העורר אינן נופלות לגדר החריג כאמור וכי המוטיבציה הראשונית לגמילה אותה הפגין העורר אינה אלא מוטיבציה להשתחרר ממעצר. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי אין מקום להיעתר לבקשת הסנגור לערוך תסקיר משלים בעניין העורר היות ששירות המבחן כבר גיבש את עמדתו ואת המלצתו השלילית בעניינו. בית המשפט השלום הטעים כי חלופת המעצר אותה העלה בא כוח העורר בעל פה אינה אלא ברירת מחדל לאחר שהסתבר לו כי חלופת המעצר הראשונית שהוצעה על ידו אינה עומדת להתממש. על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי.

7.

ביום 5.5.2009 התקיים דיון בערר לפני בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד ). בא כוח העורר חזר על טיעוניו כפי שהועלו על ידו בפני בית המשפט השלום ועמד על בקשתו לערוך למרשו תסקיר משלים. בא כוח העורר הדגיש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי האפשרות לשחרר את מרשו לחלופת מעצר במוסד סגור הועלתה רק כברירת מחדל, היות שלטענתו כבר ביום 2.3.2009 הוא הציע לבית המשפט השלום לבחון חלופת מעצר של גמילה במוסד סגור, אולם שירות המבחן התעלם מאפשרות זו ובחן רק את האפשרות שהעלה העורר עצמו – לחזור לבית אמו ולהמשיך בטיפול ביחידה בפיקוח אחותו. עוד טען העורר כי התסקיר לא שלל את חלופת המעצר בגלל אי התאמתו של העורר למסגרת טיפולית אלא משום שאחותו, שהוצעה כמפקחת, לא הייתה ערוכה לכך. לטענת בא כוח העורר התסקיר שלל את חלופת המעצר הספציפית שהוצעה על ידי העורר אך לא שלל אפשרות רעיונית לחלופת מעצר במסגרת מוסד גמילה סגור. אשר על כן, טען בא כוח העורר כי יש לשקול חלופת מעצר במסגרת מוסד גמילה סגור אשר שירות המבחן לא חיווה דעתו על כך וזו הסיבה לפיה יש לערוך תסקיר מעצר משלים בעניין מרשו.

8.

בא כוח המדינה חזר אף הוא על הטיעונים אותם העלה בפני בית המשפט השלום והתנגד לשליחת העורר לתסקיר מעצר משלים או לשחרורו לחלופת מעצר כלשהי. המדינה הדגישה בטיעוניה את ממצאיו השליליים ובמיוחד את מסקנתו של שירות המבחן לפיה ישנו בסיס להישנות ביצוע עבירות מצד העורר נוכח העובדה כי דפוסי עבריינותו התגבשו עקב התמכרותו לסמים, אשר ממנה טרם נגמל. בא כוח המדינה הדגיש כי המלצתו השלילית של שירות המבחן לא נבעה רק בשל כך שהחלופה הספציפית שהוצעה אינה מתאימה אלא כתוצאה מכך שהעורר עצמו לא מתאים בשלב זה לגמילה נוכח היעדר מוטיבציה אמיתית מצדו.

9.

בית המשפט המחוזי דחה את הערר וקבע כי לא נפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט השלום. בית המשפט המחוזי קבע כי מהתסקיר עולה כי לעורר אין מוטיבציה אמיתית להיגמל וזאת נוכח ניתוק ההליך הטיפולי על ידו רק כחודש ימים לאחר שהחל בו. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לומר שהתסקיר לא בחן אפשרות רעיונית של גמילה. בית המשפט המחוזי קבע כי התרשם ששירות המבחן בחן רעיונית את אפשרות שליחתו של העורר לגמילה ומצא שככלל תוכנית גמילה טיפולית אינה חלופה שהולמת את נסיבות המקרה בעת הזו. לבסוף הדגיש בית המשפט המחוזי כי לחובתו של העורר נרשמו עשרים וחמש הרשעות קודמות בעבירות רכוש וסמים, וכי העורר ריצה מאסרים לתקופות ממושכות וקצרות מאחורי סורג ובריח. בית המשפט המחוזי קבע כי נסיבות אלה מלמדות על מסוכנתו של העורר וכי לא ניתן לאיין מסוכנות זו אלא בהשמתו של העורר במעצר עד תום ההליכים.

מכאן הבקשה שלפניי.

טענות העורר

10.

לטענת העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד ניל סיימון - שגה בית המשפט המחוזי שעה שלא נעתר לבקשתו לערוך תסקיר משלים כאמור, שכן לטענתו הוא העלה את האפשרות לשלוח את מרשו לחלופת מעצר במסגרת מוסד סגור לגמילה כבר ביום 2.3.2009, אך שירות המבחן התעלם מאפשרות זו במסגרת התסקיר ולא הביע עמדה עקרונית לגבי שילובו של העורר בהליך גמילה טיפולי במסגרת מוסד סגור. התאמתו של העורר להליך טיפולי לא נשללה בתסקיר וככל שניתנה המלצה שלילית מטעם שירות המבחן הרי שהטעם לכך היה חוסר מסוגלותה של אחות העורר לפקח עליו וללוותו לטיפול ותו לא. מוסיף העורר וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי עת זקף לחובתו את כישלונו הקודם בהליך הטיפולי, שכן דווקא ניסיון זה מעיד על כנותו של העורר להיגמל ולהירתם למאמץ הטיפולי. לבסוף, טוען בא כוח העורר כי מסוכנותו של העורר לשלום הציבור ורכושו ניתנת לאיון במסגרת השמתו במוסד גמילה סגור. אשר על כן מבקש בא כוח העורר כי החלטתו של בית המשפט המחוזי תבוטל וכי בית משפט זה יורה על עריכת תסקיר משלים כאמור.

טענות המשיבה

11.

לטענת המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד עדי מנחם – המדיניות המשפטית הנוהגת במקרים כגון דא היא שאין שולחים נאשם לתהליך גמילה אם לא החל בו עובר למעצרו, למעט מקרים חריגים אשר מקרה זה אינו נמנה עליהם. ככל שהעורר מגלה מוטיבציה להיגמל מסמים, הרי שהאכסניה המשפטית הראויה לדון בכך היא אינה בית משפט זה בשלב המעצר, אלא הערכאה הדיונית בשלב גזירת דינו של העורר ועל פי שיקול דעתה. כך טוענת באת כוח המשיבה כי בשים לב למדיניות המשפטית האמורה ובשל העובדה שהעורר הפסיק ביוזמתו את תהליך הגמילה ביחידה, כחודש בלבד לאחר שהחל בו, אין מקום לאפשר לו להתחיל בתהליך גמילה עת נמצא הוא במעצר, ובשל כך מתייתר הצורך בעריכת תסקיר משלים בעניינו. עוד הוסיפה לטעון באת כוח המשיבה כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי התסקיר כן בחן את האפשרות הרעיונית לשלב את העורר בגמילה, ולא רק במסגרת היחידה, והגיע לכלל מסקנה כי גמילה אינה חלופה טובה בשלב זה בשים לב לנסיבותיו של העורר.

דיון והכרעה

12.

דין בקשתו של העורר כי יערך תסקיר משלים בעניינו להתקבל, וזאת בשים לב לנסיבותיו הספציפיות של המקרה דנן. יודגש כי במישור העקרוני הדין הוא עם המשיבה בכל הקשור לטענתה לפיה המדיניות המשפטית הנוהגת היא כי אין לשלוח נאשם לתהליך גמילה אם לא החל בו עובר למעצרו. זהו הכלל והחריגים לו מעטים הם [ראו למשל: בש"פ 2278/08 קרייבסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.3.2008)]. איני סבור כי עניינו של העורר נמנה על החריגים האמורים. לפיכך, לכאורה, דינו של הערר היה להידחות. ואולם, בנסיבות המקרה דנן, בהחלטתו של בית משפט השלום מיום 2.3.2009 נעתר הוא לבקשתו של הסנגור לערוך תסקיר מעצר בעניינו של העורר, על מנת לבחון אפשרות שליחתו של העורר לתהליך גמילה. ודוק - בית משפט השלום לא התייחס בהחלטתו אך ורק לתהליך הגמילה הספציפי בו החל העורר, ובמילותיו של בית משפט השלום:

"שמעתי את המשיב שהבהיר כי ... התחיל לאחרונה הליכי גמילה ועל כן מבקש להמשיך בהם ולא להחזירו לבית המעצר. כדי שאוכל להתייחס לבקשתו אני מורה לשירות המבחן ליתן תסקיר בעניינו של המשיב ולהתייחס בין השאר

לשאלת גמילתו מסמים , ההליכים שהוא נמצא בהם וכן יתן דעתו האם ניתן להמשיך בהליכים אלה ובאיזה דרך." [ההדגשות שלי – י.ד ].

לפיכך היה על שירות המבחן לערוך תסקיר אשר יתייחס באופן מקיף לאפשרויות השונות באשר לשילובו של העורר בתוכנית גמילה. ברם, מעיון בתסקיר עולה כי שירות המבחן לא נתן דעתו אודות אפשרויות הגמילה השונות, ככל שקיימות אפשרויות כאלה, כמו למשל שילובו של העורר במוסד גמילה סגור, והתייחס אך ורק לאפשרות המשך הקשר הטיפולי עם היחידה.

יצויין כי בהחלטתו של בית משפט השלום מיום 1.4.2009 הגיע הוא למסקנה כי שירות המבחן שלל את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר כלשהי, ולא רק למסגרת של תהליך גמילה ביחידה, ובכך לדידו סיים שירות המבחן את המלאכה שהוטלה עליו בהחלטתו האמורה מיום 2.3.2009. ואולם, כאמור לעיל, מעיון בתסקיר עולה כי שירות המבחן לא התייחס לכל חלופה אחרת פרט לאפשרות שילובו של העורר בתהליך גמילה ביחידה. הואיל וכך, יש מקום לעריכת תסקיר משלים בעניינו של העורר.

13.

אשר על כן, הנני מורה על עריכת תסקיר משלים בעניינו של העורר אשר במסגרתו יתייחס שירות המבחן לאפשרות שילובו של העורר במוסד גמילה סגור. אין בהחלטה זו לחוות דעה באשר לשאלה האם שילובו של העורר במוסד גמילה סגור מהווה חלופת מעצר הולמת או אפשרית לאור מסוכנותו של העורר. שאלה זו תיבחן על ידי בית משפט השלום ועל פי שיקול דעתו, לאחר שהתסקיר המשלים יונח על שולחנו.