בש"פ 10536/08 אמיר אזולאי נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט יפרח) מיום 18.11.08 בעמ"ת 1645-11-08, בה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח-תקוה (השופט שטרנליכט ) מיום 26.10.08 בב"ש 3303/08.

ב.

ביום 27.8.08 הוגש כתב אישום כנגד העורר, בו הואשם בהתפרצות לדירה, גניבה, החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית, והפרעת שוטר במילוי תפקידו. באישום ראשון נטען, כי בלילה בין 5.8.08 ל-6.8.08 התפרץ העורר לדירת מגורים וגנב מתוכה רכוש. באישום שני נטען, כי ביום 27.7.08 החזיק העורר בקוקאין במשקל 0.074 גרם , וכי השליך את הסם עת התבקש על ידי שוטר שלא לזוז.

ג.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים. העורר ביקש כי ישולב במסגרת טיפולית. ביום 1.9.08 הורה בית משפט השלום על מעצר עד תום ההליכים, תוך שקבע כי קיימות ראיות לכאורה ומסוכנות; הוטעם, כי אין מדובר במקרה חריג אשר בו עשוי נאשם, על פי הפסיקה, להישלח לגמילה במסגרת הליך מעצר, וזאת בין השאר נוכח הרשעותיו הקודמות של העורר.

ד.

במסגרת ערר על החלטה זו (עמ"ת 4608-09-08, 16.9.08, השופט יפרח ) נקבע, כי על בית משפט השלום להזמין תסקיר שירות מבחן, ולתת דעתו לשאלת חלופת מעצר. בתסקיר, מיום 5.10.08, הומלץ על פתיחה בהליך גמילה, נוכח מסקנה שהעורר התעייף מניהול אורח חיים התמכרותי ועברייני. הוזכרה אפשרות לפנות לקהילה הטיפולית "אילנות". חרף התסקיר, שב בית משפט השלום והורה (ביום 26.10.08) על המשך המעצר. נקבע, כי על פניו התעורר הרצון בגמילה בלב העורר נוכח מעצרו, כי לא הוצג מוסד גמילה ספציפי המוכן לקבל את המשיב, וכי בסיכומו של דבר, אין מקום במקרה זה לפנות להליך גמילה תחת מעצר.

ה.

בפני בית המשפט המחוזי נתבקש כי יתאפשר לעורר להתייצב לראיון קבלה בקהילה טיפולית, ביום 24.11.08. הבקשה נדחתה, מן הנימוק שבעבר ביקש העורר להישלח לטיפולי גמילה, ובתוך כך הפר את תנאיו של מעצר בית בו היה נתון; וכן נוכח ההלכה, לפיה ככלל אין שולחים עצור להליך גמילה בשלב המעצר, אלא אם החל ההליך טרם ביצוע העבירות וסיכויי הצלחתו גבוהים.

ו.

בבקשה הנוכחית נטען כנגד המעצר, וזאת בעיקר על סמך תסקיר שירות המבחן. נטען, כי סיכויי ההצלחה של הליך הגמילה גבוהים, וכי יש בחלופה המוצעת כדי לאיין כל מסוכנות הנשקפת מן העורר.

ז.

בדיון טענה עו"ד שריק לעורר, כי הקהילה הטיפולית בה מדובר – "אילנות" – מהוה חלופת מעצר הרמטית. אכן, העורר הפר בשעתו (2004) תנאי מעצר בית, אך אין מקום לפקוד עליו עונש זה. במשך שנה בכלא חרמון שמר העורר, כך נטען, על ניקיון, אך מעד – והורחק מהטיפול; מששוחרר, היתה שביתת העובדים הסוציאליים, והוא לא טופל. אך כעת שירות המבחן רואה בו מי שעייף מהתמכרות לסם ועבריינות, ומבקש על כן טיפול ארוך טווח; טיפול זה בקהילה הטיפולית כולל סדר יום נוקשה, תוך הגבלה מוחלטת של החירות. חייו של העורר, כנטען, לא היו טובים – אב מכה, נישואים שקרסו, והנה הוא כיום בן 36 וזקוק להזדמנות ולפתיחת דלת כדי לצאת מן המעגל בו הוא נתון. עוד נאמר כי בעבירת הרכוש הנוכחית הוחזר הרכוש הגנוב על ידי העורר.

ח.

עו"ד שגב מטעם המדינה ציינה כי העורר ביצע התפרצות בעת היותו במעצר בית, ולא ניצל את התקופה שחלפה כדי להיגמל מסמים; התסקיר מורה על מוטיבציה ראשונית בלבד, והסיכויים אינם גבוהים על רקע כשלונותיו מכבר. עוד נאמר, כי תלויים נגדו מאסרים על תנאי, ואם יורשע בתיק דנא, הוא צפוי למאסר לא מבוטל.

ט.

גיליון הרישום הפלילי של העורר - בן 36 כיום - כולל אחת-עשרה פעמים בהן עמד לדין, שראשיתן בגיל 17 (אז נדון ונקנס על עבירת איומים, ללא הרשעה); העורר עבר לאורך השנים עבירות רכוש רבות וכן עבירות סמים, אלימות והפרת הוראה חוקית, ועונשיו כללו תקופות מאסר, שמהאחרונה השתחרר במאי 2008. בתסקיר שירות המבחן תואר הרקע המשפחתי מאד הקשה של העורר, שניסיונותיו להיגמל בעבר אכן כשלו, אך שירות המבחן זיהה תובנה ומוטיבציה גדולה מבעבר, ומכאן ההמלצה להליך קבלה לקהילה הטיפולית. הוצגה על ידי הסנגורית הזמנה לראיון קבלה בקהילה "אילנות" ביום 24.12.08.

י.

אכן, הקו הבסיסי בפסיקה הוא, כי יציאה לגמילה ממעצר תהא מקום שבו החל תהליך הגמילה לפני המעצר. אישור ליציאה לגמילה הוא חריג, כשהיתה מעידה בתהליך המצוי בעיצומו (בש"פ 5151/08 שרעבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), השופטת ארבל ); בש"פ 6415/08 חנוכה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). עם זאת, נדרשים לכל תיק אינדיבידואלית (ראו בש"פ 3120/02 עמר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט אנגלרד) ובש"פ 8655/06 זועבי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)). אכן, עברו של העורר מכביד ביותר, ואני ער לכך שהבקשה לגמילה באה במסגרת מעצר, ומן הסתם מתוך חשבון באשר לעונש הצפוי. אך העורר כבר הביע בעבר מוטיבציה להיגמל בהיותו בבית הסוהר "חרמון" והורחק מן הטיפולים כתום עשרה חודשים ויותר משנכשל בסם, ושירות המבחן מזהה מוטיבציה מחודשת. הדבר ראוי למצער לבדיקה.

יא.

לאחר התלבטות רבה, שכן תולדות העורר כאמור אינן מעודדות, החלטתי כלהלן: העורר יורשה לצאת לראיון קבלה בקהילה הטיפולית "אילנות" ביום 24.12.08, שעה 11:00, ולשם כך ילווה על ידי שירות בתי הסוהר. שירות המבחן למבוגרים ילמד את מסקנות המפגש שתגיש הקהילה הטיפולית, ואם המסקנות יהיו בחיוב, יבדוק מה מידת ה"הרמטיות" שעליה

דיברה התכוונה הסניגורית, קרי, מה האמצעים לוודא שמי שאינו מורשה לא ייצא מן המקום. תסקיר משלים של שירות המבחן יוגש לבית משפט השלום עד יום 5.1.08, ובית המשפט ישקול את מכלול הנתונים, ובמיוחד את השאלה אם במובן בטחון הציבור תוכל הקהילה הטיפולית להוות חלופת מעצר, כך שהעורר לא יחזור מתוכה גופה לסורו, ואם כן, "שווא עמלו בוניו בו" (תהלים, קכ"ז, א'). איני רואה מקום להידרש לעת הזאת ליחס שבין האמור לבין התיק העיקרי, ודיו לנושא זה בשעתו.

יב.

אטעים, כי איני קובע מסמרות באשר להחלטתו של בית המשפט בהמשך. הערר מתקבל אפוא אך במובן זה שהעורר יעבור ראיון ב"אילנות" ותסקיר משלים בעניינו יוגש. לעת הזאת, יישאר העורר במעצר.