בש"פ 8655/06 מוחמד זועבי נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט א' טל) מיום 6.10.06 בב"ש 93424/06, בגדרה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בתל אביב - יפו (השופט ד' בארי) מיום 5.10.06, לפיה ישוחרר העורר בתנאי מעצר בית מלא במוסד גמילה.

ב.(1) כנגד העורר הוגש ביום 7.8.06 כתב אישום בבית משפט השלום בתל אביב - יפו (ת"פ 4965/06), המייחס לו עבירות של התפרצות לבניין וגניבה, היזק בזדון והפרת הוראה חוקית – עבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977.

(2) כנטען בכתב האישום, ביום 3.8.06 התפרץ העורר לעסק ברחוב בן יהודה בתל אביב. נטען, כי העורר עיקם את דלת הברזל, נכנס פנימה והחל להכניס חפצים שונים לשקיות. עוד נטען, כי המעשים המתוארים בוצעו תוך הפרתם של תנאי מעצר בית שהוטלו עליו בב"ש 3070/05 (במסגרת ת"פ 4424/05) בבית משפט השלום בתל אביב (החלטה מיום 3.8.05 (השופטת ג' רביד)) ובב"ש 7585/06 (במסגרת ת"פ 5686/06) בבית משפט השלום בנתניה (מימים 10.4.06 ו - 22.6.06 (השופטת ח' שניצר זאגא)). בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים (ב"ש 3454/06).

(3) ביום 24.8.06 הורה בית משפט השלום (השופט י' יצחק) על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, שיכלול התייחסות למסוכנותו ולקיומה של חלופת מעצר מתאימה.

(4) תסקיר המעצר התקבל ביום 6.9.06. נוכח המלצת שירות המבחן, בהחלטה מיום 11.9.06 הורה בית המשפט (השופטת ה' נאור), כי העורר ייצא לראיון קבלה בקהילה הטיפולית "אלפטאם" בטייבה לצורך בדיקת התאמתו לטיפול גמילה מסם. כן הורה בית המשפט על הגשת תסקיר משלים בעניינו.

(5) בתסקיר מיום 18.9.06 נמסר, כי "מוחמד (העורר - א"ר) חזר והביע נכונותו להשתלב בטיפול ונמצא, בשלב זה, מתאים לכך ... אנו ממליצים כי מוחמד יועבר לקהילת "אלפטאם" בטייבה, וזאת בתנאי מעצר". ביום 5.10.06 הורה בית המשפט (השופט בארי) בב"ש 3454/06 על שחרורו של העורר למעצר בית מוחלט בקהילת "אלפטאם" הנזכרת. על החלטה זו עררה המדינה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ב"ש 93424/06).

(6) בהחלטה מיום 6.10.06 עמד בית המשפט המחוזי (השופט טל) על כך שהעורר פירש שלא כראוי את העובדה שהמשיבה נמנעה מלבקש את ביטול תנאי שחרורו למרות שהפר אותם. לפיכך נקבע, כי גם אם העבירות המיוחסות לעורר בוצעו על רקע התמכרותו לסמים, הרי ש"האינטרס הציבורי של הגנה על רכושו של הציבור מפני פגיעתו הרעה של המשיב [העורר דהכא - א"ר], אשר זילזל בהחלטות בית המשפט ולא ניצל את ההזדמנויות שניתנו לו ... גובר על רצונו של המשיב להיגמל משימוש בסמים." נוכח האמור הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

(7) מכאן הערר הנוכחי.

ג.(1) בערר נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בהתעלמו מהתרשמותם של שלושת שופטי בית משפט השלום שדנו בעניינו של העורר וכן מהמלצות שירות המבחן. נטען, כי יש לאבחן בין חלופות המעצר אליהן שוחרר העורר בעבר לבין החלופה הנוכחית, וכי מהפרתו של מעצר הבית לא ניתן להסיק, מיניה וביה, שהעורר יפר גם את תנאי הקהילה. רצונו הוא – כנטען – להיגמל מסמים, ונכונותו נבחנה על ידי הגורמים המוסמכים שאישרו זאת בהמלצותיהם. עוד נטען, כי בית המשפט התעלם מן העובדה כי עסקינן בעורר נעדר הרשעות קודמות שרק החל משנת 2005 נפתחו נגדו תיקים.

(2) באת כוח העורר טענה בדיון כי שירות המבחן קבע שניתן לאיין את המסוכנות; המדובר בעורר ללא הרשעות קודמות ורקע תפקודי נורמטיבי; טרם נקבע המועד לדיון בתיק הנוכחי. ההבדל בין שחרורו בעבר שבמהלכו מעד לבין הנעשה עתה הוא בעניין החלופה, שהיא הרמטית ולא ניתן לצאת הימנה על פי רצון אלא מדובר בהשגחה של 24 שעות; לכן מתקיימים כנטען התנאים המאפשרים הוצאת העורר לטיפול גמילה. עוד מסרה, כי העותר מתכוון לצרף תיקים: שניים מתל-אביב ואחד מנתניה.

(3) בא כוח המדינה ציין כי הוגשה בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית משפט השלום בנתניה בב"ש 7585/06, וכי ביום 13.9.06 קיבל בית משפט השלום את הבקשה והורה על מעצרו של העורר, בשל הפרת תנאי שחרורו, עד תום ההליכים בת"פ 5686/06; גם אם ההליך הנוכחי יסתיים בהפניית העורר לגמילה, עדיין חלה אותה החלטה. מנגד טענה באת כוח העורר כי המדובר בכפל החלטות באותו נושא. דומה עם זאת שהיתה הסכמה, כי ככל שיוחלט בבית משפט זה כעתירת העורר, יהא צורך בעיון מחדש בבית משפט השלום בנתניה.

(4) לגופם של דברים טען בא כוח המדינה, כי לפי התסקיר מעורבות העורר בפלילים אינה אך בגלל התמכרות לסמים אלא צורך בריגושים; הליכי גמילה ככלל אינם משתלבים בהליך פלילי. ההליך הפלילי אמור להיות קצר, ועל העורר לעמוד לדין שכן לא ניצל הזדמנויות שניתנו לו; אין מקום ליתן בו אמון לאחר שציין במשטרה, כי פרץ רבות לקיוסקים והרויח כסף רב.

ד.(1) עיינתי בתסקירי המעצר של שירות המבחן. בתסקיר מיום 6.9.06 תואר מצבו המשפחתי של העורר (קשר זוגי, שני ילדים וילד בדרך); מעורבותו בפלילים החלה בהיותו בן 27, ב - 2005, בעבירות רכוש והפרת הוראה חוקית, תוך הידרדרות לאורח חיים פרוע; המעורבות בסמים מערבת שימוש בסמים עם צורך בריגושים. הובהר לו כי טיפול גמילה עשוי להיות לטווח ארוך, ולשם כך הופנה לבדיקה בקהילת "אלפטאם"; בתסקיר נוסף מיום 18.9.06, לאחר ראיון קבלה, הומלץ כי יועבר לקהילה זו. מכתב מנהלו של מרכז "אלפטאם" מיום 1.10.06 ציין את ההסכמה לקבלת העורר לקהילה בתנאי פנימיה סגורים למשך כשנה, תוך עמידה בתנאי בית המשפט. מכאן באה החלטת בית משפט השלום מיום 5.10.06 שאישרה מעבר למוסד הגמילה; החלטה זו נהפכה בבית המשפט המחוזי.

(2) לא בלי לבטים לא קלים החלטתי לקבל חלקית את הערר. מחד גיסא, יש טעם רב בעמדתה של המדינה, שנתקבלה על דעתו של בית המשפט המחוזי, כי השילוב בין העבירות לבין ההפרות עומד לחובת העורר ומבליט את האינטרס הציבורי. הפרות מצדיקות בבסיסן גישה של צד חומרה, והמחוקק קבע הפרה כעילת מעצר עצמאית (סעיף 21(א)(1)(2) לחוק המעצרים). מאידך גיסא, ייחודו של המקרה הוא בכך שהמדובר במי שעד גיל 27 לא עבר עבירות, והידרדרותו החמורה באה לאחר עבר נקי, תוך פרץ עבירות לאורך תקופה קצרה הקשורה ככל הנראה בסמים, ולכן אולי ניתן לבלמה; מובן כי נתתי אל לבי את המלצת שירות המבחן וייחסתי לה חשיבות רבה; כן נדרשתי לכך שהעורר נמנע משימוש בסם בתקופת מעצרו, כעולה מן התסקיר מיום 6.9.06. ראו גם בש"פ 1728/03 זלצמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת ביניש); פשיטא שאצל העורר נוצרו גם ציפיות לאחר תהליך הקבלה אליה נשלח, אף שעניין זה אינו עיקר. אכן, על-פי המדיניות המקובלת אישור לצאת להליכי גמילה כתחליף מעצר הוא חריג, ועל פי רוב כאשר תהליך הגמילה החל מקודם והיתה מעידה במהלכו. אך מובן כי יש להידרש לכל תיק באורח אינדיבידואלי; ראו בהקשר דומה, שאף בו נשלח אדם לגמילה במעצר, בש"פ 3120/02 עמר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט אנגלרד). אוסיף, כי אני ער לכך שהעורר מעוניין להשפיע על גזר דינו על ידי הליכי הגמילה. חרף זאת, ובלבטים רבים, אאשר את יציאת העורר כחלופת מעצר לקהילה הטיפולית "אלפטאם", שבה המדובר במעצר בית מוחלט (עיינתי – כאמור – במכתב מנהל המרכז עו"ס יחיא איהאב מיום 1.10.06). אני מדגיש כי אכן המדובר במעצר בית מוחלט , ללא יציאות (למעט לדיונים שיפוטיים, או באישור ספציפי של בית המשפט). בכך, אם יישמר הדבר, מושגת במידה ניכרת המטרה של הרחקה מן הציבור נוכח המסוכנות – כך יש לקוות – ומופג משמעותית החשש שעל יסודו בעיקר החליט בית המשפט המחוזי את שהחליט; ראו גם בש"פ 3597/04 מדינת ישראל נ' ביטון (לא פורסם) (השופטת נאור). על כל הפרה ידווח מוסד הגמילה ללא שיהוי; אוסיף על כך גם פיקוח מעצרים על ידי שירות המבחן. כעולה מהחלטת השופט בארי מ-5.10.06, היו ערבויות בעבר שחתם עליהן אבי העורר. הואיל ואיני בטוח מהן ערבויות אלה, אבקש כי טרם העברתו של העורר לקהילה הטיפולית ישוב ויעיין בית משפט השלום ויקבע הפקדה וערבויות מתאימות ומרתיעות. כן תיעשה פניה כאמור לבית משפט השלום בנתניה באשר להחלטה מיום 13.9.06. בגדרי האמור מתקבל הערר, והעורר מוזהר בכל לשון לעמוד בתנאים ככל משפטם וחוקתם.