בש"פ 8796/06 יהודה שושנה נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (השופט א' טל) מיום 9.10.06 בב"ש 93151/06, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים במסגרת ת"פ 40260/06.

ב.(1) כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של שוד לפי סעיף 402 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

(2) כתב האישום מונה ארבעה אישומים, כולם מעשי שוד נטענים, ביסודם באותה שיטה, בתוך כשבועיים. על-פי האישום הראשון, ביום 18.8.06 נכנס העורר ביחד עם אחר ל"פיצוציה" בתל אביב, כשלראשם קשורות חולצות. העורר פנה לעובדת הפיצוציה, טען כי המנהל חייב לו כסף ודרש ממנה לפתוח את הקופה תוך שהוא אוחז במספריים. העובדת פתחה את הקופה והעורר גנב שטרות ומטבעות של כסף שהיו בה. לאחר מכן, מילא שקית, שעובד הפיצוציה נאלץ להביא לו, בחפיסות סיגריות. העורר ניגב את הקופה בחולצתו בכוונה להכשיל את החקירה הפלילית ולמנוע את זיהויו, ועזב יחד עם האחר את הפיצוציה. על-פי האישום השני, ביום 25.8.06 נכנס העורר לפיצוציה בתל אביב, כשהוא חבוש כובע מצחייה. העורר טען בפני עובדת הפיצוציה כי בעליה חייב לו כסף. העובדת דרשה שיעזוב את המקום ואיימה שתקרא למשטרה. העורר שלף סכין, נכנס מעבר לדלפק ודרש ממנה לפתוח את הקופה. מאחר שהעובדת סירבה, פתח העורר את הקופה וגנב את תכולתה, תוך שהוא מאיים על העובדת שלא תצעק. לאחר מכן ניגב העורר את הקופה בחולצתו, בכוונה להכשיל את החקירה הפלילית ולא לאפשר את זיהויו, ונמלט מהפיצוציה. על-פי האישום השלישי, ביום 30.8.06 נסע העורר במונית. משהגיע לקיוסק בבת – ים ביקש מנהג המונית לעצור וביקש שימתין לו. העורר ניגש לעובד הקיוסק, כשהוא חובש כובע מצחייה, ושאל אותו היכן בעל המקום. לאחר מכן שלף העורר חפץ חד, הורה לעובד להיכנס לקיוסק ולפתוח את הקופה, ואיים כי אם ידבר יפגע בו. העורר פתח את הקופה, גנב את הכסף שהיה בה ונמלט מהמקום במונית שהמתינה לו. על-פי האישום הרביעי, ביום 31.8.06 נסע העורר במונית. משהגיע לפיצוציה בתל אביב, ביקש מנהג המונית שיעצור וימתין לו. העורר נכנס לפיצוציה, כשהוא חובש כובע מצחייה, שאל את עובדת הפיצוציה היכן המנהל ודרש ממנה לפתוח את הקופה, כשבידו סכין יפנית. לאחר מכן, גנב 1018.25 ₪ שהיו בקופה ועוד 30 חפיסות סיגריות. העורר ניגב את הקופה באמצעות חולצתו, ובכך ניסה להכשיל את החקירה הפלילית ולא לאפשר את זיהויו, יצא מהפיצוציה ונמלט מהמקום במונית.

(3) לכתב האישום צורפה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. בבקשה צוין קיומן של הודיות העורר בשני מעשי שוד באמצעות סכין ומספריים, בנוסף לראיות לכאוריות הקושרות את העורר לעבירות המיוחסות לו; כי לעורר הרשעות קודמות בעבירות שונות, שבגינן אף שהה במאסר, וביניהן, עבירות רכוש, איומים, החזקת סכין שלא כדין וסמים; כי לחובת העורר מאסר על תנאי חב הפעלה בגין גניבה; וכי מעשיו של העורר מקימים נגדו את עילות המעצר הקבועות בסעיפים 21(א)(1)(ג)(4) ובסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996. לטענת המשיבה, מעשיו של העורר והרשעותיו הקודמות מעידים על מסוכנותו לשלום הציבור.

ג.(1) בית המשפט – שעיין בתסקיר שירות המבחן – הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. נקבע כי התנהגות העורר המיוחסת לו בכתב האישום יחד עם עברו הפלילי של העורר מאז נערותו, והעובדה שמאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו, מוכיחים את מסוכנותו לשלום הציבור ורכושו. עוד נקבע כי יש ראיות לכאורה להוכחת אשמת העורר בעבירות המיוחסות לו ובקיומה של עילת מעצר. בית המשפט שלל את חלופת המעצר שנתבקשה במוסד גמילה מסמים. זאת לנוכח, הרישה של התסקיר שפירט את הניסיונות הרבים שעשה השירות בעבר על מנת שהעורר ייגמל משימוש בסמים, ואשר כשלו, ולנוכח ספקנותה של קצינת המבחן באשר ליכולתו של העורר להתמיד בתהליך טיפול לשם גמילה משימוש בסמים.

(2) מכאן הערר.

ד.(1) לטענת העורר, שגה בית המשפט בכך שלא שקל בכובד ראש את חלופת המעצר שהוצגה בפניו. נטען כי העורר לא נהג באלימות באישומים המיוחסים לו. עוד נטען כי שירות המבחן, על אף ספקנותו, ונוכח נסיבותיו האישיות של העורר, הגיע למסקנה כי אם בית המשפט ימצא לנכון ליתן לעורר אפשרות נוספת לשיקום וטיפול, יבחנו את השמתו בקהילה הטיפולית "הדרך". נטען, כי משהחל בית המשפט בבדיקת חלופת מעצר על-ידי שירות המבחן, היה מקום לאפשר לו לסיים את ההליך, לרבות בחינת השתלבותו במוסד הגמילה מסמים.

(2) בדיון טען בא כוחו המלומד של העורר, כי הגם שהמדובר בהליך גמילה בגדרי מעצר, אין לנעול את הדלת, וזאת חרף נסיונות קודמים שלא צלחו. המעשים נעשו בעת "קריז". שהות במרכז גמילה תוכל להציל את העורר מתופת הסמים, בה הוא מצוי בגיל צעיר והגיע לסמים קשים; בכך תהא תועלת לחברה. נטען גם כי לא נגרם נזק פיסי.

(3) בא כוח המדינה טען כי מעשי השוד נעשו בהסתייעות בכלי נשק מגוונים, שלא היה צורך להגיע לשימוש בהם, שכן נפנוף בהם הספיק למימוש השוד. עברו הפלילי של העורר וספקנות שירות המבחן לגביו מצביעים על חוסר התוחלת שבשליחה לגמילה עתה.

ה.(1) עיינתי בגליון הרישום הפלילי של העורר, בן 30 כיום. למרבה הצער, החל בגיל 18 בעבירות רכוש ובעבירות סמים ואלימות, לרבות תוך ריצוי מאסר בפועל. תסקיר שירות המבחן מיום 5.10.06 מתאר את עברו ורקעו העצוב (בן לאב נרקומן), לרבות שימוש בהרואין מגיל 25. ואולם, נסיונות שיקום מאז 1998 לא צלחו, לרבות בקהילה הטיפולית "הדרך" המוצעת גם עתה. השירות הביע ספקנות לגבי כוחותיו להתמיד בטיפול, גם נוכח נסיונות העבר, אף שהסכים לבדיקת אופציה להשתלבות בקהילה האמורה אם בית המשפט ימצא לנכון.

(2) חוששני, לאחר העיון, כי אין זה המקרה להליכי גמילה לעת מעצר. הדבר נעשה, כידוע, במשורה וכחריג. על כך חזר בית משפט זה לא אחת; אך החריגים יהיו, ככלל, במי שכבר החל בהליך גמילה ומעד, או מי שנסיבות התמכרותו, כגון בגיל מאוחר, מצדיקות לנסות זאת, תוך הבטחת בטחון הציבור על ידי הרחקה והפגת המסוכנות (ראו בש"פ 8655/06 זועבי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) והאסמכתאות שם). בענייננו המדובר במי שפנה לעבריינות מגיל 18, ומאז לא חדל מכך ונסיונות הגמילה והשיקום לגביו כשלו. עתה עבר לכאורה עבירות חמורות של שוד תוך נפנוף בנשק קר (מספריים, סכין, סכין יפנית, חפץ חד) – על כל המשתמע. אכן, המדובר באדם הזקוק לגמילה ולשיקום, וניתן רק לקוות כי יצליח להיגמל ולהשתקם, שכן עודו צעיר והחיים לפניו. אך הליך המעצר אינו מתאים לכך, וגם לא יכלו להיות לעורר ציפיות גבוהות להשיג זאת. הדעת נותנת, כי השעה תבוא לאחר שיתברר גורלו של ההליך הפלילי בו הוא נתון; ראו בין היתר בש"פ 6641/01 אלבז נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ריבלין); בש"פ 5888/03 קריטי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ג'ובראן).

(3) איני נעתר איפוא לערר.