בש"פ 5888/03 דקל קריטי נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום המייחס לו ולאחרים קשירת קשר לבצע פשע (שוד מזוין), שוד בנסיבות מחמירות, פציעה בנסיבות מחמירות, החזקת נשק, נשיאת נשק, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, איומים והשמדת ראיה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המשיבה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט צ' גורפינקל) בהחלטתו מיום 23.6.03 נעתר לבקשה הנ"ל והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

בא-כוח העורר מיקד את נימוקי הערר נגד אותו חלק בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אשר על פיו לא איפשר בית המשפט קבלת תסקיר מעצר אודות העורר, אשר יבחן את מוכנותו ומסוגלותו לעבור טיפול גמילה מסמים.

גם בפני חזר בא-כוח העורר על טיעונו זה וטען כי שהותו של העורר במוסד גמילה עשויה לשמש חלופה מתאימה למעצר. עוד טען בא-כוח העורר, כי העורר כופר בעבירה של קשירת הקשר ואין ראיות לכאורה נגדו לגבי אישום זה.

באת-כוח המשיבה מתנגדת להפעלת חלופת מעצר וטענה כי מקרה זה אינו עונה לאותם מצבים חריגים בהם יש בסיס להפעלת חלופת מעצר לצורך גמילה בשלב של טרם סיום המשפט.

כאמור, הערר נסב כולו על שאלת הפעלת חלופת מעצר לצורך גמילה מסמים במסגרת מוסד גמילה.

בית המשפט המחוזי, לאחר שעיין בראיות שבידי המשיבה, קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

קביעתו זו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי ואני מאמץ אותה. גם אני, לאחר שעיינתי בתיק החקירה שבידי המשיבה, שוכנעתי, כי יש בראיות המצויות בידי המשיבה כדי להקים תשתית להרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

כידוע, חלופת מעצר במתכונת זו או אחרת מופעלת כאשר יש בה "כדי להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה". (סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים). על החלופה לענות על הצורך להבטיח את הצרכים מפני מסוכנותו של הנאשם, ואם אין בה כדי להסיר את החשש האמור אין היא מהווה אמצעי הולם בנסיבות העניין.

בעניין שבפנינו, מדובר בנאשם שמיוחסות לו עבירות חמורות ביותר, ויש לו עבר פלילי עשיר, למרות גילו הצעיר, הכולל עבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, אלימות, גניבה, תקיפת שוטר, עבירות רכוש ואשר בגינם ריצה בעבר מספר תקופות מאסר בפועל.

גמילה של נאשם מהתמכרות לסמים ראוי לה, בדרך כלל, שתעשה אחרי שייגזר דינו, בין בתקופת המאסר ובין לאחריו. רק במקרים חריגים יורה בית המשפט על שחרור ממעצר, בהתקיים עילת מעצר. ובמסגרת חלופה, עוד בטרם משפט. מקרה כזה הוא המקרה שבו מצוי הנאשם, עוד טרם שנעצר, בעיצומו של תהליך גמילה מסמים מסוכנים. (ראה בש"פ 6641/01 אליהו אלבז נ' מדינת ישראל תק-על 2001(3) 1462). לא זה הוא המקרה שבפנינו, כאשר העורר אינו מצוי כיום בעיצומו של תהליך גמילה וממילא אין במעצר כדי לקטוע את התהליך, ומכאן, צדק בית המשפט המחוזי כאשר לא הורה על קבלת תסקיר מעצר אודות העורר.

במצב הדברים כפי שתואר לעיל, לא ניתן לראות בהפעלת חלופת מעצר במסגרת מוסד גמילה תשובה נאותה לחשש הקיים ממסוכנותו של העורר. העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ועברו הפלילי שכולל בין היתר גם עבירות אלימות, כל אלה יוצרים חשש ברור לשלום הציבור שאינו מוקהה על ידי החלופה המוצעת.

לאור כל האמור לעיל הערר נדחה.

העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 40070/03 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.