בש"פ 5147/05 אלי חדידה נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 10.5.05 בב"ש 91479/05 (השופטת נ' אהד), לפיה דחה בית המשפט המחוזי את עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (השופט א' קסירר) לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

2.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן. מכתב האישום עולה כי העורר מכר לסוכנים משטרתיים, בשני מקרים שונים, סם מסוכן מסוג MDMA בכמות של 200 יחידות בכל פעם.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האמור בכתב האישום וקיומה של עילת מעצר, אך טען כי יש להפנותו לקבלת תסקיר מעצר אשר יבחן את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר במוסד לגמילה בסמים בתנאי מעצר בית. בהקשר זה, טען העורר כי עוד בטרם מעצרו הוא פנה מיוזמתו למוסד גמילה והסיבה שלא החל בהליכי גמילה הנה בשל היעדר מקום עבורו. העורר הוכנס לרשימת המתנה וכעת התפנה מקום עבורו. לתמיכת טענתו העיד העורר את מנהל מוסד הגמילה אליו ביקש להתקבל. בית משפט השלום דחה את טענה העורר וקבע כי העורר לא הניח תשתית ראויה כי מעשי העבירה קשורים להיותו של העורר מכור לסם וכן לא הוכח כי פנייתו של העורר הייתה לפני מעשי העבירה. מכל מקום, קבע בית המשפט, כי המועד בו יש לבחון את האפשרות לשלוח את העורר לגמילה הנו שלב הטיעונים לעונש ואין בהליכי קבלה למוסד גמילה כדי לשנות מכלל זה.

4.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בית המשפט המחוזי קבע כי לא ברור מעדותו של מנהל מוסד הגמילה כי העורר פנה אליו טרם ביצוע העבירות נשואות כתב האישום בעניינו, וקבע כי מכל מקום לא די בפנייה ראשונית להתחלת הליך גמילה כדי לסטות מהכלל, לפיו בחינת האפשרות לשלוח נאשם להליך גמילה הנה בשלב הטיעונים לעונש.

מכאן הערר שלפני.

5.

בפני חוזר העורר על טענתו כי יש להפנותו לקבלת תסקיר מעצר בו תיבחן האפשרות לשחררו לחלופת מעצר במוסד גמילה מסמים. לטענת העורר, מעדותו של מנהל מוסד הגמילה עולה כי הפנייה מצידו של העורר נעשתה בטרם בוצעו העבירות נשוא כתב האישום. בשל כך, לטענתו, הוא נמנה על המקרים החריגים בהם יש לאפשר חלופת מעצר במוסד גמילה, ולשם כך יש מקום לכל הפחות, להורות על קבלת תסקיר מעצר בעניינו.

6.

המשיבה טוענת כי אין מקום להורות על תסקיר מעצר בעניינו של העורר שכן הכלל הוא שאין לשחרר נאשם לחלופת מעצר במוסד לגמילה, אלא במקרים חריגים שאינם מתקיימים בעניינו. המשיבה מדגישה כי אין די בפנייה מוקדמת ביוזמת הנאשם בבקשה להתחיל בהליך גמילה, כדי לסטות מכלל זה. בנוסף, טוענת המשיבה כי העורר מואשם בעבירות של סחר בסמים ולא הובהר כי ענין זה קשור להתמכרותו לסמים.

7.

דין הערר להידחות. ההלכה היא כי מעורבות בסחר בסמים מעידה על מסוכנות רבה, שרק בנסיבות חריגות ובמקרים יוצאי דופן ניתן להפיגה בחלופת מעצר (בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל , פ"ד מט(2) 164; בש"פ 3927/03 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5635/03 אברג'יל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). חלופת מעצר במוסד סגור לצורכי גמילה, אף היא בבחינת חריג אשר מתקיים בנסיבות מיוחדות ובמקרים יוצאי דופן ובדרך כלל העיתוי המתאים לבחינת אפשרות שיקומית נעשית לאחר סיום המשפט במסגרת קביעת העונש (ראה: בש"פ 3540/05 פוזניאנסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 9276/02 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אחד מאותם מקרים חריגים בהם ניתן יהיה לשחרר נאשם לחלופת מעצר במוסד לגמילה מסמים הוא מקום בו הנאשם, עוד טרם שנעצר, היה מצוי בעיצומו של תהליך גמילה (ראה: בש"פ 5888/03 קריטי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 6641/01 אלבז נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). הטעם לכך הוא כי "הנזק שיגרם לנאשם אם התהליך יופסק גובר על הנזק שעלול להיגרם לציבור אם הנאשם ישוחרר מן המעצר לצורך המשך התהליך" (בש"פ 3701/95 ביטון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). טעם זה, אינו מתקיים מקום בו נאשם רק הביע את כוונתו להתחיל בהליך גמילה, אולם, לא החל כלל בתהליך האמור (ראה: בש"פ 9276/02 הנ"ל; בש"פ 2708/02 דיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 163/05 זאדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בנסיבות אלו, אף אם נקבל את טענתו העובדתית של העורר כי פנה מיוזמתו בבקשה להתחיל תהליך גמילה, אין מקום להורות כיום על שחרורו בחלופת מעצר למוסד לגמילה ואין מקום להפנותו לקבלת תסקיר מעצר לבחינת נושא זה.

התוצאה היא שהערר נדחה.