בש"פ 5715/06 אברהם אברהם נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הש' רוזן) שקיבל את ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' הש' א' סורוקר).

1.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973 (להלן:"הפקודה"), החזקת כלים, עבירה לפי סעיף 10 לפקודה, החזקת סם שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א),(ג) לפקודה והחזקת סם לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7 (א),(ג) לפקודה.

2.על פי עובדות כתב האישום מכר העורר לשוטרת סם מסוכן מסוג קוקאין. בנוסף, החזיק העורר בתוך רכב סמים מסוכנים מסוג קוקאין וחשיש, שלא לצריכה עצמית. כמו כן, החזיק העורר כלים המשמשים להכנה ולצריכת סמים (משקל אלקטרוני ושני סכינים יפניים) וכן החזיק, במשותף עם פלונית, סם מסוכן מסוג חשיש לצריכה עצמית.

3.עניינו של העורר הובא בפני בית משפט השלום בראשון לציון שאפשר את שחרורו למרכז גמילה, בכפוף לערבויות, בציינו:

"על אף שמדובר בסחר בסם, יש ליתן משקל גם לגיל הצעיר יחסית של המשיב, וכן לעובדת היותו אב לקטינים, וזאת כפי שציינתי בהחלטתי מיום 29.5.06. לא במהרה יסרב ביהמ"ש לאפשרות לסייע בידי משיב להיגמל מן הסם ולחזור למעגל חיים נורמטיבי. מדובר לא רק באינטרס פרטי של הנאשם עצמו, אלא באינטרס חברתי מן המדרגה הראשונה. אם אמנם מכור המשיב לסם, הדעת נותנת כי התמכרות זו מקשה עליו לקבל החלטות רציונאליות ומכאן שיתקשה לצאת בכוחות עצמו מהתנהלותו העבריינית".

במעמד מתן ההחלטה ביקש בא כוח המדינה את עיכוב ביצועה של החלטת השחרור ובית המשפט נעתר לבקשה זו ועיכב את ההחלטה עד למחרת היום.

4.למחרת התקיים דיון בעניינו של העורר בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית המשפט (כב' הש' ד' רוזן) קיבל את ערר המדינה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים בקובעו:

"המשיב לא ביקש להתחיל בגמילה טרם מעצרו ומשנעצר – מבכר הוא את מוסד הגמילה על פני תא המעצר, אבל העדפתו זו אינה אמורה להובילו אל חלופת מעצר נוכח מסוכנותו כפי שבוטאה בדברו של בית המשפט העליון".

על החלטה זו הערר שלפני.

5.בית המשפט עמד על כך שעבירות של סחר בסמים מחייבות בד"כ את מעצרו של הנאשם (לעניין זה הזכיר את בש"פ 3807/06 טורק נ' מ"י (טרם פורסם, ניתן ביום 21.5.2006); בש"פ 2846/06 מ"י נ' אלעצם (טרם פורסם, ניתן ביום 31.3.2006); בש"פ 294/06 בלעום נ' מ"י (טרם פורסם, ניתן ביום 21.2.2006); בש"פ 1980 יונה נ' מ"י (טרם פורסם, ניתן ביום 12.3.2006); בש"פ 5309/05 צמח נ' מ"י (טרם פורסם, ניתן ביום 29.6.2005); בש"פ 140/05 ימין נ' מ"י (טרם פורסם, ניתן ביום 24.1.2005); בש"פ 5120/05 מ"י נ' חדאד (טרם פורסם, ניתן ביום 22.6.2005); בש"פ 11439/04 אלקויד נ' מ"י (טרם פורסם, ניתן ביום 28.12.2004); בש"פ 618/04 שימאלי נ' מ"י (טרם פורסם, ניתן ביום 4.2.2004); בש"פ 5147/05 חדידה נ' מ"י (טרם פורסם, ניתן ביום 29.6.2005)).

6.עוד עמד בית המשפט על כך שמקום בו לא החל הנאשם בתהליך גמילה טרם מעצרו לא תהא, בד"כ, הצדקה לשחררו לחלופת מעצר לשם תחילתו של טיפול גמילה וכי העיתוי הראוי לגמילה מסמים הוא בד"כ שלב ריצוי העונש (לעניין זה הזכיר את בש"פ 163/06 זאדה נ' מ"י (טרם פורסם, ניתן ביום 13.1.2005); בש"פ 11176/04 דהן נ' מ"י (טרם פורסם, ניתן ביום 12.12.2004); בש"פ 8688/04 חסדאי נ' מ"י (טרם פורסם, ניתן ביום 2.11.2004); בש"פ 744/05 בושארי נ' מ"י (טרם פורסם, ניתן ביום 23.2.2005)).

7.דומה שהיטיבה לתאר את הכלל המקובל בכגון דא השופטת פרוקצ'יה ב-בש"פ 8688/04 חסדאי נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 2.11.2004):

"עקרון מקובל בפסיקתנו הוא כי שלב המעצר עד תום ההליכים אינו השלב המתאים לפתיחה בהליך גמילה במי שלא השתלב בכך קודם לביצוע העבירה נשוא המעצר והשתלבותו נושאת פרי. הליך גמילה עשוי להשתלב במסגרת ריצוי עונש מאסר לתקופה משמעותית, ואין הוא מתאים למסגרת תקופת ביניים בה אדם עצור לצורך ניהול משפטו. יעילותו של מסלול גמילה כחלופת מעצר מוטל בספק מבחינה שיקומית, והוא עלול להחטיא את מטרות חוק המעצרים בהגנה על האינטרס הציבורי ובטחונו. חריג נדיר לעקרון זה עשוי להתקיים מקום שהנאשם החל בהליך גמילה שצלח קודם למעצרו, ומקום שישנה חשיבות מיוחדת ביצירת המשכיות ורציפות של הליך זה לבל יושם לאל הישג שיקומי שנרכש בקשיים ובהשקעת משאבים מרובים".

8.טוען העורר כי טעה בית המשפט קמא בקביעתו כי לא ניתן לשחררו בתנאים מגבילים וכי בית המשפט הורה על מעצרו עד תום ההליכים תוך שהוא מתעלם מהעובדה שחלופת המעצר שהוצעה על ידו היא במעון סגור ומפוקח. עוד טוען העורר כי בית המשפט לא ייחס כל חשיבות לתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו ולמסקנות התסקיר.

9.ב"כ העורר ביקש לקבל ארכה להגשת אסמכתאות אחרות אותה ניצל, בלא רשות, להעלאת טענות נוספות. עיינתי באותן אסמכתאות במסגרתן שחרר בית משפט זה עצורים או שבוטל מעצר שאושר בערכאה נמוכה יותר (בש"פ 7440/01 מימון נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 4.10.2001); בש"פ 8501/03 עקוקה נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 23.9.2003); בש"פ 1177/04 קבועה נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 12.2.2004); בש"פ 5616/99 קשמה נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 31.8.1999); בש"פ 9707/03 מ"י נ' קרמר (לא פורסם, ניתן ביום 3.11.2003); בש"פ 981/05 בחיץ נ' מ"י (טרם פורסם, ניתן ביום 14.2.2005)). בכל המקרים מדובר בנסיבות חריגות. לדעתי אין בנסיבות העניין שבפני כדי להצביע על סיבה מספקת לסטייה מהכלל. בית המשפט המחוזי יישם נכונה את ההלכה הפסוקה והדין עמו.

11. הערר נדחה.