בש"פ 4251/09 אביאל אוחיון נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 18.5.09 בב"ש 1007/09 (כבוד השופט ת' כתילי ) אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו בת.פ. 115/09.

השתלשלות האירועים

1.

ביום 7.5.09 הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום כנגד העורר המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973 (להלן – פקודת הסכמים המסוכנים ) והחזקת סם שלא לצריכה עצמית בלבד, לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

2.

על פי הנטען בכתב האישום, עובר ליום 23.4.09, במועד שאינו ידוע במדויק למשיבה, קשר העורר קשר עם שמעון בן מרדכי (להלן – שמעון ) לפיו ירכוש שמעון עבור העורר כ- 40 גרם

של סם מסוכן מסוג קוקאין ובתמורה, יקבל שמעון כ- 5 גרם מתוך הסם שיירכש. לשם קידום מטרת הקשר ומימושו, ביום 23.4.09, הגיע שמעון לצומת התענכים ברכב מסוג טויוטה (להלן – הטויוטה ), משם נאסף על ידי יעקב פירשטיין (להלן – יעקב ) ברכב מסוג יונדאי (להלן – היונדאי ). באותו המועד, סמוך לשעה 21:40, על פי תכנון בינו לבין שמעון, שלח העורר חבילה של שטרות כסף, באמצעות מונית, מביתו שבטבריה לשמעון אשר המתין בצומת גולני. בהגיע המונית לצומת גולני, קיבל שמעון מידיו של נהג המונית את הכסף. משם, המשיכו שמעון ויעקב ביונדאי לאזור כפר ירכא, שם רכש שמעון סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 45.37 גרם נטו (להלן – הסם ) והשניים עשו דרכם חזרה ביונדאי לטבריה, על מנת להעביר את הסם לידי העורר. כשהגיעו לאזור טבריה, נעצרו שמעון ויעקב על ידי המשטרה, כשהסם נמצא ברשות שמעון.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי, היו חלוקים ביניהם הצדדים לגבי קיומה של תשתית ראייתית, כאשר בעוד שהמשיבה טענה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בגין העבירות המיוחסות לו, טען העורר כי אכן מסר לנהג המונית חבילת כסף במטרה להעבירה לשמעון, אך עשה כן במסגרת הלוואה ואין לו כל קשר לסם.

החלטתו של בית המשפט המחוזי

4.

ביום 18.5.09, לאחר ששמע את טענות הצדדים ועיין בחומר החקירה שהונח לפניו, קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת תשתית ראייתית בעלת פוטנציאל להרשעתו של העורר בעבירות שיוחסו לו וסקר את הראיות שהביאו אותו למסקנה זו, כדלקמן:

חוות דעת מז"פ: המאשרת כי החומר שנתפס בכמויות הנטענות בכתב האישום הוא אכן סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 45.37 גרם וכי נתפסו גם 20.34 גרם של אבקה שאינה סם מסוכן ו- 0.57 גרם

של סם מסוג חשיש.

דוחות פעולה ומזכרים בתיק החקירה: מדוחות פעולה ומזכרים אלו עולה כי ביום 23.4.09 הציבה המשטרה תצפית אל עבר ביתו של העורר. העורר ניגש לנהג המונית ונראה בבירור מוסר לו דבר מה, זמן קצר לאחר מכן נעצרה המונית על ידי בלשי המשטרה ובחיפוש שנערך בה נמצאה חבילת כסף עטופה בניילון. נהג המונית מסר לבלשים כי העורר מסר לו את חבילת הכסף על מנת להעבירה לאדם שממתין בצומת גולני. אחד הבלשים הצטרף לנהג המונית ובהגיעם לצומת גולני, ניגש נהג המונית לרכב היונדאי שבתוכו המתין שמעון, ומסר לשמעון את חבילת הכסף. בעקבות מעקב שבוצע אחרי רכב היונדאי, הגיעו הבלשים לאזור כפר ירכא, שם נצפה שמעון כשהוא רוכש את הסם. בהמשך המשיך הרכב בנסיעה לכיוון טבריה ובכניסה לטבריה נעצר על ידי המשטרה. בשלב זה נצפה שמעון, שנהג ברכב, כשהוא משליך שקית המכילה חומר החשוד כסם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 69.8 גרם ברוטו ובחיפוש נוסף ברכב נתפסה שקית המכילה חומר החשוד כסם מסוכן במשקל 29.8 גרם וכן חומר החשוד כסם מסוכן מסוג חשיש במשל 5.8 גרם

ברוטו.

הודעות הצדדים במשטרה: בשתי הודעותיו הראשוניות של העורר במשטרה מיום 26.4.09 נמנע העורר מלענות על מרבית השאלות שהופנו אליו ולא מסר כל גרסה ביחס לנסיבות המקרה, לרבות לגבי משלוח חבילת הכספים לשמעון. בהודעתו במשטרה מיום 4.5.09 מסר העורר לראשונה כי הוא זה ששלח לשמעון את חבילת הכסף באמצעות נהג מונית, במסגרת הלוואה שביקש ממנו שמעון. העורר מסר כי 4,000 ₪ היו בביתו וכי לווה מחבר נוסף שלא נקב בשמו סך של 2,700 ₪ נוספים, שאותם העביר לשמעון. בהודעתו במשטרה מיום 24.4.09, מסר שמעון כי הכסף שנמסר לו על ידי נהג המונית שייך לבחור שהוא היה צריך להביא עבורו את הסם מירכא ולתת לו תמורתו 5 גרם קוקאין, כי הסם שייך לאותו הבחור וכי הוא לא מעוניין להפליל אותו.

בהודעתו מיום 28.4.09 נמנע שמעון מלפרט אודות הידברותו עם העורר ומסר כי העורר אינו מי שהזמין את הסם. למרות ששמעון הודה כי קיבל את הכסף מנהג המונית, מסר כי אינו יודע ממי הביא נהג המונית את הכסף ושלל מפורשות אפשרות לפיה העורר הוא ששלח לו את הכסף. לבסוף, בהודעתו מיום 4.5.09 מסר שמעון, בניגוד להודעותיו הקודמות, כי העורר הוא ששלח לו את הכסף וכי הוא היה זקוק לכסף על מנת לרכוש סמים. בנוסף, יעקב מסר מספר הודעות במשטרה במסגרתן תיאר את השתלשלות האירועים באותו היום וציין כי אינו יודע דבר אודות עסקת הסם.

5.

הצדדים לא היו חלוקים ביניהם כי ברכב היונדאי בו נהג שמעון נתפס סם, אין מחלוקת כי הסם הועבר לשמעון על ידי אדם מכפר ירכא ואין מחלוקת כי העורר העביר לנהג המונית את הכסף ונהג המונית העבירו באותו היום לשמעון. המחלוקת צומצמה לשאלת מעורבותו של העורר בעסקה. בית המשפט המחוזי קבע כי העובדות המתוארות לעיל מקימות תשתית ראייתית להרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

6.

אשר לעילת מעצר, בית המשפט המחוזי ציין כי עבירות הסמים המיוחסות לעורר מקימות עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 וכי אין מקום לשחררו לחלופת מעצר, שכן הכלל ביחס לעבירות סמים שלא לצריכה עצמית הוא כי אין להורות על חלופת מעצר אלא במקרים חריגים, קל וחומר כאשר מדובר בסם מסוכן מסוג קוקאין. נקבע, כי העורר אינו אדם נורמטיבי וכי לעורר, למרות גילו הצעיר, עבר פלילי עשיר הכולל הרשעות קודמות לפי פקודת הסמים המסוכנים והוא אף הספיק לרצות שני מאסרים בפועל לתקופות ממושכות, כאשר תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בן 12 חודשים בגין עבירות סמים אלה. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי לא שוכנע כי מתקיימות במקרה שלפניו נסיבות מיוחדות המצדיקות את שחרור העורר לחלופת מעצר וכי חלופת המעצר שהוצעה אינה הולמת בנסיבות העניין. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

מכאן הערר שלפניי.

טענות העורר

7.

לטענת העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד חנא בולוס - שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה שיש בהן פוטנציאל להרשעתו. לטענתו, לא עולה מחומר הראיות כי הוא סחר בסמים ואף לא מיוחסות לו פעולות מכירה כלשהן בכתב האישום, כך שגם אם תוכחנה עובדות כתב האישום – עדיין לא ניתן יהיה להרשיעו בעבירה של סחר בסמים. כן, טוען העורר כי חומר הראיות אינו מכיל כל ראיה המפלילה אותו בביצוע העבירה המיוחסת לו ומכל מקום, אין ראיות לכאורה במידה המספקת לצורך מעצרו עד תום ההליכים.

8.

בנוסף, טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא מצא לנכון לשקול כלל חלופת מעצר בעניינו, לא מצא לנכון לשמוע את הערבים שאותם הציע ולא התרשם מרצינותה של חלופת המעצר שהוצעה. לטענתו, בית המשפט המחוזי שגה גם בכך שנמנע מלהורות על עריכת תסקיר מעצר בעניינו בעוד שהוא מצא לנכון לבקש תסקיר מעצר בעניינו של שמעון, שכנגדו קיימות ראיות לכאורה וכאשר הוא זה שרכש, החזיק והוביל את הסם ואמור היה לספקו לאחר. לבסוף טוען העורר, בהסתמך על בש"פ 4165/09 יחיא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.5.09) ( להלן – עניין יחיא ), כי גם מקום בו מדובר בעבירות סמים שומה על בית המשפט לשקול שחרור הנאשם לחלופת מעצר, בהתאם לנסיבותיו הפרטניות של המקרה.

טענות המשיבה

9.

לטענת המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד אפרת רוזן - צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי קיימות בתיק ראיות לכאורה המספיקות למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, כאשר אין בגרסתו הכבושה של העורר בדבר מתן ההלוואה לשמעון, אשר מתאיינת נוכח גרסתו הראשונית של שמעון לפיה הכסף הועבר לו על ידי פלוני לשם רכישת סמים, כדי לכרסם מעוצמתן בצורה שתשלול את הבסיס למעצר.

10.

אשר לחלופת המעצר, טוענת המשיבה כי בניגוד לטענת העורר, בית המשפט המחוזי כן שקל, באופן עקרוני, את שאלת שחרורו של העורר לחלופת מעצר ומשהגיע הוא למסקנה כי בנסיבות מקרה זה אין מקום לשחרור העורר לחלופת מעצר, נוכח מסוכנותו ועברו הפלילי העשיר, לא היה כל מקום להורות על עריכת תסקיר מעצר בעניינו ולשקול חלופת מעצר קונקרטית.

דיון והכרעה

11.

דין הערר להידחות. כאמור לעיל, ה מחלוקת העובדתית בין הצדדים הצטמצמה לשאלת מעורבותו של העורר בעסקת הסמים. לפי גרסתו של העורר בהודעתו השלישית מיום 4.5.09, הרי שחבילת הכסף שנשלחה לשמעון באמצעות נהג המונית הינה הלוואה אותה ביקש ממנו שמעון ואין לה כל נגיעה לעסקת הסמים. אף אם היה ניתן משקל כלשהו לגרסה זו, חרף העובדה כי מדובר בגרסה כבושה אותה נמנע העורר מלמסור בשתי הודעותיו הראשונות בהן סירב לענות על מרבית שאלות החוקרים, הרי שגרסה זו נחלשת, שלא לומר מתאיינת, נוכח גרסתו הראשונית של שמעון, לפיה הכסף שנמסר לו על ידי נהג המונית שייך לבחור שהוא היה צריך להביא עבורו את הסם מירכא. אומנם, שמעון לא נקב בשמו של העורר בהודעתו האמורה, אולם הודעתו זו שוללת, מניה וביה, את הסברו של העורר באשר למטרה שלשמה הועבר הכסף ממנו לשמעון, כאשר בניגוד לטענתו, מציין שמעון מפורשות כי הכסף נועד לביצוע עסקת סמים. הגם שבהודעתו השניה שלל שמעון את האפשרות כי העורר הוא זה שהעביר לידיו את הכסף, הרי שבהודעתו השלישית דווקא טען

כי העורר ה יה זה ששלח לו את חבילת הכסף, כהלוואה לשם רכישת סמים, דבר המטיל ספק כבד בדבר נכונותן של שתי גרסאות אחרונות אלה. יתר על כן, גרסתו האחרונה של שמעון וגרסתו של העורר בדבר ההלוואה שהעניק לשמעון ניתנו שתיהן ביום 4.5.09, כאשר שמעון עצמו הודה בהודעתו כי גרסתו האמורה בדבר ההלוואה שקיבל מן העורר לרכישת סמים נמסרה לאחר שנודע לו כי גם העורר "רוצה לציין את זה בעדות שלו". משכך, ונוכח יתר הראיות הקיימות בתיק זה, כמפורט לעיל, אני סבור כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לכך שהעורר ביצע את המיוחס לו בכתב האישום, תשתית שדי בה, בשלב זה, כדי לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

12.

עבירות הסמים בהן מואשם העורר מקימות עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. בית משפט זה קבע לא אחת כי מי שנותן ידו בסחר בסמים ובעבירות סמים אחרות שלא לצריכה עצמית, לא ישוחרר לחלופת מעצר אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן [ראו: בש"פ 3232/09 בוטרשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.4.09); בש"פ 5715/06 אברהם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.7.06); בש"פ 2846/06 מדינת ישראל נ' אלעצם (לא פורסם, 31.3.06); בש"פ 2748/06 מדינת ישראל נ' חטואל (לא פורסם, 27.3.06)]. אחד מאותם מקרים חריגים ויוצאי דופן עשוי להיות מקרה בו הנאשם צעיר בימים והינו אדם נורמטיבי הנעדר עבר פלילי, כך שעבירת הסמים אותה ביצע לכאורה הינה מעידתו הראשונה. כזה היה המקרה בעניין יחיא הנ"ל עליו סומך העורר את טענותיו בעניין חלופת המעצר. המקרה שלפניי שונה תכלית שינוי ממנו. אומנם, גם העורר הינו אדם צעיר, אולם לחובתו עומד עבר פלילי מכביד בתחום הסמים, והוא אף ריצה שני עונשי מאסר ממושכים, כאשר עונש מאסר על תנאי בן 12 חודשים עודנו תלוי ועומד כנגדו. לא רק שיש בכך כדי להעיד על אופיו העברייני של העורר ועל מעורבותו העמוקה במעגל הפשיעה, אלא שהאמור לעיל אף מעיד על הסיכון הרב שנשקף ממנו לציבור ומעורר חשש כבד לכך שלא יהיה בחלופת מעצר כדי למנוע מן העורר לשוב ולעבור עבירות סמים. מכאן, שצדק בית המשפט המחוזי עת סבר כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר. יתר על כן, יצויין כי בניגוד לטענת העורר, בית המשפט המחוזי בחן גם את חלופת המעצר הקונקרטית שהוצעה על ידו (לכאורה נראה כי הוצעו שתיים: האחת, מעצר בית בביתו ובבית אימו; והשניה, מעצר בית בבית חמותו, בפיקוחם של הנ"ל), אולם סבר כי "אין בה פירוט די ואינה הולמת בנסיבות העניין". ואכן, אף אני סבור כי נוכח הטעמים שפורטו לעיל, אין בחלופות המעצר שהוצעו על ידי העורר כדי לאיין את האפשרות כי העורר ישוב ויבצע עבירות דומות גם במסגרת מעצר הבית. משכך, גם אין יסוד לטרונייתו של העורר על שנמנע בית המשפט המחוזי מלהורות על עריכת תסקיר מעצר בעניינו.

אשר על כן, הערר נדחה. העורר ייוותר במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.