בש"פ 4064/13 מדינת ישראל נ. איאד מזאריב

לפניי בקשה להארכת מעצר ראשונה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, לתשעים ימים נוספים מיום 20.6.2013 או עד למתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא ת' כתילי) בתיק מ"ת 40882-09-12, לפי המוקדם.

1.

נגד המשיבים הוגש ביום 20.9.2012 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת, המייחס להם אישומים בגין עבירות סמים חמורות ועבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, אותן ביצעו לכאורה עם שותף, המכונה אבו עלי, המתגורר בלבנון ומשתייך לארגון החיזבאללה (להלן: אבו עלי ). למשיב 1 מיוחסים ארבעה אישומים כאמור ולמשיב 2 מיוחס אישום אחד בגין קשירת קשר לייבוא סמים ונשק. לשני המשיבים מיוחסים גם אישומים בעבירה של השמדת ראיה, בעוד שלמשיב 1 לבדו מיוחס אישום נוסף בעבירה של שיבוש הליכי משפט. מכתב האישום עולה כי המשיבים קיימו קשרים ארוכי טווח עם אבו עלי לצורך ייבוא סמים מסוכנים לישראל, במספר הזדמנויות ובכמויות משתנות. כנטען, המשיבים יצרו קשר עם אבו עלי כדי שהלה יספק להם סמים, ונשק בעניינו של המשיב 2, תמורת תשלום מצידם. בנוסף, המשיבים סייעו לאבו עלי בביצוע עסקאות סמים תמורת תשלום מצידו וקישרו בינו לבין לקוחות פוטנציאלים בישראל. גודל העסקאות השונות המתוארות בכתב האישום עלה כדי אלפי שקלים במקרה של המשיב 2, ועשרות אלפי שקלים במקרה של המשיב 1. יתר על כן, על פי כתב האישום, משהחלה המשטרה לעצור ולזמן לחקירה אנשים שלקחו חלק בפרשה, נמלט המשיב 1 מביתו והסתתר מפני המשטרה על אף שידע שהוא זומן לחקירה, תוך שהוא יוצר קשר עם עו"ד שייצג את אחד המעורבים בפרשה במטרה לגלות אם הופלל. בנוסף, השמיד המשיב 1 את "הטלפון המבצעי" בעזרתו לכאורה התקיימה התקשורת בינו לבין אבו עלי. גם המשיב 2 פעל להשמדת הטלפון המבצעי שלו, עובר למעצרו.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם. לאחר מספר בקשות לדחיית דיון מטעם באי כוח המשיבים, שהתחלפו לאורך ההליך, הורה בית המשפט המחוזי, ביום 30.10.2012, על מעצר המשיבים עד תום ההליכים, בהסכמתם. כחצי שנה לאחר מכן הוגשה בקשה לעיון חוזר בעניינו של המשיב 2 במטרה לשחררו לחלופת מעצר. לאחר מספר בקשות דחייה מצד המשיב 2, נערך דיון במסגרתו נדחתה בקשתו לעיון חוזר, מנימוקים של חומרת כתב האישום ונסיבותיו האישיות של המשיב 2, ובפרט עברו הפלילי.

3.

בתיק העיקרי המתנהל בבית המשפט המחוזי, נדחה הדיון מספר רב של פעמים, לרוב לבקשת בא כוח המשיבים, עו"ד פלדמן, מסיבות שונות כגון אילוצי יומנו העמוס ובקשות לעיון בחומרי חקירה. דחיות נוספות נגרמו בשל משא ומתן שנערך בין הצדדים לגיבוש הסדר טיעון שלבסוף לא צלח. נכון למועד הגשת בקשה זו, התקיימה ישיבת הוכחות אחת ונקבעו שני דיוני הוכחות נוספים במהלך חודש יוני, שאינם חורגים מתשעת חודשי המעצר הראשונים. יצוין כי במהלך הדיונים, הסכימו באי כוח המשיבים דאז להארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים, וזאת ב"תמורה" לדחיית ישיבת ההוכחות הראשונה. על אף שישיבת ההוכחות הראשונה אכן נדחתה, כעת חוזר בו עו"ד פלדמן מהסכמתו. כמו כן, מדברי באי כוח הצדדים בדיון שנערך לפניי עולה כי בשלב כלשהו במסגרת ההליך העיקרי ניתנה הסכמת באי כוח המשיבים שלא להעלות נגד המבקשת טענה של "חלוף הזמן", ככל הנראה נוכח בקשותיהם הרבות לדחיית הדיונים.

4.

כעת מונחת לפניי בקשה להארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים, החל מיום 20.6.2013. בבקשה נטען כי מסוכנותם של המשיבים נלמדת מהמעשים המיוחסים להם ונסיבות ביצועם, לרבות כמות הסמים שהועברו ושיתוף הפעולה עם גורם עוין. מסוכנותם מתעצמת נוכח עברם הפלילי העשיר, הכולל עבירות רכוש, סמים ועבירות חמורות נוספות. המבקשת טוענת גם לקיומו של חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט והימלטות מהדין, העולה אף הוא מהמעשים המיוחסים למשיבים בכתב האישום. באת כוח המבקשת הציגה בפניי את החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת המשיב 2 לעיון חוזר במעצר, והדגישה שבית המשפט עומד על המסוכנות של המשיב 2, על עברו הפלילי ועל כך שלא ניתן לאיין את מסוכנותו בדרך אחרת מלבד החזקתו מאחורי סורג ובריח. קל וחומר, לדבריה, לגבי המשיב 1 שמעשיו רבים וחמורים יותר, והוא אף ריצה בעבר שש שנות מאסר. כמו כן, מתעורר בעניינו חשש משמעותי יותר לשיבוש הליכי משפט, לנוכח ההתנהלות המיוחסת לו בכתב האישום ובשים לב לעובדה שאבו עלי הציע לו מחסה בלבנון. לעניין קצב שמיעת המשפט, נמסר כי עד כה העידו שני עדי תביעה מתוך ארבעה עשר עדים ועל כן קשה להעריך את התקדמות ההליכים. המבקשת מטעימה כי את העיכובים שחלו במשפטם של המשיבים עד כה יש לזקוף לחובתם בלבד, שכן נבעו מריבוי בקשות דחייה מטעם באי כוחם.

5.

עו"ד פלדמן, המייצג כעת את המשיב 1 בלבד, מדגיש כי הודאות המשיבים בעבירות הסמים נגבו מהם שעה שהיו מנועים מלהיפגש עם סנגורם – מניעה שניתן לבצע לפי החוק רק בעבירות בטחון. נטען כי על אף הסכמתו שלא לטעון לחלוף הזמן, אשר נבעה מהתמשכות ההליך כתוצאה מבקשות דחייה מטעמו, כיום השתנו הנסיבות בעקבות החלטתה של כבוד השופטת ברק ארז בבש"פ 2948/13. בהחלטה זו נקבע כי קיים צורך לבחון באופן עקרוני את מעמדן של הודאות בעבירות שאינן עבירות בטחון, אשר נמסרו תחת מניעת מפגש. בחינה עקרונית זו עתידה להתרחש גם בתיק שלפנינו ולכן צפויה התארכות משמעותית של המשפט. זאת ועוד נטען כי אנו מצויים לפני פגרת בית המשפט וההליך לא יסתיים במהלך שלושת החודשים הקרובים. יש לקחת בחשבון, אם כן, שזו לא תהיה בקשת הארכת המעצר האחרונה.

6.

עו"ד שינו, באת כוח המשיב 2, מתנגדת גם היא להארכת המעצר, שכן חלקו של המשיב 2 במעשה קטן בהרבה אל מול זה של המשיב 1. המשיב 2 אינו קשור לכלל הפרשה המתוארת בכתב האישום אלא רק לחלק קטן ממנה, והוא מואשם בקשירת קשר לביצוע פשע רק במסגרת אישום אחד לעומת שלושה אישומים המיוחסים למשיב 1. כמו כן מדובר באדם ששהה בעברו במעצר בית בתנאים מגבילים מבלי שהפר אותם ובכך רכש את אמונו של בית המשפט. בנוסף, באת כוח המשיב 2 מצטרפת לדברי בא כוח המשיב 1 בכל הנוגע לחקירה שנערכה למשיבים בעודם תחת צו מניעת מפגש. החקירה התמצתה כולה בעבירות הסמים, עבירות שאינן מצדיקות מניעת מפגש. לעניין קצב שמיעת המשפט טוענת כי המשיב 2 נגרר להליך המתמשך בעל כורחו בגין בקשות דחייה חוזרות מטעם המבקשת ובא כוחו הקודם של המשיב 2.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל. כידוע, שניים הם השיקולים המנחים את בית המשפט בדונו בבקשה להארכת מעצר מעבר לתקופה הסטטוטורית הקבועה בחוק: קצב שמיעת המשפט ורמת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם (בש''פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (21.2.2007); בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו-עסא (05.03.03)). שיקול המסוכנות בעניינם של המשיבים תומך בהארכת המעצר. מדובר בעבירות של יבוא סמים בכמויות נכבדות, וכן יבוא נשק, ויצירת קשר עם גורם עוין לשם כך. הפסיקה קבעה לא אחת כי נאשם בעבירות סמים שלא לצריכה עצמית לא ישוחרר לחלופת מעצר אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו למשל: בש"פ 6527/12

מדינת ישראל נ' שרכס , פס' 12 (30.09.12); בש"פ 4251/09 אוחיון נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (22.5.09)). פסיקה דומה ניתן למצוא בכל הנוגע לעבירות של סחר בנשק, אשר רלוונטית, אמנם בעוצמה פחותה, לאישומים המיוחסים למשיב 2 בדבר קשירת קשר לביצוע עבירת נשק (ראו: בש"פ 10028/03 אלקריף נ' מדינת ישראל (30.12.03)) . לא שוכנעתי שהמקרה שלפניי הינו חריג ויוצא דופן.

אמנם, ככל שמתמשך ההליך ומתארך מעצרו של נאשם, כפי שקרה בענייננו, הולך ופוחת משקל אינטרס ההגנה על הציבור מפני המסוכנות הנשקפת מהנאשם, וגובר בהדרגה משקלה של זכות הנאשם לחירות (בש"פ 828/04 מדינת ישראל נ' בוטביקה (29.1.04); בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס (1.1.03)). יחד עם זאת, מקובלת עליי קביעת בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 9.6.2013, במסגרת בקשה לעיון חוזר במעצרו של המשיב 2, לפיה בבחינת מסוכנותו יש לתת משקל לחומרת המעשים המיוחסים לו. זאת, קל וחומר לגבי המשיב 1 אשר מיוחסים לו מעשים דומים אך רבים וחמורים יותר. לחומרת מעשים אלו יש להוסיף את עברם הפלילי של המשיבים, הכולל רשימה מכובדת של עבירות שונות וחמורות, וביניהן ניסיון קודם בעבירות סמים ועבירות ביטחוניות. הישנותן של עבירות בכלל, ובפרט כשמדובר בעבירות מאותו הסוג, מעידה על המסוכנות הנשקפת מהמשיבים. העובדה ששני המשיבים ריצו בעבר עונשי מאסר בפועל מלמדת על אי רתיעתם מהדין ומקיומו של הליך משפטי המתנהל בעניינם, ומקשה על בית המשפט לתת בהם אמון.

זאת ועוד, למשיבים מיוחסת גם השמדת ראיה, התנהלות המעידה על סיכון לשיבוש הליכי משפט, באופן שמצדיק גם הוא את הארכת המעצר. סיכון זה מתחזק נוכח השלב ההתחלתי של שמיעת הראיות בהליך העיקרי. לכך מצטרף חשש כי המשיב 1 יבקש להימלט מהדין, כפי שכבר ניסה, כך לפי כתב האישום. חשש זה מתגבר נוכח המחסה שהוצע לו על פי הטענה בלבנון.

8.

לעניין קצב שמיעת המשפט, ההליכים המתנהלים בעניינם של המשיבים התארכו עקב בקשות חוזרות ונשנות לדחייה מטעם באי כוח המשיבים. כמו כן ניתנה הסכמה מצידם שלא לטעון לחלוף הזמן, הסכמה ממנה חזרו בהם מאז. אמנם מדברי הצדדים עולה כי הדיון בתיק נמצא בשלב התחלתי, ויש סיכוי סביר לכך שיתבקשו הארכות מעצר נוספות. זאת, בפרט לנוכח הצורך בבחינה עקרונית של שאלת גביית ההודאות תחת מניעת מפגש, אשר עלול להביא להתארכות נוספת של ההליך מעבר לפרק הזמן הרגיל, וזאת כמובן מבלי להביע כל עמדה באשר לסוגיה עקרונית זו. ואולם כיוון שמדובר בסוגיה משפטית באופיה, אין הכרח שבירורה יביא להתארכות משמעותית של המשפט, המצדיקה כשלעצמה שחרורם של המשיבים בשלב זה, בפרט נוכח מסוכנותם הרבה וקיומו של חשש ממשי לשיבוש הליכים. כמו כן, בהתחשב בהתנהלותה של ההגנה מצאתי כי אין לזקוף את קצב שמיעת המשפט לזכותם של המשיבים.

9.

לקראת סיום אציין כי לא נעלם מעיני ההבדל בין המשיב 1 למשיב 2, הן לעניין כמות וחומרת העבירות בהן הם מואשמים והן לעניין נסיבותיהם האישיות, כדוגמת העבר הפלילי השונה בחומרתו והעובדה כי המשיב 2 עמד בתנאי חלופת מעצר בעבר, לדבריה של באת כוחו. עם זאת, לא מצאתי כי יש בהבדלים שצוינו כדי להצדיק החלטה שונה לגבי המשיב 2, אשר חומרת המעשים המיוחסים לו עומדת בפני עצמה וכך גם עברו הפלילי, הכולל עבירות סמים ועבירות ביטחוניות אשר בגינן ריצה בעבר עונש מאסר בפועל, כאמור.

לסיכום, אני סבורה כי נוכח חומרת העבירות המיוחסות למשיבים, עברם הפלילי והתנהלותם אשר הביאה להתמשכות ההליכים בעניינם, יש לקבל את הבקשה ולהורות על הארכת מעצרם בתשעים ימים נוספים, החל מיום 20.6.2013 או עד למתן פסק דין בעניינם בת"פ 40867-09-12 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.