בש"פ 5870/13מדינת ישראל נ. איאד מזאריב

1.

הבקשה שבפני, להארכת מעצר שנייה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), הוגשה מלכתחילה בעניינם של שני משיבים. המשיב 1 נתן הסכמתו לה והחלטה על הארכת מעצרו החל מיום 18.9.2013 ב-90 ימים נוספים או עד למתן פסק דין בת"פ 40867-09-12 בבית המשפט המחוזי בנצרת, ניתנה על-ידי כבר ביום 28.8.2013. החלטתי הנוכחית נדרשת אפוא רק לעניינו של המשיב 2.

2.

ביום 20.9.2011 הוגש כנגד המשיבים כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"פ 40867-09-12, השופטת י' שטרית ). כתב האישום מייחס להם עבירות סמים שונות, שיבוש מהלכי משפט וקשירת קשר לביצוע פשע. כתב האישום מייחס למשיב 1 חלק גדול יותר במעשים התיאורים בו, אך גם המשיב 2 מואשם בו בשתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )) ובעבירה של השמדת ראיה (לפי סעיף 242 לחוק העונשין). החקירה בעניין אמנם החלה כחקירה ביטחונית, שאף הניבה ראיות חסויות (ראו: בש"פ 2948/13 מזאריב נ' מדינת ישראל (21.5.2013)). אולם, בסופו של דבר, כתב האישום נסב כאמור על ביצוען של עבירות סמים ועבירות הקשורות בהן כמפורט לעיל.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את שני המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. ביום 18.10.2012 הסכים בא-כוחם למעצר עד תום ההליכים, ובהתאם לכך, בדיון מיום 30.10.2012 הורה בית המשפט קמא על מעצרם כאמור (מ"ת 40882-09-12, סגן הנשיא ת' כתילי ).

4.

ביום 28.4.2013 הגיש המשיב 2 בקשה לעיון חוזר בעניינו, וביקש להורות על שחרורו לחלופת מעצר. ביום 9.6.2013 התקיים דיון בעניין בבית המשפט קמא (סגן הנשיא א' אברהם ), ובסופו נדחתה הבקשה. בהחלטתו ציין בית המשפט קמא כי התמשכותם של ההליכים נובעת בשל התנהלות ההגנה דווקא, וכי נסיבות העניין – חומרת העבירות שבהן מואשם המשיב ועברו הפלילי – מצביעות על מסוכנות רבה מצדו, המצדיקה מעצר עד תום ההליכים, ללא אפשרות לשחרור בחלופה.

5.

ביום 6.6.2013 הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרם של שני המשיבים מעבר לתשעה חודשים. ביום 27.6.2013 קיבל בית משפט זה את הבקשה (בש"פ 4064/13, השופטת ע' ארבל ). בהחלטה שניתנה בעניין הודגשה חומרת המעשים המיוחסים לנאשמים כמו גם עברם הפלילי המכביד בעבירות סמים ובטחון. עוד קבעה השופטת ארבל כי משעה שמיוחסת לנאשמים גם עבירה של השמדת ראיה, מתקיים סיכון לשיבוש הליכי משפט. עוד השופטת ארבל נדרשה להבחנה העולה מכתב האישום בין שני הנאשמים, בכל הנוגע להיקף האישומים הנרחב יותר כנגד המשיב 1,

אך ציינה כי באותה עת אין די בה אף לשם הטיית הכף לעבר שחרורו של המשיב 2 לחלופת מעצר.

6.

הארכת המעצר מכוח החלטתה של השופטת ארבל עומדת להסתיים ביום 18.9.2013, ובהתאם לכך הוגשה הבקשה הנוכחית. לעת הזו, המשפט עומד בעיצומו. עד כה התקיימו ארבע ישיבות, שבהן נשמעו ארבעה עדי תביעה. לזמן הקרוב קבועות עוד שתי ישיבות במהלך השבועות הקרובים (בימים 15.9.2013 ו-3.10.2013). בא-כוח המבקשת עדכן כי בא-כוחו של המשיב 1 ביקש לבטל את מועד הישיבה הקרובה, אך כי הסכמת המבקשת לכך מותנית בוויתור על שמיעתם של חלק מעדי התביעה הנותרים, שלטענת בא-כוח המבקשת הם עדים פחותים בחשיבותם.

7.

גם הבקשה הנוכחית חוזרת ומדגישה את מסוכנותו של המשיב 2, כפי שזו נלמדת מן המעשים המיוחסים לו ונסיבות ביצועם – עבירות סמים בהיקף נרחב, על בסיס קשר עם גורם עוין המשתייך לארגון החיזבאללה (גם אם העבירות שמיוחסות בגדרו של כתב האישום עצמו נטולות היבט ביטחוני). לשיטת המבקשת, לא ניתן לאיין מסוכנות ברמה כה גבוהה בחלופת מעצר. בנוסף על כך, הצביע בא-כוח המבקשת על עברו הפלילי המכביד של המשיב 2, וזאת בהקשר הרלוונטי של עבירות סמים.

8.

באת-כוחו של המשיב 2 טענה כי האבחנה הברורה בין המעשים המיוחסים לו לבין המעשים המיוחסים לנאשם משיב 1 מחייבת, בעת הזו, להבחין ביניהם גם בעניין המעצר – במיוחד בשים לב לכך שטרם נקבעו מועדים נוספים לדיון בעניינם בבית המשפט המחוזי, ואין לדעת מתי יסתיים ההליך. היא אף ציינה שהמשיב 2 יוצא נפגע מהתמשכות המשפט, אשר בחלקים ממנו כלל אינו נוגע לעניינו אלא לאישומים המיוחסים למשיב 1 בלבד. לבסוף, הפנתה באת-כוחו של המשיב 2 להליך שנסב על כתב אישום אחר שהוגש נגד מעורבים אחרים באותה פרשה, ושהסתיים, כך נטען, בהרשעה המלווה בגזרי דין מתונים, לשיטתה (תפ"ח 15236-08-12, סגן הנשיא ת' כתילי והשופטים א' קולה ו- ד' צרפתי ).

9.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים עמדתי היא שיש לקבל את הבקשה. כידוע, העיקרון שמנחה את בית המשפט בבואו לבחון בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הוא האיזון בין מסוכנותו של הנאשם לבין חזקת החפות העומדת לו וזכותו לחירות. אשר על כן, בית משפט זה חזר וקבע כי ככל שמתארכים ההליכים המשפטיים בעניינו של נאשם, כך נעה המטוטלת לכיוון זכותו לחירות וגוברת

הנטייה לשחררו לחלופת מעצר (ראו למשל: בש"פ 6687/10 מדינת ישראל נ' מוראידי (20.9.2010)). עם זאת, ההחלטה תלויה במכלול נסיבות העניין, ובעיקר בקצב ההתקדמות של המשפט, חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, עברו הפלילי וכן רמת המסוכנות הנשקפת ממנו (ראו למשל: בש"פ 651/12 מדינת ישראל נ' פלוני (26.1.2012); בש"פ 1115/12 מדינת ישראל נ' מרזוק

(9.2.2012)).

10.

בענייננו, על-פי כתב האישום, חלקו של המשיב 2 אכן פחות לכאורה מזה של המשיב 1. אולם, גם העבירות המיוחסות למשיב 2 אינן קלות משקל. בית משפט זה קבע לא אחת כי מי שנאשם בעבירות סמים שלא לצריכה עצמית, לא ישוחרר לחלופת מעצר אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו למשל: בש"פ 4251/09

אוחיון נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (22.5.2009)). כמו כן, שוקל לחובתו של המשיב 2 גם עבר פלילי בעבירות חמורות, כאמור, לרבות עבירות סמים, עבירות רכוש, עבירות ביטחוניות ועבירות של קשירת קשר והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. על כן, ובשים לב להתקדמות בשמיעת המשפט, מחד גיסא, ולמסוכנות הרבה העולה מכתב האישום ועברו הפלילי של המשיב 2, מאידך גיסא, דומה שטרם הגיעה העת לתת משקל מכריע להבחנה בין המשיב 2

למשיב 1, עד כדי שחרורו לחלופת מעצר. מסקנה זו עשויה להשתנות במסגרת בחינה נוספת של הדברים בעתיד, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בדבר.

11.

אני מורה אפוא על הארכת מעצרו של המשיב 2 החל מיום 18.9.2013 ב-90 ימים נוספים או עד למתן פסק דין בת"פ 40867-09-12 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.