בש"פ 7984/13מדינת ישראל נ. מזאריב איאד

לפניי בקשה שלישית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, לתשעים ימים נוספים מיום 17.12.2013 או עד למתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בנצרת בתיק ת"פ 40867-09-12, לפי המוקדם.

1.

נגד המשיב ונאשם נוסף הוגש ביום 20.9.2012 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת, המייחס להם מספר אישומים בגין עבירות סמים חמורות ועבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, אותן ביצעו לכאורה עם שותף, המכונה אבו עלי, המתגורר בלבנון ומשתייך לארגון החיזבאללה (להלן: אבו עלי ). למשיב מיוחסים ארבעה אישומים, וכן אישומים בעבירה של השמדת ראיה ועבירה של שיבוש הליכי משפט. מכתב האישום עולה כי המשיב קיים קשרים ארוכי טווח עם אבו עלי לצורך ייבוא סמים מסוכנים לישראל, במספר הזדמנויות ובכמויות משתנות. כנטען, המשיב יצר קשר עם אבו עלי כדי שהלה יספק לו סמים תמורת תשלום. בנוסף, סייע המשיב לאבו עלי בביצוע עסקאות סמים תמורת תשלום מצידו, וקישר בינו לבין לקוחות פוטנציאלים בישראל. יצוין כי העסקאות המתוארות בכתב האישום הניבו למעורבים עשרות אלפי שקלים. יתר על כן, על פי כתב האישום, משהחלה המשטרה לחקור את הפרשה נמלט המשיב מביתו והסתתר מפני המשטרה על אף שידע שזומן לחקירה. נטען כי במהלך ניסיונו להימלט מגורמי החקירה המשיב אף יצר קשר עם בא-כוח אחד המעורבים בפרשה במטרה לגלות אם הופלל. בנוסף, השמיד המשיב את "הטלפון המבצעי" בעזרתו התקיימה, לכאורה, התקשורת בינו לבין אבו עלי.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיב והנאשם הנוסף, עד תום ההליכים נגדם. לאחר מספר בקשות לדחיית דיון מטעם באי-כוח המשיב והנאשם הנוסף, שהתחלפו לאורך ההליך, הורה בית המשפט המחוזי, ביום 30.10.2012, על מעצרם עד תום ההליכים, בהסכמת באי-כוחם.

3.

בתיק העיקרי המתנהל בבית המשפט המחוזי, נדחה הדיון מספר רב של פעמים, לרוב לבקשת בא-כוח המשיב, מסיבות שונות כגון אילוצי יומנו העמוס ובקשות לעיון בחומרי חקירה. דחיות נוספות נגרמו בשל משא ומתן שנערך בין הצדדים לגיבוש הסדר טיעון, שלא צלח. נכון למועד הגשת בקשה זו, התקיימו מספר ישיבות הוכחות, נקבע מועד סיומה של פרשת התביעה וכן שני מועדים נוספים לדיונים בפרשת ההגנה שיתקיימו במהלך חודש דצמבר.

יצוין כי הנאשם הנוסף בתיק הורשע בינתיים על בסיס הודאתו, ביום 15.12.2013, ונידון למאסר.

4.

משלא הסתיים ההליך העיקרי בעניינו של המשיב תוך 9 חודשים, הוארך מעצרו בפעם הראשונה בהחלטת בית משפט זה מיום 27.6.2013, ובפעם השנייה, בהחלטת בית משפט זה מיום 28.8.2013, בהסכמת המשיב. כעת מונחת לפניי בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב. בבקשה נטען כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מהעבירות המיוחסות לו ומנסיבות ביצוען, לרבות כמות הסמים שהועברו והעובדה שהעבירות נעשו, לכאורה, בשיתוף פעולה עם גורם עוין. מסוכנות זו מתעצמת נוכח עברו הפלילי העשיר של המשיב, הכולל עבירות רכוש, אלימות וסמים. המבקשת טוענת גם לקיומו של חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט והימלטות מהדין, העולה אף הוא מהמעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום, ובשים לב לעובדה שאבו עלי הציע לו מחסה בלבנון. לעניין קצב שמיעת המשפט, נטען כי התארכות ההליך נובעת בעיקרה מריבוי בקשות דחיית דיונים מטעם המשיב, אולם כיום המשפט מתנהל בקצב סביר והמבקשת מעריכה כי שמיעת ההוכחות עשויה להסתיים בחודש הקרוב. בדיון שנערך בפניי נמסר כי עד כה התקיימו שש ישיבות הוכחות במהלכן נשמעה עדותם של עשרה עדי תביעה, וכי שתיים משלוש הישיבות הנוספות הקבועות לחודש דצמבר נכנסות בגדרי הארכת המעצר המתבקשת בבקשה דנן.

5.

המשיב מבקש להסב את תשומת לב בית המשפט לכך שמדובר בבקשה שלישית להארכת מעצר, כאשר נוכח מצב התיק כיום וקצב התקדמותו ברור כי 90 ימים נוספים לא יספיקו ותידרש הארכה נוספת. לדבריו, התיק מעלה שאלה משפטית אשר דורשת בחינה והכרעה, כפי שקבע בית משפט זה, ובכוחה להשפיע באורח משמעותי על אפשרות הרשעתו. עניינה של שאלה זו בכך שהודאות שמסר המשיב בנוגע לעבירות הסמים נגבו ממנו שעה שהיה מנוע מלהיפגש עם סנגור – מכוח צו שניתן להטיל לפי החוק רק בעבירות ביטחוניות. על פי החלטה של בית משפט זה בבש"פ 2948/13 דרושה הכרעה לעניין המשקל שיש לייחס להודאות אלו אשר כאמור ניתנו באופן אגבי תחת צו איסור מפגש עם עורך-דין. עוד מציין המשיב כי הנאשם הנוסף בתיק, שמעצרו נידון במאוחד עם הליך מעצרו של המשיב עד כה, הודה בביצוע העבירות ונדון ל- 20 חודשי מאסר. לפיכך, הארכות מעצר חוזרות בעניינו של המשיב ועלולות לגרום לו נזק משמעותי למשיב.

6.

בדיון שנערך בפניי הסכים בא-כוח המשיב, באופן חלופי בלבד, להארכת מעצר ב-45 יום, ולאחר מכן להארכת מעצר ב-60 יום. המבקשת לא נתנה הסכמתה לכך, שכן היא סבורה כי בתקופה זו לא יסתיים ההליך, וכי דרושים מלוא 90 הימים המנויים בחוק. לטענתה, הסכמה להארכת מעצר ב-60 יום, בנסיבות תיק זה, עשויה לגרור בקשה נוספת להארכת מעצר, בהסתברות גבוהה יותר.

דין הבקשה להתקבל.

7.

כידוע, השיקולים המנחים את בית המשפט בדונו בבקשה להארכת מעצר מעבר לתקופה הסטטוטורית הקבועה בחוק הם המסוכנות הנשקפת מן הנאשם וקצב שמיעת המשפט בעניינו (בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי

(21.2.07); בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו-עסא (5.3.03)). בין שיקולים אלו על בית המשפט לבצע איזון.

בעניינו של המשיב קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית, שכן עבירות סמים שלא לצריכה עצמית מקימות מעצם טיבן עילת מסוכנות (סעיף 21א(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996). עילה זו קמה עוד בטרם בחינת נסיבות המקרה, אשר בענייננו רק מוסיפות למסוכנותו של המשיב. הדברים אמורים בכמות ובהיקף העבירות המיוחסות למשיב ובעובדה שעבירות אלו בוצעו, לכאורה, בשיתוף עם גורם עוין. כמו כן, למשיב מיוחסות עבירות נוספות המלמדות על חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט, וכן לחשש מפני הימלטותו מן הדין אשר מתעורר כתוצאה מהתנהלותו עם פתיחת החקירה בדבר המעשים שלכאורה ביצע, היינו ניסיונותיו להימלט מגורמי החקירה, חשש המתחזק נוכח שיתוף הפעולה בינו לבין אבו עלי והעובדה כי הלה הציע לו מקום מחסה בלבנון. זאת ועוד. עברו הפלילי המכביד של המשיב אשר כולל עבירות דומות לאלו המנויות בכתב האישום בהליך דנן יש בו כדי "לעבות" את מסוכנותו.

8.

אשר לקצב שמיעת המשפט, אין חולק כי המשפט בעניינו של המשיב נמשך זמן רב. נקודת המוצא היא כי מעצרו של נאשם, שחזקת החפות עומדת לו, אינו עניין של מה בכך וטמונה בו פגיעה קשה בחירותו. התארכותו של ההליך העיקרי מחמירה פגיעה זו, וברי כי ככל שמעצרו של המשיב מתארך הולך ופוחת משקל אינטרס ההגנה על הציבור מפני המסוכנות הנשקפת מהנאשם, ובה בעת גובר משקלה של זכותו לחירות (בש"פ 828/04 מדינת ישראל נ' בוטביקה (29.1.04); בש"פ 9944/02 מדינת

ישראל נ' דאעס (1.1.03)). עם זאת, נראה שהליך ההוכחות מתקרב לקיצו, שכן נקבעו כאמור שני דיונים לחודש הקרוב, והמבקשת מעריכה כי דיוני ההוכחות יסתיימו בחודש הקרוב. כמו כן אזכיר כי האחריות לעיכוב בהתקדמות ההליך מונחת ברובה על כתפי המשיב (ראו לעניין זה החלטתי בבקשה הראשונה להארכת מעצרו של המשיב בש"פ 4064/13 מדינת ישראל נ' מזאריב ואח' , פסק 8 (27.6.2013)).

9.

בחינת היחס בין השיקולים האמורים מעלה כי אין מנוס מקבלת הבקשה והארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, לאור המסוכנות העולה לכאורה ממעשיו ועילת השיבוש אשר מוסיפה להתקיים משלא תמו דיוני ההוכחות בתיק. נסיבות העניין, אם כן, מחייבות הותרת המשיב במעצר (ראו והשוו בש"פ 11151/03

מדינת ישראל נ' אברמוב פ"ד נח(5) 97ה (2003)). יש לקוות כי ההליך העיקרי בעניינו של המשיב ימשיך להתקדם בקצב ראוי ויגיע לסיומו מהר ככל הניתן.

לסיכום, מצאתי לקבל את הבקשה ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 17.12.2013 או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 40867-09-12 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.