פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2948/13
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
העותרים:
1. איאד מזאריב
2. ריאד מזאריב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
עתירה
לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.
בשם העותרים:
עו"ד אביגדור פלדמן
בשם המשיבה:
עו"ד רחל זוארץ-לוי
החלטה
1.
בפני עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ). תעודת החיסיון שהוצאה נוגעת לחומר חקירה בעניינם של העותרים, שנגדם הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"פ 40867-09-12) ביום 20.9.2013.
2.
כתב האישום שהוגש נגד העותרים מייחס להם עבירות סמים שונות, שיבוש מהלכי משפט וקשירת קשר לביצוע פשע. העותר 1 הואשם בעבירות של סיוע לסחר בסם מסוכן (לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים ), בצירוף סעיף 32 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
חוק העונשין )); יבוא סם מסוכן (לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין); החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד (לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים); קשירת קשר לביצוע פשע (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין); שיבוש מהלכי משפט (לפי סעיף 244 לחוק העונשין) והשמדת ראיה (לפי סעיף 242 לחוק העונשין). העותר 2 הואשם בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין) והשמדת ראיה (לפי סעיף 242 לחוק העונשין).
3.
כתב האישום שהוגש נגד העותרים נולד בעקבות חקירה בעניינם שהחלה כחקירה ביטחונית. ביום 26.08.2012 התבצע מעצרם של העותרים בשל חשד למעורבות בעבירות ביטחוניות, ובהתאם הוציא השב"כ בעניינם החלטות בדבר מניעת פגישה עם עורך דין של חשוד בעבירות ביטחון (לפי סעיף 35 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996). באותו יום הובאו העותרים לבית משפט השלום בנצרת ושם הוחלט לראשונה למנוע מהשניים מפגש עם סנגור "עד להחלטה אחרת" – וזאת לאחר שנציג המשטרה הציג לבית המשפט מסמך, הנוגע לכל אחד מהעותרים, ותואר כ"דוח סודי של השב"כ ביחס לחשוד". ההחלטות בדבר מניעת פגישה כאמור הוארכו פעמיים, ובסך הכול נמשכה חקירתם של העותרים בתנאים אלה במשך כעשרה ימים – כשהם נחקרים לסירוגין על-ידי המשטרה והשב"כ. במהלך תקופה זו הם מסרו אמרות מפלילות שסיבכו אותם בביצוע העבירות שבגינן הוגש נגדם כתב אישום בסופו של דבר. משהתברר כי הם אינם מעורבים בעבירות ביטחוניות, הוסרה המניעה על פגישתם עם עורך דין, ובפועל הם נפגשו עם עורך דין לראשונה ביום 4.9.2013.
4.
תעודת החסיון שעליה נסבה העתירה הוצאה ביום 5.11.2012, ונקבע בה כי היא חלה על מסירת ראיות הקשורות במקורות מידע ודרכי הפעולה של קהיליית המודיעין ושירות הביטחון הכללי, שלגביה צוין כי היא עלולה לפגוע בביטחון המדינה. בנוסף, ביום 29.11.2012 הוצאה תעודת חיסיון נוספת מאת השר לביטחון פנים במסגרת הסמכות הנתונה לו על פי סעיף 45 לפקודת הראיות. עוד יצוין, כי באת-כוח המדינה עדכנה על בקשה שהגישה ביום 5.5.2013 לעדכונה של תעודת החיסיון שהוצאה על-ידי שר הבטחון, בשל כך שחומרים נוספים, הקשורים לשני עדי התביעה בתיק לא הופיעו במסגרת החומר החסוי.
5.
העתירה לגילוי חומרי החקירה החסויים במקרה זה נובעת מעניינם של העותרים להציג קו הגנה לפיו לא היה טעם מלכתחילה בעריכת החקירה נגדם כחקירה ביטחונית, מתכונת חקירה שפגעה, כך הם טוענים, בזכויותיהם כחשודים, בין השאר משום שבפועל מסרו הודאות בתקופה שבה היו מנועים מלפגוש את עורכי דינם. לטענת עורך דינם, עיון בחומר החקירה החסוי עשוי ללמד כי מלכתחילה לא הייתה הצדקה להפעלת הסמכות בדבר מניעת פגישה עם עורך דין, ולכן היה מסייע לו לתקוף את קבילות ההודאות שנמסרו במהלך התקופה שבה נחקרו מבלי שנפגשו עם עורך דין. טענה זו עמדה נגד עיני בעת שעיינתי בחומר החסוי.
6.
לאחר שעיינתי בחומר החסוי הגעתי למסקנה כי יש בו ראיות ששימשו אינדיקציה ממשית לקיום חקירה ביטחונית, וכן שגילוין של ראיות אלה יחשוף כלים ושיטות של גורמי הביטחון. בנסיבות אלה, הגעתי לכלל החלטה כי הצדק אינו מחייב את גילוי הראיות.
7.
אני מבקשת להוסיף, כי מקרים כדוגמת זה מעוררים את השאלה של הסדרת ה"תפר" בין חקירה ביטחונית לחקירת משטרה. חקירה ביטחונית בנסיבות של מניעת מפגש היא, לעתים, צורך שלא ניתן לגנות, על מנת לסכל איומים מיידיים על ביטחון המדינה. אולם, התוצאה היא שגם הודאות שעניינן עבירות פליליות "רגילות" נגבות בפועל בתקופה שבה חשודים אינם יכולים להיפגש עם עורכי דינם. מבלי לטעת מסמרות בדבר, נראה כי העניין מחייב חשיבה ובחינה. אולם, עניין זה אינו בפני וממילא אין בהחלטתי כדי להשליך על טענותיו של בא-כוח העותרים במשפטם.
8.
סוף דבר: אין מקום לקבלת העתירה, והיא נדחית.
ניתנה היום, י"ב בסיון התשע"ג (21.5.2013).
ש ו פ ט ת