בש"פ 3361/17 מדינת ישראל נ. שמואל ליזרוביץ'

1.

לפני ערר לפי סעיף 53 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: חוק המעצרים ), על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' יעקב ) ב-מ"ת 16786-03-17, במסגרתה בית המשפט המחוזי הנכבד הורה על שחרורו של המשיב בתנאים המגבילים הבאים: "מעצר בית מלא"; התחייבות עצמית בסך 25,000 ש"ח; ערבות צד ג' בסך 30,000 ש"ח לכל אחד מהמפקחים; הפקדה בסך 10,000 ש"ח; איסור יצירת קשר עם המעורבים בפרשה, ויציאה להתאווררות מדי יום בין השעות 19:00-17:00.

אביא להלן את הנתונים הנדרשים להכרעה בערר.

רקע והליכים קודמים

2.

בתאריך 08.03.2017 הוגש כנגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. בגדרו של כתב האישום יוחסו למשיב ולנאשם נוסף (להלן: הנאשם 2 ) עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) רישא ל חוק העונשין, התשל"ז-1977

(להלן: חוק העונשין ), ויבוא סם מסוכן – עבירה לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א ל פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973

(להלן: פקודת הסמים ).

3.

לפי העובדות הנטענות בכתב האישום – עובר לתאריך 17.02.2017, במועד שאיננו ידוע במדויק לעוררת, המשיב קשר עם אחרים קשר במטרה לייבא סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של 3 ק"ג (להלן: הסמים ) מ בלגיה ל ישראל . לשם כך, על פי

הנטען, המשיב איתר בעצמו, או באמצעות אחרים, בלדר להעברת הסמים – הוא הנאשם 2 . בתמורה להעברת הסמים ל ישראל , כך נטען, סוכם כי הנאשם 2 יקבל סכום של 6,000 אירו. בתוך כך, לפי הנטען, הנאשם 2 , הונחה לעמוד בקשר עם שולחיו באמצעות אפליקציה בשם Wicker Me , שהינה תוכנה לשליחת מסרים אנונימיים (להלן: האפליקציה ).

בהמשך לכך נטען כי בעוד ש הנאשם 2 שהה ב בריסל שב בלגיה , הועברה לידיו מזוודה, אשר בה הוסלקו, בבטנה כפולה – שלוש אריזות סם מסוג קוקאין, בכמות מצטברת של כ-3 קילוגרם , ו הנאשם 2 הונחה להיות בקשר עם שולחיו עם הגיעו ל ישראל . לפי הנטען בתאריך 17.02.2017, הנאשם 2

נחת בשדה התעופה בן גוריון

ב ישראל , ואז הוא אסף את המזוודה עם הסמים

מהמסוע, וצעד לעבר "המסלול הירוק" במכס, שם הוא זומן לשיקוף, אשר במסגרתו, כך נטען, נתגלו הסמים

ו הנאשם 2

נעצר.

4.

בהמשך לאמור לעיל נטען כי המשטרה פעלה כדי לאתר את שולחיו של הנאשם 2 , ולשם כך שוטר כלשהו קיבל את מכשיר הטלפון של הנאשם 2 , ונסע למלון מסוים ב תל אביב-יפו , שבו הנאשם 2 אמור היה להתאכסן עם הגיעו לארץ. בעקבות זאת, כך נטען, השוטר קיבל לידיו גם את המזוודה של הנאשם 2 ובתוכה רק מקצת הסמים . פרטי השתלשלות העניינים בהקשר זה ומה שהתרחש לאחריה – מובאים מיד בסמוך.

5.

לפי עובדות כתב האישום, בתאריך 18.02.2017 בשעה 23:00, או בסמוך לכך – המשיב שלח הודעה לשוטר, שהתחזה באותה העת ל נאשם 2 , באמצעות האפליקציה , ובמסגרת זאת תואם מפגש למסירת המזוודה ברחוב כלשהו ב תל אביב-יפו (להלן: מקום המפגש ), תוך שהובהר כי האיסוף יתבצע עד-ידי רכב יונדאי מדגם ומצבע מסוים, בתוך דקות ספורות. עוד נטען כי השוטר המתין ב מקום המפגש עם המזוודה ובה מקצת מ הסמים , ולאחר מספר דקות – המשיב הגיע למקום ברכב העונה במדויק לתיאור שלעיל (להלן: הרכב ), ואותת עם אורות הרכב לכיוון השוטר. השוטר, כך נטען, ניגש אל הרכב , פתח את דלת הנהג ושוחח עם המשיב. בהמשך נטען כי המשיב ביקש מהשוטר להניח את המזוודה ובה מקצת הסמים

בספסל האחורי של הרכב , והשוטר עשה כן. בתוך כך, מיד בסמוך, נטען כי המשיב הציע לשוטר לעלות ל רכבו , אך השוטר סירב, והמשיב עזב את המקום – כש ברכב , המזוודה ומקצת הסמים . עם הגיעו לביתו – המשיב נעצר על ידי המשטרה כאשר המזוודה ומקצת הסמים , כך נטען, היתה ב רכבו .

6.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי הנכבד בקשה לעצור את המשיב ואת הנאשם 2 עד לתום ההליכים נגדם. במסגרת הבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות הנטענות, וכי המיוחס למשיב ול נאשם 2

מקים עילת מעצר סטטוטורית, ומלמד על המסוכנות הרבה הנשקפת מהם.

7.

בתאריך 05.04.2017, במסגרת דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, בא-כוח העוררת טען, בין היתר, לקיומן של ראיות לכאורה. בתוך כך נטען כי הנאשם 2

קיבל באמצעות האפליקציה

הוראות לקבל מזוודה ובה הסמים , להעבירה לישראל ולמסור אותה לאיש קשר מוגדר – כאשר בסיום הפעילות הנאשם 2 יקבל כסף תמורת המזוודה. בהמשך, לאחר ש הנאשם 2

נעצר עם המזוודה ו הסמים

בתוכה, הוא מסר לשוטר שאיש הקשר יפנה אליו באמצעות האפליקציה . השוטר שהשתמש במכשיר הטלפון של הנאשם 2 , יצר קשר עם נמען העונה לכינוי payotic (להלן: payotic ), אשר חשב, באותה העת, כי הוא משוחח עם הנאשם 2 .

payotic , לפי הנטען, קיים קשר עם השוטר שהתחזה כ הנאשם 2 , וביקש לקבל הוראות. payotic שאל את השוטר, באמצעות האפליקציה , אם הוא נעצר בבדיקה בנתב"ג, והאם שאלו אותו על הסמים . בתגובה, כך נטען, השוטר הרגיע אותו. בהמשך נטען כי payotic

מסר לשוטר שיפגוש את החבר שלו מחר, בערב, וכי החבר ייקח אותו עם הרכב לשם העברת המזוודה ו הסמים

בתוכה, ובהמשך ימסר לידיו הכסף שהובטח לו.

עוד נטען על ידי העוררת כי בהמשך המשיב יצר קשר עם השוטר, באמצעות האפליקציה , ומסר שהוא בדרך. בסמוך לכך, נקבע מקום המפגש , והמשיב מסר שיגיע עם רכב מסוים, והשוטר המתין לו ב מקום המפגש . כאשר המשיב הגיע באמצעות הרכב

– המשיב ביקש מהשוטר להניח את המזוודה במושב האחורי ולאחר מכן שיעלה ל רכב . השוטר סירב, ומיד בסמוך, קיבל הודעה ב אפליקציה

ובה הוא נשאל, מדוע לא עלה ל רכב . עוד בהמשכו של אותו יום, המשיב נתפס כאשר ברשותו המזוודה ומקצת הסמים .

8.

בהקשר לנ"ל – העוררת טענה כי המשיב מסר תחילה גרסה לפיה, בעת שהיה ב תל אביב-יפו , מישהו פתח את דלת רכבו , הכניס את המזוודה, ואמר לו שהמזוודה שלו. בהמשך המשיב שמר על זכות השתיקה. בנוסף נטען כי המשיב הודה שהוא מכיר את האפליקציה , אך סירב למסור את הסיסמה לטלפון הנייד שלו.

9.

נוכח כל האמור לעיל – העוררת טענה כי המשיב היה בקשר עם שולחו של הנאשם 2 , העונה לכינוי payotic , והוא והמשיב תיאמו דברים ביניהם, באופן שבו המשיב היה קשור בשרשרת הייבוא של הסמים .

10.

בא-כוח המשיב טען, מנגד, כי הוא מוכן לצאת מנקודת הנחה שהמשיב החזיק 3.8 גרם סם מסוג קוקאין, ואף הסכים כי מתקיימות בעניין זה ראיות לכאורה. אולם נטען כי אין בידי המשיבה ראיות לכאורה לכך שהמשיב קשר עם אחרים קשר, או כי הוא אחראי לייבוא הסמים . לשיטתו של בא-כוח המשיב הראיות לכאורה הקיימות קושרות את המשיב לקבלת המזוודה ומקצת הסמים

שהיו מצויים בה, ותו לא. בתוך כך נטען כי בעת שהמשיב נעצר, לא היה בידיו סכום הכסף (6,000 אירו) שהיה צריך להימסר בתמורה למזוודה ול סמים . עוד נטען, כי בין המשיב לבין נאשם 2

אין כל היכרות מוקדמת, וכי אין לשיטת בא-כוח המשיב, ראיות לכאורה המקשרות בין המשיב ליבוא הסמים

מחו"ל. בא-כוחו של המשיב טען גם כי למשיב אין יכולת כלכלית לעמוד מאחורי ייבוא הסמים , ולסיום נטען כי אין קשר בין המשיב לשני המשתמשים שלכאורה התכתבו עם הנאשם 2 באמצעות האפליקציה .

11.

בתאריך 19.04.2017 בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את בקשת המעצר, בקובעו כי לא קיימות ראיות לכאורה באשר לביצוע העבירות החמורות המיוחסות למשיב בכתב האישום. עם זאת נקבע כי קיימות ראיות לכאורה באשר להחזקת 3.8 גרם קוקאין אצלו – שלא לצריכה עצמית.

לעניין קשירת הקשר, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי המסקנה לפיה המשיב יצר קשר עם הנאשם 2 באמצעות האפליקציה – במסגרת הקשר לייבוא הסמים מ בלגיה ל ישראל – "מרחיקת לכת" (ראו: פיסקה 5 להחלטה), ובהמשך העיר כי: "בהחלט יתכן, שהוא (המשיב –

ח"מ ) שליח משוטה ותמים שאינו יודע דבר על הקשר ועל תוכן המזוודה" (ראו: שם).

בית המשפט המחוזי הנכבד קבע גם כי העובדה שלא נתפס ברשותו של המשיב הכסף לתשלום בעבור הסמים – מהווה ראיה לכך שהמשיב איננו האדם שמלכתחילה יועד לאסוף את הסמים . בהחלטה נאמר עוד כי הפרשנות לפיה השימוש באפליקציה

מלמד על קשר עקיף של המשיב לעבירה של קשירת הקשר – איננה הפרשנות היחידה האפשרית, ומשכך אין בנמצא תשתית ראייתית לכאורית מספקת, להוכחת ביצוע העבירה של קשירת הקשר,

וכי בלא ראיות לכאורה להוכחת קשירת הקשר – לא מתקיימות ראיות לכאורה באשר לביצוע העבירה של ייבוא הסמים .

12.

בתאריך 19.04.2017, ולאחר מתן ההחלטה, בא-כוח המשיב ביקש כי מרשו ישוחרר בתנאים מגבילים, ואילו העוררת עתרה כי עניינו של המשיב יופנה לשירות המבחן. בית המשפט המחוזי הנכבד חקר את המפקחים שהוצעו על ידי המשיב וקבע כי אין צורך בקבלת תסקיר שירות מבחן במקרה דנן, שכן מדובר בנאשם ללא עבר פלילי, וכי התקופה שבה שהה במעצר מהווה עבורו גורם מרתיע, אשר ימנע ממנו "כל אפשרות או רצון לעבור עבירות נוספות" (ראו: שם, עמ' 13), ולכן די בשחרורו בתנאים מגבילים.

13.

למען שלמות התמונה יצוין, כבר כאן, כי בא-כוחו של הנאשם 2

הסכים, בתאריך 05.04.2017, לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו, וכי עוד באותו מועד בית המשפט המחוזי הנכבד הורה על מעצרו של הנאשם 2 –

עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

14.

החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד הנ"ל היא נשוא הערר שבפני.

טענות הצדדים

15.

לטענת העוררת בית המשפט המחוזי הנכבד שגה עת שקבע כי לא קיימות ראיות לכאורה ביחס לחלק מהעבירות המיוחסות למשיב. לשיטתה, העוררת הניחה בפני בית המשפט המחוזי הנכבד תשתית ראייתית איתנה המורכבת ממספר ראיות לכאורה המשתלבות זו בזו ויוצרות תמונה ראייתית שיש בה די כדי לבסס ראיות לכאורה לכלל העבירות המיוחסות למשיב. בתוך כך נטען כי בשלב זה של ההליך, בית המשפט המחוזי הנכבד לא היה צריך להידרש לשאלת תפקידו ודרגתו של המבקש במסגרת הקשר, וכי המקום לבחון ולהכריע בסוגיה זו צריך להיות במסגרת ההליך העיקרי. לשיטתה של העוררת, די בחומר הראיות לכאורה הקיים כדי לבסס סיכוי סביר להרשעה בעבירות מושא כתב האישום.

16.

העוררת מוסיפה וטוענת גם כי בא-כוחו של המשיב הסכים לעניין ההחזקה של 3.8 גרם סם מסוג קוקאין שלא לצריכה עצמית, ולכן העוררת סבורה כי היה על בית המשפט המחוזי הנכבד לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה לניסיון להחזקה של 3 קילו קוקאין, שהוצאו מהמזוודה טרם שהשוטר שהתחזה כאמור ל נאשם 2 –

מסר אותה לידי המשיב.

17.

העוררת טוענת בנוסף כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה בקובעו כי יתכן והמשיב הינו "שליח משוטה ותמים שאינו יודע דבר על הקשר ועל תוכן המזוודה" (ראו: פיסקה 5 להחלטה), לא כל שכן שהמשיב כלל לא העלה, לשיטתה, את הטענה האמורה בעצמו. בתוך כך המשיבה גורסת כי המשיב בחר לשתוק בחלק מחקירותיו, שתיקה המהווה חיזוק לראיות לכאורה הקיימות כנגדו בתיק דנן. העוררת גם טוענת כי לא היה מקום להורות על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים, וזאת נוכח העובדה שלגישתה אין בתנאים מגבילים אלו כדי להפיג את מסוכנותו של המשיב. בעניין זה העוררת טוענת כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה בכך שלא הורה על פניה לשירות המבחן לקבלת תסקיר, טרם שהורה על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים, כמפורט בפיסקה 1 שלעיל.

18.

לעניין מסוכנותו של המשיב – העוררת טוענת כי לפי פסיקתו של בית משפט זה יש לעצור עד לתום ההליכים נגדם, מעורבים בשרשרת הפצה של סמים, אשר מסכנים סיכון חמור את שלום הציבור.

הדיון בערר

19.

בתאריך 21.04.2017 התקיים בפני דיון בערר, במסגרתו באת-כוח העוררת חזרה על טענותיה בערר, והוסיפה כי מחומר הראיות עולה לכאורה, באופן ברור, כי המשיב הינו חלק פעיל בשרשרת ההפצה והייבוא של הסמים

לארץ. בתוך כך נטען כי גם אם המשיב לא עמד בראש הקשר, הרי שלכל הפחות הוא היה חולייה בשרשרת הייבוא. לשיטתה מדובר בעבירה חמורה שבעניינה הכלל הוא מעצר עד לתום ההליכים, וכי המשיב לא הציג כל עילה המצדיקה חריגה מכלל זה. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה כאשר שיחרר את המשיב לחלופה, ללא שליחתו לקבלת תסקיר שירות מבחן, נוכח הצורך לעמוד על מאפייני אישיותו. באת-כוח העוררת טענה גם כי נתגלעו בעיות ביחס למשמורנים המוצעים על ידי המשיב, ובכללן: אשתו, אשר העידה בפני בית המשפט המחוזי הנכבד כי היא צורכת סמים. לכן לשיטת העוררת – אין ביכולתם של המשמורנים לפקח על המשיב כדבעי.

20.

בא-כוח המשיב טען, מנגד, כי הראיות לכאורה מבססות לכל היותר ניסיון להחזקה של סמים, וכי אין בהן כדי להוכיח עבירה לכאורית של קשירת קשר וייבוא של הסמים

לארץ. בא-כוח המשיב הוסיף וטען כי "מעורבותו" הנטענת של המשיב בפרשה החלה כאשר הסמים

היו כבר ב ישראל , וכי אין היכרות בין המשיב לבין הנאשם 2 . לכן, לשיטתו, לא ניתן לקבוע כי המשיב לקח חלק בעבירת הקשר, או בעבירת הייבוא של הסמים ל ישראל . באשר לטענת העוררת לעניין העדרו של תסקיר מבחן – בא-כוח המשיב מסר כי לדעתו לתסקיר שירות המבחן אין כל יתרון, בנסיבות, על פני שיקול דעתו בית המשפט המחוזי הנכבד. לגישתו, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע בדין כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב, בשים לב לחלקו הקטן של המשיב במכלול – ניתנת לאיון באמצעות חלופת המעצר שאושרה על ידו של בית המשפט המחוזי הנכבד.

דיון והכרעה

21.

לאחר שעיינתי בערר שלפני ובחומרים שצורפו לו, ושמעתי את טענות באי-כוח הצדדים בדיון שהתקיים בפני – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל , בכפוף לאמור בפיסקה 31 שלהלן. נימוקי לתוצאה זו יובאו עתה בתמציתיות.

22.

החלטה על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים המתנהלים נגדו תלויה, כידוע, בקיומם של מספר תנאים מצטברים (ראו: סעיף 21 ל חוק המעצרים ) :

ראשית , יש לבחון את קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו הנטענת של הנאשם. במסגרת בחינת התשתית הראייתית הלכאורית, על בית המשפט לבחון אם בידי המאשימה מצויות ראיות גולמיות, אשר יש בכוחן להצביע לכאורה על סיכוי סביר להרשעה (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 148-147 (1996)). יוטעם כי בשלב זה, בית המשפט איננו נדרש למשקלן של הראיות, או למהימנותם של עדים, אלא מותיר שאלות אלה להכרעת בית המשפט בהליך העיקרי (ראו: בש"פ 8311/13 אברמוב נ' מדינת ישראל , פיסקה 20 (19.12.2013); בש"פ 1575/17 משהראוי נ' מדינת ישראל

(05.03.2017)).

שנית , על בית המשפט לבדוק האם, בנסיבות העניין, קמה עילת מעצר.

שלישית , ככל שהתשובה לשתי השאלות הראשונות היא חיובית – על בית המשפט לבחון האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה שפגיעתה בחירות הנאשם פחותה, כאשר במסגרת זו ניתן לברר גם את האפשרות להורות על מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני (ראו: סעיפים 22-21, ו-22א-22יג ל חוק המעצרים ; בש"פ 3545/15 מדינת ישראל נ' חיים (08.06.2015); בש"פ 8155/15 קלר נ' מדינת ישראל

(09.12.2015); בש"פ 4256/16 חסין נ' מדינת ישראל (20.07.2016); בש"פ 6074/16 דומראני נ' מדינת ישראל (22.08.2016)).

23.

בענייננו, בא-כוח המשיב הסכים, במסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי הנכבד, ואף במעמד הדיון שהתקיים בפני הוא לא שלל זאת – כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב החזיק לכאורה 3.8 גרם סם מסוכן מסוג קוקאין, שלא לצריכה עצמית (ראו: פרוטוקול הדיון מתאריך 21.04.2017 עמ' 4, ש' 16). עם זאת בא-כוח המשיב טען כי אין במכלול הראיות לכאורה כדי לבסס את עבירות קשירת הקשר וייבוא הסמים , מושא כתב האישום. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע, באשר לייחוס עבירות אלו למשיב, כדלקמן:

"אני סבור, שמסקנה כזו היא מסקנה מרחיקת לכת. הראיות הנסיבתיות הללו, כפי שפורטו על ידי המבקשת, אינן מביאות למסקנה אחת ויחידה, לפיה המשיב... היה חלק מהקושרים לייבא את הסם לארץ" (ראו: פיסקה 5 להחלטה מושא הערר).

24.

לאחר עיון בחומר הראיות לכאורה שהוגש על ידי העוררת, סבורני, וזאת בשונה מבית המשפט המחוזי הנכבד, כי מכלול החומר הראייתי – מוביל למסקנה כי העוררת הניחה תשתית ראייתית לכאורית מספקת, אשר יש בה כדי לבסס אפשרות סבירה להרשעתו של המשיב בכלל העבירות המיוחסות לו. נימוקי לכך יובאו מיד בסמוך.

25.

סעיף 499 ל חוק העונשין קובע כדלקמן:

"499 (א) הקושר קשר עם אדם לעשות פשע או עוון, או לעשות במקום שמחוץ לישראל מעשה שהיה בגדר פשע או עוון ..."

ביסוד עבירת הקשר הנ"ל עומדת התחברות בין שני אנשים, או יותר, אשר נועדה להביא לביצועו של פשע, או עוון (ראו: ע"פ 388/78 ווזווז נ' מדינת ישראל , פ"ד לג(2) 373, 375 (1979); ע"פ 3338/99 פקוביץ' נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(5) 667, 705 (2000); ע"פ 10946/03 עיסא נ' מדינת ישראל , פ"ד ס(2) 33, 51 (2005) ;

ע"פ 8416/09 מדינת ישראל נ' חרבוש (09.06.2010)). משום כך, מדובר בעבירה עצמאית, אשר איננה נגזרת מהעבירה המושלמת (עיינו: ע"פ 11068/08 מדינת ישראל נ' סנקר

(12.07.2010)).

זאת ועוד, כבר נפסק כי ניתן להוכיח את קיומו של הקשר, באמצעות ראיות ישירות, או באמצעות ראיות נסיבתיות, המאוחרות להיווצרותו של הקשר ככל שיש בכוחן של אותם ראיות ללמד על עצם קיומו (ראו: ע"פ 2860/08 אבו סריס נ' מדינת ישראל

(28.07.2010)). בית המשפט נדרש להתבונן במכלול הראייתי המונח לפניו ולבחון האם ניתן ללמוד, או שמא להסיק, על קיומו של קשר מהמכלול הראייתי הלכאורי, ובהקשר זה כבר נפסק כך:

"קשר פלילי אינו נעשה בדרך כלל בפרהסיה ובנוכחות עדים. במקרים שלא ניתן ללמוד על קיומו מפיו של מי מהקושרים, הראיות שניתן להעזר בהן להוכחתו

הן ראיות נסבתיות. כמו הוכחת כל עבירה על יסוד ראיות נסבתיות, כך גם לגבי היות נאשם צד לקשר, יכולה המסקנה הסופית להתקבל על יסוד צרופן של כמה ראיות נסבתיות, אפילו שכל אחת מהן לבדה אין בה לשכנע בכוון אשמתו " ( ע"פ 160/89 דג'אן נ' מדינת ישראל , פ"ד מה (4) 793, 797 (1991); ההדגשה הוספה – ח"מ ).

26.

בענייננו בהתייחס לעבירות הקשר וייבוא הסמים , בשונה מעבירת החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית – הרי שהראיות לכאורה שהציגה העוררת הינן אכן ראיות נסיבתיות. עם זאת, על פי פסיקתו של בית משפט זה, הצטברות ראיות נסיבתיות, עשויה להוביל, במקרים המתאימים, לביסוס תשתית ראייתית לכאורית, ככל שהצטברותן מובילה לכלל מסקנה כי הנאשם ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. הלכה זו תעמוד בתוקפה גם מקום בו כל ראייה נסיבתית איננה מקימה לבדה סיכוי סביר להרשעתו של הנאשם (השוו: בש"פ 5588/12 ניאמצ'יק נ' מדינת ישראל

(24.09.2012); בש"פ 1069/16 מדינת ישראל נ' הגוס (11.02.2016); עיינו גם: בש"פ 898/15

עזיז נ' מדינת ישראל (19.02.2015); בש"פ 2411/15

מדינת ישראל נ' דנה (21.04.2015); בש"פ 7555/15

אפשטיין נ' מדינת ישראל (24.11.2015)).

27.

בנידון דידן סבורני כי העוררת הניחה בפני בית המשפט המחוזי הנכבד, תשתית ראייתית נסיבתית לכאורית – המורכבת ממספר ראיות נסיבתיות נפרדות, המשתלבות זו בזו ויוצרות בשילובן תמונה ראייתית לכאורית הן ביחס לעבירת הקשר והן ביחס לעבירת ייבוא הסמים . המארג הראייתי הנ"ל אף זוכה לחיזוק ראייתי לכאורי, בשים לב לכך שהמשיב לא נתן מצידו כל הסבר תמים, המניח את הדעת, באשר למעורבותו בפרשה. יתר על כן – לאחר מתן גרסה ראשונית, שאיננה עולה בקנה אחד עם יתר חומר הראיות לכאורה, משעומת המשיב עם הסתירות בגרסתו – הוא בחר לשתוק בהמשך חקירתו. אפרט הדברים בפיסקאות הבאות.

28.

אביא להלן חלק מן הראיות הנסיבתיות הקיימות לכאורה בתיק, אשר לעת הזו, די בהן, בשים לב לרצף שהן יוצרות, כדי לבסס את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו:

א)

חקירתו של הנאשם 2 ( מתאריך 18.02.2017) – במסגרתה הנאשם 2 מסר כי הוא עמד בקשר עם שני אנשים לשם העברת הסמים לישראל, וכי הוא היה אמור להעביר את המזוודה למעורב שלישי בתמורה לכסף (שם, ש' 11-10, 44-43, ו- 131, ו-186) – ניתן לראות בה משום ראשית ראייה לענייננו. בהמשך הדברים משנשאל הנאשם 2 על ידי חוקריו: האם הוא יודע מי הוא אותו אדם שלישי שעתיד היה לפגוש אותו בישראל והיכן, הנאשם 2 השיב: "לא, סביר להניח שהוא צריך ליצור איתי קשר באפליקציה..." (שם, ש' 149). הנה כי כן, בשונה מטענת בא-כוחו של המשיב, ההתנהלות המיוחסת למשיב הינה לכאורה חלק מהקשר ומשרשרת הייבוא וזו נקבעה מראש, עוד בעת ש הסמים

היו ב בריסל .

ב)

לאחר מעצרו של הנאשם 2 , הוא מסר לידיו של השוטר את הטלפון הנייד שלו, ואף הראה לו את התכתבותו עם payotic

ב אפליקציה . בהמשך השוטר צילם את ההתכתבויות (שנמחקות באופן אוטומטי בחלוף פרק זמן מסוים), והמשיך להתכתב עם משתמשים המעורבים בפרשה (כשהוא מזדהה כ נאשם 2 ) – כדי לתאם את המפגש לאיסוף הסמים . כל זאת מחדר המלון בו הנאשם 2 היה אמור לשהות. במסגרת ההתכתבות של השוטר עם payotic , נמסר לשוטר על ידי

payotic כי מחר הוא יפגוש את "החבר שלו" ( “by tomorrow night ull see my friend”

– לשון ההודעה – ח"מ ); ונאמר לו שזה אמור לאסוף את המזוודה ו הסמים

בתוכה (חקירת השוטר מתאריך 19.02.2017, ש' 56-54). ביום המחרת, מששאל השוטר מתי יפגוש את החבר, payotic

ענה לו "בערב" ( “tonight bro”

לשון ההודעה – ח"מ ; שם, ש' 82). בשעה 20:20 payotic

שלח הודעה נוספת לפיה החבר ייצור עם השוטר קשר עכשיו. כן צוין בהתכתבות כי "החבר יקח אותי (השוטר – ח"מ ) ברכב שלו לחבר אחר, והחבר האחר אמור לשלם לי" (שם, ש' 86-81). הודעות אלה, אשר תועדו בידי העוררת, הובילו למפגשו של השוטר עם המשיב, ולהעברת המזוודה ומקצת הסמים בתוכה לידיו.

קביעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד כי העובדה שלא היה בידי המשיב כסף לתשלום ל נאשם 2 הינה ראייה לכך שהמשיב הוא לא האדם שתוכנן כי יאסוף את המזוודה מלכתחילה – איננה נתמכת בחומר הראיות לכאורה, שכן payotic מסר לשוטר במפורש כי ה"חבר" שיאסוף את המזוודה איננו האדם שאמור להעביר לידיו את הכסף.

ג)

המפגש בין השוטר לבין המשיב ומסירת המזוודה נערכה, לפי הנטען, בשעה 23:10. נמען אחר העונה לכינוי damamin (להלן: damamin ), יצר עם השוטר קשר באמצעות האפליקציה , תיאם עמו את מקום המפגש

וציין כי יגיע למקום ברכב הנזכר לעיל (שם, ש' 91-87). המשיב הגיע למקום המפגש שתואם – ב רכב

העונה בדיוק לתיאור הרכב שמסר damamin , סימן לשוטר עם אורות הרכב , ונעצר לידו (שם, ש' 96-94; גם השוטר שהתחזה ל נאשם 2 מסר את תיאורו הפיזי למשיב כדי שידע לזהותו, הערה שלי – ח"מ ; שם, ש' 91-90). השוטר ביקש מהמשיב להראות לו את ההתכתבות בטלפון הנייד כדי לאמת שאכן מדובר באדם שאותו הוא היה אמור לפגוש, והמשיב עשה כן, ולמעשה אישש לכאורה כי הוא זה שעשה שימוש בכינוי damamin ב אפליקציה (שם, ש' 101-96). השוטר הניח בתוך הרכב

את המזוודה ומקצת הסמים

שבתוכה (לאחר שחלק מהסמים רוקן קודם לכן על ידי המשטרה), ולדברי השוטר, המשיב שאל אותו אם הוא רוצה לעלות ל רכב , מפני שהמשיב רצה לקחת אותו ל"קרבת מקום". בהמשך המשיב נסע משם, ואז השוטר קיבל לטלפון הנייד של הנאשם 2

הודעה מ- payotic , ששאל אותו מדוע לא עלה ל רכב

עם המשיב (שם, עמ' 108-106).

ד)

גרסתו הראשונית של המשיב לפיה: "עמדתי ברמזור אני בתוך הרכב שלי ופתאום אני רואה מישהו שמכניס לי מזוודה לתוך האוטו שאלתי מה האדם אמר לי קח את זה זה שלך אמרתי מגניב הרווחתי מזוודה ונסעתי הביתה" (חקירת המשיב מתאריך 19.02.2017, ש' 134-133) – איננה מתיישבת עם המכלול הראייתי הלכאורי. נוסף על כך, בחקירותיו הבאות: מתאריך 22.02.2017, מתאריך 27.02.2017, ומתאריך 01.03.2017 המשיב בחר לשמור על זכות השתיקה, לאחר שעומת עם הסתירות שעלו בגרסתו הראשונית ועם מכלול הראיות לכאורה. בנוסף לכך, המשיב לא מסר את הסיסמה למכשיר הטלפון הנייד שלו (בטענה כי הוא איננו יודע את קוד הגישה אליו – ח"מ ; חקירת המשיב מתאריך 19.02.2017 ש' 94 ), זאת לפי שיטת העוררת, כדי שבדיקתו לא תתאפשר, ובכך בחר שלא להפיג את החשדות העולים מן הראיות לכאורה.

29.

לאחר סקירת הראיות הנסיבתיות לכאורה הנדרשות לעניין – יש לבחון עדיין האם די בהן כדי לבסס את עילת המעצר כנגד המשיב כדי להשימו במעצר עד לתום ההליכים. בפסיקה נקבע כי ההליך להסקת מסקנה מפלילה מראיות נסיבתיות לכאורה הינו הליך תלת שלבי (ראו: ע"פ 6167/99 בן-שלוש נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(6) 577, 587 (2003)) :

ראשית , על בית המשפט לבחון כל ראיה נסיבתית לגופה במטרה לבחון האם ניתן להשתית עליה את הבסיס למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בנידון דידן – סבורני כי אין די בראיות לכאורה הנזכרות לעיל, בבחינה פרטנית של כל אחת מהן כדי לבסס את התשתית הלכאורית הנדרשת לשם ביסוס מעצרו של המשיב.

שנית , יש לבחון את המסכת הראייתית בכללותה, ולקבוע האם מעורבותו הלכאורית של הנאשם – נלמדת ממנה. כבר נפסק כי הסקת המסקנה השיפוטית המפלילה לעניין זה, מבוססת על ניסיון החיים ועל השכל הישר (ראו למשל: ע"פ 2799/98 סבאג' נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(3), 408 (1999)). בשלב זה אין הכרח כי כל ראיה נסיבתית, כשלעצמה, תספיק לביסוס האפשרות להרשעתו של הנאשם, שכן המסקנה המפלילה עלולה להתקבל גם מצירופן של כמה ראיות נסיבתיות, אשר כל אחת בנפרד איננה מספקת להפללה, אך משקלן המצטבר מספיק לצורך כך. נראה אם כן כי המארג הראייתי המפורט מעלה, בשונה ממסקנתי בפיסקה הקודמת – מוביל כאמור לכלל סברה כי יש בסיס מספק לטיעון של המדינה שהמשיב היה לכאורה חלק מהקשר לייבוא הסמים

מחו"ל, גם אם בשלב זה היקף חלקו ודרגתו אינם ברורים, והדבר יתברר במסגרת ההליך העיקרי.

שלישית , ולאחר שהגעתי למסקנה שלעיל – עובר לכתפיו של המשיב הנטל לספק הסבר העשוי לשלול את ההנחה המפלילה העומדת נגדו. בענייננו המשיב כשל בניסיונו לספק הסבר חלופי למערכת הראיות הנסיבתיות לכאורה המוצגת מעלה. יתר על כן – המשיב מסר תחילה לחוקריו גרסה שלא מתיישבת כלל עם חומר הראיות לכאורה, ובשלב מאוחר יותר, משעומת עם הסתירות בגרסתו, בחר לשמור על זכות השתיקה. בשלב הנוכחי, נזקפת שתיקתו של המשיב לחובתו, באופן אשר מקשה עליי להניח את קיומו של הסבר "תמים"

למעשיו. בהקשר זה נפסק כדלקמן:

"בהעדר טעמים סבירים ואמינים באשר להחלטה לשמור על זכות השתיקה, תהווה שתיקתו של נאשם משום ראיה המחזקת את יתר הראיות 'הפוזיטיביות' הקיימות נגדו, ובכלל זה מדובר גם בחיזוק לראיות הנסיבתיות הפועלות לחובתו" (ראו: ע"פ 8823/12 שבתאי נ' מדינת ישראל , פיסקה 29 (01.07.2014); עיינו גם: בש"פ 6630/14 מדינת ישראל נ' גרנביץ' , פיסקה 25 (07.10.2014)).

בנסיבות הנטענות על ידי המשיב, הרי שהיה מקום לצפות כי בתור מי שטוען שלא היה לו כל קשר לעבירת הקשר ולעבירת ייבוא הסמים , או שהיה "שליח משוטה" בלבד, כפי שבית המשפט המחוזי הנכבד היה מוכן להניח לטובתו – הוא ימסור את גרסתו המזכה מיד עם מעצרו, או בסמוך לכך ולענות לשאלות החוקרים בנוגע לגרסה שהעלה ואשר בה נתגלו סתירות (ראו: בש"פ 3562/15 בנמו נ' מדינת ישראל (03.06.2015)). משלא עשה כן (ובחר, משיקוליו, להנות מזכות השתיקה, העומדת לו כמובן), הרי שבשים לב למארג הראייתי הלכאורי, סבורני כי גרסת העוררת מתחזקת בשלב זה נוכח שתיקתו.

30.

בסיכומם של דברים – אמנם הראיות לכאורה הינן נסיבתיות, ואולם הצטברותן בהחלט נושאת משקל ממשי והמשיב לא נתן להן מענה הקושר אותו "באופן תמים" לאירועים. בנסיבות אלה – אין בידי לקבל את מסקנתו של בית המשפט המחוזי הנכבד לפיה לא קמה אפשרות סבירה להרשעתו של המשיב בעבירות שיוחסו לו.

31.

באשר למסוכנות הנשקפת מהמשיב – עבירות של ייבוא וסחר בסמים מקימות עילת מעצר סטטוטורית (ראו: סעיף 21(א)(1)(ג)(3) ל חוק המעצרים ) , ובית משפט זה קבע לא אחת כי נאשמים בעבירות סחר בסמים ובעבירות סמים אחרות שלא לצריכה עצמית – לא ישוחררו ככלל לחלופת מעצר אלא במקרים חריגים, שעניינו של המשיב איננו נכלל בהם לכאורה (ראו:

בש"פ 4251/09

אוחיון נ' מדינת ישראל (22.05.2009); בש"פ 2396/15 רבי נ' מדינת ישראל (06.04.2015)).

עם זאת, נוכח גילו הצעיר של המשיב והעובדה שאין לחובתו הרשעות קודמות, אני מורה, מבלי לקבוע מסמרות כלשהן, כי הדיון בעניין האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, או למעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני יוחזר לבית המשפט המחוזי הנכבד כדי שיבחן קיום חלופה כאמור, אם קיימת. טרם שיעשה כן – שירות המבחן יגיש לבית המשפט המחוזי הנכבד תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, בו תיבחן, בין היתר, חלופת המעצר, והאפשרות למעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני.

32.

נוכח כל האמור לעיל – הערר מתקבל . אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, בכפוף לאמור בפיסקה 31 שלעיל.