בש"פ 1069/16 מדינת ישראל נ. דרג'ה הגוס

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' ליפשיץ ) מיום 7.2.2016 במ"ת 41904-01-16 בה דחה את בקשת המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו.

עובדות כתב האישום ובקשת המעצר

1.

נגד המשיב הוגש ביום 21.1.2016 כתב אישום המייחס לו שוד בנסיבות מחמירות והחזקת סכין. בכתב האישום נטען כי ביום 10.1.2016, סמוך לשעה 6:00 בבוקר הגיע המשיב לתחנת דלק בדרך בן יהודה בחיפה כשפניו מכוסות בחלקן, ניגש אל דלת חנות הנוחות בתחנה (להלן: החנות ) וניסה להיכנס דרכה אל החנות. משלא הצליח ניגש המשיב לחלון ושאל את המוכר והמוכרת שהיו בחנות (להלן: המוכר ו- המוכרת ) מתי היא תיפתח ולאחר שנענה כי החנות תיפתח בעוד מספר דקות, התרחק מהמקום והמתין ליד המכון לשטיפת מכוניות הצמוד לתחנת הדלק. בסמוך לשעה 6:30 חזר המשיב לחנות הפעם כשפניו מכוסות באופן המגלה את עיניו בלבד, לראשו חבש את הכובע המחובר לחולצתו (קפוצ'ון), לידיו עטה כפפות וכשהוא מאיים על המוכרת בסכין מטבח גדולה, דרש ממנה כסף וסיגריות מסוג "ווינסטון לייט" והאיץ בה לבצע את שדרש אחרת יהרוג אותה. המוכרת, שהייתה באותה שעה לבדה במקום, מסרה למשיב 500 ש"ח מהקופה ו-10 קופסאות סיגריות מסוג "ווינסטון לייט" בשל הפחד שהפיל עליה ולאחר מכן נמלט המשיב עם שללו מהמקום.

2.

בד בבד עם כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. בבקשה נטען כי בחיפוש שנערך בביתו של המשיב נמצאה חולצה הזהה לחולצה שלבש השודד במהלך השוד, סכין מטבח הדומה לסכין שנשא השודד, זוג כפפות, וקופסת סיגריות מסוג "ווינסטון לייט". עוד נטען, כי אמו ואחותו של המשיב אישרו בחקירותיהן שהחולצה שנתפסה בחיפוש שייכת למשיב, ומאחותו נמסר כי חצי שעה לערך לאחר השוד המשיב שלא כהרגלו היה ער בביתו וצפה בטלוויזיה. כמו כן נטען בבקשה כי תיאור השודד שמסרו המוכר והמוכרת תואם את תיאורו של המשיב וכי המוכרת זיהתה את אחד הסכינים שנתפסו בביתו של המשיב כסכין ששימש לשוד. עוד נטען בבקשה כי המשיב לא נתן מענה לחשדות שהוטחו בו ושמר בחקירתו על זכות השתיקה.

החלטתו של בית המשפט קמא

3.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו והורה לשחררו ממעצר כנגד התחייבות עצמית בסך 10,000 ש"ח להבטחת התייצבותו למשפט. בהחלטתו עמד בית המשפט קמא על כך שמהראיות בתיק עולה לכאורה כי הן השודד והן המשיב הם צעירים אתיופים בעלי נתוני גוף דומים, וכי המשיב מתגורר בקרבת החנות והיה באפשרותו לבצע את השוד. עוד עולה לכאורה מהראיות בתיק כי למשיב אין אליבי לזמן השוד וכי שתק בחלקים נרחבים מחקירתו. כל אלו, כך קבע בית המשפט קמא, אכן מעוררים חשד בלתי מבוטל כי המשיב הוא מי ששדד את החנות. עם זאת, סבר בית המשפט כי אין די בראיות לכאורה שהוצגו על מנת לבסס סיכוי סביר להרשעתו של המשיב, משום שאין בהן משקל סגולי של ממש הקושר אותו לשוד.

4.

בית המשפט הוסיף וציין כי החולצה שנתפסה בביתו של המשיב – חולצת פסים עם כובע (קפוצ'ון) ועליה סמל של חברת "נייק" מלפנים – היא אכן מאותו מין וסוג שלבש השודד בעת השוד על פי הצילומים שנקלטו במצלמות האבטחה, וכי מן הראיות לכאורה עולה כי החולצה שנתפסה בביתו של המשיב בעת שנעצר כשלושה ימים לאחר השוד, הייתה ברשותו במועד שבו אירע השוד. עם זאת סבר בית המשפט קמא כי בשל איכותם הירודה של צילומי האבטחה לא ניתן לקבוע במדויק מה היה צבע חולצתו של השודד וכי אף אם ניתן להניח שצבעה זהה לצבע החולצה שנתפסה בביתו של המשיב, אין די בכך לביסוס סיכוי סביר להרשעה משום שאין מדובר בפריט לבוש נדיר או בפריט הנושא סממן ייחודי (כגון כתם או קרע) שבאמצעותו ניתן לקבוע ולו לכאורה בשלב זה כי מדובר באותה החולצה שנתפסה בביתו של המשיב.

5.

בית המשפט קמא קבע עוד כי הכפפות והסכין שנתפסו בביתו של המשיב אף הם אינם ייחודיים אלא פריטים נפוצים ועל כן גם הם אינם מהווים ראיה לכאורה המסבכת את המשיב בביצוע השוד. אשר לקופסת הסיגריות מסוג "ווינסטון" שנתפסה בביתו של המשיב קבע בית המשפט קמא כי המוכרת אמרה בחקירתה מספר פעמים כי השודד נטל מהחנות 10 קופסאות סיגריות מסוג "ווינסטון לייט" ואילו מן הראיות לכאורה עולה כי בביתו של המשיב נמצאה קופסת סיגריות אחת מסוג "ווינסטון", ולא "ווינסטון לייט", כפי שנטען בבקשת המעצר.

6.

בהתייחס לתיאורו של השודד אותו מסרו המוכר והמוכרת ציין בית המשפט כי המוכרת מסרה שהיא אינה יכולה לזהות את פניו של השודד משום שעטה כיסוי פנים, אך טענה כי תוכל לזהות את קולו ולמרות זאת לא נערך מסדר זיהוי קולות. אשר למוכר, עמד בית המשפט קמא על כך שביום האירוע הוא מסר כי לא יוכל לזהות את השודד וכן על כך שבמסדר תמונות שנערך לו במועד מאוחר יותר לא זיהה את המשיב. המוכר מסר אמנם בחקירתו כי הבחין ששיערו של השודד היה מגולח וכי הייתה לו מעין צלקת ("פֵּנְס") מעל אחת הגבות התואמת לכאורה את האמור בדו"ח הפעולה מיום המעצר בו צוין כי למשיב "סימן בגבה הימנית". כמו כן ניתן להבחין במעין צלקת מעל הגבה הימנית של המשיב בתמונתו שצולמה עם מעצרו. אך בית המשפט קמא סבר כי גם ראיה לכאורה זו אינה נושאת משקל של ממש משום שבעת שהשודד הגיע לראשונה לחנות, עסק המוכר בספירת מלאי ובניגוד למוכרת לא בא עמו בדברים. על כן, כך קבע, יש קושי לייחס משקל לטענתו לפיה הבחין בנתון שולי בפניו של השודד כמו צלקת מעל אחת הגבות. בהתייחס לטענתו של המוכר לפיה שיער ראשו של השודד היה מגולח עמד בית המשפט קמא על כך שהן מצילומי האבטחה בהם תועד המשיב יומיים לפני השוד והן בתמונתו מיום המעצר עולה לכאורה כי הוא בעל שיער קצר אך לא מגולח. עוד קבע בית המשפט קמא כי שתיקתו של המשיב בחקירה נושאת משקל מוגבל בנסיבות העניין וכי במהלך החקירה הוא הכחיש פעם אחר פעם את ביצוע השוד.

מטעמים אלו קבע, כאמור, בית המשפט קמא כי לא עלה בידי המדינה להציג ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב והורה על שחרורו כנגד חתימה על התחייבות עצמית.

טיעוני המדינה

7.

בערר שהגישה טוענת המדינה כי בית המשפט קמא התעלם בהחלטתו ממשקלן המצטבר של הראיות לכאורה נגד המשיב, ולשיטתה צירופן של ראיות אלו מחייב את המסקנה כי קיים סיכוי סביר להרשעתו באירוע השוד נושא האישום. המדינה מוסיפה וטוענת כי שגה בית המשפט קמא משלא נתן משקל של ממש לדבריו של המוכר בעניין הצלקת בה הבחין לדבריו על הגבה הימנית של המשיב ולכך שלמשיב יש אכן צלקת כזו. המדינה מדגישה בהקשר זה כי המועד לבחינת משקלה ומהימנותה של עדות זו הוא בהליך העיקרי ולא בשלב המעצר ועל כן שגה בית המשפט קמא בקובעו כי קשה לקבל את עדות המוכר שהבחין בצלקת. גם לגופו של עניין, כך טוענת המדינה, שגה בית המשפט קמא משהטיל ספק במהימנות דבריו של המוכר בעניין הצלקת, שכן מהמרחק שבו עמד הוא בהחלט יכול היה לזהות פרט זה בנקל. עוד מדגישה המדינה בהקשר זה כי בית המשפט התעלם מכך שהמוכר מסר בחקירה כי הבחין בצלקת מעל לגבה הימנית של השודד, וזאת עוד בטרם שהמשיב נחשד ונעצר כלל.

8.

כמו כן טוענת המדינה כי שגה בית המשפט קמא בקבעו שקופסת הסיגריות שנתפסה בביתו של המשיב אינה מסוג "ווינסטון לייט" שכן לא ניתן לקבוע זאת על סמך החזות החיצונית של הקופסא. בנוסף נטען כי בית המשפט קמא שגה משקבע כי המשיב לא ניסה להרחיק את עצמו מהחולצה שנתפסה בביתו שכן בשיחה שנערכה לו עם קצין נוער הוא טען כי היא שייכת לחבר שאת שמו סירב למסור וטען כי ביום שבו אירע השוד חברו הוא זה שלבש אותה בעוד שמן הראיות לכאורה שנאספו מבני משפחתו עולה כי החולצה הייתה ברשותו באותו מועד. כמו כן טוענת המדינה כי בית המשפט קמא לא נתן משקל הולם לכפפות ולסכין שנתפסו בביתו של המשיב וכן לעובדה שהמשיב גר מרחק קצר מאוד מהחנות ולכך שמחקירת אחותו עולה לכאורה כי שלא כהרגלו הוא היה ער זמן קצר לאחר השוד. בנוסף, טוענת המדינה כי בית המשפט קמא לא נתן משקל הולם לשתיקתו של המשיב בחקירה.

מטעמים אלו מבקשת המדינה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא, לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, כי קיים סיכוי סביר להרשעתו בעבירות שיוחסו לו, ולהורות על מעצרו עד תום ההליכים נגדו. עם זאת מבהירה המדינה כי היא אינה מתנגדת לקבלת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב על מנת לבחון אפשרות של חלופת מעצר בעניינו.

טענות המשיב

9.

המשיב טוען מנגד כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא והוא מדגיש כי אין כל ראיה ישירה לכאורה הקושרת אותו לביצוע השוד. לשיטתו, בדין קבע בית המשפט קמא כי אין לייחס משקל של ממש לעדויות שמסרו המוכר והמוכרת שכן הם לא זיהו אותו כשודד. יתר על כן, כך טוען המשיב, גרסתה של המוכרת בעניין צבע חולצתו של השודד אינה תואמת את גרסתו של המוכר בעניין זה, ומחקירתה עולה כי צבע חולצתו של השודד שונה מצבע החולצה שנתפסה בביתו של המשיב. עוד מדגיש המשיב כי המוכרת מסרה כי השודד לבש מכנסי ג'ינס כחולים ואילו בביתו של המשיב נמצאו מכנסי טרנינג בצבע שחור בלבד. המשיב מוסיף וטוען כי גם התיאור שמסר המוכר אינו תואם את תיאורו שלו וזאת מן הטעם ששיערו לא היה מגולח בתקופה בה אירע השוד. אשר לטענת המוכר לפיה ראה צלקת מעל אחת מגבותיו של השודד טוען המשיב כי בדין לא ניתן לה משקל של ממש ובצדק נקבע כי לא ניתן להניח שהיה באפשרותו של המוכר לזהות פרט מעין זה. בנוסף לכך טוען המשיב כי המשטרה לא בדקה עד כמה נפוצה החולצה שנתפסה בביתו ובנסיבות אלו אין להניח כי מדובר בפריט לבוש נדיר שהימצאותו ברשותו קושרת אותו לביצוע השוד. כמו כן מדגיש המשיב את העובדה שלא נמצאו טביעות אצבע שלו על הסכין שנתפסה בביתו ואת העובדה כי מדובר בסכין שרבות מסוגה חולקו על ידי עיריית חיפה לעובדיה, שעמם נמנית גם אימו של המשיב.

דיון

10.

לאחר שעיינתי בהחלטתו של בית המשפט קמא ובטענות הצדדים ובחנתי את חומר הראיות לכאורה שנאסף בתיק, הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל.

כפי שטוען המשיב בצדק, הראיות לכאורה נגדו הן נסיבתיות בלבד ולא הוצגו ראיות ישירות הקושרת אותו לכאורה לביצוע השוד. עם זאת, הלכה היא כי גם ראיות נסיבתיות עשויות לבסס תשתית לכאורית למעצר עד תום ההליכים, מקום שבו הצטברותן מובילה למסקנה כי הנאשם ביצע לכאורה את המיוחס לו בכתב האישום, וזאת גם אם כל אחת מהראיות הנסיבתיות העומדות נגדו אינה מקימה סיכוי סביר להרשעתו כאשר היא נבחנת לעצמה (ראו: בש"פ 898/15 עזיז נ' מדינת ישראל , בפסקה 34 (19.2.2015); בש"פ 2411/15 מדינת ישראל נ' דנה , בפסקה 10 (21.4.2015); בש"פ 7555/15 אפשטיין נ' מדינת ישראל , בפסקה 10 (24.11.2015); ע"פ 6073/11 סגל נ' מדינת ישראל , בפסקה 21 (11.6.2012)).

11.

שלא כבית המשפט קמא אני סבורה כי בחינת מכלול הראיות הנסיבתיות הלכאוריות במקרה דנן מובילה אל המסקנה כי המדינה הציגה תשתית אשר יש בה כדי לבסס אפשרות סבירה להרשעתו של המשיב.

תיאורו של השודד אותו מסרו המוכר והמוכרת תואם לכאורה את המשיב מבחינת הגיל, מימדי הגוף והמוצא (עמ' 1 ש' 13-11 להודעות מוכרת מיום 10.1.2016 ועמ' 1 ש' 15-16 להודעתה מיום 14.1.2016; ועמ' 1 ש' 10 להודעת המוכר מיום 10.1.2016). כמו כן, מסר המוכר כי לשודד היה סימן דמוי צלקת מעל הגבה הימנית וזאת עוד בטרם נחשד המשיב במעשה ובטרם נעצר (ראו: דו"ח חיפוש בתצלומים מיום 11.1.2016). צלקת כזו אכן יש למשיב מעל הגבה הימנית, כפי שניתן להיווכח מתמונתו שצולמה ביום שבו נעצר (13.1.2016). לגישתי, פרט זה בעדותו של המוכר נושא לכאורה משקל של ממש לעניין זיהויו של המשיב כמי שביצע את השוד ובניגוד לבית המשפט קמא איני סבורה כי עדותו של המוכר בהקשר זה מעוררת ספקות עד כי אין לייחס לה כל משקל בשלב זה של המעצר. מצילומי האבטחה בחנות עולה לכאורה כי המוכר עמד במרחק לא רב מהחלון אשר דרכו פנה השודד אליו ואל המוכרת כאשר הגיע למקום בתחילה (ראו: צילומי האבטחה ממצלמה 2 בחנות מיום 10.1.2016 משעה 5:59:00 בדיסק פל"א 11934/16). על כן, אין מקום לשלול מראש, בוודאי לא בשלב המעצר, את האפשרות כי המוכר אכן הבחין משם בצלקת שעליה מסר. זאת בייחוד משאין מדובר בעֵד הנוגע בדבר. עוד חשוב לזכור לעניין זה את שכבר צוין לעיל, כי מדובר בפרט בפניו של המשיב שהמוכר וגם החוקרים לא יכולים היו לדעת עליו ממקור אחר משום שבאותו שלב (11.1.2016) המשיב טרם נחשד כלל וטרם נעצר.

12.

כמו כן, מהראיות לכאורה שבתיק עולה כי השודד לבש חולצה הזהה לזו שנמצאה בביתו של המשיב. כך נראה השודד בצילומי האבטחה בחנות כשהוא לבוש חולצת פסים בצבעי אפור עם כובע וסמל לבן של חברת "נייק" בצד הקדמי (ראו: צילומי האבטחה ממצלמות 1 ו- 2 בחנות מיום 10.1.2016 שעה 5:59:00 ושעה 6:31:42 בדיסק פל"א 11934/16), ולאחר שבחנתי את הצילומים אני סבורה, בניגוד לעמדתו של בית המשפט קמא, כי אין לכאורה כל קושי לזהות את צבעי חולצתו של השודד בצילום. אמנם, בהודעותיה מסרה המוכרת כי היא סבורה שהשודד לבש חולצת פסים בצבעי כחול לבן (עמ' 1 ש' 10 להודעות המוכרת מיום 10.1.2016 ועמ' 1 ש' 15 להודעתה מיום 14.1.2016), אך המוכר אמר כי מדובר בצבע אפור ומכל מקום, ההשוואה בין החולצה שלבש השודד כפי שהיא משתקפת בצילומי האבטחה של החנות מלמדת לכאורה כי מדובר בחולצת פסים בצבעי אפור, הנראית לכאורה זהה לזו שנתפסה בביתו של המשיב (ראו: צילום מוצגים שסומן כמסמך ע"ח בתיק החקירה). חולצה זו הייתה ברשותו של המשיב בזמן השוד (ראו: עמ' 3 ש' 55 עד עמ' 4 ש' 89 בהודעתו של המשיב מיום 13.1.2016; ועמ' 1 ש' 18 עד עמ' 2 ש' 27 להודעת אמו של המשיב מיום 13.1.2016) ומשכך מדובר בנדבך ראייתי לכאורי הנושא משקל לא מבוטל.

13.

יתרה מכך, בחקירתה מסרה המוכרת כי היא סבורה שהשודד לבש מכנסי ג'ינס או טרנינג

בצבע שחור ועטה כפפות שחורות על ידיו (ראו: עמ' 1 ש' 16-15 להודעתה מיום 14.1.2016) ופריטים כאלה נתפסו אף הם בביתו של המשיב (ראו: צילום מוצגים שסומן כמסמך ע"ח בתיק החקירה). כמו כן נמצאו בביתו פריטים נוספים העשויים להצביע לכאורה על מעורבותו בשוד ובהם סכין הדומה לכאורה מאוד לזו בה השתמש השודד (וראו לעניין זה: הודעתה של המוכרת מיום 15.1.2016) וקופסת סיגריות "ווינסטון" (ראו: צילום מוצגים שסומן כמסמך ע"ח בתיק החקירה). בית המשפט קמא קבע כי הקופסה שנתפסה אינה קופסת סיגריות "ווינסטון לייט" שאותן דרש השודד מהמוכרת ואולם נוכח העובדה שאין הבדל חיצוני בולט בין קופסאות סיגריות מסוג "ווינסטון" וקופסאות סיגריות מסוג "ווינסטון לייט", איני סבורה כי היה מקום לשלול לחלוטין בשלב זה של ההליך את המשקל הראייתי הלכאורי שיש לקופסת הסיגריות שנתפסה בביתו של המשיב. כמו כן הפריטים האחרים שנתפסו בביתו של המשיב, אף שהם נפוצים כל אחד לעצמו, נושאים בעיני משקל ראייתי לכאורי מסוים בהצטברם, ומן הראוי היה להתייחס לכך. עוד עולה מהראיות לכאורה כי המשיב גר בקרבת החנות (ראו: המפות שסומנו כמסמך ס' בתיק החקירה) ועובדה זו אף היא מחזקת לכאורה את גרסת המדינה, בהינתן נתיב בריחתו של השודד לאותו הכיוון. לכל אלה יש להוסיף את שתיקת המשיב בחקירתו. אכן, כפי שציין בית המשפט קמא, המשיב ענה על חלק מהשאלות שהופנו אליו בחקירה והכחיש את מעורבותו בשוד ואולם, רוב הזמן הוא שמר על זכות השתיקה והתחמק מלתת מענה לחשדות שהועלו נגדו (ראו: בש"פ 8445/13 עזאם נ' מדינת ישראל , בפסקה 23 (23.12.2013)). התנהלותו זו של המשיב יש בה אף היא משום חיזוק מסוים לראיות לכאורה שנאספו נגדו.

14.

אין לכחד, הראיות לכאורה במקרה דנן הינן נסיבתיות ועוצמתן אינה מן הגבוהות, בייחוד כאשר בוחנים כל ראיה לכאורה בנפרד. אך הצטברותן בהחלט נושאת משקל ממשי והמשיב לא נתן להן כל מענה. בנסיבות אלה, מסקנתו של בית המשפט קמא לפיה לא קמה אפשרות סבירה להרשעתו של המשיב בעבירות שיוחסו לו היא בעיניי מסקנה מרחיקת לכת ואין לקבלה.

אשר על כן, החלטתו של בית המשפט קמא דינה להתבטל. עם זאת, נוכח חולשתן היחסית של הראיות לכאורה וכן נוכח גילו הצעיר של המשיב והעובדה שאין לחובתו הרשעות קודמות, אני מורה כי הדיון יוחזר לבית המשפט קמא על מנת שיבחן אפשרות לחלופת מעצר. עוד אני מורה, כי בטרם יעשה כן יגיש שירות המבחן לבית המשפט קמא תסקיר מעצר בעניינו של המשיב בו תיבחן, בין היתר, חלופת המעצר.

בשלב זה ועד החלטה אחרת של בית המשפט קמא בדיון שהוחזר אליו, כאמור, ישאר המשיב במעצר.