בש"פ 4165/09 מוחמד חאג יחיא נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 27.4.09 בעמ"ת 12007-04-09 (כבוד השופטת ז' בוסתן ) בו התקבל ערר המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום בכפר-סבא מיום 26.4.09 בב"ש 2936/09 (כבוד השופט ר' אמיר ) אשר הורה על שחרור העורר בתנאים מגבילים ממעצרו עד תום ההליכים נגדו.

עובדות והליכים קודמים

1.

לפי כתב האישום שהוגש כנגד העורר וכנגד אדם נוסף (להלן – השותף ) ואשר שלושה מששת האישומים שנכללו בו התייחסו לעורר, מכר העורר בשלוש הזדמנויות שונות, בצוותא חדא עם השותף, סם מסוכן מסוג חשיש (להלן – הסם ) לשתי סוכנות משטרתיות. כך, ביום 3.12.08, מכרו השניים סם במשקל של 23.08 גרם (האישום הראשון); ביום 5.12.08 מכרו השניים סם במשקל של 23.26 (האישום השני) וביום 9.12.08 מכרו הם סם במשקל 17.65 גרם (האישום השלישי).

בגין מעשים אלו יוחסו לעורר שלוש עבירות של סחר בסם בצוותא חדא, עבירות על סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.

במקביל להגשתו של כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. העורר מצידו חלק על קיומן של ראיות לכאורה כנגדו ככל שהדבר נוגע לאישום הראשון והשני והסכים לקיומן של ראיות לכאורה נגדו באישום השלישי. בית משפט השלום קבע כי קיימות ראיות לכאורה רק ביחס לביצוע המעשים המיוחסים לעורר במסגרת האישומים השני והשלישי כאשר ביחס לאישום הראשון קיימות, לדידו, ראיות מוחלשות ובעייתיות ביותר, אם בכלל. בהמשך לכך, קבע בית משפט השלום כי קיימת במקרה דנן עילת מעצר סטטוטורית והורה לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר בעניינו של העורר. בתסקירו מיום 22.4.09 העריך שירות המבחן כי ללא הצבת גבולות חיצוניים ברורים עלול העורר להידרדר למעורבות עבריינית וגרס כי הוריו של העורר יכולים לשמש מסגרת מציבת גבולות ובכך להפחית מהסיכון הקיים ממנו. משכך, המליץ שירות המבחן לשחרר את העורר למעצר בית בבית הוריו ובפיקוחם ולאפשר לו לצאת לעבודה יחד עם אביו, בפיקוחו של האחרון. בית משפט השלום קבע כי המלצתו האמורה של שרות המבחן היא המלצה ראויה ומתאימה בנסיבות העניין ולפיכך הורה על שחרור העורר בתנאי מעצר בית מלא בבית הוריו בטייבה, בפיקוח לאורך כל שעות היממה על ידי אחד מהוריו או אחיו, חאג' יחיא סאמר, ואגב קביעת התחייבות עצמית, ערבות צד ג' של כל אחד משלושת המפקחים והפקדת סכום מזומן בסך 2,000 ₪.

3.

על החלטה זו, לרבות החלק הנוגע להעדר ראיות לכאורה לגבי האישום הראשון, עררה המשיבה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי אומנם, וכפי שקבע אף בית משפט השלום, אין בנמצא ראיות ישירות לעניין אספקת הסם מהעורר לסוכנות המשטרתיות או לשותף במסגרת האישום הראשון, דבר שיש בו להוות כרסום מה בראיות לכאורה, אולם בית המשפט המחוזי חלק על קביעת בית משפט השלום כי "אין כלל ראיות העומדות במבחן הלכת זדה". משכך, נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לאישומים השני והשלישי ואילו לגבי האישום הראשון יש כרסום מה בראיות לכאורה. אשר לחלופת המעצר עליה הורה בית משפט השלום, לאחר שבית המשפט המחוזי שקל את העובדה כי אין המדובר במקרה דנן בביצוע עבירת סמים אחת בלבד אלא בשלוש עיסקאות סם, כאשר מעובדות כתב האישום עולה שהסם זמין אצל העורר והוא יכול לספק אותו עם דרישה, אל מול העובדה כי העורר נעדר הרשעות קודמות (אף שבעבר הועמד בפיקוח שרות המבחן בגין עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית) ולאחר שהוא עמד על כך שמתסקיר שרות המבחן עולה כי בעת ביצוע העבירות התגורר העורר בבית הוריו, מי שנקבעו לשמש לו כמפקחים במסגרת חלופת המעצר, נקבע כי אין המדובר בחלופת מעצר ראויה. משכך, בית המשפט המחוזי קיבל את הערר והורה כי העורר ישאר במעצר עד לתום ההליכים נגדו.

טענות העורר

4.

לטענת העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד ג'לג'ולי איהאב – שגה בית המשפט המחוזי עת הורה על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו חרף המלצתו של שרות המבחן לשחררו לחלופת מעצר, המלצה אותה קיבל בית משפט השלום, לאחר בחינה מעמיקה ועניינית. עוד טוען העורר כי שחרורו לחלופת המעצר מתבקש גם נוכח החלטתו של בית משפט זה בבש"פ 3504/09 טימור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.4.09) (להלן – עניין טימור ) אשר הורה לשחרר לחלופת מעצר נאשם שהואשם בחמישה מקרים של סחר בסמים, החלטה שהתקבלה לאחר שהתקבלה ההחלטה נשוא הערר שלפניי.

טענות המשיבה

5.

המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד עדי מנחם – ציינה כי העובדה שהעורר ביצע שלוש עסקאות סמים בשבוע אחד תוך שהסם זמין אצל העורר והוא יכול להעמידו למכירה לפי דרישה, מעידה על היותו של העורר גורם דומיננטי באירועים נשוא כתב האישום, דבר המצדיק את השארתו במעצר. בנוסף, עומדת המשיבה על כך שהעבירות המיוחסות לעורר בוצעו בעת שהתגורר בבית הוריו, אותם קבע בית משפט השלום כמפקחים, מה שיש בו כדי להחליש את יכולתם לשמש כמפקחים מתאימים בנסיבות העניין.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בכתב הערר ושמעתי את טענות בעלי הדין בדיון שהתקיים לפניי, אני סבור כי דין הערר להתקבל. אומנם, מקום בו מדובר בעבירות סמים קמה חזקת מסוכנות ביחס לנאשם וככלל, לא ייטה בית המשפט לשחררו לחלופת מעצר. יחד עם זאת, נחה דעתי כי במקרה זה ניתן להשיג את מטרת המעצר גם בדרך של חלופת מעצר. כאמור, העורר נעדר עבר פלילי (למעט העמדתו בפיקוח שרות המבחן בגין עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית) והוא בן למשפחה נורמטיבית אשר שירות המבחן סבר כי ביכולתה להציב לו גבולות חיצוניים ברורים שימנעו ממנו ליצור "קשרים שוליים" ואף המליץ לשחרר את העורר למעצר בית בבית הוריו, כפי שהורה בית משפט השלום. אומנם, בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו התגורר העורר בבית הוריו, ואולם, יש לקוות כי משנודע לבני משפחתו של העורר, בעקבות מעצרו, כי זה סרח בביצוע מעשים פליליים, יעמדו הם על המשמר ויחד עם הפיקוח של שירות המבחן ויתר התנאים המגבילים עליהם הורה בית משפט השלום, ימנעו ממנו לחזור ולבצע מעשים דומים בעתיד [השוו: עניין טימור הנ"ל].

לפיכך, אני מורה כי העורר ישוחרר למעצר בית מלא בבית הוריו, כאשר החלטת בית משפט השלום מיום 26.4.09 (כבוד השופט ר' אמיר) תושב על כנה וכל התנאים המגבילים שנקבעו בה יחולו על העורר כלשונם. בנוסף על התנאים שנקבעו בהחלטתו האמורה של בית משפט השלום, אני מורה כי יאסר על העורר השימוש בטלפון או בכל אמצעי תקשורת אחר, כאשר, כמו ביחס ליתר התנאים המגבילים, כל אחד מן המפקחים, כפי שנקבעו בהחלטת בית משפט השלום, ידווח למשטרה באופן מיידי על כל מקרה של הפרה של תנאי נוסף זה.