בש"פ 6781/09 נתנאל הראוש נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת צפת) מיום 7.6.09 בב"ש 21069/09, שדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (השופטת רז-לוי) בב"ש 1592/09 מיום 26.5.09, בה נעצר העורר עד תום ההליכים.

רקע

ב.

כנגד העורר ואחיו הוגש ביום 26.4.09 כתב אישום, המייחס להם עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. השניים נעצרו בדירה בדימונה כשהם מחזיקים בקוקאין בכמות נכבדה.

ג.

לאחר שהוסכם על קיומן של ראיות לכאורה, הורה בית המשפט (השופטת רז-לוי) ביום 28.4.09 על עריכת תסקיר. בתסקיר מיום 6.5.09 נמסר, כי העורר, בן 24, צרך סמים קלים מגיל 16 והוא בעל עבר פלילי בתחום הסמים (החזקת סם לצריכה עצמית ללא הרשעה, בהיותו קטין). שירות המבחן התקשה להעריך את מצב שימושו בסמים כיום, והתרשם כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות. עם זאת, הומלץ בתסקיר על שחרור העורר למעצר בית מלא בבית דודיו, בפיקוח שירות המבחן ותוך עריכת בדיקות שתן תקופתיות. שירות המבחן סבר כי חלופה זו מצמצמת את הסיכון להישנות העבירות, בעוד שבמעצר יש סיכון להעמקת דפוסי ההתנהגות העבריינית אצל העורר. חרף המלצתו של שירות המבחן, הורה בית משפט השלום ביום 26.5.09 על מעצר העורר עד תום ההליכים. נקבע, כי העבירה המיוחסת לעורר מעידה עליו כחלק משרשרת הפצת הסם, בהתחשב בכך שמדובר בכמות גדולה של סם, עליו שמר בתשלום –

על פי גירסתו – בעבור אחרים, שאת זהותם לא היה נכון לחשוף. כן מצא בית המשפט בעייתיות בחלופה המוצעת – היא מצויה באזור מגוריו של העורר, שם נעברו העבירות; יכולת הפיקוח של הערבים אינה ברורה דיה; ולהתרשמותו של בית המשפט, מדובר לגבי הערבים בסביבה מגוננת שאין בה בכדי להציב לעורר גבולות. ערר שהוגש על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 7.6.09, שלא ראה בנסיבות המקרה הצדקה לחריגה מן הכלל של מעצר בעבירות סחר בסמים.

ד.

בערר - שהוגש ביום 26.8.09 - חודשיים וחצי ויותר לאחר החלטת בית המשפט המחוזי, והדבר אומר דרשני, גם אם אין בו דופי פורמלי, עותר העורר לשחרורו לחלופת מעצר. זאת בטענה כי שירות המבחן שקל את מאפייני החלופה, בחן את המפקחים המוצעים, והתרשם מהם כדמויות סמכותיות, בעלות יכולת לפקח על העורר ולהציב לו גבולות. בנוסף, הועלתה הטענה לפיה נוטל העורר על עצמו אשמה בעבירה לא לו - הסם נתפס בדירה השייכת לחברתו לחיים של אחי העורר, שלחובתו עבר פלילי מכביד, ורק לאחר מעצרם, התייצב העורר ביוזמתו בתחנת המשטרה וטען כי הסמים שייכים לו. בהקשר זה נטען, כי מחדלה של המשטרה באי נטילת טביעות אצבע משקיות הסם, מנע את האפשרות לברר את מידת מעורבותו של העורר.

ה.

עו"ד בן נתן מסר בדיון כי קיבל את הייצוג עם תחילת הפגרה, והערר הוגש מייד עם שובו מחו"ל; טענתו אינה נגד היעדר ראיות כל עיקר אלא בענין עוצמתן. כתב האישום הוגש נגד העורר ואחיו; לאח גיליון הרשעות מכביד למדי, וההגנה לא עתרה לשחרור בעניינו; הוטעם כי העורר ללא עבר פלילי, למעט רישום אי הרשעה בהחזקת סם לשימוש עצמי. לא ניתן איפוא, כנטען, לזקוף לחובת העורר התנסות עבריינית משמעותית; נאמר גם כי העורר הגיע מיזמתו למשטרה, ואילולא זאת לא היה כתב האישום מוגש נגדו; כנראה רצה להציל את אחיו ואת חברתו. נטען עוד, כי העורר נוטל אחריות, גם מבלי שייאמר מפורשות בעבור מי החזיק את הסם, שכנראה היה שייך לאחיו; התיק העיקרי קבוע להקראה ב-10.9.09, אך טרם נתקבלה תעודת החיסיון ותיתכן דחיה נוספת. נאמר גם, כי שירות המבחן התרשם מן הערבים; מדובר באנשים נורמטיביים; הם מוכנים לפקח 24 שעות; העורר עצור לראשונה בחייו, וחלפו כחמישה חודשים.

ו.

מטעם המדינה נטען, כי על קיומן של ראיות לכאורה היתה הסכמה בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי, ושינוי ייצוג על פי הכללים הנוהגים, אינו עילה לשינוי קו שנקטה ההגנה; העורר הגיע מיזמתו למשטרה, והודה בהחזקת הסם תמורת תשלום; ומקום ההתייחסות לסתירות נטענות בראיות – כגון אל מול גירסת האח - הוא בהליך העיקרי. נטען עוד, כי מדובר ב- 26 גרם

של קוקאין, המקיימים חזקת מסוכנות; ויש להם פוטנציאל למנות רבות; עברו הפלילי של העורר הוא בתחום הסמים; התסקיר מצביע על רמת מסוכנות; והחלופה מצויה באיזור מגוריו של העורר. בית משפט השלום מצא בעייתיות ביכולת המפקחים להוות חלופה, ולדעת התביעה איפוא אין מקום להתערבות.

ז.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לערר. העורר כבר חטא בסמים, ובהיותו קטין הובא לדין על החזקת סמים לצריכה עצמית, ועל פי התסקיר חזר זה לא מכבר לשימוש בסמים, אף שנטען כי במעצר אינו צורך סמים. ההליך הקודם נסתיים בעונש קל ללא הרשעה; אך העבירה הנוכחית, של החזקת קוקאין

- סם קשה – בכמות העלולה להיות מסחרית, מדברת בעדה; הנטל להפריך את המסוכנות בכגון דא, על פי מצוות המחוקק שיצר בנושא הסמים חזקה סטטוטורית, הוא על הנאשם-העורר. לטעמי פרשת המים ההגיונית להתייחסות השיפוטית לעניין שחרור לחלופה היא העדר עבר פלילי, ושעה שיש כזה - מפלס הנטל שעל הנאשם עולה, לא כל שכן כשעסקינן בעבר פלילי, גם אם לא קשה, באותו תחום. הגירסה שמעלה הסניגור המלומד, "המעבירה את הכדור" אל אחיו של העורר שכביכול העורר בא לחפות עליו, היא עניין לתיק העיקרי, מה גם שהעורר לא נתן לכך ביטוי בעצמו בחקירתו, ובית המשפט מתבקש להסיק מסקנות על פי אמירה בעלמא; והרי העורר עצמו, כפי שציין בית משפט השלום בעקבות עיונו בראיות, מסר כי קיבל תשלום בעד שמירת הסמים, והללו נתפסו מחולקים בחלקם למנות, דבר העשוי לדבר בעדו. אך גם אילו הנחנו לטובת העורר את כל ההנחות, ואין סיבה מיוחדת לכך, עדיין משוכות לפניו: המדיניות השיפוטית של מעצר בעבירות סמים ברמה זו של סחר או החזקה שלא לצריכה עצמית ידועה, והנטל על העורר; והשאלה נעשית קשה עוד יותר מששני בתי המשפט גם לא ראו את קרובי המשפחה המוצעים כמפקחים - מבלי לפגוע חלילה בהם, בודאי אנשים ראויים כשלעצמם על פי התסקיר - כמי שיוכלו להציב לעורר את הגבולות הנדרשים. זאת בנוסף לכך שמגוריהם של הקרובים בעירו של העורר, והדבר מכביד. אכן, בא כוח העורר הציג את בש"פ 4165/09 חג' יחיא נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט דנציגר), שם שוחרר מי שמכר שלוש פעמים חשיש לסוכנות משטרתית, למעצר בית בבית הוריו. לא אכחד כי יש דמיון, אך בנקודה מרכזית אחת ישנו הבדל, והוא טיב הסם – בנידון דידן עסקינן בקוקאין, סם קשה, וכידוע אחזקת סמים שלא לצריכה עצמית שקולה בגישת המחוקק, על פי העונש המירבי שנקבע, לסחר בסמים.

ח.

סוף דבר - איני רואה מקום לעת הזאת להיעתר לערר. נכון אני להניח, כי ככל שתהא עילה לעיון חוזר, כגון חלוף הזמן או התפתחויות בתיק, ואם תוצע אז חלופה שאינה בבית קרובי המשפחה והיא מרוחקת מעירו של העורר, חזקה על בית המשפט שיבדוק זאת באמצעות שירות המבחן.

ט.

בחתימת הדברים אציין, כי המדינה התנגדה בבית משפט השלום לתסקיר. ראוי לשמור התנגדות כזו – הבאה לעתים מזומנות - למקרים מובהקים שבהם בחינת התיק מגלה, כי אין כל מקום שהוא לשקול חלופה. המקרה דנא אינו בעוצמה זו, גם אם התוצאה היא כפי שהיא.

י.

ועוד, והדברים נאמרים בסופה של תורנות רבת תיקי מעצרים, מעבר לתיק זה : ככל שהמדינה סבורה כי גישת המחוקק שלא ראה בחומרת העבירה כשלעצמה עילת מעצר אלא כאינדיקציה למסוכנות אינה ראויה, בידה לשוב ולפנות אליו; לבית המשפט אין אלא מה שקבע החוק, שסיוֵוג עילות מעצר וחייב להידרש – בפרמטרים ידועים - לנושא החלופה (בש"פ 4135/08 דראושה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ראו עוד בש"פ 7200/97 מדינת ישראל נ' אבו דריס (לא פורסם) (השופטת שטרסברג-כהן); בש"פ 3442/98 מדינת ישראל נ' מלכא (לא פורסם) (השופט זמיר)). לעניות דעתי היה מועיל לבתי המשפט, אילו הובאה לפנינו – למשל – מטעם המדינה תמונה סטטיסטית מהימנה של המקרים שבהם נאלצה המדינה להתמודד עם הפרת חלופה; זאת - תוך פילוח בין הפרות משמעותיות להפרות משמעותיות פחות, מבלי שאקל ראש בשום הפרה.

יא.

כאמור, איני נעתר לערר.