בש"פ 3504/09 טל טימור נ. מדינת ישראל

העורר הועמד לדין בבית משפט השלום בכפר-סבא בגין עבירות של סחר בסמים והחזקת סם לשימוש עצמי, עבירות הסחר היו מכירות לסוכנות משטרתיות. מכירה אחת של 0.6188 גרם חשיש; מכירה נוספת של 9.11 גרם

חשיש, מכירה של 23.08 גרם

וכן הבטיח בפעם הרביעית לספק 3 חתיכות נוספות, אך מכירה זו לא יצאה לפועל. המכירות התבצעו בתקופה של מספר ימים והעיסקה הרביעית אמורה היתה להתבצע חודש לאחר מכן. כן נתפסו בביתו 5.5 גרם

חשיש וכלי עישון.

העורר הוא צעיר בן 21 שנעצר ביחד עם אחרים בפרשה שבה הופעלו הסוכנות לרכישת הסם. סניגורו של העורר לא כפר בראיות ואף לא בקיומה של עילת מעצר, אך ביקש כי מרשו ישוחרר לחלופה. בית משפט השלום לאחר שקיבל תסקיר מעצר שהמליץ על חלופה, החליט על שחרורו של העורר בתנאים וערר המדינה על החלטה זו התקבל בבית המשפט המחוזי מחוז מרכז. על החלטת מעצר זו הוגש הערר בפניי. בטיעונים בערר שלפניי, כמו גם בבית המשפט המחוזי, לא היתה מחלוקת שהעורר ללא עבר פלילי, הודה עם מעצרו ומסר פרטים ביחס לעבירות. כן נאמר כי מבין העצורים הנוספים שוחררו נאשמים שנסיבותיהם דומות ואף יש להם עבר פלילי, אלא שמספר העבירות שיוחס להם קטן יותר.

לאחר שבחנתי את הטענות הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל. אמנם צדקה השופטת בקביעתה כי הכלל המעוגן בחוק הוא, שקיימת חזקת מסוכנות כאשר מדובר בסחר בסמים. מהתסקיר והנסיבות אכן עולה כי העורר השתמש בסם וגם יש לו נגישות להשגת הסם. עם זאת מתסקיר המעצר של שירות המבחן עולה כי מדובר במקרה שעל פי נסיבותיו ניתן להשיג את מטרת המעצר על דרך של חלופה. העורר הוא בן למשפחה נורמטיבית, אשר אף אם כשלה בהשגחה עליו כשהדרדר לשימוש בסמים, יש להניח כי המעצר והחשיפה נותנים יסוד לתקווה כי אפשר לעצור את השטף, לקטוע לעת הזו את מעגל הקשר לסמים בפיקוח הולם של בני המשפחה ושל שירות המבחן, וכי נמצאים בני משפחה קרובים – ההורים והאחים שיוכלו לפקח על העורר כדי שישהה במעצר בית מלא.

לפיכך אני מורה כי העורר ישוחרר למעצר בית מלא בבית הוריו כאשר החלטת השופט דוד גדול מבית משפט השלום בכפר-סבא מיום 22.4.2009 תושב על כנה כלשונה גם לעניין בני המשפחה המפקחים וגם לעניין סכומי הערבות. בנוסף על האמור, יהיה העורר נתון בפיקוח מעצר של קצין מבחן כאמור בתסקיר למשך 6 חודשים ויקבל עליו את כל דרישות המבחן בתקופת הפיקוח.