בש"פ 4540/09 עיסאם אבו גריבה נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת ז' בוסתן ) במ"ת 8265-04-09 מיום 18.5.2009, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים כנגדו, לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים ).

העובדות לפי כתב האישום

1.

ביום 21.4.2009 הוגש כנגד העורר כתב אישום בבית המשפט המחוזי מרכז. לפי כתב האישום, במהלך מספר חודשים ועד ראשית חודש אפריל 2009, בעשרות הזדמנויות, במועדים שאינם ידועים למשיבה במדויק, מכר העורר סמים מסוכנים מסוג הירואין וקוקאין תמורת כסף ללקוחות שונים.

2.

ביום 6.4.2009, החזיק העורר בתא המטען של רכב מיצובישי (להלן – המיצובישי ), אשר חנה סמוך לביתו בלוד, 180 מנות של סמים מסוכנים מסוג הירואין וקוקאין כמפורט בכתב האישום. באותו יום, מכר העורר סמים מסוכנים מסוג קוקאין והירואין בארבע הזדמנויות שונות, באופן הבא: לקוחות התקשרו אל העורר לטלפון הסלולארי שהחזיק ברשותו (להלן – הטלפון הסלולארי ), וביקשו לרכוש ממנו סמים. בהמשך, לקח העורר את מנות הסמים הנדרשות מתוך המיצובישי, שם אותן בתוך מכנסיו ונסע למכור אותן באמצעות רכב אחר – רכב שכור מסוג מזדה 3 (להלן – המזדה ).

3.

במעשיו המתוארים לעיל, סחר העורר בסם מסוכן – עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן – הפקודה ) בצירוף סעיף 19א לפקודה, וכן החזיק סם שלא לצריכה עצמית – עבירה לפי סעיף 7(א) וסעיף 7(ג) רישא בצירוף סעיף 19א לפקודה.

הליכים קודמים

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום כנגד העורר הוגשה גם בקשה לעצרו עד תום ההליכים כנגדו. המאשימה טענה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום, כמפורט להלן.

המאשימה הציגה קלטת וידיאו שצולמה ביום 6.4.2009. בקלטת הוידיאו העורר נראה כשהוא לבוש בחולצת פסים תכלת לבן, אותה לבש גם בעת מעצרו, משוחח לעיתים תכופות בטלפון הסלולארי, נראה ניגש מספר פעמים אל המיצובישי ומתעסק שם עם חבילות קטנות לבנות ועם שקיות גדולות יותר. בקלטת הוידיאו האמורה העורר נראה נוטל מספר חבילות קטנות ושם אותן בכיסו, נכנס למזדה ונוסע מהמקום. באחת הפעמים שבהן נכנס העורר למזדה הוא נראה כשהוא מביט או סופר את החבילות הקטנות שבידו. מתוך קלטת הוידיאו הופקו תמונות סטילס. בתמונות מספר 5,6,10,11,12, טוענת המאשימה כי נראות בבירור מנות הסם בתוך תא המטען במיצובישי. בתמונה 12 נראה העורר בגבו אל המצלמה כשידו מושטת לעבר מנות הסם. בתמונות 20 ו-21 העורר נראה בתוך המזדה כשבידו מנות סם. בחיפוש במיצובישי נמצאו מנות הסם המפורטות בכתב האישום וכלים לחלוקת סמים אשר פרטיהם מצוינים בדו"ח פעולה תפיסה וסימון שנערך על ידי רס"מ חנן אלון (להלן – העוקב ).

העורר נעצר על ידי העוקב, שעקב עם הרכב בו נהג אחר המזדה בו נהג העורר. שעה שהעורר נעצר הוא החזיק בידו את הטלפון הסלולארי. עם מעצרו של העורר לקח העוקב את הטלפון מידו ומסרו לידי השוטר אבי זקן (להלן – השוטר ). בדו"ח הפעולה ציין העוקב כי בפרק הזמן מאז שנתפס הטלפון הסלולארי ועד שנמסר לידי השוטר, הראה צג הטלפון כי שלושים וחמש שיחות לא נענו. השוטר השיב לאחת משיחות הטלפון שהתקבלה למכשיר (להלן – המטלפן ). המטלפן שאל אם הוא מדבר עם יוסף והשוטר השיב כי הוא חבר של יוסף. המטלפן הציג את עצמו כ"שבי מירושלים". הוא ביקש שיוסף יחזור אליו לטלפון, וכשהשיחה בוששה להגיע התקשר המטלפן פעמיים נוספות לטלפון הנייד ולבסוף שאל אם הוא יכול "לצאת לירושלים" והשוטר השיב בחיוב. לשאלת השוטר מה הוא רוצה, השיב המטלפן "כמו תמיד 2 מלמעלה ואחד חומר במחיר של ארבע מאות וחמישים שקלים". השוטר שאל את המטלפן האם זה המחיר שיוסף סגר אתו, והמטלפן השיב בחיוב והוסיף "כל הזמן הוא נותן לי במחיר הזה". המטלפן ביקש להיפגש במקום "הרגיל" והשוטר אמר לו כי המקום אינו טוב והם קבעו מקום מפגש אחר. השוטר, שהגיע לנקודת המפגש עם שוטרים נוספים, ביקש מהמטלפן לעלות לרכבו ובשלב זה הזדהה בפניו כשוטר.

בהודעתו מסר המטלפן ששמו שבתאי שלום וכי הוא רוכש מזה מספר חודשים באופן קבוע ("איזה שלושים ארבעים פעם"), ממי שכונה על ידו "יוסף", סם מסוג קריסטל. לפי הודעתו של המטלפן, בכל הפעמים שבהם קנה המטלפן סם מיוסף תמיד נפגשו השניים באותו מקום, כאשר יוסף מגיע למקום לבדו, ברכב מסוג מזדה 3 לבן. המטלפן תיאר את פניו של יוסף "יש לו זיפי זקן, מלא קצת בפנים". החוקר הציג למטלפן במהלך החקירה את תמונתו של העורר והמטלפן אישר כי זה יוסף ממנו הוא רוכש את הסמים.

בבית בו מתגורר העורר, בחדר עליו הצביע אחיו של העורר כחדר בו ישן העורר, נתפסה כספת ובה 360,000 ש"ח במזומן. כמו כן על גופו של העורר נתפסו 2,770 ש"ח. למעלה מכך בחיפוש שנערך על העורר עם מעצרו נתפסו, מוסתרים בתחתוניו, שלוש מנות סם מסוג הירואין כפי שמפורט בדו"ח החיפוש. כך טענה המאשימה כי גם בממצאים אלו יש לחזק את תשתית הראיות לכאורה העומדת לחובותו של העורר.

עוד טענה המאשימה כי אין ספק שהאדם שנצפה בקלטת הוידיאו הנ"ל הינו העורר היות שיש לו סימן היכר – בכפות ידיו ניכרים שני צבעים בשל בעיות פיגמנטציה.

5.

בדיון המעצר עד תום ההליכים, העורר עצמו הכחיש כל קשר לסמים, לא זיהה עצמו בקלטת הוידיאו או בצילומי הסטילס. העורר הכחיש כי הטלפון נתפס ברשותו ולטענתו הטלפון הובא לזירת האירוע על ידי השוטר כדי להפלילו. בא כוחו של העורר אינו חולק על העובדה כי העורר הוא זה שנראה בקלטת הוידיאו והוא זה שנראה פותח את תא המטען של המיצובישי ורוכן לתוכו, אך לטענתו לא רואים אותו אוחז בשקיות הסם. לטענת בא כוח העורר רואים את מרשו "כאילו משחק בשקיות הניילון", ואולם בהתבוננות בהגדלה מתברר כי מה שרואים הם כתמי הפיגמנטציה הלבנים על ידיו של העורר ותו לא. עוד טען בא כוח העורר כי זיהויו של העורר כיוסף ממנו רכש המטלפן את הסם, אינו מהווה זיהוי כיוון שהוא לא נעשה במסגרת מסדר זיהוי. באשר לכסף שנתפס אצל העורר, בא כוחו של העורר הפנה להודעת אחיו של העורר, שטען כי הכספת הנ"ל שלו וכך גם הכספים שבה. לטענת העורר אחיו הוא זה שהחזיק את המפתח לכספת והוא זה מסר לשוטרים את הקוד שלה ויש בכך להצביע על זהות הבעלים של הכספים שאוחסנו בכספת. לאור האמור טען בא כוחו של העורר כי קיימות ראיות לכאורה רק לאחזקת שלוש מנות הסם שנתפסו על גופו של העורר.

6.

בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום. כבוד השופטת ז'

בוסתן ציינה כי צפתה בקלטת הוידיאו. בקלטת האמורה נראה העורר פותח את תא המטען של המיצובישי מספר פעמים. בכל פעם רכן העורר לתוך תא המטען והתעסק שם עם השקיות שנראות בבירור בתוך תא המטען. באחת הפעמים הוא גם נראה בבירור נוטל שקיות מתוך ערימת השקיות הלבנות ומכניס אותן לכיס מכנסיו ומיד אחר כך נכנס למזדה ונוסע מהמקום ולאחר פרק זמן קצר חוזר. העורר נראה בבירור כשהוא אוחז בשקיות סם גם שעה שישב במזדה והדבר נראה בבירור הן בקלטת והן בתמונות הסטילס מספר 20 ו-21. כך קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לטעות בין השקיות הלבנות (שקיות הסם) לבין כתמי הפיגמנטציה שעל ידיו של העורר.

יחד עם זאת קבע בית המשפט המחוזי כי אכן זיהויו של העורר כיוסף על ידי המטלפן בעייתי, היות שלא בוצע בדרך של מסדר זיהוי ולכן לזיהוי זה משקל נמוך אם בכלל. ואולם, קבע בית המשפט המחוזי כי עובדה זו אינה מביאה לאיון הראיות בעבירה של סחר בסם מסוכן אלא לכרסום שאינו משמעותי, שכן די ביתר הראיות שהוצגו על ידי המאשימה כדי להקים תשתית של ראיות לכאורה לצורך הוכחת העובדה שהעורר הוא זה שמכר את הסמים והוא זה שכונה יוסף על ידי המטלפן. ראיות אלה הן מכשיר הטלפון שנתפס בחזקת העורר אליו התקשר המטלפן, ואשר על פי הודעתו של המטלפן זה היה מספר הטלפון אליו היה מתקשר תמיד כדי לרכוש סמים מיוסף. כן עולה מהודעתו של המטלפן כי יוסף היה מגיע עם רכב מזדה 3 שהוא הרכב שהוחזק על ידי העורר, וכך גם באשר לתיאור שמסר המטלפן בטרם הוצגה לו תמונתו של העורר – "יש לו זיפים קצת מלא בפנים".

לכל אלה מצטרפת העובדה כי בחדרו של העורר נתפסה כספת ובה 360,000 ש"ח כאשר אחיו של העורר טוען שרק 150,000 ש"ח מתוך סכום זה שייכים לו. בשל כל המקובץ לעיל קבע בית המשפט המחוזי כי מתקיימות ראיות לכאורה בעניינו של העורר.

7.

בית המשפט המחוזי קבע כי בעניינו של העורר מתקיימת עילת מעצר סטטוטורית בשל ביצוע עבירות סחר בסמים וזאת מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. בית המשפט המחוזי קבע כי לאור המדיניות המשפטית הנוהגת הרי שבעבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית וסחר בסם מסוכן, לא יתאפשר שחרור לחלופת מעצר אלא בנסיבות חריגות ביותר שאינן מתקיימות בעניינו של העורר בשל היקף העבירות המיוחסות לו וחומרתן, כמו גם בשל עברו הפלילי המכביד של העורר הכולל שש הרשעות בעבירות רכוש, החזקת סכין, חבלה חמורה, נשק והפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואף בכך יש להצביע על המסוכנות הנובעת מהעורר.

טענות העורר

8.

בערר שלפניי חוזר העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד צבי אבנון – על טענותיו כפי שנטענו בפני בית המשפט המחוזי. העורר טוען כי אינו מערר על קביעת בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה לעבירה של החזקת סמים, אולם אין כל יסוד לקביעה לפיה קיימות ראיות להוכחת עבירה של סחר בסם מסוכן. כך טוען העורר כי זיהויו על ידי המטלפן חסר נפקות שכן לא נעשה במסגרת מסדר זיהוי. כמו כן טוען העורר כי לא נמצאו על שקיות הניילון שנתפסו במיצובישי טביעות אצבעותיו. העורר אינו מכחיש כי הוא נראה בקלטת הוידיאו האמורה מיום 6.4.2009, ואולם לטענתו לא ניתן לראות בבירור בקלטת הוידיאו כי הוא אכן אוחז בשקיות הסמים היות שמצלמת הוידיאו מוקמה בתוך חרך של תריס שרוחבו שלושה סנטימטרים ולא איפשרה צפייה מלאה במתרחש. מוסיף לטעון העורר כי הכתמים הלבנים שנצפו בידיו אינם שקיות הניילון אלא כתמי הפיגמנטציה שעל ידיו. כך טוען העורר כי קיימות ראיות לכאורה רק לגבי שלוש מנות הסם שנתפסו בחיפוש עליו, אולם אין כל ראיה פוזיטיבית המקשרת אותו עם אחזקת יתר מנות הסם, ואף לא עם המכירות המיוחסות לו בכתב האישום ביום 6.4.2009. עוד מוסיף לטעון העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי הטלפון הסלולארי שנתפס בידיו של העורר מקים ראיות לכאורה להוכחת סחר בסם מסוכן, היות שמדובר בטלפון סלולארי שאינו בבעלותו ולמאשימה אין כל ראיות שהעורר ביצע מכירות סמים באמצעותו. בנוסף לכך טוען העורר כי לא ניתן לייחס את המכירה למטלפן לחובתו של העורר היות שנעשתה ביוזמת המשטרה, ואכן יפה עשתה המשיבה משלא צירפה מכירה זאת לכתב האישום. עוד טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי הכספים שנתפסו בכספת מקימים ראיות לכאורה לחובתו, שכן מדובר בכספי משפחתו שנמצאו בבית אמו, כפי שגם מסר אחיו בהודעתו במשטרה. למעלה מכך טוען העורר בהקשר זה כי המפתח לכספת וקוד פתיחתה ניתנו למשטרה על ידי אחיו מה שמצביע על זהות בעלי הכספים שנמצאו בכספת.

9.

לחילופין, טוען העורר כי גם אם קיימות ראיות לכאורה בעניינו, הרי שקיימת חולשה ראייתית אשר מקימה נסיבות מיוחדות שבעטיין יש להורות על עריכת תסקיר מעצר בעניינו אשר יבחן את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. מוסיף לטעון העורר כי יש לשקול קיומה של חלופת מעצר בכל מקרה ומקרה לגופו של עניין כמצוות סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, ומשנמנע בית המשפט מלהורות על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של עורר הרי שנפגעה זכותו של העורר לבדיקת קיומה של חלופת מעצר מתאימה בעניינו. לבסוף, הפנה העורר למספר אסמכתאות [החלטתה של השופטת א' חיות בבש"פ 8224/07; החלטתו של השופט א' לוי בבש"פ 5190/04; החלטותיו של השופט

א' רובינשטיין בבש"פ 11163/08 ובבש"פ 1965/09] המבססות את טענתו לפיה גם כאשר קיימות ראיות לכאורה להוכחת עבירה של סחר בסם מסוכן, ניתן וצריך לבחון את האפשרות לשחרור הנאשם לחלופת מעצר.

טענות המשיבה

10.

לטענת המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד ירין שגב – דין הערר להידחות. לטענת המשיבה קיימות ראיות לכאורה הן להוכחת החזקת סם שלא לצריכה עצמית והן להוכחת עבירה של סחר בסם מסוכן. כך טוענת המשיבה כי בפנינו ניצבות ראיות אובייקטיביות בדמותם של דו"חות עיקוב כמו גם קלטת וידיאו וצילומי סטילס שהופקו מאותה קלטת. לטענת המשיבה, בקלטת ובצילומים רואים את העורר באופן מפורש כשהוא חוזר על אותה פעולה מספר פעמים: ניגש למיצובישי שחנתה ליד ביתו, פותח את תא המטען, מתעסק עם שקיות הסמים שכללו 180 מנות כפי שעולה מדו"ח המעצר, לוקח משם שקיות עם סמים, מתיישב במזדה כשהוא מתכונן לנסיעה וסופר את שקיות הסמים, נוסע במזדה וחוזר שוב על אותה פעולה מספר פעמים. לטענת המשיבה, לא ניתן לומר שהגוון הלבן שנראה בקלטת על ידיו של העורר הוא כתמי פיגמנטציה ולא אחיזתו של העורר בשקיות הסמים, משום שניתן להבחין היטב בקלטת ובצילומים בין כתמי הפיגמנטציה האמורים לבין שקיות הסמים. המשיבה הפנתה במיוחד לתמונות סטילס מספר 10,20,22 שנמסרו לעיוני יחד עם תיק החקירה עצמו, לרבות תקליטור המכיל את סרט ההקלטה שתיעד את מעשיו הנטענים של העורר.

11.

בהתאם לכך טוענת המשיבה כי בפעם האחרונה שהעורר חזר על הפעולה הנ"ל, השוטרים עקבו אחריו כשהוא נוסע במזדה, ובשלב מסוים החליטו לעצור אותו כשעל גופו נתפסו שלוש מנות סם, הטלפון הסלולארי אליו התקשר המטלפן וכ- 2,700 ש"ח במזומן. עוד מטעימה המשיבה כי מדו"ח הפעולה עולה כי במיצובישי נתפסו 180 מנות סם, כאשר המנות מחולקות ומאורגנות ויחד איתן נתפסו כלים לחלוקת סמים. לטענת המשיבה די בראיות אלה כדי לסבך את העורר לא רק בעבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, אלא גם בעבירות של סחר סמים, שכן לא יתכן כי העורר יחזיק עבור עצמו 180 מנות סם, כאשר הן מופרדות ומאורגנות יחד עם כלים לחלוקת סמים.

12.

בנוסף לכך, טוענת המשיבה כי אם לא די בראיות אלה הרי שהן נתמכות בראיות נסיבתיות נוספות הקושרות את העורר לסחר בסם מסוכן. כך למשל העורר חזר על הפעולה המתוארת לעיל כמה וכמה פעמים, כשעל גופו נתפסו בשעת מעצר כ- 2,700 ש"ח במזומן, כספים שהתקבלו כתוצאה ממכירת והפצת הסמים באותו יום. כמו כן טוענת המשיבה כי למרות שלא נערך מסדר זיהוי מסודר, הרי שלא ניתן להתעלם מהעובדה שלמטלפן ולעורר היכרות מוקדמת וארוכה וכי העורר מסר תיאור של תווי פניו של העורר עוד לפני שהוצגה לו תמונתו של העורר. עוד מוסיפה המשיבה כי לא ניתן להתעלם מהכספים שנתפסו בכספת בחדר השינה של העורר בבית הוריו. לטענת המשיבה העורר לא סיפק הסבר מספק למקורות כספים אלו שכן טען כי רק 150,000 ש"ח מתוכם שייכים לאחיו בעוד שבכספת נתפסו 360,000 ש"ח. מעבר לכך טוענת המשיבה כי קיים מזכר מיום 14.4.2009 של השוטר שמואל אבוטבול לפיו הוא מכיר את העורר כמי שעוסק בסחר בסמים ופועל תחת הכינוי "יוסף".

13.

לבסוף, טוענת המשיבה כי קמה בעניינו של העורר עילת מעצר סטטוטורית בשל ביצוע עבירות לפי הפקודה. עוד טוענת המשיבה כי נסיבות ביצוע העבירה מצביעות על מסוכנותו של העורר, שכן נתפסו בחזקתו 180 מנות של סמים מסוכנים, מה שמצביע על היקף פעילותו הגדול של העורר בתחום הסחר בסמים מסוכנים. עוד טוענת המשיבה כי לעורר עבר פלילי, ואף על פי שאינו כולל עבירות סמים, עולה ממנו כי לא ניתן לתת בו אמון. לבסוף, טוענת המשיבה כי משקיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירה של סחר בסם מסוכן, הרי שעל פי המדיניות שהתווה בית משפט זה אין לשחרר נאשמים בעבירות כגון דא לחלופת מעצר אלא בנסיבות חריגות שלדעתה אינן מתקיימות במקרה דנן היות שהעורר אינו אדם צעיר נטול עבר פלילי שזוהי לו התקלות מקרית וחד פעמית עם שלטון החוק. בענייננו, כך טוענת המשיבה, מדובר בעורר בן 43, בעל עבר פלילי שכמות הסמים שנתפסה בחזקתו מעידה כי מדובר במי שעיסוקו בסחר בסמים.

14.

בתגובה לטענותיה של המשיבה, טען העורר כי המזכר אותו כתב השוטר שמואל אבוטבול הינו חומר מודיעיני וככזה אינו יכול לשמש ראיה קבילה בשלב הכרעת הדין ולכן אין לראות בו כראיה לכאורה. לבסוף, טען המשיב כי למרות המדיניות השיפוטית בנושא של סחר בסמים, הרי שגם בית משפט זה התיר פעמים לא מעטות לשקול חלופת מעצר בעניינם של נאשמים אשר הוכרע כי קיימות לגביהם ראיות לכאורה לסחר בסם מסוכן. המשיב הטעים כי אין הוא מבקש לשחררו לחלופת מעצר כי אם מבקש הוא להורות על תסקיר מעצר בעניינו אשר יבחן את האפשרות להתאים לו חלופת מעצר אשר תאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו.

דיון והכרעה

15.

דין הערר להידחות. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה ובהכרעת בית המשפט המחוזי ובחנתי את האסמכתאות אליהן הפנה בא כוח העורר, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

16.

מקובלת עלי עמדתה של המשיבה לפיה די בדו"חות העיקוב, בקלטת ובתמונות הסטילס כאמור כדי לבסס תשתית של ראיות לכאורה המסבכת את העורר לא רק בעבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית אלא גם בעבירה של סחר בסם מסוכן. בדין קבע בית המשפט המחוזי כי מחומר החקירה עולה כי ניתן לראות את העורר בבירור כאשר הוא חוזר פעם אחר פעם על פעולה שבמסגרתה הוא ניגש לתא המטען של המיצובישי - בו מונחות חבילות הסם הרבות כאשר הן מאורגנות ומופרדות זו מזו - מתעסק בשקיות הסם, בודק ומארגן אותן, מתיישב במזדה, סופר את שקיות הסם, יוצא לדרכו וחוזר כעבור זמן מה למיצובישי. כמו כן מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי אין קושי להבחין בין כתמי הפיגמנטציה שעל כפות ידיו של העורר לבין שקיות הסם וכי העורר נראה באופן ברור כשהוא אוחז בשקיות הסם.

סבורני כי העובדה שנמצאו במיצובישי 180 שקיות סם מאורגנות ומופרדות, יחד עם כלים לחלוקת סמים, מעידה לכאורה על מי שאינו משתמש בסם לצריכתו העצמית. הארגון והשיטתיות בפעולתו של העורר, המתועדת בראיות אובייקטיביות וישירות, כמו גם היקף הסמים שנתפסו במיצובישי, מצביעים על כך שהעורר עוסק באופן ישיר בפעילות הקשורה לכאורה בסחר בסם מסוכן, שכן מסקנה אחרת אינה עולה בקנה אחד עם מבחני השכל הישר.

17.

משדי בראיות הנ"ל להקים בסיס של ראוית לכאורה, מתייתר הצורך להכריע ביתר טענות הצדדים לגבי הראיות הנסיבתיות שלטענת המשיבה אף הן קושרות את העורר לסחר בסם מסוכן. כשלעצמי, סבור אני כי למרות שלא נערך מסדר זיהוי סדור, הרי שלזיהויו של העורר כ"יוסף" על ידי המטלפן ישנו משקל, שכן המטלפן מסר פרטים אודות מבנה ותווי פניו של העורר עוד לפני שהוצגה לו תמונותו של העורר. אכן, מבנה פנים מלא וזיפים כמו גם נהיגה ברכב מסוג מזדה, הם אינם פרטי זיהוי שמתאימים רק לעורר, אולם על רקע העובדה שהמטלפן טען כי התקשר לטלפון הסלולארי שנתפס אצל העורר בעת מעצרו עשרות פעמים במסגרת עסקאות סמים שבמסגרתן אף נפגשו, הרי שיש בכך לחזק את משקלו של הזיהוי. ואולם, משקלה של ראיה זו עתיד להתברר במסגרת ההליך העיקרי ואיני נדרש להכריע בסוגיה זו לגופו של עניין. כמו כן, העורר לא סיפק הסבר מניח את הדעת למקור הכספים שנמצאו בכספת כאמור. אכן, הכספת נמצאה בבית הוריו של העורר והקוד לפתיחתה ניתן למשטרה לא על ידי העורר כי אם על ידי אחיו. ואולם, כשהמשטרה הגיעה לבית הוריו של העורר נאמר לה שהחדר שבו נמצאת הכספת הינו חדרו של העורר. מעבר לכך, העורר לא הצליח לספק הסבר מניח את הדעת ליתרת הכספים שנמצאו בכספת הנ"ל ושאינם שייכים לאחיו – 210,000 ש"ח. בדיון שלפניי טען העורר כי ניתן להסביר את המקור ליתרת הכספים הנ"ל בירושה שהותיר אבי המשפחה. ואולם, מפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי עולה כי טענה זו לא נטענה כלל בערכאה דלמטה וממילא לא הונחה לפניה צוואתו של האב. לפיכך, סבור אני כי העורר לא הניח הסבר מספק למקור הכספים, אולם איני נדרש להכריע בסוגיה זו כיוון שהיא עתידה להיבחן בעתיד במסגרת דיון נפרד בחילוט הכספים. מכל מקום, משדי בדו"חות העיקוב, הקלטת ותמונות הסטילס, מתייתר כאמור הצורך להכריע בטענותיהם הנוספות של הצדדים.

18.

עבירות לפי הפקודה מקימות עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. עילת מעצר זו מקימה מסוכנות אינהרנטית. אין באסמכתאות שהציג העורר כדי להצדיק את שחרורו לחלופת מעצר ועל כן גם מתייתר הצורך להורות על עריכת תסקיר מעצר בעניינו. לא אתכחש לכך כי אף בית משפט זה שחרר לא אחת לחלופת מעצר גם נאשמים שהיו מעורבים בעבירות סחר בסמים. ואולם, בית משפט זה הדגיש פעמים רבות כי המדיניות המשפטית הראויה הינה שלא לשחרר לחלופת מעצר נאשמים שיש לגביהם ראיות לכאורה הקושרות אותם לעבירות סחר בסמים אלא במקרים יוצאי דופן

[ראו למשל: סעיף 12 להחלטתי בבש"פ 4251/09 אביאל אוחיון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.5.2009) והאסמכתאות הנזכרות שם]. איני סבור כי בעניינו של העורר יש לחרוג מהמדיניות הנ"ל שכן לא מתקיימות בו אותן נסיבות מיוחדות או יוצאות דופן המצדיקות חריגה מן הכלל. העורר הינו אדם בן 43 אשר מעורב לכאורה בסחר בסמים כפי שעולה מהשיטתיות בה נהג, כמו גם מכמות הסמים שנתפסה ברשותו ומחלוקתה למנות. הגם שעברו הפלילי אינו כולל עבירות סמים, הרי שאין בכך להקהות ממסוכנתו הנלמדת מנסיבות ביצוע העבירות. לבסוף, אין לי אלא להדגיש את המדיניות שהותוותה על ידי בית משפט זה בכל הנוגע לנאשמים שלגביהם קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירות של סחר בסמים, כלשונו של כבוד השופט י' זמיר ב בש"פ 3899/95 מדינת ישראל

נ' ג'מאל , פ"ד מט(3) 164, 168 (1995):

"השאלה אם ראוי הדבר שנאשמים בסחר בסמים מסוכנים ייעצרו עד תום ההליכים, עמדה לפני בית-משפט זה פעמים רבות גם לאחר חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. התשובה שניתנה על-ידי בית המשפט, בדרך כלל אם לא תמיד, הייתה חיובית. החלטות רבות שניתנו על-ידי בית המשפט מלמדות בבירור כי המדיניות של בית המשפט בשאלה זאת לא השתנתה בעקבות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו."

ובהמשך ( שם , בעמוד 169):

"אכן, הסחר בסם הוא ראש וראשון לעבירות: דומה כי אין עבירה חמורה ממנו מבחינת הנזק לחברה. ניתן לומר עליו שהוא שורש פורה ראש ולענה, שהוא הורס חיים רבים ומצמיח עבירות קשות. כגודל הנזק שמקורו בסמים כך צריכה להיות גם עוצמת המלחמה בסמים. מלחמה זאת, כמו כל מלחמה, גורמת לחברה, לא פעם, להקשיח את מידותיה. כך ניתן להסביר ולהצדיק את המדיניות הנוהגת בנוגע למעצר של נאשמים בעבירה זאת עד תום ההליכים...".

ובהמשך

( שם ):

"...בנסיבות מיוחדות אין להוציא מכלל חשבון את האפשרות שנאשם בסחר סמים, ואפילו מדובר בסם קשה ובכמות גדולה, ישוחרר מן המעצר בתנאים מגבילים, אך זה יהיה מקרה נדיר ביותר... חלופת מעצר בנויה גם על אמון. אכן, לא פעם אין לבית המשפט יסוד לומר כי נאשם מסוים אינו ראוי לאמון. אך במקרה הרגיל, כיוון שנאשם בעבירת סמים

חשוד בסטייה חמורה מן הנורמות המקובלות, וכיוון שנשקפת

ממנו סכנה גדולה, קשה להניח שהוא ראוי לאמון במידה שתצדיק את השחרור מן המעצר...".

19.

אשר על כן הערר נדחה.