בש"פ 1965/09 עידן עובדיה נ. מדינת ישראל

רקע והליכים

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת בוסתן) מיום 26.2.09 בעמ"ת 10757-02-09 (ת"פ 5656-01-09), בגדרה נדחה ערר על החלטת בית המשפט השלום בפתח תקווה (השופטת עטר) מיום 22.1.09 (מ"ת 5795-01-09), בגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים.

ב.

ביום 11.1.09 הוגש נגד העורר ושלושה נוספים כתב אישום המייחס להם עבירות הקשורות לסחר בסמים. בכתב האישום, העוסק בפרשה מסועפת של סחר בסמים, תשעה אישומים. העורר הואשם בארבעה מתוכם, הכוללים עבירות של סחר בסם מסוכן, עשיית עסקה אחרת בסם ואספקת סם. על פי הנטען, העורר מכר לסוכן משטרתי (יצוין כי המדובר בסוכן שהוא שוטר) - דרך מתווך שהוא נאשם נוסף בפרשה - סם מסוכן מסוג חשיש בשלושה אירועים שונים. כן נטען, כי העורר סיפק לנאשמת נוספת בפרשה סם מסוכן בכעשר הזדמנויות שונות.

ג.

המשיבה ביקשה את מעצרם של העורר ויתר הנאשמים עד תום ההליכים. הצדדים הסכימו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר ובכללן: דוחות המשטרה, הודעת הסוכן המשטרתי, הודאת אחת הנאשמות המפלילה את העורר, וכן הודאתו של העורר ביחס לחלק מסעיפי האישום. בית משפט השלום נעתר לבקשה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, זאת נוכח עברו הפלילי של העורר, הכולל שתי הרשעות בעבירה של תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר והחזקת סמים לצריכה עצמית, ובשים לב למהות העבירות, המצביעות על היותו מעורה בתחום הסמים וחוליה משמעותית בשרשרת הפצת הסם; עבירות אלה ניתן לבצען אף במהלך שהייה במעצר בית.

ד.

בבית המשפט המחוזי קבל העורר על כך, שלא נבחנה בעניינו חלופת מעצר ולא נשמעו טענותיו בדבר עוצמת הראיות. בית המשפט דחה את הערר בקבעו, כי העורר כבול להסכמתו בדבר קיומן של ראיות לכאורה. אשר לחלופה, נקבע כי בהתחשב בטיב העבירות וביצוען, מדובר בסוג המקרים בהם המסוכנות כה רבה עד כי אין צורך בקבלת תסקיר ובדיקת חלופות.

טענות הצדדים

ה.

בערר מבקש העורר מבית המשפט להורות על שחרורו למעצר בית, ולמצער להורות על עריכת תסקיר בעניינו. העורר טוען, כי ההסכמות לעניין הראיות בבית המשפט השלום תוחמו לעצם קיומן, ולא לעוצמתן, שהיא – כנטען – נמוכה מאוד. ראשית, מוסכם כי לא היה קשר ישיר בין הסוכן המשטרתי לעורר, ונטען כי הדבר מחליש את הודעות הסוכן בעניינו; הועלו גם טענות ביחס לפעילותו ומהימנותו של הסוכן. לעניין האישום במתן הוראה טלפונית להעביר סמים לסוכן דרך נאשמת אחרת, האישום מתבסס רק על דבריה של אותה נאשמת שלישית בפרשה, ששמעה שיחת טלפון והעלתה השערה לפיה מי שמצוי בצד השני של השיחה הוא העורר, ומכאן טענת חולשה. עוד נטען, כי השוטר הסוכן פעל כסוכן מדיח. מעבר לשאלת עוצמת הראיות, נטען כי מעורבותו של העורר בפרשה היתה קטנה באופן יחסי, וכי מדובר בהיקף מצומצם של עסקאות, ועל כן שגו בתי המשפט הקודמים כאשר הורו על מעצר מבלי לבחון חלופת מעצר ומבלי לבקש תסקיר. לשיטת העורר, משנעצר אך כתום ארבעה חודשים לאחר המעשים שיוחסו לו, יש מקום לשקול חלופה.

ו.

לעומת זאת שבה המשיבה וטענה, כי התשתית הראייתית הלכאורית מוסכמת ומספקת, תוך שהצביעה על תיעוד מצולם, ועל גרסאותיו השונות של העורר. לטענת "הסוכן המדיח" משיבה המדינה, כי לא היה כל קשר בין העורר לסוכן עצמו, ועל כן אין לטענה זו מקום. לשיטת המשיבה, נוכח הרקע הפלילי ומהות העבירות אין חלופת מעצר שתוכל לאיין את מסוכנות העורר.

דיון והכרעה

ז.

לאחר שמיעת הצדדים ועיון בתיקי הראיות, סברתי, כי עוצמת הראיות מספקת לשלב לכאורי זה, ואין מדובר כל עיקר בראיות קלושות המחייבות בפני עצמן הסתפקות בחלופת מעצר. אין יסוד לטענה בדבר עוצמת הראיות. בין השאר, העורר מודה בחקירתו במשטרה בשימוש עצמי בסם, ובאספקת סם לאחרים ללא תשלום. הנאשמת 3 בהודאתה קושרת את העורר לאספקה ושימוש עצמי בסם בהזדמנויות רבות. באשר לעסקאות המכירה לסוכן המשטרתי דרך הנאשם 1, בעוד שהעורר והנאשם 1 מכחישים כל היכרות זה עם זה, פלט שיחות הטלפון מצביע על קיומן של שתי שיחות טלפון בין השניים ביום העסקה. למקרא הודעות העורר, אין לכאורה אפשרות של ממש, הן בשל הסתירות הן בשל אופי התשובות, להתרשם מהן כמשקפות אמירת אמת; הן כוללות תשובות מתחמקות, גם לגבי נוכחותו שלו בתיעוד מצולם המוצג לו. כך, באחת העסקאות מתעד סרט וידאו את העורר, בעמדו מחוץ לרכבו של הסוכן, מעביר את הסם לנאשם 1, והעורר אף זיהה את עצמו בתמונה מן הסרט, אך לאחר מכן חזר בו מן הזיהוי. האישום השלישי, בו נטען כי העורר נתן הוראה טלפונית להעביר את הסם, מתבסס אמנם על דברי הנאשמת בלבד, ששמעה צד אחד של שיחת הטלפון בלבד, והבינה, מסיבותיה שלה, כי העורר הוא המתקשר; דבר זה ייבדק בבית המשפט הדן בתיק העיקרי ככל שינוהלו ראיות. סוף דבר, בבחינת המכלול, אין לקבל את הטענה שמדובר בראיות בעוצמה נמוכה. אין אף לקבל מכל וכל את טענת הסוכן המדיח, שאכן - כטענת המדינה - לא היה קשר בינו לעורר.

ח.

באים אנו לעניין מידת מסוכנותו של העורר והיכולת לאיין מסוכנות זו בחלופת מעצר. מן החומר הראייתי עולה כי העורר משתמש בסמים ברמה היום יומית, כי הוא נוהג לספק סם לאחרים, בתשלום או ללא תשלום, וכי יש לו גישה לכמויות סם משמעותיות. המדיניות השיפוטית ו"האינסטינקט השיפוטי" בכגון דא הם לעצור עד תום ההליכים. העורר עמד עד הנה פעמיים בפני בית משפט, בעבירות הפרעה לשוטר ותקיפת שוטר משנת 2002 ונדון למאסר על תנאי, וכן נדון ב-2004 על עבירה נוספת מ-2002 של החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית.

ט.

אין צריך לחזור על כך שסחר בסמים מגבש מסוכנות סטטוטורית (סעיף 21(א)(1)(ג)(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996. אין גם צורך לחזור על המדיניות השיפוטית הנוהגת בעבירות סחר בסמים, שעניינה מעצר עד תום ההליכים, כאמור. אודה כי נוטה אני לסבור, על פי העיון בראיות, כי עורר זה ספק רב ביותר אם תסכון לו חלופה. ואולם, משהמדובר באדם צעיר שזה לו מעצרו הממשי והממושך הראשון, ככל הנראה, סבורני, עם כל הספקות וההבנה גם לעומס שבו פועל שירות המבחן (ראו בש"פ 1092/05 תראבין נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת - כתארה אז – ביניש)), כי יש מקום לקבלת תסקיר, כדי שהתמונה הכוללת תהא בפני בית המשפט. הזמנת התסקיר על פי סעיף 21א לחוק המעצרים, כדברי השופטת ארבל בבש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (לא פורסם), באה "לסייע לבית המשפט במילוי חובתו הסטטוטורית לבחון את מסוכנות הנאשם ואת האפשרות לשחררו בחלופת מעצר שפגיעתה בחרותו פחותה, ואין בהחלטה על תסקיר כדי להצביע על דבר מעבר לכך". ברי כי לשיקול של הגנה על הציבור מפני סוחרי סמים משחיתי הזולת מקום מרכזי וראשון במעלה בהכרעה אם ניתן למנוע את הסיכון הנשקף מן העורר על-ידי חלופה - אך ראוי שהתמונה הכוללת, והפן האישי בתוכה, תהא בפני בית המשפט. התסקיר יונח תוך 20 יום על שולחנו של בית משפט השלום, ואני מקדים תודה לשירות המבחן. בית המשפט ישקול, ואיני נוטע כל מסמרות באשר להכרעתו בעקבות התסקיר. הערר מתקבל איפוא במובן זה בלבד של הזמנת תסקיר.