בש"פ 8487/10 אורן וויצמן נ. מדינת ישראל

1.

מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' צבן), לפיה נדחה ערר שהגיש העורר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ג' ארנברג) לעוצרו עד תום ההליכים.

כתב האישום שהוגש נגד העורר נושא ארבעה אישומים בהם מיוחסות לו עבירות של סחר בסם מסוכן מסוג חשיש. העסקאות נעשו עם סוכן סמוי לו מכר העורר, על-פי הנטען חשיש בכמויות שבין 6.89 גרם ל- 9.73 גרם , עבור סכומים שבין 600 – 800 ₪.

2.

לאחר הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה את מעצרו של העורר. לא היתה בפני בית משפט השלום מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלת השחרור לחלופת מעצר. בית משפט השלום הורה על קבלת תסקיר מעצר, כשם שעשה לגבי עצורים נוספים שנעצרו בעקבות פעילותו של אותו סוכן. שירות המבחן המליץ בתסקיר המעצר על שחרורו של העורר בתנאים של מעצר בית בשעות הלילה, איזוק אלקטרוני ויציאה לעבודה בפיקוח בשעות היום. בית משפט השלום סבר כי בשלב זה לא ניתן לקבל המלצה זו, שכן מן התסקיר עולה כי קיים סיכון בינוני עד גבוה להישנות התנהגות פוגעת על-ידי העורר וכי בעבר הוא נדרש להיות בקשר עם שירות המבחן, אך לא שיתף פעולה וסירב לטיפול. מטעמים אלה, והגם ששקל את נסיבותיו האישיות של העורר, מצא בית המשפט כי אין בחלופה כדי להפיג את הסיכון הנשקף מן העורר.

3.

בית המשפט המחוזי דחה ערר שהגיש העורר על ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים בציינו כי מדובר בעבירות שבוצעו משך מספר שבועות, בארבע הזדמנויות שונות. עוד קבע כי גם אם בתסקיר יש אלמנטים חיוביים, לא ניתן להתעלם מן המסוכנות הנשקפת מן העורר בשל התמכרותו והצורך לממנה.

מכאן הערר שבפניי.

4.

בא כוח העורר טוען כי היה מקום לשחרר את מרשו לחלופת המעצר עליה המליץ שירות המבחן בתסקירו, ולו בתנאי מעצר בית מלא. הוא אינו חולק על כך שאין מדובר במקרה יחיד, אך גורס כי זה טיבן של העבירות המיוחסות למרשו, שעל פי רוב אינן מקריות. ואולם, הוא מדגיש, נסיבות ביצוע העבירות מלמדות כי העורר לא יזמן וכל העסקאות נעשו ביזמת הסוכן הסמוי. הוא מציין כי נסיבות חייו של העורר קשות וגורס כי בניגוד לאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי, העורר אינו מכור לסמים אלא השתמש מדי פעם בסם מסוג קנאביס. עברו הפלילי אינו מכביד ואינו כולל עבירות סמים. טענה נוספת בפיו היא כי בפרשת הפעלתו של הסוכן הסמוי שפעל בתיק זה נעצרו אנשים נוספים אשר שוחררו, על אף שנסיבותיהם אינן שונות באופן משמעותי מנסיבותיו של העורר וראוי לנהוג בו באותו האופן.

טיעוני המשיבה לא נשמעו משבא כוחה של התייצב לדיון עקב שביתת פרקליטי המדינה.

5.

לא בלי היסוס החלטתי לקבל את הערר.

אין צורך לשוב ולהזכיר כי בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, אישום בסחר בסם מסוכן מקים חזקה בדבר מסוכנותו של הנאשם.הכלל הנוהג בהקשר זה הינו כי אין בידה של חלופת מעצר להפיג את הסיכון הנשקף מן הנאשם בעבירות סמים, נוכח פגיעתן הרעה של עבירות הסמים בחברה, הצורך לגדוע את שרשרת הפצת הסם והעובדה ששהייתו של נאשם בחלופה כלשהי מחוץ לכתלי בית המעצר אין בה בהכרח כדי למנוע ממנו להמשיך ולעסוק בתחום הסמים (ראו: בש"פ 6463/09 איליה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 26.8.09) ; בש"פ 3232/09 בוטרשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 22.4.09) ; בש"פ 1965/09 עובדיה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 16.3.09). ואולם, חזקת מסוכנות זו אין משמעה כי בית המשפט פטור מלבחון האפשרות לשחרר הנאשם לחלופת המעצר במקרים המתאימים לכך על-פי נסיבותיהם. מקרים אלה הינם בבחינת החריג לכלל המעצר בעבירות סמים.

6.

אני סבורה כי המקרה שבפניי נמנה על אותם מקרים חריגים. אמנם, כתב האישום מתאר ארבע הזדמנויות בהן מכר העורר חשיש לסוכן סמוי, ויש בכך כדי להצביע על פעילות חוזרת של העורר בתחום הסמים כמו-גם על נגישותו לסמים. יחד עם זאת, מדובר במעשים שבוצעו בתוך פרק זמן של כשבועיים בלבד. לכך יש להוסיף כי אמנם המשיב מוכר לשירות המבחן על רקע עבירות רכוש ומרמה, שלא פעם קשורות בעבירות סמים אך אין לו עבר בתחום הסמים והסם בו מדובר במקרה הנוכחי הוא חשיש - שאינו מן הסמים הקשים. הרקע המשפחתי של העורר מורכב. כעולה מתסקיר שירות המבחן הקשר עם אביו של העורר נותק ואמו, שאינה בקו הבריאות, משמשת כאם חד הורית לעורר ולאחיו, לרבות אחות הלוקה בפיגור שכלי ואחות עיוורת. העורר מהווה כך נראה משענת למשפחה כולה. שירות המבחן העריך כי נוכח מצבו המשפחתי הרגשי והמשפחתי המורכב של העורר והעובדה שהוא עושה שימוש מזדמן בסמים, קיים סיכון בינוני עד גבוה להישנות התנהגות פוגעת. יחד עם זאת, וחרף הקושי שגילה בעבר לשתף פעולה עם שירות המבחן, הערכת שירות המבחן היא כי כיום העורר נכון לשתף פעולה עם טיפול ומעקב אחר השימוש שלו בסמים. כן התרשם שירות המבחן כי אמו של העורר, אחיו ומעסיקו של העורר יוכלו לשמש כמפקחים עליו.

בסיכומם של דברים, הגם שהכלל בעבירות סמים שאינן החזקה הוא של מעצר, אני סבורה כי העובדה שבמקרה דנן מדובר בסם מסוג חשיש וכי העבירות בוצעו לכאורה משך פרק זמן קצר, לצד נסיבותיו האישיות יוצאות הדופן של העורר, המציאות השבירה אצל משפחתו והצורך הנואש בנוכחותו ובעזרתו למשפחה על קשייה, מצדיקות בהצטרפן יחד ליתן בידי העורר הזדמנות להשתחרר לחלופת מעצר, בפיקוח שירות המבחן והמפקחים שהומלצו.

בא כוח העורר יסביר למרשו כי שחרורו לחלופת מעצר משמעו כי ניתן בו אמון שיעמוד בתנאי השחרור ויקיימם במלואם. ככל שלא יעמוד בתנאים אלה, יוחזר למעצר ולא יהיה לו להלין אלא על עצמו על כך.

התיק יוחזר אפוא לבית משפט השלום אשר יקבע את תנאי השחרור המלאים. בין היתר יחליט בית משפט השלום, לאחר שהמפקחים יבואו בפניו, האם יש מקום לאפשר לעורר יציאה לעבודה תחת פיקוחו של מר אטדגי, או שמא יש להותירו במעצר בית מלא. במובן זה, הערר מתקבל.