בש"פ 6463/09 רן איליה נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת ז' בוסתן) לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

כתב אישום שהוגש נגד העורר מחזיק ארבע אישומים ומייחס לו עבירות של קשר לפשע, יבוא סם מסוכן וניסיון לייבא סם מסוכן. בכתב האישום נטען כי העורר יחד עם שלושה אחרים – אבי מלאכי (להלן: מלאכי ), סמואל סמואל (להלן: סמואל ) ואשר זוריק (להלן: זוריק ) – קשרו קשר להחזיק ולייבא סם מסוכן מסוג חשיש מהודו לאירופה תוך שימוש בבלדרים להעברת הסמים. נטען כי העורר סיפק סכומי כסף לשם מימון פעולות הבלדרים, הוצאות השהיה של המעורבים באירופה ובהודו ומימון הסם.

2.

כאמור, בית המשפט המחוזי מרכז נעתר לבקשת המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט ציין כי אין מחלוקת לצורך הדיון בפניו כי סמואל ומלאכי עוסקים בסחר וייבוא של סם לאירופה בשיטה הנטענת על-ידי המדינה. בית המשפט קבע עוד כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהעסקים שבוצעו בין העורר למלאכי וסמואל עניינם יבוא סמים ולכך שהאדם שכונה "השמן" בשיחות הטלפון בין מלאכי, סמואל וזוריק, להן בוצעו האזנות סתר, הוא העורר. בית המשפט בחן הראיות בהקשר זה בפירוט וקבע כי על אף שמדובר בראיות נסיבתיות, קיימת תשתית ראייתית לכאורית, ומשכך קמה גם עילת מעצר סטטוטורית. בית המשפט מצא כי אין להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר מאחר שלא מתקיימות בעניינו נסיבות חריגות המצדיקות לקבוע, בעבירות ממין ה המיוחס לו, כי ניתן להפיג את המסוכנות בחלופת מעצר: העבירות בוצעו תוך קשירת קשר בין כלל חוליות הקשר, המשיב היה לכאורה מי שמימן את הפעילות ושימש דמות מרכזית בקביעת ההתנהלות והוצאת היבוא אל הפועל. בנוסף, התקשורת עם העורר נעשתה באמצעות הטלפון ומרכז חייו אינו בישראל, מה שמלמד כי באפשרותו למלא את חלקו ברשת הפשיעה גם ללא מפגש עם גורם זה או אחר וללא שיימצא במקום מסוים.

3.

בא כוח העורר מדגיש כי העורר הוא אזרח ישראלי תושב ספרד ובעל עסקים שם, המגיע לישראל לביקורים תכופים אצל משפחתו. הוא אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה אך סבור כי ניתן היה להורות על שחרורו לחלופת מעצר אצל משפחתו החיה בישראל או בכל מקום אחר בארץ עליו יורה בית המשפט, תחת איזוק אלקטרוני. בא כוח העורר סבור כי ניתן ליתן במרשו את האמון שימלא אחר תנאי השחרור. הוא מדגיש כי העורר, נעדר עבר פלילי, הגיע ארצה לאחר שידע כי מלאכי, סמואל וזוריק נעצרו והועמדו לדין, ומכאן שאין לו כוונה להתחמק מרשויות האכיפה של ישראל. עוד הוא מציין כי בכל התקופה האמורה לא נעשה על-ידי העורר כל צעד לשיבוש החקירה וגם בכך יש כדי ללמד על האמון שיש ליתן במרשו. הוא מוסיף עוד כי אין לו כל מוטיבציה לברוח מן הארץ מאחר שיש מי שינהל את עסקיו בספרד. לאור האמור הוא מבקש כי שירות המבחן יכין תסקיר מעצר בעניינו בו תיבחן אפשרות שחרורו לחלופת מעצר.

בדיון בפניי הוסיף בא כוח העורר כי להבדיל משלושת הנאשמים הנוספים בפרשה, להם מיוחס גם יבוא סם מסוכן מסוג קוקאין, הרי שלעורר מיוחס יבוא של סם מסוכן מסוג חשיש בלבד. בנוסף, הוא סבור כי גם אם מרשו יורשע לבסוף ויידון לעונש מאסר, לא יוטל עליו עונש מאסר לשנים רבות

ועל כן ראוי לבחון את אפשרות השחרור לחלופת מעצר, כפי שנעשה במקרים דומים אחרים שאליהם הפנה.

4.

בא כוח המשיבה חוזר על ההלכה לפיה מדובר בעבירות המלמדות על מסוכנותם של המעורבים בהן, למעט מקרים חריגים שמקרה זה אינו נכנס בגדרם. לדבריו, העורר הודה בחקירתו כי בעבר סחר בסמים באירופה ואף היה עצור בצרפת משך חודשיים. הוא מדגיש כי העורר מעורב בייבוא כמויות גדולות של סם מהודו, תוך פעילות חובקת עולם, כאשר העורר מממן את הפעילות ולוקח חלק פעיל ומרכזי בקבלת ההחלטות. עוד ציין כי העורר הקפיד לשוחח בענייני עסקיו בתחום הסמים מטלפונים ציבוריים ותוך שימוש בקודים. על המסוכנות הנלמדת מכלל הנסיבות האמורות מתווסף לדעתו החשש להימלטות העורר מן הארץ, בשים לב לכך שמרכז חייו בספרד. לטענתו, העורר הגיע ארצה מאחר שחשב שלא ייתפס וכלל לא ברור מה ידע אודות מצבם של חבריו לקשר.

יצוין כי בא כוח העורר הגיב על טיעוני המשיבה והדגיש כי לא ניתן לייחס לעורר עבר פלילי על-סמך תרשומת בזכ"ד שהעורר כלל לא נחקר עליה. הוא גם סבור כי אין בסיס לומר כי העורר חשב שלא ייתפס כיוון שכתב האישום נגד יתר השותפים לקשר מזכיר גם את העורר.

5.

העבירות המיוחסות לעורר הן כאלה המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית (סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סמכויות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996. חזקת המסוכנות אין משמעה כי בית המשפט אינו נדרש לבחון את אפשרות שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר. שומה על בית המשפט לשקול אפשרות זו ולבחון היתכנותה. ואולם, הכלל הנוהג בעבירות המיוחסות לעורר הינו כי ככלל אין בידה של חלופת מעצר להפיג את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם בהן. זאת, בשל פגיעתן הרעה של עבירות הסמים בחברה, בשל הצורך לגדוע את שרשרת הפצת הסם ובשל כך שלעיתים לשם ביצוען של עבירות אלה די לנאשם שיימצא בקרבת מכשיר טלפון ואין הוא נדרש בהכרח לאפשרות לנוע בחופשיות (ראו למשל: בש"פ 2054/08 שם טוב נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 9.3.08) ; בש"פ 9731/07 זיתון נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 3.12.07) ; בש"פ 11219/05 פתאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 21.12.05) ; בש"פ 6039/97 מדינת ישראל נ' יוסף (לא פורסמה, 14.10.97)). הדרך בפני שחרור לחלופת מעצר אינה חסומה אם כן לחלוטין, אך היא שמורה

למקרים חריגים ויוצאי דופן.

עניינו של העורר אינו מהמקרים יוצאי הדופן המאפשרים שחרור לחלופת מעצר. העורר שימש דמות מרכזית ברשת שטוותה קוריה על פני שלוש יבשות לשם הפצה וסחר של סמים מסוכנים. העורר אמנם נעדר עבר פלילי, אולם התנהלותו הנטענת, כפי שתוארה על-ידי בא כוח המדינה, התנהלות של שימוש בקודים וניהול עסקי הסמים מטלפונים ציבוריים, מעידה על כך שאין מדובר במי שנקלע לתומו לעניינים שאין לו יד ורגל בהם. תפקידו של העורר ברשת ייבוא הסם לא הצריך אותו לניידות או למפגש עם אנשים מסוימים. כל שנדרש לו היה הטלפון וגישה למשאביו הכספיים כדי להניע את העברות הסם. מכאן, ששחרורו לחלופת מעצר לא יסכל את אפשרותו להמשיך במעשים המיוחסים לו ולא יאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. על כך יש להוסיף כי העובדה שמרכז חייו של העורר אינו בישראל מקימה חשש להימלטותו מאימת הדין, באשר הוא יודע את חומרת העבירות המיוחסות לו ואת העונשים הקבועים בצידן של עבירות אלה ומרכז חייו מצוי מעבר לים.

הערר נדחה אפוא.

העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.