בש"פ 8572/10 שמעון לנקרי נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (כב' השופט ע' מודריק) מיום 10.11.10, אשר קיבל את ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בתל אביב - יפו והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.

ביום 14.09.10 הוגש נגד העורר כתב אישום במ"ת 19793-09-10 לבית המשפט השלום בתל אביב - יפו, המייחס לעורר 4 אישומים בגין 3 עבירות של סחר בסמים, עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית ועבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה. על פי כתב האישום, בחמש עסקאות שונות מכר העורר סם מסוג קנבוס בכמויות משתנות לאותו אדם, שהפך לאחר המכירה הראשונה לסוכן משטרתי.

2.

עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בבית משפט השלום (כב' השופט ש' בקר) לא הייתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה או עילת מעצר והדיון התמקד בשאלת שחרורו של העורר לחלופת מעצר. לצורך כך הורה בית המשפט על קבלת תסקיר מעצר, ולאחר קבלתו, אימץ בית המשפט את המלצת שירות המבחן לשחרר את העורר למעצר בית מלא אצל אחותו. זאת, מאחר שמדובר בסחר של סם מסוג קנבוס בעל מאפיינים של הרף התחתון של עבירות הסחר, שבוצע רק עם אדם אחד עימו הייתה לעורר היכרות מסוימת, וכן לנוכח ההתגייסות המשפחתית לעזרתו של העורר.

3.

על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו. כב' השופט ע' מודריק קיבל את הערר והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. נקבע כי מהעורר נשקפת מסוכנות, הנלמדת מריבוי עבירות הסחר בהן הוא מואשם, כמו גם מעברו הפלילי המכביד הכולל עבירות סמים, אשר בגין אחת מהן תלוי ועומד נגדו עונש של מאסר מותנה. בית המשפט המחוזי מצא כי אין בחלופת המעצר, במיוחד כשמדובר בקרובי משפחה, כדי לאיין מסוכנות זו.

מכאן הערר שבפני.

3.

ב"כ העורר טוען כי עברו הפלילי של העורר כולל הרשעה יחידה בגין 5 עבירות של החזקת סם מסוג קנבוס הן לצריכה עצמית והן שלא לצריכה עצמית ואין לחובתו הרשעות בעבירות סחר בסמים. לפיכך טוען הוא כי טעה בית המשפט המחוזי כאשר ביסס החלטתו, בין היתר, על עברו הפלילי "המכביד" של העורר. בנוסף, נטען כי התסקיר שהוגש בעניינו של העורר היה חיובי וכי שירות המבחן מצא שאחיותיו של העורר מתאימות לפקח עליו במסגרת שחרורו למעצר בית. לבסוף, צוינו נסיבותיו האישיות המורכבות של העורר – בן 28, אב לשלושה ילדים. עקב התייתמותו מאמו בגיל צעיר, עזיבתו של אביו את הבית ועל רקע קשיים כלכליים, נאלץ לגדול בפנימיות, וחרף זאת, השלים 12 שנות לימוד ושירת שירות צבאי מלא.

4.

עמדת המשיבה לא הובאה בפני בתיק זה בשל שביתת הפרקליטים.

5.

דין הערר להתקבל. העורר מואשם בעבירות סחר בסמים ולפיכך קמה במקרה שלפנינו חזקה סטטוטורית בדבר מסוכנותו מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996. הלכה היא כי סחר בסמים הוא אחת העבירות החמורות בספר החוקים, וזאת עקב הפגיעה הקשה בחיי החברה הסדירים והסכנה הרבה שהיא נושאת לשלום הציבור (בש"פ 5570/03 אברג'יל נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 6.7.03)). פועל יוצא מכך הוא, שככל שמדובר בעבירות של סחר בסמים, רק במקרים חריגים ניתן יהיה לשלול את חזקת המסוכנות האמורה ולהצדיק את שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר (בש"פ 6463/09 איליה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 26.8.09); בש"פ 1965/09 עובדיה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 16.3.09)).

לשיטתי, המקרה דנן נמנה על המקרים החריגים כאמור ומצדיק את שחרורו של העורר לחלופת מעצר. מספר שיקולים תומכים במסקנה זו. ראשית , תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של העורר המליץ על שחרורו לחלופת מעצר ורואה אני לאמץ המלצה זו. חלופה מתאימה נמצאה בצורת מעצר בית מלא בבית אחותו הבכורה של העורר (להלן: כוכבה ), ובפיקוחה של אחות נוספת. שירות המבחן התרשם כי האחיות מבינות את תפקיד הפיקוח וכשירות לשמש כמפקחות על העורר. על פי התסקיר, כוכבה שימשה בעבר כאפוטרופוסית של העורר, לאחר מות אימם. לדבריה, שימשה דמות מציבת גבולות בחייו של העורר, ואולם בשלוש השנים האחרונות היה נתק בינה לבינו, ולהבנתה, בשנים אלה מצבו התדרדר, בין היתר, בשל הנתק האמור. במכתב שהוצג בפני מטעמה של כוכבה נכתב כי היא מגנה את מעשיו של העורר אך קיבלה החלטה לתמוך בו ולעזור לו לשקם את חייו. משאלה הם פני הדברים, סבורה אני כי במקרה זה דווקא כיוון שמדובר במעצר בית אצל קרובת משפחה, שמהווה דמות סמכותית ונורמטיבית בחיי העורר, יש בחלופת המעצר כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר.

שנית , ישנם נתונים נוספים שמובילים למסקנה כי בכוחה של חלופת המעצר להפיג את מסוכנותו של העורר. לא נעלמה מעיני התרשמות שירות המבחן כי השימוש בסמים מהווה חלק מאורח חייו של העורר, וכי העורר אינו רואה בעייתיות בהתנהלות זו. יחד עם זאת, שירות המבחן מצא כי למעצר בו נתון העורר לראשונה בחייו היה אפקט מרתיע כלפיו, באופן שמפחית מהסיכון להתנהגות שולית מצדו. זאת ועוד, אמנם כתב האישום מייחס לעורר מכירת סם במספר הזדמנויות, דבר שיש בו כדי ללמד על דפוס חוזר של סחר בסמים. ברם, מדובר בסחר של סם מסוג קנבוס, שאינו נמנה על הסמים הקשים, והמכירות בוצעו לאדם אחד בלבד. בנוסף, ממכתב שהגיש העורר מאת מעסיקו בשנים האחרונות, עולה כי העורר עובד מזה מספר שנים באופן סדיר כמכונאי רכב וכך הוא מפרנס את משפחתו. סביר אפוא כי הסחר בסמים אינו משמש מקור פרנסה לעורר, ובכך יש כדי לרסן את החשש, שמא ישוב לסחור בסמים במהלך מעצר הבית (בש"פ 1191/04 שבת נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 19.2.04)). לבסוף, ספק בעיני אם ניתן לטעון כי עברו הפלילי של העורר הינו מכביד. לעורר הרשעה אחת בגין 5 עבירות החזקת סמים, בגינה נשפט לעונש של מאסר על תנאי. כן תלוי ועומד נגדו תיק נוסף, גם הוא בגין עבירות סמים (כך על פי התסקיר). שירות המבחן התרשם כי הסתבכויותיו של העורר הן בביצוע עבירות שעניינן העיקרי סמים לשימוש עצמי. על כן גם אופיו של עברו הפלילי של העורר מטה את הכף לטובת שחרורו לחלופת מעצר.

לסיכום, סבורני כי נוכח המלצת שירות המבחן, ובשים לב לנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לעורר ולעברו הפלילי, יש לחרוג במקרה זה מן המדיניות השיפוטית הנוהגת בעבירות סחר בסמים, שעניינה מעצר עד תום ההליכים. אשר על כן, העורר ישוחרר למעצר בית בבית אחותו הבכורה בתנאים שנקבעו בהחלטת בית משפט השלום. השחרור יבוצע בבית משפט השלום.