בש"פ 3560/09 עידן עובדיה נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' סטולר ) מיום 23.4.2009 בעמ"ת 5687-04-09, בה הוחלט לדחות את עררו של העורר, ולהורות על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

לבית משפט השלום בפתח-תקווה הוגש כתב אישום נגד העורר, יחד עם 3 אחרים, המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן, עשיית עסקה אחרת בסם ואספקת סם. כתב האישום הוגש בעקבות פעילות של סוכן משטרתי סמוי, אשר פעל לתפיסת סוחרי סמים באזור פתח-תקווה.

עם הגשת כתב האישום, נתבקש מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו (מ"ת 5795-01-09). ביום 22.1.2009, ולאחר שהצדדים הסכימו כי קיימות ראיות לכאורה ביחס למעשים המתוארים בכתב האישום, הורה בית משפט השלום בפתח-תקווה (השופטת ד' עטר ) על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. עררו של העורר על החלטה זו נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ז' בוסתן ) ביום 26.2.2009 (עמ"ת 10757-02-09). על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט העליון (בש"פ 1965/09). ביום 10.3.2009 קיים בית משפט זה (השופט א' רובינשטיין ) דיון בערר, ובסופו הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, והגשתו לבית משפט השלום. ביום 7.4.2009 הגיש שירות המבחן תסקיר בעניינו של העורר, ועקב כך נערך דיון בבית משפט השלום בפתח-תקווה. אף שהמלצת שירות המבחן היתה לשחרר את העורר למעצר בית בבית הוריו ברעננה, הורה בית המשפט (השופטת ד' עטר ) על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי מרכז (עמ"ת 5687-04-09). ביום 23.4.2009 החליט בית המשפט (השופט

א'

סטולר ) לדחות את הערר.

2.

על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

לטענת העורר, יש לאמץ את המלצת שירות המבחן, ולשחררו למעצר בית בבית הוריו תחת פיקוחו של שירות המבחן. זאת, נוכח טענתו כי המסוכנות הנשקפת ממנו, ככל שישנה כזו, ניתנת לאיון בדרך של חלופת מעצר. כן טוען העורר, כי אף שבתסקיר המבחן מצוין כי קיים סיכון להמשך מעורבותו בתחום הסמים, הרי שסיכון זה אינו מתייחס לתקופה בה ישהה במעצר בית תחת פיקוח שירות המבחן, ומכל מקום פיקוח זה דווקא יקטין את הסיכון כי ישוב ויבצע עבירות סמים בעתיד. בנוסף, טוען העורר כי הסיכון אליו מתייחס תסקיר המבחן אינו סיכון ממשי, שכן אם היה מדובר בסיכון ממשי, לא היה שירות המבחן ממליץ לשחררו לחלופה. מנגד, הביעה המשיבה את התנגדותה לשחרור העורר לחלופה. בטיעוניה בפניי, הפנתה המשיבה להחלטתו של בית משפט זה (השופט א' רובינשטיין ) ביחס לעורר מיום 16.3.2009, שם נקבע כי לעורר גישה לכמויות סם משמעותיות, אותן הוא נוהג לחלק לאחרים, בתמורה ושלא בתמורה. לגישתה, נתונים אלה, אשר עולים בקנה אחד עם כתב האישום, מצביעים על המסוכנות הנשקפת מהעורר, כאשר מסוכנות זו אינה ניתנת לאיון בדרך של חלופה. כן טענה המשיבה, כי עברו הפלילי של העורר, הכולל גם עבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, מבטא מסוכנות זו.

3.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. אין מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת מעורבותו של העורר בעבירות סמים, המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית המהווה עילה למעצרו עד לתום ההליכים. לפיכך, על מנת להורות על שחרורו של העורר לחלופה, יש לבחון האם ניתן, בנסיבות העניין, לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו שלא על-ידי מעצר. אכן, שירות המבחן המליץ על שחרורו של העורר לחלופה, אולם בה בעת קבע כי קיים "סיכון גבוה" להמשך מעורבותו של העורר בעבירות סמים. קביעה זו עולה בקנה אחד עם החומר הראייתי בעניינו של העורר, ממנו עולה כי המעשים המיוחסים לו אינם בגדר אירוע חד פעמי, וכי נגישותו אל הסם היתה גבוהה. לפיכך, קיים חשש כי אם ישוחרר העורר למעצר בית, ימשיך לצרוך סמים ולספקם לאחרים מבית הוריו, חרף פיקוחם וחרף פיקוח שירות המבחן. מסוכנותו של העורר באה לידי ביטוי גם בעברו הפלילי, הכולל הרשעה בעבירות של הפרעת שוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו והחזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית (ת.פ. 8161/02 ות.פ. 5458/04 בבית משפט השלום בתל-אביב). בגין עבירות אלה נגזרו על העורר עונשי מאסר על תנאי.

בשים לב למהות העבירות המיוחסות לעורר ולאפשרות לבצען במהלך שהייה במעצר בית, ונוכח העובדה כי העורר ביצע את המעשים המיוחסים לו אף שכבר הורשע בעבר ואף נגזרו עליו עונשים של מאסר על-תנאי, נראה כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו באמצעות חלופה. על הקושי שבאיון מסוכנותו של העורר בדרך של חלופה, עמד בעבר בית משפט זה (השופט א' רובינשטיין ), במסגרת עררו הקודם של העורר. אף שהורה על הגשת תסקיר מעצר ביחס לעורר, ציין בית המשפט כי: " ... על פי העיון בראיות, כי עורר זה ספק רב ביותר אם תסכון לו חלופה... ". כעת, משהונח תסקיר המבחן על שולחנו של בית המשפט, ובו קביעות ביחס למסוכנותו של העורר, המסקנה המתחייבת היא כי בנסיבות המקרה לא ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של חלופה.

אשר על כן, הערר נדחה.