בש"פ 7639/10 עבדל רחמן תפל נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ח' כוחן ) במ.ת. 46319-03-10 מיום 7.6.2010 ועל החלטתו (השופט צ' קאפח ) מיום 13.10.2010 בבקשת העורר לעיון חוזר, במסגרתן נקבע כי העורר ישהה במעצר עד תום ההליכים כנגדו.

העובדות לפי כתב האישום

1.כנגד העורר ונאשמים נוספים הוגש כתב אישום משותף המונה שלושה אישומים, כאשר האישום השלישי אינו מכוון כנגד העורר.

2.במסגרת האישום הראשון, נטען כי סמוך לחודש מרץ 2010 קשרו ביניהם העורר וכן הנאשמים 1 ו-3 קשר לביצוע עסקה בקוקאין. כך, ביום 9.3.2010 הציע הנאשם 1 לעורר למכור לו קילו וחצי של קוקאין, תמורת 280 ש"ח לגרם. מאוחר יותר באותו היום יצר העורר קשר עם הנאשם 1 ואמר לו כי הנאשם 3 מוכן לרכוש את הסם תמורת 275 ש"ח לגרם ובמידה והמחיר מקובל עליו הוא יכול להביא את הסם לנאשם 3. בשעות אחר הצהריים, העביר נאשם 1 לנאשם 3 כ- 1,500 גרם של קוקאין. מאוחר יותר יצר נאשם 3 קשר עם העורר ואמר לו שבסם שהעביר לו נאשם 1 חסרים 23 גרם מהכמות המובטחת וביקש מהעורר לשוחח עם נאשם 1 ולבקש ממנו להשלים את החסר. מאוחר יותר באותו יום, יצר העורר קשר עם הנאשם 1 וביקש ממנו להשלים את הכמות החסרה. נאשם 1 השיב כי יעשה כן למחרת היום. לפיכך, הואשמו העורר והנאשמים הנוספים בביצוע עסקה בסם מסוכן, לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ); בהחזקת סם מסוכן, עבירה לפי סעיף 7(א) לפקודה. העורר לבדו הואשם בתיווך בסם מסוכן, לפי סעיף 14 בצירוף סעיף 19א לפקודה ואילו הנאשמים הנוספים הואשמו לבדם במסחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א לפקודה.

3.במסגרת האישום השני, נטען כי סמוך לחודש מרץ 2010 קשרו העורר ונאשמים 1, 4 ו-5 קשר לבצע עסקה בקוקאין. כך, ביום 9.3.2010 ביקש העורר מנאשם 1 שימכור לו 300 גרם קוקאין. העורר אמר לנאשם 1 כי הסם הוא עבור נאשם 4. נאשם 1 והעורר קבעו לבצע את העסקה למחרת. לאחר השיחה בין העורר לבין הנאשם 1, התקשר העורר לנאשם 4 ואמר לו כי למחרת היום ישלח למקום עבודתו אדם שיביא לו 300 גרם קוקאין. נאשם 4 השיב לעורר כי במהלך יום המחרת יעביר לו כסף עבור קניית הסם. ביום 10.3.2010 יצר העורר קשר עם נאשם 1 וביקש ממנו לספק לו 400 גרם

קוקאין במקום 300 גרם

עליהם הסכימו, ואמר לו כי הכל מיועד להגיע לנאשם 4. סמוך לשעה 19:05 נפגשו העורר ונאשמים 1 ו-5 בבאקה אלגרביה. נאשם 1 הגיע למפגש ברכב מסוג מזדה לנטיס והעורר ונאשם 5 הגיעו למפגש ברכב מסוג טויוטה קאמרי. באותו מפגש העבירו העורר ונאשם 5 לנאשם 1 חבילת כסף. באותו היום, סמוך לשעה 19:35, נפגשו שוב העורר ונאשמים 1 ו-5 סמוך לרחוב ויצמן בבאקה אלגרביה. נאשם 1 העביר לעורר ולנאשם 5 קוקאין שהיה ארוז בשתי שקיות: האחת הכילה קוקאין במשקל 396.93 גרם עבור נאשם 4, והשנייה הכילה קוקאין במשקל 22.81 גרם , אותם היה חייב נאשם 1 לנאשם 3 במסגרת העסקה נשוא האישום הראשון. לפיכך, העורר והנאשמים הנוספים (פרט לנאשם 5) הואשמו בעסקה בסם מסוכן, לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א לפקודה; בהחזקת סם מסוכן, לפי סעיף 7(א) לפקודה; וכן הואשמו העורר והנאשמים הנוספים לרבות נאשם 5 במסחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א לפקודה.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

4.בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המאשימה גם בקשה למעצרו של העורר והנאשמים הנוספים עד לתום ההליכים כנגדם. בא כוחו של העורר הסכים למעצרו עד תום ההליכים תוך שמירת זכותו לעיון חוזר ללא צורך בשינוי נסיבות, בין היתר על מנת שיתאפשר לו לעיין במלוא חומר החקירה. מכתב הערר עולה כי הנאשמים 6 ו-7 שוחררו לחלופת מעצר מייד ואילו הנאשמים 5-3 שוחררו לחלופות מעצר לאחר שנערך בעניינם תסקיר מעצר. הנאשם 1 נעצר עד תום ההליכים כנגדו. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בעניינו נדחה על ידי בית משפט זה (החלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 6079/10 מיום 2.9.2010).

5.ואמנם, העורר הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטתה של השופטת כוחן , בה הורתה

על מעצרו עד תום ההליכים כנגדו. ביום 13.10.2010 נדונה בקשתו של העורר לעיון חוזר על ידי השופט

צ' קפאח . מפרוטוקול הדיון שצורף לכתב הערר (נספח ד') עולה כי בדיון טען העורר כי בהיבט של הראיות לכאורה העומדות לחובתו, מצבו דומה יותר לנאשמים ששוחררו לחלופת מעצר מאשר למצבו של הנאשם 1.

6.באשר לאישום הראשון, טען העורר כי הראיות לכאורה שהוצגו לביסוס האישום הראשון הן אך ורק האזנות סתר לשיחות טלפון ואין בנמצא דו"חות עיקוב (שכן דו"חות העיקוב מתייחסים לנאשם 1) או תפיסת סם של ממש. ואולם, לטענתו בשיחות אלה אין אזכור מפורש של סם או של "קוקאין" וגם הכמויות מוסוות. לגישתו, כל שניתן למצוא בהאזנות סתר אלו הוא שימוש במילות "קוד" בלבד. לטענתו, יתכן כי מילות הקוד התייחסו לסחר לא חוקי בטובין אחרים ולאו דווקא בסם. לטענת העורר לא ניתן להקיש מהראיות שעומדות לחובתו במסגרת האישום השני, בבחינת שיטת פעולה חוזרת, לשם חיזוק האזנות הסתר העומדות לחובתו במסגרת האישום הראשון, שכן עסקינן באישומים נפרדים ומעורבים במסגרתם נאשמים שונים.

7.באשר לאישום השני, טען העורר כי מצבו דומה למצבם של יתר הנאשמים ששוחררו לחלופת מעצר ובעניינם נקבע כי אין די בהאזנות סתר כיוון שכל שנעשה במסגרת השיחות נשוא ההאזנות הוא שימוש במילות "קוד". העורר הודה כי מבחינה ראייתית מצבו שונה מיתר הנאשמים שכן בעניינו ישנם גם דו"חות עיקוב, סיכום פעילות ליום 10.3.2010 שהוא מסמך המאחד את כל דו"חות העיקוב (להלן: מסמך סיכום פעילות ) וסמים שנתפסו ברכב שהיה בחזקתו – הטיוטה קאמרי. לגבי דו"ח סיכום פעילות, טען העורר כי כלל לא ברור מהתיאור במסמך זה האם מה שהועבר בין העורר והנאשם 5 לנאשם 1 הוא סמים וכסף וכי התיאורים במסמך זה הם לא ברורים, אינם קונקרטיים וודאי שאין בהם להצביע באופן מפורש על סחר בסמים (עמודים 90-91 לפרוטוקול הדיון). עוד טען העורר כי על חבילות הסמים שנתפסו על ידי אנשי הימ"ר שפרצו במהלך העיקוב אל מכונית הטיוטה קאמרי בה השתמשו העורר והנאשם 5, לא נמצאו טביעות האצבע של העורר (עמוד 91 לפרוטוקול הדיון). כמו כן ציין בא כוח העורר כי הוא מודע לכך שלחובת מרשו עומד עבר פלילי בעבירות סמים, אולם לדידו החולשה הראייתית מצדיקה הפנייתו לשירות המבחן לשם עריכת תסקיר מעצר על מנת שבית המשפט יוכל לשקול היתכנותה של חלופת מעצר (עמ' 92-91 לפרוטוקול).

8.המשיבה ציינה בדיון כי התשתית הראייתית שפורטה עוד לפני השופטת כוחן מקימה בסיס של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. עוד הפנתה המשיבה להחלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה אשר דנה בערר שהגיש הנאשם 1 לבית משפט זה על החלטתה של השופטת כוחן . הערר נדחה ונקבע במסגרתו כי האזנות הסתר שבוצעו לנאשם 1 ולעורר מדברות בעד עצמן ומהן עולה כי מדובר בשיחות שעניינן הוא סחר בסמים. לעניין האישום השני, ציינה המשיבה כי אי הימצאות טביעת האצבע של העורר על חבילות הסמים שנתפסו ברכב הטויוטה קאמרי אינה מלמדת דבר, שכן בזמן העיקוב פרצו אנשי הימ"ר לרכב של העורר ונמצאו בו 400 גרם של סם מסוכן מסוג קוקאין, והכל בזמן שהעוקבים תצפתו על העסקה נרקמת ומתבצעת לנגד עיניהם. עוד ציינה המשיבה כי העורר הורשע בעבר בעבירה של החזקת הרואין במשקל של 10 ק"ג ונגזרו עליו בגינה עשר שנות מאסר. העבירות דנן בוצעו שעה שהעורר היה אסיר ברישיון.

9.בתגובה, ציין בא כוח העורר כי הרכב בו נתפסו שתי חבילות הסמים רשום על שם מוחמד גאלולי ולא על שם העורר. אדם זה נחקר במשטרה ושמר על זכות השתיקה. בהקשר זה טען בא כוח העורר כי יתכן שחבילות הסמים היו ברכב עוד לפני שהעורר עשה בו שימוש.

החלטת בית המשפט המחוזי

10.באשר לאישום הראשון, קבע בית המשפט המחוזי כי התשתית הראייתית העומדת לחובתו של העורר פורטה ועוגנה היטב בהחלטתה של השופטת כוחן אשר אושררה על ידי השופטת פרוקצ'יה בבית משפט זה אשר קבע כי "שפת הקודים מדברת בעד עצמה. העורר הוא ספק הסמים הפועל עם המשיב 2 [העורר] כמתווך במכר סמים לאבו סעיד". באשר לאישום השני, קבע בית המשפט המחוזי כי אין כלל צורך בשלב זה להידרש לסוגיית העיקוב שבהתייחס אליה טען העורר בהרחבה, אלא די בהימצאותם של 400 גרם נטו של סם מסוכן מסוג קוקאין ברכב הטויוטה קאמרי שהיה בחזקתו, והרי עסקינן בכמות מופלגת וגדולה של סם המצוי ברף הגבוה. מעבר לכך, הדגיש בית המשפט המחוזי כי העורר שמר על זכות השתיקה והדבר פועל לחובתו בשלב זה שכן הוא לא סייע בהפרכת הראיות לכאורה העומדות לחובתו. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי בעבירות אלה של סחר בסם מסוכן קמה מסוכנות סטטוטורית. בהמשך לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר נוכח העובדה שלא ניתן לתת בו אמון היות שביצע את העבירות דנן בעודו אסיר ברישיון לאחר שסיים לרצות עונש מאסר של עשר שנים בניכוי שליש, עונש אשר נגזר עליו בגין החזקת סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 10 ק"ג , וכן משום שיתכן כי סחר בסמים הוא בגדר משלח ידו.

נימוקי הערר

11.העורר שב וטוען אף לפניי – באמצעות בא כוחו, עו"ד אביגדור פלדמן – כי אין בהאזנות הסתר כדי לשמש תשתית של ראיות לכאורה לחובתו, שכן במסגרת השיחות נשוא ההאזנות נעשה שימוש בקודים אשר אין הכרח כי יתייחסו לסחר בסמים דווקא. לטענת העורר, השופטת כוחן קבעה את שקבעה לעניין הקודים במסגרת האישום השלישי, בו לעורר לא היה חלק ולכן שגתה משייחסה ראיות אלה לעניין האישום הראשון. לטענת העורר, משכך אף שגה השופט קאפח שהסתמך על החלטתה של השופטת כוחן. באשר לדו"חות העיקוב נשוא האישום הראשון, טוען העורר כי העיקוב מתייחס בעיקרו לנאשם 1 ומשכך אין בממצאיו כדי לשמש ראיה לכאורה להוכחת אשמתו באישום הראשון. הנמקתה של השופטת כוחן עליה נשען השופט קאפח מקישה מהסם שנמצא בטויוטה קאמרי במסגרת האישום השני כדי לחזק את התשתית הראייתית במסגרת האישום הראשון, ובכך עירב בית המשפט המחוזי מין בשאינו מינו. לעניין האישום השני, טוען העורר כי אין בסם שנמצא בטיוטה קאמרי כדי להוות תשתית ראייתית לכאורית שכן הרכב רשום על שמו של מוחמד גאלולי ומעבר לכך הסמים נמצאו ליד מושב הנהג בו ישב הנאשם 5 ולא במקום בו ישב העורר, ומשכך אם הסם שייך למי מיושבי הרכב הרי שיש לקשור אותו לנאשם 5. בנוסף לכך, טוען העורר כי יש להתייחס בחשדנות להודעה של הנאשם 5 בה צמצם את חלקו והפליל את העורר. זאת ועוד, טוען העורר בהקשר זה כי חלקו במסכת העובדתית דומה לחלקו של הנאשם 5, ואף מצומצם יותר, ובכל זאת הנאשם 5 שוחרר לחלופת מעצר. טענה דומה העלה העורר ביחס להשוואה בינו לבין הנאשם 4. מעבר לכך, טוען העורר כי אין בשתיקתו בחקירה כדי לכפר על החוסר המהותי והמשמעותי של ראיות לכאורה העומדות כנגדו.

12.העורר מציין כי חמישה מתוך ששת הנאשמים הנוספים בתיק שוחררו לחלופת מעצר וכך היה צריך לנהוג גם בעניינו. העורר מציין כי שמיעת הראיות במשפטו אך החלה ביום 24.10.2010 ולא צפויה להסתיים בקרוב. עוד מדגיש העורר כי העובדה שלחובתו עומד עבר פלילי בעבירות סמים וכי לכאורה ביצע את העבירות בעודו אסיר ברישיון אינן פוטרות את בית המשפט מחובתו לבחון את האפשרות להורות על חלופת מעצר בעניינו, ולכן לכל הפחות היה צריך בית המשפט המחוזי להורות על עריכת תסקיר מעצר בעניינו.

תגובת המשיבה

13.לטענת המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד בת עמי ברוט – יש לדחות את הערר. באשר לראיות לכאורה, מדגישה המשיבה כי די בכך שנמצאו 400 גרם קוקאין ברכב הטיוטה קאמרי בו החזיק העורר, כמות בלתי מבוטלת של סם מסוכן. לטענת המשיבה, הגם שרשאי העורר לבחור בזכות השתיקה בחקירתו, הרי שאי מסירת גרסה על ידו בנוגע להימצאות כמות כה גדולה של סם מסוכן ברכב הנמצא בשימושו פועלת לחובתו. ברוח זו טוענת המשיבה כי שתיקתו של העורר היא בגדר התנהגות מפלילה המחזקת את ראיות התביעה בשלב המעצר. לטענת המשיבה הגם שדי בראיות אלה בשלב זה על מנת להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים כנגדו הרי שישנן עוד ראיות לכאורה רבות. כך, מציינת המשיבה את הודעתו של הנאשם 5 לפיה העורר הוא שגייס אותו כדי להסיעו למקום המפגש לשם קבלת הסמים. לטענת המשיבה יש לדחות את טענתו של העורר באשר למוטביציה של הנאשם 5 למסור הודעה המפלילה אותו לאור העובדה שהעורר נמנע ממסירת גרסה בחקירתו באשר לחלקו של הנאשם 5 בפרשה ונסיבות הימצאותם יחדיו ברכב בו התגלו הסמים. לכך, מצטרפים דו"חות העיקוב והאזנות הסתר. באשר לשימוש ב"קודים" במסגרת השיחות נשוא האזנות סתר מפנה המשיבה לפסיקתה של השופטת פרוקצ'יה בעניינו של הנאשם 1 בה נקבע כי השימוש ב"קוד" בשיחות שבין הנאשם 1 לעורר נועד להסוות סחר בסמים, הן באשר להאזנות הסתר במסגרת האישום הראשון והן במסגרת האישום השני [בש"פ 6079/10 עויסאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.9.2010)].

14.באשר למסוכנותו של העורר, מציינת המשיבה כי לא ניתן לתת אמון בעורר היות שביצע את העבירות דנן שעה שהיה אסיר ברשיון ולאחר שהשתחרר זה לא מכבר מריצוי מאסר בפועל של 10 שנים (בניכוי שליש מנהלי) בגין עבירות של סחר בסמים מסוכנים. העובדה כי ההליכים המשפטיים וריצוי מאסר בפועל בגין עבירות של סחר בסמים אינם מרתיעים את העורר מלשוב ולעסוק לכאורה במסחר סמים מעידה כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו הרבה. המשיבה מדגישה כי אין מקום להשוות בין חלקו של העורר במסכת העובדתית לבין חלקם של הנאשמים 4 ו-5. המשיבה טוענת כי ההבדל נובע מהעובדה שבאשר לנאשם 4 נקבע שיש חולשה ראייתית היות שבעניינו קיימות רק האזנות סתר ושמו לא מזוהה מפורשות בהאזנות הסתר. כמו כן בניגוד לעורר, בעניינו של הנאשם 4 לא נתפסו בחזקתו סמים בכמות כה גדולה. גם עברו הפלילי של נאשם 4 אינו מכביד בשונה מהעורר. כמו כן טענה המשיבה כי נאשם 5 צעיר יותר מהעורר וחלקו בפרשה שולי יותר ולמעשה הוא גויס לעסקת הסמים על ידי העורר ותפקידו היה להסיע את העורר. בנסיבות אלה טוענת המשיבה כי משיש ראיות לכאורה למכביר בעניינו של העורר ומשמסוכנותו רבה ולא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר אין כל צורך להורות על עריכת תסקיר שירות המבחן.

דיון והכרעה

15.לאחר שעיינתי בהודעת הערר על כל נספחיה ושמעתי את השלמת הטיעון בעל-פה מטעם הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

16.לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי שדחה את בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים כנגדו. ההחלטה מבוססת ומגובה הן בחומר הראיות לכאורה והן בהיעדר יכולת לאיין את מסוכנותו של העורר באמצעות חלופת מעצר.

17.לא מצאתי לנכון להיכנס לטענות הפרטניות שהעלה העורר בעניין הראיות לכאורה העומדות לחובתו, שכן מקובלת עליי עמדת המשיבה לפיה מציאת כמות גדולה של 400 גרם קוקאין ברכב שהיה בשימושו והחזקתו של העורר, בזמן שהעורר נצפה ותועד באמצעות דו"חות עיקוב נוטל חלק לכאורה בעסקת סמים, הינן ראיות לכאורה מספקות לשם מעצרו עד תום ההליכים כנגדו, שכן כבר נקבע כי הימצאות כמויות סם גדולות מבססות לכאורה מעורבות בסחר בסמים [ראו למשל: החלטתי בבש"פ 4540/09 אבו גריבה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.6.2009), סעיף 16 סיפא, שם צוין כי היקף הסמים שנתפסו ברכבו של העורר מלמד על מעורבות במסחר בסמים מסוכנים; החלטתה של השופט ע' ארבל בבש"פ 6503/09 אבו קמיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.8.2009) (להלן: עניין אבו קמיר ), סעיף 7].

18.העורר והנאשם 5 נתפסו ברכב שבו נמצאו הסמים כאמור. מצב דברים זה יצר חזקה עובדתית כי השניים הם בגדר "מחזיקים" בסמים, משמע כי היו מודעים להימצאות הסמים במקום שבו שהו ולהיותו של הסם מסוכן (ראו למשל: עניין אבו קמיר , סעיף 6]. חזקה עובדתית זו לא נסתרה נוכח שתיקתו של העורר בחקירתו אשר אינה עולה בקנה אחד עם התנהגותו של מי שהינו חף מפשע. שתיקתו של חשוד בחקירתו מקום שבו נדרש הסבר מפי הנחקר מחזקת את גרסת התביעה לצורך שלב המעצר [ראו למשל: החלטתה של השופטת א' חיות בבש"פ 970/04 סעדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.2.2004) (להלן: עניין סעדי )]. העובדה כי הרכב הינו בבעלותו של אדם אחר אינה מעלה או מורידה בשלב זה של המעצר שכן תפיסת הסמים ברכב בוצעה לאחר שהעורר תועד נוטל לכאורה חלק בעסקת סמים ולאחר שהרכב היה בשימושו במהלך אותו יום, אך העורר שתק ומילא פיו מים ללא שסיפק הסבר מדוע נמצאו הסמים במכונית שהייתה בשימושו במהלך אותו היום. על כך נאמר כי מקום בו נתפס דבר אסור ברכב בו שהה נאשם והנאשם כופר בכך שהדבר האסור שייך לו הרי שעליו לזעוק "מה שמצאתם ברכב המוחזק על ידי אינו שלי" (ראו למשל: דבריה של השופטת א' חיות בעניין סעדי ). באשר לטענתו של העורר כי הסמים שייכים לנאשם 5, הרי שכפי שהוברר לפניי בדיון טענה זו לא נמסרה במסגרת חקירתו המשטרתית שכן כזכור בחר הוא לשמור על זכות השתיקה העומדת לו, ולכך יש נפקות ראייתית בשלב דיוני זה. בשלב זה של ההליך מדובר בראיות לכאורה מספקות והשאלה האם יתכן כי הסמים שייכים לבעל הרכב או לנאשם 5 תיבחן בשלב המשפט עצמו. החזקה העובדתית הנ"ל לא הופרכה נוכח קיומם של דו"חות עיקוב שתיעדו את העורר נוטל חלק בעסקת סמים לכאורה וכן נוכח הודעתו המפלילה של הנאשם 5.

19.באשר לטענותיו של העורר כנגד איכותם ותוכנם של דו"חות העיקוב והמשקל שיש לייחס להודעתו המפלילה של הנאשם 5, הרי שעסקינן בטענות הנוגעות למשקל שיש לייחס לראיות לכאורה, והרי הלכה ידועה היא כי בחינתן של הראיות לכאורה בשלב המעצר עד תום ההליכים אינה צריכה להתייחס לשאלת המשקל או למהימנותם של העדים השונים, שכן מדובר בשאלה שעתידה להתברר לאחר השלמת כור ההיתוך של ההליך הפלילי [ראו למשל: החלטתו של השופט א' לוי

בבש"פ 975/08 קבתי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.2.2008)].

20.אכן, בהחלטתי זו לא דנתי בראיות לכאורה העומדות לחובת העורר בנוגע לאישום הראשון, זאת אך משום שאין צורך בכך היות שדי לי בראיות הנוגעות לאישום השני כדי לקבוע כי יש ראיות לכאורה להוכחת מעורבותו של העורר בסחר בסמים מסוכנים באופן שיצדיק מעצרו עד תום ההליכים כנגדו. אוסיף, כי גם באשר לאישום הראשון ישנן די ראיות לכאורה שכן קיימים דו"חות עיקוב והאזנות סתר אשר לגביהם קבעה השופטת פרוקצ'יה בהחלטתה המבוססת בבש"פ 6079/10 בעניינו של הנאשם 1, כי עסקינן בראיות לכאורה מספקות גם אם נעשה במסגרתן שימוש במילות קוד. מבחינה זו טיב ומהות הראיות לכאורה העומדות במסגרת האישום הראשון כנגד העורר דומות לאלה העומדות כנגד הנאשם 1, אשר כזכור עצור עד תום ההליכים כנגדו.

21.זאת ועוד, בעניינו של העורר קמה עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, בהיותו מעורב לכאורה בסחר בסמים מסוכנים. על מסוכנותם הרבה של סוחרי סמים ומדיניות אי שחרורם ממעצר עמד בית משפט זה פעמים רבות, גם לאחר חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עמד על כך בהרחבה השופט י' זמיר בבש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל (לא פורסם, 3.7.1995):

"המדיניות הראויה לגבי המעצר של נאשמים בסחר בסמים מסוכנים נקבעה באופן ברור על-ידי בית משפט זה, וניתן לה ביטוי מפורש במספר רב של החלטות. סחר בסמים הוא עבירה חמורה ביותר, עד כדי כך שחומרתה, כשהיא לעצמה, יוצרת עילת מעצר... בית משפט זה הכביד את אוכפו על נאשמים בעבירה זאת, והורה וחזר על מעצרם, אפילו נוכח נסיבות אישיות קשות".

ואולם, נוכח השינוי שהביא עמו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, קבע השופט זמיר כי:

"בנסיבות מיוחדות אין להוציא מכלל חשבון את האפשרות שנאשם בחסר סמים, ואפילו מדובר בסם קשה ובכמות גדולה, ישוחרר מן המעצר בתנאים מגבילים, אך זה יהיה מקרה נדיר ביותר".

וכן הוסיף השופט זמיר כי:

"במקרה הרגיל, כיוון שנאשם בעבירת סמים חשוד בסטייה חמורה מן הנורמות המקובלות, וכיוון שנשקפת ממנו סכנה גדולה, קשה להניח שהוא ראוי לאמון במידה שתצדיק את השחרור מן המעצר".

22.במקרה דנן, מסוכנותו של העורר היא כפולה ומכופלת נוכח העובדה כי ביצע לכאורה את העבירות דנן בזמן שהיה אסיר ברישיון ולאחר שריצה מאסר ממושך בפועל בגין עבירות סחר בסמים, מה שלא הרתיעו אותו מלשוב ולעסוק לכאורה פעם נוספת בסחר בסמים מסוכנים. קשה להלום כי חלופת מעצר כלשהי תוכל לאיין את מסוכנותו של העורר, ובכל מקרה איני סבור כי נסיבות המקרה עולות כדי "מקרה נדיר" המצדיק שחרורו של סוחר סמים לכאורה לחלופת מעצר.

23.אשר על כן, הערר נדחה.