החלטה4 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 11163/08 מדינת ישראל נ. דוד סל

ניתן ביום

בקצרה

מעצרים · מעצר בחלופה - מעצר בית מלא בערובהערר על החלטת בית המשפט המחוזי בדבר שחרור לחלופת מעצר

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

הערר נדון בשאלה האם יש לשחרר משיב המואשם ביבוא קוקאין בכמות גדולה לחלופת מעצר בית מלא. בית המשפט קבע כי חלופה מצמצמת את המסוכנות ואינה מאיינת אותה, והסכים להותיר את החלופה על כנה. עם זאת הוחמרו התנאים, בהגדלת ההפקדה ל-50,000 ₪ ובערבויות של 25,000 ₪ לכל ערב, והערר התקבל בחלקו.

העובדות

נגד המשיב הוגש כתב אישום בעבירות של קשירת קשר לפשע, יבוא סם מסוכן והחזקת סם שלא לשימוש עצמי, בטענה לקבלת חבילת קוקאין שנשלחה מפנמה. המשיב, צעיר ללא עבר פלילי, שהה במעצר כחודש וחצי, והוצעה לו חלופת מעצר בית מלא בפיקוח קרובי משפחה. בית המשפט המחוזי הורה על שחרור לחלופה, והמדינה ערערה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם קיימת חלופת מעצר שפגיעתה פחותה, המאיינת או מצמצמת את המסוכנות של משיב שהואשם בקשירת קשר ויבוא סם מסוכן?
  2. 2.האם יש להחמיר את תנאי חלופת המעצר בדמות הפקדה וערבויות גבוהות יותר?

הלכות

  1. 1

    חלופת מעצר היא מענה יחסי למסוכנות, ויש לקבלה אם היא מבטיחה את שלום הציבור במידה סבירה בנסיבות העניין.

    ״חלופת מעצר היא לעולם מענה יחסי, אך יש לקבלה אם היא מבטיחה את שלום הציבור במידה סבירה בנסיבות העניין.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    שירות המבחן אינו קבלן היעדר סיכונים, ומרבית החלופות הן בחינת צמצום ולא איון של הסיכון.

    ״אוסיף, כי שירות המבחן איננו 'קבלן היעדר סיכונים', וגם לשון זהירה מצדו בתסקיר הריהי במקומה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • חלופת מעצר
  • מסוכנות סטטוטורית
  • מפקחים
  • ערבויות
  • הפקדה
  • איזוק אלקטרוני
  • יבוא סם מסוכן
  • קשירת קשר לפשע

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"פ

11163/08

בפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

העוררת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

דוד סל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה

בב"ש 884-12-08 (במסגרת ת"פ 866-12-08)

שניתנה ביום 29.12.08 על-ידי השופט ר' שפירא

תאריך הישיבה:

ד' בטבת תשס"ט

(31.12.08)

בשם העוררת:

עו"ד דגנית כהן

ויליאמס

בשם המשיב:

עו"ד זיו גלעד

החלטה

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא) מיום 29.12.08 בב"ש 884-12-08 (במסגרת ת"פ 866-12-08).

ב.

ביום 2.12.08 הוגש כנגד המשיב כתב אישום, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע, יבוא סם מסוכן, והחזקת סם שלא לשימוש עצמי. נטען, כי במסגרת קשר שקשר המשיב עם אחרים, אמור היה המשיב לקבל באמצעות הדואר חבילות גדולות של קוקאין ולהעבירן לאדם אחר; וכי ביום 22.10.08 נשלחה למשיב חבילה מפנמה, המכילה 7.106 ק"ג

קוקאין, אותה ניסה המשיב לאסוף מרשויות המכס. כן נתפס בבית המשיב סם מסוג חשיש במשקל 23.90 גרם .

ג.

עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצר המשיב עם תום ההליכים. ביום 2.12.08 הורה בית המשפט על מעצר עד להחלטה אחרת, ועל הגשת תסקיר מבחן. בדיון ביום 22.12.08 הסכים המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, למצער לגבי העבירות של קשירת קשר ושל יבוא סם מסוכן. בהחלטה מיום 29.12.08 קבע בית המשפט, כי קיימת מסוכנות סטטוטורית נוכח טיב העבירות. צוין, כי לא נטען לעילת מעצר נוספת, קרי חשש להשפעה על עדים או להימלטות. אחר שמצא כאמור כי קיימת עילת מעצר, בחן בית המשפט את האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. צוין, כי המשיב צעיר ללא עבר פלילי ובעל אורח חיים נורמטיבי, אשר שהה במעצר כחודש ומחצה עובד למועד מתן ההחלטה. בית המשפט נתן דעתו לתסקירי שירות המבחן: בתסקיר מעצר ראשון הובעה התרשמות חיובית מחלופת המעצר ומן המפקחים המוצעים, והם הורי חברתו של המשיב, אחיו ואחותו; בתסקיר נוסף צוינו אי-דיוקים בגירסה שמסר המשיב לשירות המבחן, והתסקיר סוכם בהעדר המלצה. חרף זאת קבע בית המשפט, כי מסוכנותו של המשיב אינה ברמה שאי אפשר לאיינה באמצעות חלופת מעצר; ובסיכומו של דבר הורה על מעצר בית מלא, בפיקוח המפקחים הנזכרים, שאושרו כולם על ידי בית המשפט לאחר שנחקרו, וכן על ערבויות מאת כל אחד מהמפקחים בסך 15,000 ₪, הפקדה והתחייבות עצמית מצד המשיב בסך 25,000 ₪ כל אחת, איזוק אלקטרוני ואיסור יציאה מהארץ, וכן אפשרות לביקורי משטרה בכל עת. עלי להביע צערי כל כך שביצוע השחרור, בהחלטה שניתנה ב-30.12.08 עוכב, אך עד 31.12.08 שעה 17:00. הערר הוגש ב-31.12.08, וחייב בית משפט זה לשמוע אותו, בסד זמנים, בסמוך ל-17:00 בו ביום;ראו גם חיה זנדברג, פירוש לחוקי המעצרים (תשס"א-2001), 48-47. לדעתי, בכבוד, היה על בית המשפט ליתן 48 שעות כפי שמאפשר הדין, גם אם סבר - כפי שציין בהחלטתו - שהפרקליטות יכלה לפעול קודם לכן.

ד.

בערר ובדיון נטען, כי אין בחלופת המעצר כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב. זאת, בעיקרו של דבר, נוכח התחכום המעורב בפרשה, סתירות שנתגלו כנטען בהודעותיו של המשיב, והימנעותו של שירות המבחן מהמלצה על שחרור לחלופה. עוד נטען, כי קיים חשש לשיבוש הליכים, ובין השאר להימלטות. באת כוח המדינה פירטה את השתלשלות המקרה – הכחשה מצד המשיב במשך מספר ימים ולאורך ארבע הודעות, ואחר כך, בגירסה חמישית, טענה להלוואה בשוק האפור, שבגינה נאלץ המשיב נאלץ לאסוף את החבילה מן הדואר – וקדמה לכך חבילה נוספת – כדי למחוק את חובו. לא נמסרו פרטים על המלוה ועל המעורבים האחרים, וטענת החשש מהם – ומכאן הסתרת שמם – אינה, לשיטת המדינה, טענה; מדובר בסם מסוכן, במעשים לאורך זמן, ובמידע שקרי לגבי שירות המשיב בצה"ל לשירות המבחן, ולכך מצטרפים ריבוי החובות והקשר אל השותפים הנעלמים. כל אלה, כך נטען, מציבים סימן שאלה לעניין השחרור. לכך מצטרף שימוש קבוע בסם, שהמפקחים המוצעים בחלקם ידעו עליו ועוד, החותן המיועד, הנועד גם לפיקוח נטל הלוואה בשוק האפור - האם ניתן לסמוך עליו?

ה.

לשיטת המשיב, מנגד, רבים הנוטלים הלוואות בשוק האפור; אין על פי הראיות אינדיקציות לסחר סמים ולשיבוש. המשיב אדם נורמטיבי, ומה שמסר לשירות המבחן לגבי שירות בצה"ל תיקן מיוזמתו, ומכל מקום בתקופה ששירת היה השירות תקין, כפי שמעיד עליו מפקדו במכתב שמסר. את המסוכנות ניתן לאיין, כך נאמר, בחלופת מעצר - ואין חשש למעשים דומים בעתיד.

ו.

אודה כי התלבטתי מאוד בתיק זה. עיינתי בראיות, ויכולתי להבין מדוע נאבקת המדינה על המעצר, נוכח חמקמקות הגירסאות והנסתר הרב על הגלוי, תוך שבעלי הסם הנטענים נותרים עלומי שם, חופשיים ללא שיתנו את הדין, ועלולים לחזור ולהרעיל את הציבור. גם היעדר המלצה מצד שירות המבחן אומר דרשני, והרי על פי רוב לא ימהרו בתי המשפט ללכת כנגד המלצה לא חיובית של שירות המבחן, אף כי ברי שהאחריות מוטלת עליהם ולא על השירות. גם באשר לאישיות המשיב נותרו סימני שאלה. מנגד, קראתי את המלצתו החיובית של מפקדו של המשיב בצה"ל (נותרה עלומה השאלה מדוע בחר להשתחרר באמצעות קב"ן), וכן של מנהלו בחברה בה עבד. התלבטתי גם באשר למפקחים, אף שהם אנשים נורמטיביים - כלום יוכלו להציב גבולות למשיב זה, מה שלא עשו לפני כן, לא באשר לשימושו בסם שעליו אין חולק, ולא באשר להסתבכותו לכאורה בעבירה הנוכחית? ונתתי אל לבי כמובן, גם את המסוכנות הסטטוטורית והמהותית שבמתן יד לכאורה לפשע נתעב, שהוא יבוא קוקאין בכמות גדולה כל כך, כפי שצוין מעלה.

ז.

חוזרים אנו ומשננים לעצמנו את הוראת המחוקק באשר לצורך לבדוק אם אין בנמצא חלופה שפגיעתה פחותה. ועוד, נזדמן לי לומר (בש"פ 5438/07 שיבלי חוסין נ' מדינת ישראל (לא פורסם), את אלה:

"בית המשפט קמא נדרש לכך שאין המדובר באיון הסיכון אלא אך בצמצומו; אכן, אך ראו דברי השופטת חיות בבש"פ 11559/04 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) 'שבהבדל ממעצר מאחורי סורג ובריח אין לצפות מחלופת מעצר ליתן מענה מוחלט למסוכנות הנשקפת מן הנאשם. חלופת מעצר היא לעולם מענה יחסי, אך יש לקבלה אם היא מבטיחה את שלום הציבור במידה סבירה בנסיבות העניין. אוסיף, כי שירות המבחן איננו 'קבלן היעדר סיכונים', וגם לשון זהירה מצדו בתסקיר הריהי במקומה - הערכת איון סיכונים היא מרחיקת לכת, ומרבית החלופות הן לאמיתן בחינת צמצום. המחוקק נדרש לאמירה, כי המעצר בא מקום ש'לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה' (סעיף 21(ג)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996). השגת מטרת המעצר היא, מטבע הדברים בראש וראשונה הגנה על הציבור מזויות שונות, מפגיעה בנפש וברכוש, מפגיעה בהליכי אכיפה וכיוצא באלה, וחלופות נבדקות לאור אלה. בסופו של יום נבחן כל מקרה לנסיבותיו, ובית המשפט הוא האחראי להחלטה".

ח.

איזוהי איפוא הדרך הנכונה במקרה דנא? לאחר התלבטות כאמור, ומתוך שבית המשפט קמא, בתוך עיסוקו היומיומי האינטנסיבי במעצרים, התרשם כאשר התרשם, החלטתי ללכת בדרכו, אך להחמיר במידה מסוימת את התנאים, בראש וראשונה את ההפקדה והערבויות. ההפקדה תועלה לסך 50,000 ₪, במזומן (לא כערבות בנקאית) בקופת בית המשפט. ההתחייבויות העצמיות יהיו, לגבי המשיב בסכום זה (50,000 ₪), ולגבי כל ערב בסכום 25,000 ₪. דבר זה בא כדי לעקור מליבו של המשיב כל הגיג של הפרה, והוא מוזהר בזאת באזהרה חמורה, כי הפרה עלולה להחזירו אל מעבר לסורג ובריח. כפי שציין בית המשפט קמא, יש לקוות כי המשיב למד לקח מן החויה ה"נעימה" שעבר במעצר, ולא יהין לפעול בניגוד להתחייבות, ולסכן גם את ממונו וממון מפקחיו. כל שאר התנאים שקבע בית המשפט קמא יעמדו בעינם, לרבות האיזוק האלקטרוני ועיכוב היציאה. אוסיף, כי אם לא הופקד דרכונו של המשיב, עליו להיות מופקד בטרם ישתחרר, ואם יש לו גם דרכון זר יופקד כמובן גם דרכון זה, ועל הדבר להיבדק על-ידי בית המשפט קמא. אני מציע למשטרה, בהמשך לדברי בית המשפט קמא, לממש את זכותה ולבקר לבדיקת מעצר הבית. בלשון פשוטה: האמון במשיב הוא מוגבל, והתנאים שנקבעו באים לצמצם ככל הניתן את הסיכוי של עבירות נוספות.

ט.

אני נעתר לערר חלקית בהתאם לאמור.

ניתנה היום, ח' בטבת תשס"ט (4.1.09).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (3 תיקים)

מצוטט על ידי (5 מסמכים)

  • בש"פ 9155/09מדינת ישראל נ. מילר בן ציוןהחלטה
  • בש"פ 6630/09ניר נהוראי נ. מדינת ישראלהחלטה
  • בש"פ 6698/09חובב סרוסי נ. מדינת ישראלהחלטה
  • בש"פ 4540/09עיסאם אבו גריבה נ. מדינת ישראלהחלטה
  • בש"פ 1999/09רפי אשכנזי נ. מדינת ישראלהחלטה

הלכות

  1. 1חלופת מעצר היא מענה יחסי למסוכנות, ויש לקבלה אם היא מבטיחה את שלום הציבור במידה סבירה בנסיבות העניין.
  2. 2שירות המבחן אינו קבלן היעדר סיכונים, ומרבית החלופות הן בחינת צמצום ולא איון של הסיכון.