בש"פ 9155/09 מדינת ישראל נ. מילר בן ציון

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 2.12.2009 או עד למתן פסק דין בת"פ 4038/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

כנגד המשיב הוגש ביום 2.3.2009 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. כתב האישום מייחס לו עבירות של קשירת קשר לייצוא וייבוא סם מסוכן; ייצוא וייבוא סם מסוכם והדחת קטין לסמים מסוכנים. על פי הנטען בכתב האישום המשיב ואנשים נוספים קשרו קשר לייצא סמים מסוכנים מסוג MDMA מהולנד ליפן. לשם כך פעל המשיב לגיוס אנשים אשר תפקידם יהיה להעביר את הסם בין המדינות. במסגרת זו גויסו שלושה בלדרים, אשר אחד מהם קטין, ונשלחו להולנד לאסוף את הסם, ולאחר מכן טסו ליפן שם נתפסו ונעצרו על ידי השלטונות המקומיים.

מיד לאחר הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. ביום 7.4.2009 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה והורה על מעצר המשיב עד לתום ההליכים (ב"ש 9436/09, כבוד השופט ג' נויטל ) . בא כוח המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב, כמו כן, תסקיר המעצר של שירות המבחן קבע כי לא קיימת חלופת מעצר ראויה, ולכן הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. יש לציין כי בא כוח המשיב הסכים למעצר עד תום ההליכים, תוך שמירת הזכות לבקש עיון חוזר בהחלטה.

משפטו של המשיב לא הסתיים, ולכן בחלוף תשעת החודשים כמצוות סעיפים 61 ו- 62 לחוק המעצרים, הוגשה בקשה זו שלפניי.

המבקשת טוענת כי למשיב מיוחסות עבירות חמורות ביותר, המלמדות על מעורבות ממשית שלו בעולם הסמים הבינלאומי, כמו כן מדובר בחשדות ממשים לייבוא וייצוא סם בכמויות גדולות ביותר, תוך גיוס קטין למשימה. בנוסף, לאור ביצוע העבירות במדינות זרות קיים חשש ממשי כי אם ישוחרר המשיב ממעצר הוא ינסה להימלט. בדיון שבפניי ציינה באת כוח המבקשת כי מאז הגשת הבקשה התקיימו מועדי הוכחות בבית המשפט המחוזי, וקבועים מועדים נוספים לסוף חודש דצמבר ולחודש ינואר . כמו כן , היא ציינה כי המדינה עושה מאמץ להביא את העדים המרכזיים בפרשה – הבלדרים העצורים ביפן – למועדי ההוכחות הקרובים, ועל כן ישנו סיכוי גבוה כי משפטו של המשיב יתקדם בצורה משמעותית בתקופת הארכת המעצר המבוקשת.

בא כוח המשיב טוען כי לאור העיכוב המשמעותי בניהול התיק, שנגרם בעיקרו על ידי המבקשת, יש מקום לשחרר את המשיבים. לטענתו ישנו סיכוי נמוך ביותר שהעדים המרכזיים בתיק יגיעו להעיד בתקופת המעצר המבוקשת, כמו כן לא הוצגו בפניו מסמכים המעידים על המאמצים שעושה המדינה מול שלטונות יפן, על מנת להביא את העדים, וכן לא הובאו לידיו כל חומרי החקירה. בנוסף הוא טוען כי לא נשקפת מן המשיב מסוכנות לאור עברו הפלילי הנקי, וכי לא קיים חשש להימלטות לאור העבודה שלא עשה כן לפני מעצרו, כאשר הייתה בידו אפשרות לעשות זאת. אשר על כן, יש לשנות את נקודת האיזון ולבחון את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה ידועה היא, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין

(לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה

(לא פורסם, 14.3.2006); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' ליברטי

(לא פורסם, 25.7.2006)). חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק המעצרים, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג

(לא פורסם, 1.12.2002)) "ככל שאנו מתרחקים על ציר הזמן מנקודת הגשתו של כתב האישום, הולך ופוחת משקלם של שיקולים כמו הסכנה הנשקפת מהנאשם, החשש מפני שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, ומאידך, הולך ומתעצם משקלה של זכות הנאשם לחרות" (בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (לא פורסם, 24.1.2007)).

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים, מפעם לפעם. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי

(לא פורסם, 21.2.2007)).

במקרה שלפניי, אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה לביצוען של עבירות חמורות ביותר המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית (ראו סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים; בש"פ 3927/03 לוי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 6.5.2003); בש"פ 684/08 מדינת ישראל נ' אוחנה (טרם פורסם, 24.1.2008); בש"פ 10208/08 מדינת ישראל נ' משלטי (טרם פורסם, 9.12.2008); בש"פ 8265/09 מדינת ישראל נ' אלמליח (טרם פורסם, 28.10.2009)). רק במקרים חריגים ביותר ניתן יהיה לאיין את המסוכנות הרבה באמצעות שחרור הנאשם לחלופת מעצר (ראו בש"פ 427/04 טארק נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 26.1.2004); בש"פ 9089/03 רדא נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 29.10.2003); בש"פ 11163/08 מדינת ישראל נ' סל (טרם פורסם, 4.1.2009)).

המקרה הנדון אינו נמנה על אותם מקרים חריגים. העבירות המיוחסות למשיב חמורות ביותר, והן מהוות עדות לפשיעה חוצת גבולות (ראו ע"פ 4596/05 רוזנשטיין נ' מדינת ישראל , פ"ד ס(3) 353 (2005)), כפי שעמד על כך בית משפט זה:

"אין ספק בדבר: ישראל שידרגה את מעמדה בסחר בסמים מסוכנים. בעבר באו לפני בתי המשפט סוחרי סמים זעירים, סוחרי סמים בינוניים בגודלם ואף סוחרי סמים גדולים. ואולם בשנים האחרונות עדים אנו לתופעה לא ידעוה ראשונים. מדברים אנו עתה בישראלים העוסקים בסחר בינלאומי בסמים ובכמויות לא שיערום קדמונים" (בש"פ 3179/03 מדינת ישראל נ' פוגל (לא פורסם, 7.4.2003).

אין ספק כי סביכות העסקאות, ריחוק המקומות ומעורבותם של אנשים הנמצאים במקומות מרוחקים מקשים על ניהול משפט מסוג זה. אולם, המשקל שיש ליתן לחלוף הזמן והעיכוב במתן העדויות המרכזיות בתיק הוא פחות במקרה הנדון, שכן, כף המאזניים שמנגד כבדה היא ומחייבת את השארתו של המשיב במעצר. לא נראה כי העובדה שהמשיב שלח, לכאורה, את בלדרי הסמים ליפן – שם הם נתפסו ונעצרו – צריכה לשמש משקל נגדי משמעותי בשינוי נקודת האיזון לטובתו, ומקובלת עלי עמדת המבקשת כי נעשים מאמצים במישור הבינלאומי להביא את העדים המרכזיים לעדות. כמו כן, תסקיר שירות המבחן לא המליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. בנוסף

יש לציין כי עבר פלילי נקי אכן מהווה שיקול חשוב, אך כמובן שהוא אינו שיקול מכריע באיזון האינטרסים. לשיקולים לקולא, וביניהם לעבר הפלילי הנקי, יש לתת משקל נמוך במקרה הנדון, לאור חומרת המעשים המיוחסים למשיב.

אשר על כן, לא ראיתי לנכון, בשלב זה, לשנות את נקודת האיזון ולשחרר את המשיב לחלופת מעצר. המדינה מתבקשת לעשות כל מאמץ לזרז את קצב הדיונים בתיק זה, ולהביא את העדים המרכזיים לעדות, וזאת על מנת שתהיה התקדמות משמעותית בשלושת החודשים הקרובים.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 2.12.2009 או עד למתן פסק דין למתן פסק דין בת"פ 4038/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.