בש"פ 9089/03 פיראס רדא נ. מדינת ישראל

1.בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הנשיא, השופט י' אברמוביץ'), שניתנה בב"ש 1844/03, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת באשמת ביצוע עבירת יבוא סם מסוכן, לפי סעיף 13 +19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג- 1973 (להלן- הפקודה), עבירת סחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 +19א לפקודה, עבירת החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד, לפי סעיף 7(א)(ג) לפקודה, עבירת קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וכן עבירת המסתייע ברכבו לפשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961.

על-פי עובדות כתב האישום, עובר לתאריך 16/06/03, קשר העורר יחד עם נאשם אחר (להלן- הנאשם), קשר לבצע עסקת סחר בסם מסוכן מסוג קנאבוס, משטח לבנון אל שטח מדינת ישראל. העורר נפגש מספר פעמים עם הנאשם, כאשר בחלק מהפגישות השתתף גם מוחמד חדר (להלן- חדר), שהינו אחיינו של הנאשם. העורר והנאשם רכשו רכב, מסוג פיאט (להלן- הפיאט) , אשר באמצעותו יבריחו את הסמים, זאת על-יד החבאתם בין שלד הפיאט לארגז המשא, שבו היה מרווח פתוח, אותו סגר העורר באופן מאולתר בלוח מתכת גדול ואותו הרכיב בעזרת ברגים (להלן- המחבוא). ביום 21/06/03, הגיע העורר לביתו של הנאשם באמצעות הפיאט. עם רדת החשיכה, פתח העורר את פתח המחבוא בפיאט והכניס, ביחד עם הנאשם, את הסמים שהיו ארוזים בחמישים אריזות נפרדות, אל המחבוא. לאחר מכן סגר העורר את המחבוא באמצעות ברגים. העורר, ביחד עם הנאשם וחדר, סיכמו ביניהם כי העורר ינהג בפיאט ואילו השניים האחרים ייסעו לפניו בג'יפ מסוג איסוזו, וזאת על- מנת לוודא כ הדרך פנויה ממחסומי משטרה. בהתאם לסיכום יצאו כמתוכנן כאשר פניהם מועדות לאזור תל אביב, על מנת למכור שם את הסמים לאדם אשר זהותו איננה ידועה. השלושה נעצרו לאחר זמן קצר במחסום משטרה באזור.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 07/10/03, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר. עוד נקבע כי הנסיבות העולות מכתב האישום, אכן מקימות חזקת מסוכנות שעל העורר לסתור. יתרה מכך, קבע בית המשפט כי חרף תסקיר שרות המבחן, אשר המליץ על חלופת מעצר, גילו הצעיר ועברו הנקי, הרי מדובר בעבירות סמים ובכמויות משמעותיות, כך שאין מנוס ממעצרו.

מכאן הערר שבפני.

4.בא-כוח העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה.

עו"ד דוד יפתח טען כי מאחר וחדר , אשר לו מיוחסות עבירות דומות לאלו של העורר, שוחרר ממעצר, הרי שאין להפלות בינו לבין העורר ויש לנהוג בשוויון ביניהם. עוד טען בא-כוח העורר כי שגה בית המשפט המחוזי, בך שלא שחרר את העורר לחלופת מעצר, הגם שתסקיר המעצר המליץ על חלופת מעצר בעניינו.

באת-כוח המשיבה טענה, לעומתו, כי חלקו של חדר הינו קטן ושולי ואילו העורר הינו בעל התפקיד הגדול ביותר בפרשה. עוד טענה באת-כוח המשיבה כי לאור תסקיר המעצר, נראה כי הקשר שבין העורר לאביו הינו קשר רופף ודבר זה משליך לעניין הפיקוח על חלופת המעצר.

5.לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי ולאחר ששמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים, ועיינתי בתסקיר המעצר של שירות המבחן, אודות העורר, הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבל את הערר.

אין מחלוקת כי הראיות הקושרות את העורר למעשים המיוחסים לו, מקימות תשתית ראייתית לכאורית, אשר די בה כדי להצדיק את מעצרו של העורר עד תום בירור דינו, אך מאידך גיסא, לאור הזהות בין אישומיו של העורר לאישומיו של חדר וכן לאור גילו הצעיר ולאור העובדה כי אין לו עבר פלילי, נראה כי יש לנהוג בעורר כפי שנהג בית המשפט המחוזי בחדר, שכן השמירה על עקרון השוויון ואיסור ההפליה בין נאשמים הינו עקרון על אף בסוגיית המעצר עד תום ההליכים.

לעניין זה יפים דבריו של המשנה לנשיא, השופט מ' אלון:

כלל גדול בידינו הוא עקרון השויון ואיסור הפליה בסוגית המעצר עד תום ההליכים. כתוצאה מעקרון זה, כאשר מבין נאשמים אחדים באותו סוג עבירה, ובאותה פרשה עצמה- כשאין להצביע על איזה שהוא שוני של ממש בין מעשי שניהם- אחד מהם מתהלך ומטייל בשוק שעה שחברו עצור וחירותו נשללה הימנו, יש בכך משום אפליה ופגיעה בעקרון השויון בפני החוק, ומצווים אנו להביא הפליה זו על תיקונה" (ראה בש"פ 345/89

אהרון מסיקה נ' מדינת ישראל , פד"י מ"ג(2) , 423, בעמ' 425).

טענת בא-כוח העורר, לפיה יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר, שעה ששירות המבחן המליץ לשחררו, יש בה ממש. בהתאם למסקנות תסקיר שירות המבחן, לפיהן המעצר הנוכחי גרם לעורר להלם ולתמרור עצור וכן חומרת העבירה, בגינה נעצר, העלתה את רמת החרדה וגרמה לו להבנה כי חרג מכל הערכים והגבולות שעליהם חונך, שירות המבחן התרשם כי תגובותיו של העורר, אכן יגרמו לו לכבד את תנאי השחרור בבית דודו וכי התנהגותו כפי שבאה לידי ביטוי בכתב האישום לא תישנה.

לאחר ששקלתי את העניין, מצאתי לנכון כי יש מקום, בנסיבות העניין, לאמץ את המלצתו של שירות המבחן, שכן לפי התסקיר, במסגרת השגחה צמודה בתנאי החלופה שהציע דודו של העורר, ניתן לשלול את מסוכנותו של העורר ולהשיג את תכלית המעצר (ראה בש"פ 1728/03, 1729 שירה זלצמן ואח' נ' מדינת ישראל , תק-על 2003(1), 2075; בש"פ 6509/03

שלמה סמיונוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).

קיומן של ראיות לכאורה, בעבירות של סחר בסמים, מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו -1996. ההלכה היא, כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות זאת ולהצדיק חלופת מעצר, ככל שמדובר בסחר בסמים (ראה בש"פ 5635, 5570/03 אברהם אברג'יל נ' מדינת ישראל , תק-על 2003(2), 6). המקרה שלפני נמנה על אותם מקרים חריגים, אשר בו טמונות נסיבות מיוחדות כגון: גילו הצעיר של העורר, והעדר הרשעות קודמות, ויש באלה כדי להטות את הכף לעבר קיומה של חלופת מעצר, גם כאשר מדובר בכמויות סמים בהיקף גדול (ראה בש"פ 4823/03 חטיב יאסין נ' מדינת ישראל , תק-על 2003(2), 2448).

אשר על כן, הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבל את הערר ולבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי. התיק מוחזר לבית המשפט המחוזי על- מנת לדון בחלופת מעצר אודות העורר וכן לשם קביעת התנאים והערבויות לשחרורו ממעצר לפי שיקול דעתו.

העורר יישאר במעצר עד למתן החלטה על-ידי בית המשפט המחוזי.