בש"פ 8955/08 ראובן סימן טוב נ. מדינת ישראל

1.

בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (בש 5230/08, כב' השופט

ע' חבש ) מתאריך 5.10.08, בגדרה דחה בית המשפט המחוזי ערר על החלטת בית המשפט השלום בירושלים מתאריך 16.9.08 (כב' השופט ע' שחם ) והורה על מעצרו של העורר עד תום הליכים התלויים נגדו בב"ש 14267/08.

2.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית (לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1977 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ).

3.

על-פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 5.8.08 בשעה 9:50 בקירוב, ברחוב גולומב בירושלים, החזיק העורר 22 סוליות של סם מסוכן מסוג חשיש, במשקל כולל של 2548.27 גרם

נטו (להלן: הסמים ), שלא לצריכתו העצמית.

4.

בדיון שהתקיים בבית המשפט השלום (כב' השופט

ע' שחם ), נתבקש בית המשפט לבחון האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר, זאת לאור הסכמת הצדדים בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר סטאטוטורית. בהתאם, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. בתסקיר שהוגש צוין, כי העורר בן 26, הינו רווק אשר גר בבית משפחתו המנהלת אורח חיים דתי, ועובד לפרנסתו כבעל דוכן בתחנה המרכזית בירושלים. הוריו של העורר בעלי נכות של 100%, כאשר אביו עיוור, אימו נכה על כסא גלגלים, והשניים מתקיימים מקצבת המוסד לביטוח לאומי ומסיועו של העורר, כאשר בבית ההורים חיים גם שני אחיו של העורר. העורר סיים 12 שנות לימוד ושירת בצה"ל. בפני נציגי שירות המבחן תיאר העורר מצבים בהם הוא מתקשה לדחות סיפוקים ולהפעיל שיקול דעת מתאים. עוד ציין, כי הוא מתקשה ליצור קשר עם בנות המין השני, ומשום כך ובשל לחצים פנימיים החל להשתמש בסמים כבר בתקופת לימודיו בבית הספר התיכון. העורר המשיך וציין כי הוא דמות משמעותית ודומיננטית בקרב בני משפחתו והללו לקו בהלם נוכח מעצרו, משום שלא ידעו מאומה אודות השימוש בסמים. שירות המבחן התרשם, כי מעצרו של העורר מהווה משום נקודת מפנה לבחינת התנהלותו ונטילת אחריות למצבו. עם זאת, שירות המבחן עמד על כך שקיימת רמת סיכון בינונית לחזרה של העורר על ההתנהגות שבסיס מעצרו. על רקע כל אלה, המליץ שירות המבחן על חלופת מעצר בבית הוריו של העורר, בהשגחת שני אחיו, בסיוע ההורים, ובצירוף איזוק אלקטרוני.

5.

בדיון שהתקיים בתאריך 16.9.08, בפני בית המשפט השלום בירושלים (כב' השופט

ע' שחם ) דחה את בית המשפט את המלצתו של שירות המבחן, לאחר שלא שוכנע בקיומה של "הצדקה מספקת" לחלופת מעצר, וזאת בשל הסיכון הקיים, ברמה בינונית, שהעורר יחזור על מעשיו. לפיכך החליט בית המשפט לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים העומדים נגדו.

6.

העורר ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בירושלים. בתאריך 5.10.08 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט

ע' חבש ) את עררו של העורר, בציינו כי המלצת שירות המבחן בעניינו של העורר – אינה סבירה בעיניו וכי אין בחלופת המעצר כדי לאיין אפשרות ביצוען של עבירות דומות על-ידי העורר, חרף תנאיה המגבילים. בית המשפט הדגיש כי על-אף גילו הצעיר של העורר והעדר עבר פלילי - אין מדובר באדם נורמטיבי, שכן כבר מגיל צעיר מצא העורר מפלט בסמים ולאחרונה אף הגדיל לעשות, כאשר ביקש לסחור בסמים לשם מימון רכישתם לצרכיו הוא. לבסוף קבע בית המשפט הנכבד קמא, כי לא ניתן לתת אמון בעורר, שכן העורר עסק בסמים כאמור מבלי שמי מבני סביבתו הקרובה השגיח בכך. בית המשפט הדגיש כי במקרה בו נאשם מבקש להישלח למוסד גמילה מסמים לאחר שנעצר, יעדיף בית המשפט להגן על האינטרס הציבורי שבהרחקת העבריינים, המבצעים עבירות שכאלה, מן החברה.

טענות העורר

7.

לטענת העורר, שגה בית המשפט המחוזי, בכך שאימץ את החלטת בית המשפט השלום, אשר קבע כי לא ניתן להקטין משמעותית את המסוכנות הנשקפת מצידו באמצעות חלופת מעצר. העורר מדגיש כי הינו אדם צעיר, ללא כל עבר פלילי, אשר ניהל לדבריו אורח חיים נורמטיבי ועבד לפרנסתו במקום עבודה מסודר מזה שנים רבות. העורר מציין כי העובדה שמיד עם מעצרו מסר בגילוי לב גירסה המפלילה אותו, לא רק בהחזקת סם, אלא אף בכוונתו למכור אותו, אין בה כדי להוכיח את מסוכנתו, אלא ההפך – יש בה כדי להצביע על כך שלא מדובר בעבריין מן השורה, הבקיא בדרכי התנהלותם של עבריינים מועדים. העורר טוען כי יש לקבל את המלצת שירות המבחן בעניינו, אשר הדגישה את הקשיים המיוחדים שלו במעצר, וכן את העובדה כי קצין המבחן ציין כי המעצר כבר השפיע על דרך חשיבתו וכי הוא למד את לקחו. לאור אלה מבקש העורר כי אורה על שחרורו לחלופת מעצר בהתאם לחלופה שהומלצה על-ידי שירות המבחן.

טענות המדינה

8.

המדינה טוענת כי מדובר במקרה של עבירת סמים מובהקת, לגביה קובע

חוק סדר דין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996 (להלן : חוק המעצרים ), בסעיף 21(ג)(3) שבו, חזקת מסוכנות סטטוטורית. עם זאת, לטענת המדינה במקרה שלפנינו מסוכנותו של

העורר איננה נובעת רק מעילת המעצר הסטטוטורית, אלא גם מהתסקיר אשר קובע כי ישנו חשש שהעורר יחזור על מעשיו. עוד טוענת המדינה כי לא מדובר, באדם נורמטיבי, כפי שמציירת הסניגוריה, אלא באדם שעישן סמים מגיל צעיר וככל הנראה גם עסק במכירת סמים. אשר על כן, אליבא דמדינה מעצר בית לא יכול לאיין את מסוכנותו של העורר, כיוון שלטענתה עבירה כגון זו שביצע העורר אפשר לעשות גם בטלפון מתוך הבית. עוד טוענת המדינה כי אמנם העורר סיפר בגילוי לב בחקירתו על כוונתו למכור את הסמים שהוא נתפס עימם, אך עם זאת כאשר הוא נשאל על פרטים לגבי זהות האדם ממנו הוא קונה את הסמים – שתק העורר, התנהלות המעידה לשיטת המדינה - על ניסיון והתנהלות עבריינית.

דיון והכרעה

9.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטותיהן של הערכאות שקדמו לי, הגעתי, לאחר התלבטות, לכלל מסקנה, כי יש מקום לקבל את הערר.

10.

שתי הערכאות הקודמות אשר דנו בעניינו של העורר, הלכו, על-פי הכלל הרגיל אותו התווה בית משפט זה בכל הקשור במעצרם של עברייני סמים, ולא ראו להחיל על העורר את החריגים המצומצמים לכלל. אכן, עבירות של סחר בסמים הינן עבירות חמורות ביותר ויש בהן כדי להקים חזקת מסוכנות סטטוטורית כנגד מי שקיימות כנגדו ראיות לכאורה למעורבות בהן. עם זאת, קיימות לעתים נסיבות יוצאות דופן כגון אלה שנמצאות במקרה שלפנינו, בהם ייתכן וניתן יהיה לאיין מסוכנות זו באמצעות חלופת מעצר ( ראו: בש"פ 4823/03

יאסין נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 18.6.03)). בהקשר זה נזכור כי על בית המשפט מוטלת החובה לשקול בכל מקרה ומקרה את נסיבות המעשה, נסיבות העושה, וחלופות המעצר, לרבות סיכויי השיקום (בש"פ 6909/05

סטופל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 3.8.05)). דומני שהמקרה שלפנינו אכן נופל כאמור בגדר אותם מקרים חריגים, הכוללים, תוך בדיקת כל מקרה לגופו: נאשמים בגיל צעיר ללא עבר פלילי קודם, כאשר הרציונל ברור: מתן אפשרות אמיתית להחזרת צעירים אלו לדרך הישר, תוך תקווה כי מעדו מעידה חד פעמית, אשר לא תחזור. בצדק ציין בא כוח העורר בהקשר זה כי בעבר שוחררו בעבר לחלופת מעצר גם מי שהיו מעורבים בכמות גדולה יותר של סמים מזו הנטענת בענייננו (ראו: בש"פ 8922/04

אבו ראס נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 12.10.04); בש"פ 9089/03

רדא נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 29.10.03); בש"פ 981/05

בחיץ נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 14.2.05) ; בש"פ 3859/05 תורגמן נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 3.5.05); בש"פ 6400/06 מוסא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.8.06)).

11.

בערר שבכאן מדובר בעורר בן 26, אשר שירת בצבא ואשר ניהל אורח חיים מסודר, הכולל עבודה מסודרת מזה מספר שנים. כמו כן, על-אף שהעורר הודה בחקירתו בהתמכרות ארוכת זמן לסם, הודאה אשר משמעותה כי נעברו עבירות לאורך השנים - אין לעורר כל עבר

פלילי פורמאלי ובהעדר רישום פלילי אין לו לדיין, אלא מה שעיניו רואות בגדרי הדין.

זאת ועוד, עם מעצרו, מסר העורר, בגילוי לב לא שגרתי, גרסה המפלילה אותו לא רק בהחזקת סמים, אלא אף בפרטים נוספים, שלפיהם התכוון למכור את רוב כמות הסמים, על מנת לממן בכך את שימושו העצמי ביתרת כמות הסם. עובדה זאת, חיזקה את מסקנתי כי אין המדובר בעבריין מועד, אשר מורגל בחקירות מעין אלה. נסיבותיו המיוחדות של העורר שכנעוני

– לא בלי לבטים כאמור, כי יש מקום לשחררו לחלופת מעצר שיש לכאורה בכוחה לאיין את הסיכון הנשקף הימנו. גילו הצעיר, הרקע המשפחתי ממנו הוא בא, מצבם הבריאותי של הוריו, הרושם החיובי אשר הותירו המפקחים המוצעים, ובעיקר המלצת שירות המבחן שלא להשאירו מאחורי סריג ובריח לעת הזו, אלא להסתפק במעצר בית בפיקוח מלא של שני אחיו, תוך איזוק אלקטרוני ובמקביל פתיחת מסלול שיקומי עבורו, היטו בעיני את הכף לטובת שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

הטענה כי גם בעת היותו ב"מעצר בית" יוכל העורר לעסוק בסחר בסמים (כפי שהערים בעבר על בני משפחתו לגבי צריכתו את הסם) איננה מקובלת עלי בנסיבות, שכן עתה, בניגוד לעבר, בני המשפחה מודעים למעורבותו בנושא הסמים. זאת ועוד – נראה שאחיו הם

משמורנים ראויים (אחיו הבכור עובד כמאבטח במשרד ממשלתי בירושלים).

12.

סוף דבר – דין הערר להתקבל. העורר ישוחרר במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים, לחלופת מעצר בתנאים הבאים:

א.

העורר ישהה בתנאי "מעצר בית מלא" בבית הוריו, רחוב מבוא לבונה מספר 1/20, רמת אשכול, ירושלים – זאת עד תום ההליכים המשפטיים העומדים נגדו בת.פ. 8123/08 (פא ירושלים – דר – 388131/08).

ב.

על העורר ישגיחו לסירוגין, 24 שעות ביממה, שני אחיו :

מר יצחק סימן-טוב, ת.ז. 47012200, טלפון: 054-7857219.

מר יורם סימן-טוב, ת.ז. 38084703, טלפון: 052-6893310.

ג.

העורר יהיה תחת איזוק אלקטרוני.

ד.

העורר יחתום על התחייבות עצמית בסך 7,500 ש"ח ויפקיד בקופת בית המשפט סך של 5000 ש"ח להבטחת התייצבותו בבית המשפט, או במשטרת ישראל – ככל שיידרש לכך. שני האחים המשמורנים יחתמו על ערבות צד ג' להבטחת תנאי השחרור בסך של 7,500 ש"ח כל-אחד.

ה.

על העורר יוטל פיקוח מעצר מטעם שירות המבחן למשך חצי שנה, במסגרתו יפעל שירות המבחן לקידום כניסתו למסגרת טיפולית, אשר תדווח לבית המשפט הנכבד קמא ובהתאם – יומלץ על עריכת שינויים מתבקשים בתנאי מעצרו, ככל שיידרש.

ו.

העורר יוכל לצאת מביתו, תוך תיאום והודעה מראש, לצורך מתן בדיקת שתן בשירות המבחן, בימי ראשון, בין השעות 18:00-16:00. במקביל, שירות המבחן יהא רשאי לתאם עם הפיקוח האלקטרוני, חלונות יציאה נוספים של העורר, לצורך בדיקת אפשרויות לטיפול גמילה מסמים במרכז יום טיפולי.

ז.

על העורר מוטל איסור שימוש בטלפון, או בטלפון סלולארי שלא בנוכחות אחד מהמשמורנים.

ח.

מוטל בזאת צו איסור יציאה מן הארץ על העורר וככל שיש לו דרכון, או דרכונים – הוא יפקיד אותם למשמרת במזכירות בית המשפט, או שיצהיר שם שאין לו דרכון, או דרכונים כאמור.