בש"פ 2008/10 מדינת ישראל נ. איסמעיל אבו עאמר

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ט' חיימוביץ') בתיק מ"ת 19038-02-10 בה הורה על שחרורו של המשיב למעצר בתנאים מגבילים.

רקע

ב.

המשיב – יליד 1986 – עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושיבוש מהלכי משפט. על פי כתב האישום, ביום 5.2.2010 בערב נהג הנאשם ברכב מסוג "טויוטה" על כביש 31 מכיוון לקיה לכיוון להבים, בעודו מחזיק בו סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 489.58 גרם . שוטרי מג"ב אשר הבחינו במשיב סמוך לצומת "אלונית" הורו לו לעצור באמצעות מערכת הכריזה וסימנו לו באורות המהבהבים של הניידת, אך המשיב לא שעה להוראתם והמשיך בנסיעה, כשהשוטרים נוסעים אחריו. לאחר זמן קצר, תוך כדי נסיעה, השליך המשיב את הסם מהרכב אל עבר שולי הכביש והוא עטוף בתוך גרב לבנה.

ג.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נגדו, ביום 10.2.2010, עתרה העוררת להמשך מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 22.2.2010 קבע בית המשפט המחוזי (השופטת ט' חיימוביץ') כי קיימות נגד המשיב ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו, וכי מתגבשת עילת מעצר נוכח חזקת המסוכנות הסטטוטורית. ואולם, על רקע היעדר עבר פלילי הורה בית המשפט על בחינת התאמתו של המשיב לחלופת מעצר על ידי שירות המבחן. לאחר קבלת התסקיר ניתנה החלטתו של בית המשפט (ביום 10.3.2010), לשחרור המשיב בתנאים הבאים: מעצר בית בביתו של מר איסמעיל אבו עמר בישוב רהט ובפיקוח סביב השעון על ידו או על ידי שני מפקחים נוספים, מר אבו עמר אברהים ומר אבו עמר עאבד; איזוק אלקטרוני; ערבות עצמית וערבות צד ג' של כל אחד מהמפקחים בסך של 20,000 ₪, וכן הפקדת ערבון כספי בסך של 10,000 ₪.

ד.

בהחלטתו ציין בית המשפט קמא כי אף שהמלצת שירות המבחן אינה חד משמעית, מצא שניתן להסתפק בחלופת מעצר. בהקשר זה ציין בית המשפט כי למשיב אין עבר פלילי; כי קודם לאירוע שביסוד כתב האישום ניהל אורח חיים נורמטיבי, שבמסגרתו עבד ופירנס את משפחתו, וכי שירות המבחן התרשם שלמעצר השפעה מרתיעה עליו. אשר לחלופת המעצר ציין בית המשפט, כי שירות המבחן התרשם מן המפקחים המוצעים כאנשים רציניים ואחראיים, וכל אחד מהם אף שימש בעבר כמפקח. עוד ציין בית המשפט, כי הגם ששירות המבחן לא היה בטוח עד כמה יוכלו המפקחים להציב גבולות להתנהגות המשיב בהיותם קרובי משפחה מדרגה מרוחקת יותר, נתוניו האמורים של המשיב יסייעו בהרתעתו באופן המניח את הדעת. לבסוף ציין בית המשפט, כי אמנם בעבירות מן הסוג המיוחס למשיב הכלל הוא מעצר, אלא שלשיטתו נופל עניינו של המשיב בגדר החריגים לאותו כלל. בהקשר זה הדגיש בית המשפט כי בפסיקה קיימים תקדימים לשחרור לחלופת מעצר אף של מי שנאשם בהחזקת סם קשה מסוג הרואין בכמות לא קטנה שלא לצריכה עצמית, וזאת ככל שההאשמות הן על רקע של עבר נורמטיבי, ונמצאה חלופה שיש בה כדי להפיג את המסוכנות. לפיכך, ונוכח קביעותיו באשר למשיב, סבר בית המשפט כי אין בהחלטתו משום חידוש, והורה על שחרור בתנאים כאמור. עם זאת, נוכח בקשת בא-כוח העוררת, עוכבה החלטתו של בית המשפט עד ליום 12.3.2010 בשעה 13:00.

הערר והדיון

ה.

כלפי החלטה זו הוגש הערר שבכאן. לטענת המדינה, שגה בית המשפט ביישום הכלל לפיו לא ניתן להפיג בחלופת מעצר את המסוכנות הנשקפת ממי שסוחר בסמים קשים או המחזיק בכמות נכבדה מהם, וכי רק במקרים חריגים ניתן לשחרר במקרים מעין אלה לחלופת מעצר. צוין בהקשר זה, כי בית משפט קמא ייחס משקל יתר לגילו של המשיב ולעובדה שאין לחובתו הרשעות קודמות. עוד נטען, כי סוג הסם שנתפס אצל המשיב וכמותו, כמו גם התנהגותו כאשר אותר על ידי השוטרים והכחשתו הגורפת באשר למיוחס לו, מלמדים על עומק מעורבותו של המשיב בסחר סמים, ומטילים ספק בממצאי שירות המבחן ובית המשפט ביחס לאורח חייו הנורמטיבי. העוררת מוסיפה ומציינת, כי שגה בית המשפט משלא ייחס משקל של ממש לספקות שהעלה שירות המבחן בדבר יכולתה של חלופה אנושית לצמצם את הסכנה הנשקפת מן המשיב, וכן לעובדה שהשירות נמנע במכוון מהמלצה חד משמעית על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. בהקשר זה נאמר, כי ככלל נדרשים נימוקים כבדי משקל לסטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן, וכי נימוקים כאלה אינם מתקיימים כאן. לבסוף נטען, כי הנמקתו של בית המשפט קמא לגבי האופן שבו החלופה המוצעת תפיג את מסוכנותו של המשיב פגומה, וכי אין בה תשובה מניחה את הדעת לחשש זה.

ו.

בדיון טענה עו"ד חנאווי למדינה כל הניתן. לשיטתה נוכח השיקולים שהובאו בהודעת העורר יש לקבוע מסוכנות רבה ומעורבות עמוקה בסמים; אף שירות המבחן התקשה להעריך את מסוכנות המשיב ואת יכולת החלופה לצמצום הסכנה. למשיב אמנם – כך נאמר – אין עבר פלילי וגילו צעיר, אך הוא ניהל אורח חיים כפול, קרי, עבודה רגילה ולצדה החזקת כמות נכבדה של סם. עוד הוסיפה עו"ד חנאווי, כי התיק העיקרי קבוע להוכחות

מלאות ב-21.3.2010.

ז.

עו"ד סמילה טען למשיב, כי בית המשפט קמא בדק את החלופה ומצא בה חיוב, וכן צירף איזוק אלקטרוני והפקדה גבוהה, ואף שירות המבחן אינו קובע חשש גבוה להישנות העבירה. עוד ציין את טראומטיות המעצר, וטען כי המשיב שלל שימוש בסמים ובאלכוהול. המקרה – כך נטען – הוא חריג לכלל המעצר בכגון דא; עסקינן באיש צעיר, מפרנס קבוע; אין לראות במעצר מקדמה על חשבון העונש, וזו למשיב הסתבכות ראשונה.

הכרעה :

ח.

עיינתי בתסקיר שירות המבחן למבוגרים. העורר, רווק בעל עבר נקי בן 24, עובד מוסך, אינו יודע קרוא וכתוב, שולל כאמור שימוש בסמים ובאלכוהול; הוא עצור לראשונה. העורר תיאר באזני השירות מסירות למשפחה, וטען לחפות ולקושי במעצר. השירות זיהה פער גדול בין המיוחס בכתב האישום לבין התפקוד הנורמטיבי המתואר על-ידי המשיב, ועל כן התקשה להעריך את המסוכנות, כאמור. צוין כי החלופה ברהט בה עסקינן היא בפיקוח שני אנשים ללא עבר פלילי, קרובי משפחה מדרגה שניה, ושירות המבחן ראה אותם כאחראים ורציניים; אחד מהם שימש בעבר בחלופה. עם זאת נאמר כי "מדובר באנשים אשר אינם מעורים בחייו של איסמעיל ובמובן זה ובהתייחס לעבירה המיוחסת לו לא ברור לנו עד כמה יוכלו להציב גבולות להתנהגותו". אציין כאן מנגד, כי תיתכן גם דעה, שאף הובעה בפסיקה, כי דווקא מפקחים שאינם משפחה קרובה נתונים פחות לגישה גמישה וסלחנית כלפי הפרות.

ט.

בית המשפט ריאיין (10.3.2010) את המפקחים שהוצעו לשירות וגם מפקח נוסף.

י.

שני הצדדים הצטיידו בפסיקה. באת כוח המדינה הפנתה לפסיקה שלפיה בעבירות כגון דא הכלל הוא מעצר אף למי שנעדר עבר פלילי (אביא לדוגמה את בש"פ 140/05 ימין נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 3807/06 טורק נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), וראו גם אסמכתאות שהובאו בהחלטות אלה. מנגד הביא בא כוח העורר דוגמאות שונות לשחרור, כגון בש"פ 8955/08 סימן טוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) והאסמכתאות שבה, וכפי שהזכיר השופט מלצר שם , "על בית המשפט מוטלת החובה לשקול בכל מקרה ומקרה את נסיבות המעשה, נסיבות העושה, וחלופת המעצר, לרבות סיכויי השיקום. דומני שהמקרה שלפנינו אכן נופל כאמור בגדר אותם מקרים חריגים, הכוללים, תוך בדיקת כל מקרה לגופו: נאשמים בגיל צעיר ללא עבר פלילי דומה, כאשר הרציונאל ברור: מתן אפשרות אמיתית להחזרת צעירים אלה לדרך הישר, תוך תקוה כי מעדו מעידה חד פעמית". ראו גם בש"פ 7527/08 וקנין נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 1177/04 קבועה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

י"א.

הדעת נותנת, כי תכלית הכלל של מעצר בכגון דא היא ההנחה, שהעוסק בסחר בסמים או בהחזקתם שלא לצריכה עצמית, השקולה במובן העונשי לסחר וטעם המחוקק עמו, מועד לפורענות ולהכשלת הרבים. לאו מילתא זוטרתא היא, ומכאן שיטת בית שמאי; עבירות אלה יוצרות מסוכנות, גם לשיטת המחוקק בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996. אך גם במקרים אלה שאלה היא אם ניתן להשיג את מטרות המעצר בחלופה, כגישת המחוקק, ויתכנו חריגים, על פי הנסיבות הספציפיות.

י"ב.

במקרה דנא התלבטתי לא מעט. המשיב הוא אדם צעיר, בעל עבר נקי. מנגד, המדובר בכמות משמעותית של סם קשה שהיתה לכאורה ברכבו, ומשראה שוטרים בעקבותיו, ביקש כנטען להיפטר ממנה והשליך אותה. ואולם, אין מידע על פעילות נוספת של המשיב בסמים. אף אם יורשע וייגזר דינו – ויתכן אף בחומרה, בלא שאטע מסמרות כמובן – ישנה גבוליות, שבשלה החלטתי שלא להתערב בהחלטת בית המשפט קמא ביסודה, עם שניתן היה גם להחליט אחרת. כך במיוחד, מקום שריאיין בית המשפט מפקחים והתרשם מהם. עם זאת, רואה אני לנכון להחמיר במידה מסוימת את תנאי הערובה. ראשית, משמדובר בכמות סם כזאת, ההפקדה תהיה בסך 25,000 ₪, וכך גם הערבות העצמית של המשיב. ערבות המפקחים תשאר 20,000 ₪ כפי שנקבע. בנוסף למעצר בית מלא בפיקוח צמוד בכל עת של אחד המפקחים שאושרו ואיזוק אלקטרוני, יופקד דרכון המשיב ככל שישנו, וכן יוצא צו עיכוב יציאה. המשטרה תהא רשאית לבקר במקום מעצר הבית ולבדוק את קיום התנאים, שהמשיב מוזהר לגביו. השחרור יהא רק לאחר התקיימות תנאי האיזוק, ההפקדה, הערבות ועיכוב היציאה. בכפוף לכך איני נעתר לערר.