פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
1177/04
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העורר:
עלי קבועה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בתל אביב-יפו, בב"ש 93371/03 מיום 25.12.03, שניתנה על ידי כב' השופט ח'
כבוב
בשם
העורר: עו"ד מחמוד נעאמנה
בשם
המשיבה: עו"ד נעמי כץ
החלטה
בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' כבוב), מיום 25/12/03, שניתנה בתיק ב"ש 93371/03, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו באשמת ביצוע עבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 +19א לפקודת הסמים המסוכנים {נוסח חדש}, התשל"ג -1973 ביחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.
על-פי עובדות כתב האישום, מכר העורר יחד עם נאשם אחר בשם סלאמה אלנבארי (להלן- הנאשם), בשתי הזדמנויות שונות, סמים מסוכנים מסוג קנאבוס וזאת בכמויות גדולות של כ- 40 ק"ג.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 25/12/03, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטה נקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת אשר קושרת את העורר לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ודי בה בשלב זה לצורך מעצרו של העורר עד תום ההליכים. עוד נקבע כי לאור העבירות החמורות, כמויות הסם הגדולות וכן לאור ריבוי העסקאות, אין מנוס אלא מלהורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
מכאן הערר שבפני.
בא-כוח העורר, עורך הדין מחמוד נעאמנה, טען כי לא קיימת תשתית ראייתית לכאורית, המספקת לשם מעצרו של העורר עד תום ההליכים, שכן החקירה נוהלה באופן רשלני מאחר ולא בוצעו פעולות חקירה בסיסיות. עוד טען כי לאור נסיבותיו האישיות של העורר שגה בית המשפט המחוזי עת שלא בחן אפשרות של שחרור העורר לחלופת מעצר ולו לאחר קבלת תסקיר מעצר של שירות המבחן כמצוות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו -1996 (להל- חוק המעצרים).
באת-כוח המשיבה טענה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האישומים המיוחסים לעורר בכתב-האישום. עוד טענה כי בשל תשתית ראייתית זו, הרי שקיימת עילת מעצר ובעקבותיה גם חזקת מסוכנות. באת כוח המשיבה ביקשה לדחות את הערר ולהשאיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה.
לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שבתיק, אשר הועמד לרשותי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לקבל את הערר.
כאמור, בחנתי את חומר הראיות שבידי המשיבה ואני סבור כי התשתית הראייתית הקיימת, יש בה בשלב זה כדי לבסס ולו לכאורה סיכוי להרשעתו של העורר באישומים המיוחסים לו בכתב האישום. חומר הראיות מצביע על כך כי העורר קשור לעסקאות הסחר בסמים המיוחסת לו.
טענת בא-כוח העורר, לפיה מאחר ולא בוצעו פעולות חקירה בסיסיות, הרי שלא קמה תשתית ראייתי לכאורית כנדרש,אינה מקובלת עלי. במקרה שבפני פעל איש משטרה כסוכן סמוי בקרב מי שעסקו בסחר בסמים מסוכנים, ואותו סוכן אכן מפליל באופן ברור את העורר, כך שחומר הראיות שבעניינו של העורר אכן מבסס את התשתית הראייתית הדרושה למעצרו עד תום בירור דינו ואין באי-עריכת אותן פעולות חקירה, כפי שטען בא-כוח העורר, כדי להשמיט את הקרקע מתחת למעשה הפסיפס שיש בו כדי להפליל את העורר באישומים המיוחסים לו בכתב- האישום (ראה בש"פ 9554/02 ביטון נ' מדינת ישראל , תק-על 2002(3), 276 וכן בש"פ 3854/97 שמואל נ' מדינת ישראל , תק-על 97(2), 609).
משתמע, איפוא, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המהווה פוטנציאל להרשעה בעתיד (ראה בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פד"י נ(2) 133, בעמ' 146), שכן בשלב, בו נבחן חומר הראיות לצורך מעצר עד תום ההליכים, מקיים בית המשפט בחינה של הפוטנציאל הראייתי להרשעה ומעריך את סיכוייה מבלי שהוא נדרש להכריע במשקלן ובמהימנותן של הראיות.
ככלל קיומן של ראיות לכאורה, בעבירות סמים חמורות, מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. ההלכה היא, כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות זאת ולהצדיק חלופת מעצר, ככל שמדובר בסחר בסמים (ראה בש"פ 5570/03, 5635 אברג'יל נ' מדינת ישראל , תק-על 2003(2), 6).
אכן המקרה שבפני נמנה על אותם מקרים חריגים, אשר בו טמונות נסיבות מיוחדות כגון: גילו הצעיר של העורר אשר עד למקרה זה ניהל אורח חיים נורמטיבי לחלוטין. מדובר באדם אשר סיים בית ספר תיכון עם זכאות לקבלת תעודת בגרות, שירת שירות קרבי בצה"ל, נשוי ואב לשני ילדים, נטול הרשעות קודמות אשר לו זה המעצר הראשון ויש בכך כדי להטות את הכף לעבר קיומה של חלופת מעצר אודותיו, גם כאשר מדובר בכמויות סמים בהיקף ניכר (ראה בש"פ 4262/98 זיגדון נ' מדינת ישראל , תק-על 98(2), 138 וכן בש"פ 4823/03 יאסין נ' מדינת ישראל , תק-על 2003(2), 2448).
אשר על כן, החלטתי לקבל את הערר ולבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי. הדיון מוחזר לבית המשפט המחוזי וזאת על מנת לקבוע את חלופת המעצר לגבי העורר ויתר תנאי השחרור לפי שיקול דעתו.
העורר יישאר במעצר עד למתן החלטה אחרת על-ידי בית המשפט המחוזי.
ניתנה היום, כ' בשבט התשס"ד
(12.2.04).
ש
ו פ ט