בש"פ 7527/08 עומר וקנין נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיא השופטת ס' רוטלוי ) בב"ש 90871/08 מיום 18.8.2008 לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

כנגד העורר הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום, המייחס לו ולשלושה נאשמים נוספים עבירה של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ). יוער כי לשלושת הנאשמים האחרים יוחסו, מלבד אישום בעבירה זו, שורה של עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים ולפי חוק העונשין, התשל"ז-1977, זאת להבדיל מהעורר.

על פי המתואר בחלקו הרלוונטי של כתב האישום, וזאת באישום השני, נטען כי עובר ליום 26.3.2008, על דעתו של הנאשם 2, אשר הואשם יחד עם נאשם 1 בקשר לקניית סמים מסוכנים מסוגים שונים ולמכרם ובמסגרת אותו קשר, שוחחו הנאשמים 1 ו-3 בטלפון והסכימו כי הנאשם 1 ירכוש מהנאשם 3 סם מסוכן מסוג חשיש בכמות של 300 ק"ג בתמורה ל-6,000 ש"ח לק"ג. עוד נטען כי הנאשמים 1 ו-3, על דעתו של הנאשם 2, סיכמו כי הסם יימסר לנאשם 1 לשיעורין, במספר משלוחים, וכי הנאשם 1 יעביר לנאשם 3 את התמורה מספר ימים לאחר מכן. ביום 26.3.2008 נפגשו הנאשמים 1 ו-3 בתחנת דלק בקרבת קניון הזהב בראשון לציון, לצורך ביצוע העסקה ומסירת משלוח של כ- 50 ק"ג סם. מספר דקות לאחר מכן, על פי הנטען, הגיע העורר (הוא נאשם 4) והוביל ברכבו את משלוח הסם ופגש בנאשמים 1 ו-3. הנאשם 1 נסע ברכבו לרחוב לזרוב בראשון לציון, שם חבר אליו העורר אשר העביר מרכבו שלו לרכבו של הנאשם 1 סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 56.208 ק"ג .

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

ביום 12.5.2008 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ג' נויטל ) כי אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר בעניינו של העורר והדיון נדחה לקבלת תסקיר מעצר בעניינו.

הדיון בתיק נדחה פעמים מספר לשם קבלת תסקיר מעצר ולשם קבלת תסקיר מעצר משלים. ביום 29.7.2008 שב וקבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד' קרת-מאיר ) כי אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר בעניינו העורר, אולם לאור גילו הצעיר, העובדה כי אין לו עבר פלילי, העובדה שאינו הרוח החיה מאחורי פעילות הסחר בסמים הנטענת וקביעת תסקיר המעצר לפיה מעצרו הממושך הינו אלמנט מרתיע ועל אף העובדה שהוא בחר שלא לשתף פעולה עם חוקריו, קבע בית המשפט כי יש לשקול את שחרורו של העורר לחלופת מעצר. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי החלופה המוצעת של שחרור בתנאי מעצר בית מלא בפיקוחה של אחותו של העורר לא יהווה חלופה הולמת במקרה הנוכחי, שכן לא ברור עד כמה תהווה היא עבורו דמות סמכותית וכן לא ברורה מידת פניותה לאורך זמן להתמודד עם מטלת הפיקוח, כל זאת בהסתמך על המלצת תסקיר המעצר בעניין הזה. לאור קביעה זו הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, זאת בכפוף לאפשרות העלאת חלופת מעצר אחרת, אשר תיבחן לגופה כאשר בקשה בהתאם תוגש על ידי העורר.

בו ביום, במהלך הדיון, הציע בא כוח בעורר חלופת מעצר אחרת, בדמות בת זוגו של העורר והוריה, המתגוררים במצפה רמון. שירות המבחן התבקש להגיש לבית המשפט תסקיר אשר מתייחס להתאמתם של המוצעים לשמש כמפקחים בעת שהעורר ישהה במעצר בית מוחלט במקום מגוריהם, והדיון נדחה ליום 12.8.2008.

ביום 18.8.2008, ולאחר קבלת תסקיר המעצר בעניין החלופה, קבע בית המשפט (סגנית הנשיא השופטת ס' רוטלוי ) כי לאור פסיקת בית המשפט העליון במקרים דומים, גם כאשר מעורבים בעבירות סמים אנשים נורמטיביים, אין לשחררם לחלופת מעצר אלא בהתקיימן של נסיבות חריגות ביותר, נסיבות אשר לא הוכחו בנסיבות מקרה זה. על כן קבע בית המשפט כי החלטתו של בית המשפט מיום 29.7.2008 על מעצרו של העורר עד תום ההליכים תעמוד בעינה.

מכאן הערר לפניי.

לטענת העורר, שגה בית המשפט בהחלטתו מיום 18.8.2008 משהורה על מעצרו של העורר עת תום ההליכים נגדו, מבלי שנתן דעתו לטיב חלופת המעצר המוצעת, זאת לאור עברו הפלילי הנקי של העורר, מעורבותו המינימאלית באירוע נשוא כתב האישום ותסקיר המעצר שהמליץ על החלופה המוצעת, אשר מקימים נסיבות חריגות שמצדיקות שחרור לחלופת מעצר, זאת על אף שמדובר בעבירות סמים ועל אף שתיקתו של העורר בחקירתו, שתיקה שלא היה בה כדי לערפל את חלקו ומידת מעורבותו בעבירה.

מנגד טוענת המשיבה כי עניינו של העורר אינו מקים נסיבות מיוחדות אשר יצדיקו את שחרורו לחלופת מעצר של מי שקיימות כנגדו ראיות לכאורה למעורבות בסחר בסמים.

לאחר עיון בערר ובנימוקיו, ולאחר עיון בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ובטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להתקבל.

אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה בתיק שבפניי, שכן בא כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות אלה בפני בית המשפט המחוזי וכן אין חולק על קיומה של עילת מעצר. השאלה שנותרה היא האם ראוי לשקול חלופת מעצר בעניינו של המשיב והאם יש בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו.

אכן, עבירות של סחר בסמים הינן עבירות חמורות ביותר ויש בהן כדי להקים חזקת מסוכנות סטטוטורית כנגד מי שקיימות כנגדו ראיות לכאורה למעורבות בהן. עם זאת, קיימים מקרים יוצאי דופן, אשר בהם ייתכן וניתן יהיה לאיין מסוכנות זו באמצעות חלופת מעצר (ראו בש"פ 3980/06 חמוד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.5.2006) ובש"פ 3937/08

מדינת ישראל נ' קופמן (לא פורסם, 5.5.2008)).

בענייננו, מדובר בעורר ללא עבר פלילי, המנהל אורח חיים נורמטיבי ואשר קיימת אפשרות, כי חלופת מעצר מתאימה, יהיה בה די כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. יתרה מכך, הגם שכמות הסמים שנתפסה בחזקתו הינה משמעותית, העורר רחוק מלהיות הרוח החיה מאחורי עסקאות הסמים הנטענות בכתב האישום, וכעולה מכתב האישום הוא לא רקם כל עסקה וכי מעשהו התמצה בהובלת הסם למקום ביצוע העסקה והעברתו מרכב לרכב.

סוף דבר, אני מקבל אפוא את הערר. החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת בזאת. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, על מנת לקבוע את תנאי השחרור לחלופת המעצר, לרבות הפקדה כספית בסכום שייראה לו לנכון.

העורר יישאר במעצר עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט המחוזי.