בש"פ 3937/08 מדינת ישראל נ. אלכסנדר קופמן

1.

המדינה עוררת על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' צלקובניק ), אשר הורה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בתנאי "מעצר בית מלא".

2.

נגד חמישה נאשמים, והמשיב ביניהם, הוגש ביום 13.3.08 כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. במרכזו של כתב האישום עומד הנאשם יבגני פליך (להלן: פליך ), אשר לפי הנטען ייצר ומכר סמים מסוכנים מסוג MDMA ואמפטמין. יתר הנאשמים הואשמו בעיקר בעבירות הקשורות למעשיו של פליך, כגון מתן הרשאה לפליך להשתמש בדירה כדי שיוכל להכין בה את הסמים המסוכנים, העברת החומרים הדרושים לצורך המרקחת, החזקת הסמים וכן מסחר בהם – והכל בשליחותו של פליך ועל-פי הנחיותיו.

3.

המשיב עצמו, הוא הנאשם 2 בכתב האישום, מואשם כי בעת שעבד בחברת התרופות כימאגיס בע"מ גנב ממקום עבודתו חומרים כימיים שונים והעבירם לפליך, בידעו כי החומרים ישמשו לייצור הסמים המסוכנים. כן מואשם המשיב כי מכר שלוש פעמים סמים לאדם אחר בשליחותו של פליך, והעביר לאחרון את התשלום שהתקבל מן המכירה – תשלום שעל גובהו הוסכם מראש בין פליך לאדם השלישי. מעבר לכך המשיב מואשם גם בכך שהשתמש מספר פעמים בסם מסוכן מסוג MDMA . לאור כל האמור, מיוחסות למשיב עבירות של סיוע לייצור, הכנה והפקת סם מסוכן; גניבה; מסחר בסם מסוכן; והחזקה ושימוש בסם מסוכן.

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה את מעצרם של החמישה עד תום ההליכים נגדם. בעניינו של פליך טרם הוכרעה הבקשה, ואילו יתר הנאשמים שוחררו בערובה ובתנאי שחרור שונים, אחת מהן בהסכמת המדינה (נאשמת 5). אשר למשיב, בדיון שנערך בבית המשפט קמא ביום 24.3.08 הסכים בא-כוחו לקיומן של ראיות לכאורה ביחס לאישומים בסיוע לייצור סם מסוכן, גניבה, החזקה ושימוש בסם מסוכן. הדיון התמקד, איפוא, בסוגיית חלופת המעצר, ובית המשפט הורה על הכנת תסקיר מעצר. בתסקיר זה (להלן: " התסקיר הראשון ") העריך שירות המבחן כי המשיב מצוי ברמת סיכון גבוהה להישנות מעורבותו בפלילים ולהעמקת שימושו בסמים, וזאת נוכח מאפייניו האישיים ולאור חשד להמשך שימוש בסמים. חלופות המעצר שהוצעו באותו שלב לא נראו לשירות המבחן מתאימות ומספקות לצמצום המסוכנות הנשקפת מן המשיב. אחת מחלופות אלה היתה בבית אמו של המשיב, בפיקוחה, ובסיוען של אחות המשיב ושל חברתו לחיים. שלילת חלופה זו באה, בין היתר, בשל התרשמות שירות המבחן כי האם גילתה מעורבות דלה בחיי בנה, התקשתה לגבש עמדות ברורות בנוגע לשימוש בסמים, ונראה היה שידיעתה בנושא נמוכה ושהיא נוטה לסלחנות כלפיו. בנוסף, חלופת המעצר חייבה את האם לעזוב את מקום עבודתה ולהמירו במקום עבודה בו תעבוד במשמרות לילה ולפקח על הבן במהלך שעות היום, דבר שהוביל להתרשמות שירות המבחן כי חלופה זו עלולה שלא לעמוד במבחן המציאות נוכח המצב הכלכלי הדחוק של האם.

5.

בית המשפט הורה על הכנת תסקיר משלים ביחס לחלופת מעצר נוספת שהעלה המשיב, בבית אביו, בפיקוחו ובפיקוח ערבים נוספים (להלן: " התסקיר השני "). שירות המבחן שב והמליץ שלא לשחרר את המשיב אף לחלופה זו, בהסתמך בעיקר על מאפייניהם של האב ושל המשיב, וסוג היחסים ביניהם – עניינים שאין אני רואה צורך לפרטם כאן. במסגרת תסקיר זה התייחס שירות המבחן גם לערבים הנוספים שהוצעו, וביניהם דודו של המשיב ושלושה מחבריו. שירות המבחן התרשם כי קיים קושי לבסס עליהם את חלופת המעצר, נוכח היכרות שטחית של אחד מהם עם המשיב, עבר פלילי של אחר (שימוש בקנאביס לפני מספר שנים), חוסר יכולתם לשמש עבורו דמויות סמכותיות והמחירים האישיים בהם ייאלצו לשאת בעקבות רצונם לסייע. עם זאת, עיקר ההתנגדות בא בשל אביו של המשיב, אשר נועד לשמש המפקח העיקרי.

6.

על-פי בקשת ב"כ המשיב הורה בית המשפט על הכנת תסקיר מעצר שלישי במספר, בעניין חלופת מעצר נוספת בבית האם, הפעם תחת פיקוחה וכן בפיקוח

חברים של המשיב (להלן: " התסקיר השלישי "). על-פי המתווה שהוצע, תעבור ידידתו של המשיב לגור בבית האם ותפקח עליו בשעות היממה, ואילו ידידו של המשיב יחליף אותה, כאשר זו תיאלץ להיעדר מן הבית ובסופי שבוע. שירות המבחן התייחס באופן חיובי לחלופת מעצר זו, התרשם לטובה מהמשמורנים המוצעים ואף סבר כי יש בידידו של המשיב כדי לסייע לו מבחינה רגשית. כן התרשם שירות המבחן כי הצדדים מסוגלים לעמוד בהתחייבויותיהם וערוכים לביצוע תנאי החלופה מבחינה מעשית וכלכלית.

7.

בבית המשפט קמא הציע ב"כ המשיב לצרף למשמורנים חברים נוספים של המשיב וכן את דודו, אשר נבחנו על-ידי שירות המבחן בתסקיר השני. כל המשמורנים המוצעים בחלופת מעצר זו נחקרו בפני בית המשפט קמא. מהחקירות עלה, בין היתר, כי אמו של המשיב עברה לעבוד בין השעות 12:00 בלילה ל-8:00 בבוקר, וכי ידידתו של המשיב עברה לגור בבית האם.

8.

כאמור, בית המשפט הנכבד קמא הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. בהחלטתו ציין בית המשפט כי מחומר החקירה עולה שפליך היה "הרוח החיה" בפרשה בגינה הועמדו החמישה לדין. מהראיות לא עולה כי המשיב זכה ברווח כספי כלשהו, ואף ספק אם הסמים שקיבל מפליך היו בתמורה ל"שירותיו" ולא כחלק מנוהגו של האחרון להעניק סמים ל"חבריו". יתר על כן המשיב שיתף פעולה עם חוקריו, הודה בכל האישומים, ואף השתתף בעימותים, בהם הטיח בפליך את מעשיו, בעוד שהאחרון מכחישם. כן ציין בית המשפט כי המשיב הינו אדם נורמטיבי בדרך כלל ללא עבר פלילי, אשר לטענתו חדל גם משימוש בסמים. לאור כל אלה סבר בית המשפט הנכבד קמא כי כל עוד פליך נמצא במעצר ניתן לצמצם את מסוכנותו של המשיב באמצעות תנאי שחרור מתאימים. בית המשפט הורה, איפוא, על שחרור המשיב לחלופת מעצר בתנאים הבאים:

1.

"מעצר בית מלא" בבית אמו של המשיב.

2.

איזוק אלקטרוני.

3.

פיקוח של האם, הדוד וחמישה מחבריו של המשיב, במשך 24 שעות ביממה, על-פי סדר פנימי שייקבעו ביניהם, כשהאחריות על קביעת הסדר מוטלת על דודו של המשיב ועל אחד מחבריו.

4.

הפקדת ערבון בסך 30,000 ש"ח.

5.

ארבעה מתוך שבעת המפקחים נדרשו לחתום כל אחד על ערבות צד ג' בסך 30,000 ש"ח.

6.

צו עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכונו של המשיב.

7.

איסור על יצירת קשר עם מי מבין המעורבים בפרשה.

8.

למשיב הותר לצאת ממעצר הבית בליווי מפקח לאחר תיאום עם משטרת אשדוד, וזאת לצורך טיפול רפואי דחוף, ישיבות בית המשפט או הגעה למשרדו של בא-כוחו.

על החלטה זו נסב הערר שלפניי.

9.

המדינה טוענת בעררה כי המשיב היווה חוליה מרכזית בהפקת הסם והמסחר בו. בכך עניינו שונה מהנאשמים האחרים ששוחררו, ועל-פי הלכותיו של בית משפט זה דינו להיעצר, אלא אם יתקיימו בו נסיבות חריגות ויוצאות דופן, שאינן קיימות כאן לדעתה. לגישת המדינה לא היה מקום ליתן משקל להודאת המשיב בחקירתו, שכן זו באה רק לאחר שהושמעו לו הקלטות המסבכות אותו במעשים. כן נטען כי לא ניתן משקל מספק לסיכון אותו ציין שירות המבחן בתסקיריו, מה גם שנושא השימוש בסמים על-ידי המשיב לא הוברר עד תום. בניגוד לטענת המשיב בפני שירות המבחן, הרי שמהאזנת סתר שהוגשה לבית המשפט עולה כי המשיב נטל סמים שוב בסביבות פברואר 2008, ואולי אף סיפק שוב סמים לאדם אחר במצוות פליך. המדינה מדגישה כי המשיב מעל באמון שתלו בו מעבידיו וגנב ממקום עבודתו. לאור כל אלו, לדעתה לא ניתן לתלות במשיב אמון, כנדרש לחלופת מעצר כלשהי. בנוסף, המדינה סבורה כי ביצוע העבירות מצד המשיב נועד לשם קבלת מנות סם מפליך, ועל-כן קיים חשש כי יפעל שוב בערוצים בלתי חוקיים כדי להשיג את הסם לאחר שחרורו לחלופת מעצר. כן טוענת המדינה כי אף איזוק אלקטרוני אינו מעניק מענה מספק למסוכנות המשיב, שכן איזוק מסוג זה אינו מספק נתונים בזמן אמת, ויעיל רק במקרים בהם קיים אמון בסיסי במי שמבקשים לשחררו. אשר לחלופת המעצר, טוענת המדינה כי ריבוי המפקחים, חלוקת האחריות בין כולם, היעדר דמות מרכזית, והיעדר חיוב בערבות על חלק מהמשמורנים ייצרו אנדרלמוסיה, אשר עלולה להוביל להפרה הדדית. לבסוף, המדינה טוענת גם כנגד זהות חלק מהמשמורנים, וזאת בהסתמך על חוות-דעתו של שירות המבחן בעניינם בתסקירים הראשון והשני.

10.

המשיב תומך יתדותיו בנימוקי בית המשפט המחוזי. לדבריו ענייננו חוסה תחת המקרים החריגים בהם יש לסטות מכלל המעצר ולשחרר לחלופת מעצר. המשיב הינו אדם נורמטיבי, חסר עבר פלילי, ועומד לקראת סיום לימודי ההנדסה ועובד בחברות תרופות. הוא התייצב לחקירה כאשר זומן טלפונית ולא ניסה לשבש הליכים או להימלט. המשיב הודה בכל המיוחס לו, ולמעשה הודאתו הינה התשתית העיקרית לכתב האישום, אשר עוצב על-פי הודאותיו. בניגוד לדברי המדינה, ב"כ המשיב טוען כי הודאת המשיב באה כבר ביום הראשון לחקירתו, יומיים לפני שהושמעו לו ההקלטות. לדעתו אין גם חשש לגניבה נוספת, שכן אין ראיה לכל גניבה מאז יוני 2007, אז סיים המשיב את עבודתו בחברת כימאגיס. ב"כ המשיב אף סבור כי עיון עקבי בהודאות המשיב מלמד על חרטה. כן מבקש הוא לגזור גזירה שווה מעניינם של הנאשמים האחרים ששוחררו בפרשה זו. לדבריו, אף ריבוי המפקחים אינו צריך לעמוד לרועץ, אלא להיפך – יש בו להבטיח כי תמיד יהא מי שישגיח על המשיב, אף במקרים בהם נבצר מאדם זה או אחר לשמש כמפקח. ב"כ המשיב אף הצהיר כי אין לו כל התנגדות להטלת ערבויות על המשמורנים כולם.

11.

לאחר התלבטות, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט הנכבד קמא, בכפוף להשתת ערבויות על המשמורנים כולם. להלן יובאו נימוקיי למסקנה האמורה:

12.

בין העבירות המיוחסות למשיב נמצאת עבירת סחר בסם מסוכן, המקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: " החוק "). ביחס לעבירה זו נקבע כי רק במקרים חריגים יורה בית המשפט על חלופת מעצר, נוכח הסכנה הרבה הטמונה בנגע הסמים, ולאור הצורך להבטיח כי מי שסוחר בסמים לא יחזור לעיסוקו וישוב ויסכן את הציבור בשעה שהוא ממתין למשפטו, והרי קשה מאוד לפקח ולמנוע מעשים מסוג זה בעת שנאשם מצוי בחלופת מעצר (בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל , פ"ד מט(3) 164 (1995); בש"פ 5979/02 קבסה נ' מדינת ישראל , פיסקה 5 (לא פורסם, 15.7.02); בש"פ 9731/07 זיתון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.12.07)). כך הדין אף בנוגע למי שעברו נקי ומסתבך בעבירות מסוג זה בפעם הראשונה ( פרשת ג'מאל , 170; בש"פ 1970/08 וייספיש נ' מדינת ישראל , פיסקה 8 (לא פורסם, 9.3.08); בש"פ 8211/04 אברהמי נ' מדינת ישראל , פיסקה 3 (לא פורסם, 19.9.04)). מנגד, כאמור, אין תנאי שאין לו חריג, ואף בעבירת הסחר בסם מסוכן אין בית המשפט פטור ממצוות סעיף 21(ב)(1) לחוק, השולל מעצר עד תום ההליכים, כאשר ניתן באמת ובתמים להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה. במקרים המתאימים, ואפילו יהיו אלו מקרים חריגים, מצוּוה בית המשפט לבדוק את אפשרות השחרור לחלופת מעצר של כל נאשם, שניתן להשיג לגביו את מטרת המעצר בדרך חלופית ופוגענית פחות.

13.

נראה שאין חולק כי מהמשיב לא נשקפת סכנה רבה להשפעה על עדים וכיוצא באלה, כיוון שהמשיב הודה במעשים המיוחסים לו, והודאתו אף מהווה ראיה עיקרית

להוכחת האשמה. המשיב שיתף פעולה עם רשויות האכיפה, והגדיל והשתתף בעימות בו חזר על הודאותיו והפליל את פליך מול הכחשותיו של זה האחרון. אמנם, ראוי להעניק משקל בעניין זה גם למועד הודאתו של המשיב, אך אין אני רואה צורך לקבוע בשלב זה ממצא בנושא, שכן בענייננו ממילא משמעותה של נקודה זו איננה מכריעה, מה גם שלא כל חומר החקירה בפניי. עילת המעצר העיקרית בענייננו הינה מסוכנותו של המשיב איפוא, ובה נתרכז.

14 .

מכתב האישום עולה כי המשיב רחוק היה מלהיות "הרוח החיה" מאחורי הפעילות העבריינית הנטענת. על-פי כתב האישום המשיב לא פעל ביוזמתו שלו ולא פעל מתוך בצע כסף. דבר ידוע הוא, כי ככל שמיקומו ההיררכי של נאשם בשרשרת ההפצה של הסם הוא שולי יותר, כך גוברת היכולת להסתפק בחלופת מעצר (בש"פ 5120/05 מדינת ישראל נ' חדאד (לא פורסם, 22.6.05); פרשת קבסה , פיסקה 5). לפיכך, ולאור מעצרו הנוכחי של פליך מאחורי סורג ובריח, נראה כי מסוכנותו של המשיב איננה כה גבוהה. מעבר לכך, אשר לסחר בסמים, הרי שמכתב האישום עולה כי המשיב לא רקם כל עסקאות, וכי מעשיו התמצו בשליחויות מטעם פליך. לפיכך אין בסיס מספק להניח שחומרת הסכנה לסחר עצמאי מצד המשיב מצויה בדרגת חומרה כזו שאינה ניתנת לצמצום מספק באמצעות חלופת מעצר ותנאי שחרור מתאימים (ראו גם בש"פ 10267/07 פטריק נ' מדינת ישראל , פיסקה 9(ב) (לא פורסם, 3.1.08)). ואשר לגניבת חומרים כימיים נוספים, הרי שאין למשיב מנין ליטול אותם כעת, לאחר שהפסיק לעבוד בחברת כמיאגיס כבר בחודש יוני 2007, מה גם שלא נטען כי המשיך במעשים אלו מאז סיום עבודתו שם. הנה כי כן, מסוכנותו של המשיב אינה מצויה בדרגת החומרה הגבוהה ביותר, ולפיכך גם הדרישות מחלופת המעצר, שיהא בה כדי לאיין את הסכנה לציבור הנשקפת ממנו, הינן פחותות בהתאמה.

15.

לצורך ההחלטה בדבר חלופת המעצר יש להתחשב גם במאפייניו של הנאשם, על-מנת להבטיח כי חלופת המעצר אכן תתאים לו ותוכל להבטיח את מטרתה. בענייננו, המשיב הוא אדם נורמטיבי וצעיר, אין לחובתו הרשעות דומות, והוא חזר למהלך עבודה תקין בחברה אחרת לאחר פרשת הגניבה. גם שיתוף הפעולה שלו עם המשטרה, ההודאה, הנכונות להפליל את פליך וההשתתפות בעימות נגדו עומדות לזכותו של המשיב בעת הערכת מסוכנותו ובדיקת כוחה של חלופת מעצר לאיין אותה. אשר לחוות דעתו של שירות המבחן, בתחילה אמנם לא היתה דעתו של זה נוחה מן המשיב, והוא סבר כי קיים סיכון גבוה למעורבות חוזרת בפלילים ולהעמקת שימוש בסמים. עם זאת, בתסקיר השלישי הובהר כי אין מדובר בסיכון חסר תקנה, שהרי השירות חיווה דעתו כי יש בכוחה של חלופת המעצר כדי לצמצמו באופן מספק.

16.

שילוב המאפיינים שלעיל מצביע על כך, שעניינו של המשיב נופל מחוץ לגדרי הכלל השולל א-אפריורית חלופת מעצר. פעילותו שלא מיוזמתו שלו ושלא מתוך בצע כסף, ריחוקו ממקור של חומרים נוספים לגניבה וחולשת החשש מפני פעילות סחר יזומה מצדו – מצטרפים כולם למאפייניו האישיים של המשיב, להמלצתו החיובית הסופית של שירות המבחן בתסקיר השלישי ולשיתוף הפעולה של המשיב עם המשטרה, לרבות נכונותו להפליל את הנאשם העיקרי בפרשה. מעבר לנדרש יצוין, כי נאשם נוסף שהואשם בסחר של ממש בסם מסוכן שוחרר לחלופת מעצר, אך בשונה מן המשיב, בעניינו היו קשיים ראייתיים ביחס לעבירה זו. המסקנה העולה מכל אלה היא כי צדק בית המשפט קמא בפנותו לבחון חלופות מעצר קונקרטיות. לא נותר איפוא אלא לבחון האם נפלה שגיאה בחלופת המעצר שנבחרה לבסוף.

17.

בכל הנוגע להתאמתה של חלופת מעצר קונקרטית, נקודת המוצא הינה כי גדר ההתערבות בעניין זה מצומצם למקרים חריגים בלבד. בית משפט שלערר בדרך-כלל לא יתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, הנהנית מעדיפות לאחר שבחנה מקרוב את המפקחים המוצעים והתרשמה מהם באופן בלתי אמצעי (בש"פ 720/04 מדינת ישראל נ' חביבאללה , פיסקה 4 (לא פורסם, 23.1.04); בש"פ 1811/04 מדינת ישראל נ' מולנר , פיסקה 4 (לא פורסם, 2.3.06); נ' פ' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.11.07)). במקרה שלפנינו לא השתכנעתי כי נפלה שגיאה המצדיקה את החלת חריג ההתערבות, למעט בנושא אחד שיבואר להלן. בית משפט קמא ערך בירור יסודי קודם שאישר את חלופת המעצר שנקבעה. הוזמנו שלושה תסקירי מעצר ואחריהם נחקרו המשמורנים בפני בית המשפט. אף שירות המבחן התרשם כי יש בחלופת המעצר המוצעת כדי לצמצם את המסוכנות הנשקפת מהמשיב, והמשמורנים זכו לברכתו, מה גם שהחלופה "חוזקה" בהחלטת בית המשפט הנכבד קמא, אשר הוסיף משמורנים על אלו שנבחנו בתסקיר. תנאי השחרור נראים לי אף הם ראויים בעיקרם, אלא שנראה לי כי בנסיבות העניין היה מקום לחייב את כל המפקחים בחתימה על ערבות, ולא להסתפק בהחתמת ארבעה מפקחים בלבד. הנה כי כן, החלטת בית משפט קמא ביחס לחלופת המעצר הקונקרטית הינה סבירה, ואין מקום להתערב בה, למעט הצורך כאמור בהחתמת המשמורנים כולם על הערבות שנדרשה.

לפיכך, המפקחים רגינה זבורובסקי, מרב פלדמן ואיוון שפר איגנטנקו יחתמו גם הם, כל אחד, על ערבות צד ג' בסך של 30,000 ש"ח. ביצוע הוראה זו ייעשה במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

18.

לאור כל האמור לעיל – הערר נדחה, בכפוף לצורך שבהחתמתם הנוספת של המפקחים הנ"ל על הערבות הנדרשת. אין שינוי בשאר תנאי השחרור.