בש"פ 720/04 מדינת ישראל נ. חלדון חביבאללה

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט נ' ממן) מיום 22.1.2004, לפיה שוחרר המשיב ממעצר בתנאים הבאים:

(א) "מעצר בית מלא" בכפר משהד בבית דודתו, סעדה אחמד מרעי, בפיקוחה ובפיקוח בנה זיאד אחמד מרעי.

(ב) ערבות עצמית של שני ערבים בסך 10,000 ₪ כל אחד, וכן הפקדה כספית של המשיב עצמו בסך 5,000 ₪.

(ג) התחייבות של שני ערבים להודיע למשטרה על כל הפרה של תנאי השחרור בערובה על ידי המשיב.

(ד) איסור על יצירת קשר, במישרין או בעקיפין עם מי מעדי התביעה.

(ה) איסור על יציאת המשיב מן הארץ.

שחרורו של המשיב עוכב על ידי בית המשפט המחוזי עד היום, 23.1.2004 בשעה 11:00, לצורך הגשתו של הערר שפני.

2.כתב האישום אשר הוגש נגד המשיב ונגד אחר (להלן ביחד: הנאשמים) בבית המשפט המחוזי בנצרת, מייחס להם עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע, הדחה בחקירה, שיבוש מהלכי משפט, החזקת סכין שלא כדין והסתייעות ברכב לביצוע פשע. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה העוררת בקשה למעצר הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בדיון שהתקיים ביום 8.1.2004 בבקשת המעצר לא חלקו באי כוח הנאשמים על קיומה של תשתית ראיות לכאורה המבססת את האישום בעבירת השוד. באי כוח הנאשמים אף הודיעו כי אין בכוונתם לכפור בעובדות הנוגעות לעבירה זו, אך יחד עם זאת ציינו כי לטעמם ניטמעות יתר העבירות בעבירת השוד ונוכח עמדתם זו, אף נדחתה, לבקשתם, הקראת כתב האישום על מנת שיבואו בדברים עם העוררת להשגת הסדר טיעון בענין היקף האישומים, או במכלול.

3.בהחלטתו מיום 8.1.2004, קבע בית משפט קמא כי עילת המעצר קמה במקרה דנן מכח חזקת המסוכנות וכן מכח נסיבות המקרה. עוד קבע בית המשפט כי הנאשמים לא השכילו להפריך חזקה זו. יחד עם זאת, היה בית המשפט נכון לאפשר חלופת מעצר אך ציין כי חלופת המעצר שהוצעה והיא – שהייה במסגרת המשפחתית בכפר עין מאהל – אין בה כדי להפיג את חשש המסוכנות הנשקף מן הנאשמים, וזאת משום שלא מצא את בני משפחתם הקרובים מתאימים לשמש בנסיבות העניין כמשמורנים. בעקבות קביעה זו העלו המשיבים בפני בית המשפט חלופות מעצר אחרות. הדיון בעניינו של המשיב באשר לחלופת המעצר החדשה התקיים בפני בית המשפט המחוזי ביום 22.1.2004 ואילו הדיון בעניינו של המשיב האחר צפוי להתקיים ביום א' 25.1.2004. בתום דיון שקיים, קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו נשוא ערר זה, כי החלופה החדשה שהוצעה בעניינו של המשיב ולפיה ישהה בבית דודתו שבכפר משהד, בהשגחת הדודה ובנה, נראית לו הולמת. בהתאם, הורה בית המשפט על שחרור המשיב בתנאים שפורטו לעיל.

4.בדיון שהתקיים בפניי היום הדגיש בא-כוח העוררת בתשובה לשאלתי כי אין מצד העוררת התנגדות עקרונית לעצם שחרורו של המשיב לחלופת מעצר וכי העוררת ממקדת את השגותיה על החלטת בית משפט קמא מיום 22.1.2004, בכך שהחלופה אשר הוצעה איננה הולמת בנסיבות העניין. בא-כוח העוררת הוסיף והטעים כי אם יציע המשיב חלופה אחרת, אשר העוררת תמצא אותה הולמת, לא תתנגד העוררת לשחרור. נוכח השאלה הממוקדת שאותה הציב בא-כוח העוררת לפתחו של בית משפט זה במסגרת הערר שבכאן, אני סבורה כי דין הערר להידחות. ככלל, נראה לי כי גדר ההתערבות של בית משפט זה בשיקול דעתו של בית משפט קמא, ככל שהדבר נוגע להתאמתה של חלופת מעצר קונקרטית, ראוי כי יצטמצם למקרים חריגים בלבד. זאת משום שבית משפט קמא, בקובעו את הולמות החלופה המוצעת, בוחן מקרוב את התאמת המשמורנים המוצעים, ואף ניתנת לו ההזדמנות להתרשם מהם באופן בלתי אמצעי בהליך המתקיים לצורך כך בפניו. לפיכך, נראה כי רק שגיאה בולטת וגלויה על פני הדברים, בבחירת המשמורן או בקביעת התנאים האחרים, יצדיקו התערבותו של בית משפט זה כערכאת ערעור בכגון דא.

5.במקרה שלפנינו, התרשמתי כי בית משפט קמא ערך בירור יסודי וראוי קודם שאישר את חלופת המעצר שנקבעה בהחלטתו מיום 22.1.2004. בית משפט קמא לא הסכים למשמורת שהוצעה בבית משפחתו של המשיב, לאחר שהתרשם כי בני המשפחה הקרובה אינם מתאימים לשמש כמשמורנים במקרה הנדון. כאשר הוגשה בפניו בקשה בעניין החלופה החדשה בבית הדודה בכפר הסמוך, שמע בית המשפט את חקירת המצהירים האמורים לשמש כמשמורנים, ובהחלטתו ציין כי: "על פי אורך חייהם והתנהגותם והבנתם הכללית הם נראים לי מתאימים לשמש משמורנים למבקש". בהתחשב בהליך הבדיקה שביצע בית המשפט קמא בעניין משמורנים אלה, בהתחשב בהתרשמותו החיובית מהם המוצעים ובהתחשב ביתר תנאי השחרור שנקבעו, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

הערר נדחה.