בש"פ 1811/06 מדינת ישראל נ. עמיר מולנר

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד הנשיא מ' בן - דוד) מיום 26.2.2006, לפיה הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בביתו בפיקוחם של ארבעה מפקחים - אשתו של העורר ושלושה מאבטחים בשכר וכנגד ערבות בסך 100,000 ₪ מאת כל אחד מן הערבים; ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 200,000 ₪; הפקדת סך של 100,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית; צו עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכונו של המשיב במשטרה.

1.המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת, ובכתב האישום מיוחסות לו עבירות בנשק, הכנת עבירה בחומרים מסוכנים, שיבוש מהלכי משפט, התחזות לאדם אחר, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו והחזקת נכס חשוד. עובדות כתב האישום פורטו על ידי בהרחבה בהחלטה מיום 23.2.2006 (בש"פ 1711/06), ואינני רואה צורך לשוב ולפרטן לצורך החלטה זו. עם הגשת כתב האישום עתרה העוררת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי לא נענה לבקשה ובהחלטתו מיום 21.2.2006 הורה על שחרורו של המשיב כנגד ערבויות כספיות ובתנאי מעצר בית לילי. העוררת הגישה ערר על החלטה זו ובהחלטתי הנזכרת לעיל שניתנה באותו ערר, הוריתי כי יש להדק את תנאי חלופת המעצר שנקבעו למשיב באופן שישהה בתנאי מעצר בית מלא במשך כל שעות היממה ובהשגחת ערבים שיאושרו על ידי בית המשפט המחוזי.

2.בעקבות אותה החלטה התקיים ביום 26.2.2006 דיון בבית משפט קמא ובו נחקרו הערבים שהוצעו להשגחה על המשיב. בהחלטתו מאותו יום אישר בית משפט קמא את שחרורו של העורר למעצר בית מלא בכל שעות היממה בביתו תחת פיקוח של רעייתו וכן של שלושה מאבטחים בשכר. עוד קבע בית המשפט כי המאבטחים ישמשו בתפקידם יחד עם האישה ולסרוגין, באופן שבכל זמן נתון ישמשו שניים בתפקיד. המשטרה כך הוסיף בית המשפט וקבע תהא רשאית לבקר בבית המשיב בכל שעות היממה על מנת לוודא שהוא ממלא אחר תנאי השחרור. כן נקבע כי יותר למשיב לצאת את ביתו לצורך פגישות עם סנגורו בתנאי שיודיע על כך לימ"ר תל-אביב ולפרקליטות מחוז צפון עשרים וארבע שעות מראש ובתנאי נוסף שלא יחלפו שלוש שעות מעת יציאתו לפגישות כאמור ועד שובו לביתו.

3.בערר שבפניי טוענת העוררת כי התנאים בהם שוחרר המשיב ולפיהם נתאפשר למאבטחיו בשכר לשמש כמפקחים לצורך חלופת המעצר, פוגמים באופן חמור בשוויון בין נאשמים. עוד טוענת העוררת כי אין בחלופה שהוצעה כדי להבטיח את קיום תנאי השחרור, שכן המאבטחים עובדים בחברת אבטחה המקבלת את שכרה מידי המשיב ועל כן אין לצפות כי המאבטחים ידווחו למשטרה על תנועות המשיב. העוררת מוסיפה וטוענת כי לא נתאפשר לה לחקור את אשת המשיב חקירה ממצה וממשית בבית משפט קמא בשל פסילת רוב רובן של השאלות ששאלה ועל כן, אין בידיה אינדיקציה מספקת באשר להתאמתה של האישה לשמש ערבה לקיום תנאי החלופה שנקבעו. לבסוף טוענת העוררת כי מתן היתר למשיב לצאת את ביתו בכל עת כדי להיפגש עם עורך דינו והתניית המפגש בהודעה חד-צדדית לעוררת, יש בהם כדי להטיל מעמסה כבדה ובלתי סבירה על הרשויות.

המשיב מצידו טוען כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בפרטי החלופה אותם קבעה הערכאה הדיונית ועוד הוא טוען כי החלופה אותה קבע בית משפט קמא הינה ראויה ומבוססת על התרשמותו החיובית של בית המשפט מן המאבטחים שנחקרו בפניו, שהינם נעדרי כל עבר פלילי ויוצאי יחידות מובחרות בצה"ל. אשר לאשת המשיב נטען כי העוררת ניסתה להציג בחקירתה שאלות הנוגעות לתיק העיקרי ובית המשפט קיבל את התנגדות המשיב לקו חקירה זה, שאיננו רלוונטי לעניין הפיקוח. לעניין תנאי המפגש עם הסנגור טען המשיב כי מדובר בתנאים מקובלים וסבירים ואין כל מקום להתערב בהם.

4.דין הערר להידחות. נקודת המוצא בכגון דא הינה כי בדרך כלל לא יתערב בית משפט שלערר בשיקול דעתה של ערכאת המעצרים לעניין התאמתה או אי התאמתה של חלופת מעצר קונקרטית שהוצעה (ראו בש"פ 720/04 מדינת ישראל נ' חביבאללה (לא פורסם)). במקרה שבפנינו מעלה העוררת בכל הנוגע לפיקוח על ידי מאבטחים בשכר שתי טענות עקרוניות: האחת, נוגעת לכך שמתן אפשרות לחלופת מעצר באמצעות מאבטחים בשכר מעניקה יתרון לנאשמים בעלי ממון ופוגעת בעקרון השוויון אשר ראוי כי יחול בין נאשמים. השנייה, נוגעת לעובדה כי מאבטחים בשכר, אף אם יעמידו ערבות אישית, נאמנותם נתונה לחברה המעסיקה אותם שאף תשא בעלויות חילוטה של הערבות, וכן לנאשם כמי שמשלם את שכרם באמצעות אותה חברה. על כן, כך נטען, יש קושי לבטוח במאבטחים אלה כי יבצעו את הפיקוח כראוי וכן יש קושי לראות בערבות האישית שימציאו אמצעי יעיל להבטחת ביצועו של הפיקוח. בעייתיות זו המתעוררת לגבי חלופת מעצר באמצעות שמירה פרטית הממומנת על ידי הנאשם, עלתה בעבר בפסיקתו של בית משפט זה (בש"פ 5532/97 מדינת ישראל נ' צבי בן ארי

(גרגורי לרנר) ). אלא שבאותו עניין סבר בית המשפט כי חלופת מעצר, כל חלופת מעצר, לא תסכון מחשש להימלטותו של הנאשם ו על כן לא הכריע בסוגיה זו. כשלעצמי אני סבורה כי אין לקבל בהקשר זה את הטענה בדבר פגיעה בשוויון בין נאשמים. יכולתו של הנאשם לעמוד בתנאי שחרור ובתנאי חלופה - באותם מקרים שבהם סבור בית המשפט כי יש לכך מקום - הינה פועל יוצא של האמצעים הכספיים העומדים לרשותו ושל היכולת לגייס מקרב בני משפחתו, חבריו או מכריו ערבים ומפקחים כנדרש. לפיכך, עניין לנו באי שוויון מובנה הנובע מאמצעיו ומנתוניו האינדיבידואלים של כל נאשם ונאשם. אכן, ככל שאין הסדר מוסדי אחיד לעניין פיקוח על נאשמים במסגרת חלופות מעצר, אין לנו אלא להשלים עם העובדה כי יתקיים אי שוויון בהקשר זה וכי נאשם אשר יוכל להציג חלופת מעצר הולמת, גורלו ישפר עליו מגורלו של נאשם שניתן להורות על חלופה בעניינו, אך אין בידו להציג חלופה קונקרטית. כמו כן, לא הייתי פוסלת על הסף אפשרות שהפיקוח לעניין חלופת המעצר יהיה פיקוח המשלב שומרים בשכר ואולם, בשל בעייתיות מסוימת העלולה אכן להתעורר לגבי פיקוח ממין זה, מן הראוי כי המפקחים בשכר המוצעים במסגרת כזו ייבדקו בזהירות ובקפידה יתרה על ידי בית המשפט, תוך שתינתן הדעת במסגרת חקירתם על ההיבטים הבעייתיים שעליהם עמדה העוררת. יתכן כי פתרון מאוזן בהקשר זה יהא שילוב של פיקוח כמקובל על ידי בן משפחה או מכר, יחד עם שומר בשכר וזאת לאחר שבית המשפט יתרשם מן השומר או השומרים הספציפיים המוצעים וישתכנע כי הם מתאימים לכך ומבינים את האחריות שלקחו על עצמם.

במקרה שלפנינו, נחקרו שלושה המאבטחים המשמשים כשומרים בשכר של המשיב מטעם חברת השמירה "בסט", ובית המשפט התרשם מהם לחיוב. המדובר בבחורים צעירים יוצאי צבא ונטולי עבר פלילי (המשמשים כשומריו של המשיב בלא קשר לשאלת המעצר ובשל איומים על חייו שמפניהם הוזהר על ידי המשטרה). משכך, איני רואה על פני הדברים מדוע יש לחשוד בהם מראש כי לא ידווחו על הפרת תנאי החלופה, יותר מאשר יש לחשוד בכך מראש למשל בבן משפחה קרוב. כמו כן, יש בידי המשטרה אמצעי בקרה ופיקוח על קיום תנאי החלופה וחזקה עליה כי תפעיל אמצעים אלה ובמידת הצורך ניתן יהיה לחזור ולשקול את האפקטיביות של הפיקוח שנקבע בדרך הקבועה לכך בחוק.

יתר הטענות שהועלו בעניין האישה כמפקחת ובעניין המפגשים עם עורך הדין, אינם מצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. ויודגש, אם תתרשם העוררת כי נעשה "שימוש מוגבר" בזכות לצאת את הבית לצורך מפגשים עם עורך-הדין, במידה שיש בה משום שימוש לרעה בזכות, ניתן יהיה לשוב ולבחון גם סוגיה זו.

סופו של דבר – הערר נדחה.