בש"פ 4382/10 מתן אסיאג נ. מדינת ישראל

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ב"ש 22367-09, כבוד השופטת י' רז-לוי ) מיום 25.5.2010, בה הוחלט לדחות את בקשתו של העורר לשחרורו לחלופת מעצר.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת סכין, תקיפה סתם וחבלה בכוונה מחמירה. על פי הנטען בכתב האישום ביום 20.11.2009 נפגש העורר עם כמה אנשים והחליט לפגוע ולדקור את המתלונן, ולשם כך החזיק בסכין. בהמשך, כאשר הוא מלווה בחבריו הוא פגש במתלונן, רץ לכיוונו, הכה בו באמצעות ידיו ודקר אותו בבטנו בסכין שהיה עימו ונמלט מן המקום. המתלונן פונה לבית החולים, שם אובחן פצע דקירה בחזה משמאל. הוא נותח ואובחן חור מדמם בקיר הקדמי של הקיבה שנתפר ונסגר.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. ביום 12.1.2010, לאחר קבלת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. נקבע כי מעשיו חמורים ביותר, והם נעשו תוך שימוש בסכין, ולכן בהתאם לפסיקה של בית משפט זה רק במקרים חריגים ניתן יהיה לאיין את מסוכנותו של הדוקר באמצעות חלופת מעצר. יתר על כן, במקרה הנדון העורר החל את דרכו העבריינית כבר בגיל 15 ולמרות גילו הצעיר הוא צבר לחובתו 3 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, קשירת קשר לפשע, הפרת הוראה חוקית וסמים. על כן נראה כי מדובר בעורר אשר לא רק שחוזר ומסתבך בביצוע עבירות, אלא גם מפר את תנאי שחרורו, תוך ביצוע עבירות נוספות. לפיכך נקבע כי אין לקבל את המלצת שירות המבחן שניתנה בעניינו – חלופת מעצר בבית אימו – ויש להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

בהמשך הגיש העורר בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי, וזאת לאחר שנמצאה חלופת מעצר אחרת, החווה התיירותית " ארץ האיילים". בית המשפט המחוזי קיים מספר דיונים בבקשה והורה על הכנת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן, על מנת לבחון את החלופה המוצעת. מתסקיר שירות המבחן עולה כי העורר, לאחר שהיה שותף בקבוצה טיפולית במקום מעצרו, וכן לאחר ששהה במעצר תקופה ממושכת, נמצא היום בתהליך של התבוננות ובחינה עצמית והוא נכון לבדוק את דפוסי התנהגותו בעבר. עוד התרשם שירות המבחן כי העורר כיום הינו בעל יכולת לקבל גבולות חיצוניים ולהיענות לסמכות. שירות המבחן אף ציין כי החלופה המוצעת מרוחקת ממקום מגורי המתלונן, דבר שיש בו כדי לצמצם את הסיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות. עוד עולה מהתסקיר כי מדובר בחווה תיירותית, אשר משמשת בין השאר כחלופת מעצר עבור נוער ובגירים. החווה מגודרת ומרושתת באמצעות מצלמות מעקב, וקיים בה פיקוח הדוק וכללי משמעת נוקשים. השהות בחווה כרוכה בתשלום של 1,500 ש"ח לחודש, אשר הוריו של העורר התחייבו לשלם. מכאן הומלץ להוציא העורר לראיון היכרות בחווה האמורה.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיון חוזר, ואת המלצת שירות המבחן, בקובעו כי העורר מואשם במעשה אלימות קשה של דקירה אשר בוצעה באמצעות סכין. על כן מסוכנותו הינה גבוהה ועולה הן מהמעשים החמורים המיוחסים לו בכתב האישום והן מעברו הפלילי ומהתנהלותו בעבר. נקבע כי מדובר בעורר שעוד בהיותו קטין הורשע בעבירה של קשירת קשר לפשע, כאשר דובר במעורבות בדקירה שבוצעה גם היא באמצעות סכין. יתרה מזאת, נקבע כי הוא שוחרר בתנאים בעבר והפר את תנאי שחרורו ואף נתפס כשהוא מחזיק סמים. עוד נקבע כי החלופה אינה הולמת בהתחשב במסוכנות הרבה העולה ממעשי העורר מעברו, מהתנהגותו ממנה נלמד כי הוא אינו מקיים תנאי שחרורו. על כן לא נראה כי שהייה בחווה תיירותית, כאשר העורר מסתובב ברחבי החווה ועוסק בטיפול בבעלי חיים ואחזקת המקום, יש בה כדי להוות חלופה ראויה אשר תבטיח את שלום הציבור. לאור האמור נדחתה בקשתו של העורר.

מכאן הערר שלפני.

העורר טוען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לתסקיר שירות המבחן, ולא שמע את מנהל החווה לפני קבלת ההחלטה. עוד הוא טוען כי יש לתת משקל ראוי לגילו, לשיקול השיקומי-טיפולי ולאפשר לו להשתחרר לחלופת המעצר.

המשיבה סומכת ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי וטוענת כי החלופה המוצעת לא מאיינת את מסוכנותו של העורר, בייחוד לאור עברו הפלילי והעובדה כי לא ניתן לתת בו אמון.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי החלטת בית המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב, ולא מצאתי מקום להתערב בה.

במקרה הנדון, על אף חומרתן המופלגת של העבירות המיוחסות לעורר, בחן בית המשפט המחוזי את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר, עוד בבקשה למעצרו עד תום ההליכים, אך הגיע למסקנה שאין בחלופה המוצעת על ידי שירות המבחן בכדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. בהמשך, כאמור, במסגרת הבקשה לעיון חוזר, בחן בית המשפט המחוזי את החלופה המוצעת – החווה התיירותית – וקבע כי אין בחלופה זו כדי לאיין את מסוכנותו הרבה של העורר. יש לזכור כי תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, אשר מטרתה לסייע לשופט לבחון את החלופה המוצעת (רע"פ 843/07 אבו גאנם נ' מדינת ישראל (לא

פורסם 25.2.2007) ; בש"פ 6426/09 מדינת ישראל נ' פלונית (לא פורסם, 12.8.2009) (להלן: פרשת פלונית ); בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.6.05); בש"פ 6718/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.9.2006); יעקב קדמי סדר הדין בפלילים חלק ראשון 251 (2008) ). התסקיר אינו מהווה מדד יחידי ומכריע בהחלטתו של השופט. בסופו של יום האחריות מוטלת על כתפי בית המשפט, ועליו לערוך את האיזון בין האינטרסים הנוגדים ולשקול את כלל השיקולים הרלוונטיים, בשים לב להמלצת שירות המבחן. (ראו רע"פ 843/07 טארק אבו גאנם נ' מדינת ישראל (לא

פורסם, 25.2.2007); בש"פ 9365/07

מצרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.11.2007); בש"פ 259/07 חזן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.1.2007)).

במקרה שבפניי, יש בעובדות העולות מכתב האישום בכדי להעיד על מסוכנות רבה הנשקפת מצד העורר אשר יזם את האירוע האלים מלכתחילה ולכאורה הפעיל אלימות קשה ואכזרית כנגד המתלונן באמצעות סכין. בית משפט זה כבר עמד על כך ש:

" תופעת הסכינאות פשתה בארצנו כאש בשדה קוצים וכבר פסקנו פעם אחר פעם כי אף שככלל יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, מי שיש כנגדו ראיות לכאורה על מעשה דקירה כגון זה שבפנינו, אין מקום לשחרורו לחלופת מעצר בשל מסוכנותו, אלא אם התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת." (בש"פ 5379/06 מלסה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם 9.7.2006)).

במקרה הנדון לא קיימות נסיבות מיוחדות לשחרור העורר לחלופת המעצר המוצעת. כאמור אין זו הפעם הראשונה בה מעורב העורר במעשי אלימות, למרות גילו הצעיר. יתר על כן, בעבר הפר העורר את האמון שניתן בו, יצא ממעצר בית שהיה נתון בו, ואף ביצע עבירות נוספות בזמן זה. על כן, נראה שאין מקום שבית המשפט ייתן כעת אמון בעורר זה, ובייחוד שהחלופה המוצעת, כפי שציין בית המשפט המחוזי, אינה יכולה לאיין את מסוכנותו:

"בשים לב לאמור נראה כי שחרורו של המבקש כפי שעותר בא כוחו לחווה תירותית שם יעסוק בטיפול בבעלי חיים, ישהה בכל רחבי החווה שהיא חווה תיירותית

אליה מגיע הקהל הרחב, אין בה כדי להלום כלל ועיקר את חומרת המעשים המיוחסים לו ואת הצורך באיון מסוכנותו ואין בהם להלום את בת הקול האמורה לצאת מבית המשפט, כאשר מבוצעים לכאורה מעשים מסוג זה.

עוד יצוין כי מצאתי שאין החלופה הולמת אף במובן זה שברי כי המבקש יימצא ויעבוד ברחבי החווה ואף אם צוין בתסקיר כי אותו מר לוי שהוא מבעלי ומנהלי החווה יפקח עליו באופן מלא, הרי לא נראה כי המדובר בפיקוח צמוד במשך 24 שעות ביממה, שהרי בודאי לאותו ערב כמנהל החווה

יש עיסוקים רבים וברי כי אינו יכול להיות צמוד לכל אחד ואחד מאלו השוהים שם בחלופה.

זאת ועוד, העובדה כי המדובר בחווה מגודרת אין בה כדי לסייע בעניין זה, שהרי מדובר בחווה תיירותית שבאים ויוצאים ממנה ואינה מקום נעול או סגור כשלעצמו ומכאן העובדה כי החווה מרושתת ומגודרת עדיין אין בה כדי להבטיח שהמבקש לא יצא משם, והכל כאשר לא ברור מיהו אותו אדם שאמור לפקח עליו במשך כל שעות היום והלילה".

כל זאת מבלי שאני כלל נכנס לסוגיה בדבר התשלום בגין חלופת המעצר והפיקוח (ראו בש"פ 7445/09 מדינת ישראל נ' עבאס (טרם פורסם, 17.9.2009; בש"פ 2358/08 מדינת ישראל נ' פולנסקי (טרם פורסם, 13.3.2008); בש"פ 1811/06 מדינת ישראל נ' מולנר , (טרם פורסם, 2.3.2006)).

כמו כן, יתכן – וכך יש לקוות – שהעורר מבקש לחולל שינוי משמעותי בחייו ולעלות על דרך חדשה, כפי שציין שירות המבחן, אולם, העת הנכונה לבחון ולתת משקל לשיקולים אלה היא לאחר הרשעה בדין, וכמובן שאיני מביע כל דעה בעניין זה. בשלב הטיעונים לעונש, אם הוא יגיע, יישקלו משאלותיו של העורר לעניין הטיפול והשיקום. כעת עלינו לבחון האם יש בחלופה לאיין את מסוכנותו, ונראה כי התשובה לכך שלילית.

לאור האמור לעיל איני מוצא מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, והערר נדחה.