בש"פ 9365/07 בסאם מצרי נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו, בגדרו של כתב האישום, בו מיוחסות לו עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ואיומים.

העורר (יליד 1979) עבד כמאבטח בבית הספר התיכון בכפר קרע. ביום 16.9.07 בצהריים פרץ ויכוח בינו לבין תלמיד בבית הספר (קטין יליד 1990), ובסיומו איים עליו העורר "חכה שהילדים ילכו הביתה, אני אדע מה לעשות איתך". זמן קצר אחר כך הגיע אוטובוס ההסעה של התלמידים, והקטין הנ"ל וחבריו עלו עליו. העורר עלה בעקבותיו, דרש ממנו לרדת מהאוטובוס, ומשהקטין סירב לדרישתו דקר אותו העורר מספר דקירות באמצעות מברג בשכם שמאל. כתוצאה מהדקירות נגרמו לקטין שלושה פצעי חדירה בבית החזה השמאלי, הוא הובהל לבית החולים ואושפז למשך חמישה ימים, במהלכם נוקזה ריאתו השמאלית.

המדינה ביקשה את בית המשפט לעצור את העורר עד לתום ההליכים. בהחלטה מיום 8.10.07 מצא בית המשפט קמא כי חומר החקירה עולה כדי ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר. נקבע, כי המעשים המיוחסים לו מקימים את עילת המעצר נוכח המסוכנות הנודעת מהם – סטאטוטורית וקונקרטית כאחת. זאת, ברמה השוללת התכנותה של חלופת המעצר שהוצעה על ידי סנגורו של העורר.

העורר ערר על החלטת המעצר לבית משפט זה, וביום 14.10.07 הוחלט על ידי השופט ע' פוגלמן כדלהלן:

"בהסכמת הצדדים, יוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיוזמן תסקיר מעצר משירות המבחן ותיבחן חלופת מעצר נוספת, במסגרתה המפקחים יהיו אנשים נטולי עבר פלילי.

רשמתי לפני את הבהרת המדינה, כי הסכמתה לקבלת תסקיר מעצר אין בה כדי לשנות מעמדתה בדבר הצורך במעצר המבקש עד תום ההליכים".

הדיון נתחדש בבית המשפט המחוזי ביום 31.10.07 והונח בפניו תסקיר המעצר, בו המלצה לשחרור לחלופת מעצר בית מלא בבית אחיו של העורר.

בתום הדיון המחודש החליט בית המשפט קמא (כבוד השופט י' כהן), כי:

"תסקיר המעצר אינו משנה את התמונה שנפרשה בעיני בעת מתן החלטתי ביום 8.10.07".

והוסיף בית המשפט קמא:

"הגם שבתי המשפט נוטים לקבל את המלצות שרות המבחן, הרי בסופו של דבר האחריות מוטלת על כתפיו של בית המשפט ועליו להחליט האם מתקיימות נסיבות המאפשרות לשחרר נאשם לחלופת מעצר.

במקרה שלפני, מסוכנותו של המשיב, הנלמדת מהמעשה שעשה, היא כה גבוהה, והיא לא נשללת על ידי שרות המבחן עד כי הנני סבור שגם לאורה של המלצת שרות המבחן אין לשחרר את המשיב לחלופת מעצר".

בפני עררו של העורר על החלטה זו של בית המשפט המחוזי.

2.

לטענת ב"כ העורר, לא איזן בית המשפט קמא כראוי את הנתונים שבתסקיר המעצר לעניין התכנותה של חלופת המעצר לנטרול מסוכנותו של העורר. אכן, המעשים המיוחסים לעורר, והמוכחים לכאורה, מלמדים על מסוכנות הנודעת ממנו. אולם, משבחן שרות המבחן את אישיותו של העורר ונתוניו, היה על בית המשפט להביא נתונים אלה בכלל השיקולים שנשקלו על ידו בבחינת מידת המסוכנות והיתכנותה של חלופת מעצר לניטרולה.

ב"כ העורר מוסיף וטוען, כי מסקנה זו מתבקשת גם מהחלטת בית משפט זה בערר הראשון. לטענתו, עצם העובדה שהוחלט להחזיר הדיון בבקשת המעצר לבית המשפט קמא לצורך עריכת תסקיר מעצר, מלמדת על כך שאין די בבחינת המסוכנות רק מתוך המעשים המיוחסים לעורר.

על פי הטענה, ההחלטה בדבר החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי מקפלת בחובה את ההנחה כי אם יבוא שרות המבחן בהמלצת שחרור לחלופת מעצר יורה בית המשפט בהתאם לאותה ההמלצה.

3.

המעשים המיוחסים לעורר מלמדים בעליל על מסוכנות רבה ומוחשית הנודעת ממנו. בהחלטות רבות מספור עמד בית משפט זה כי חומרת הסכינאות מבטאת סכנה מוחשית וכי מי שמוכח לכאורה כי דקר אדם בסכין, חשש ממשי טבוע בו כי מסוגל הוא לשוב ולעשות זאת (ר' בש"פ 5571/03 טריף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.03); בש"פ 2773/02 יושבייב נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 4.4.02) ; בש"פ 7880/04 ימר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.9.04; ועוד ועוד).

בעניין דנן אין המדובר בדקירה "סתם" אגב ויכוח או קטטה. העורר, בן העשרים ותשע, מילא תפקיד של מאבטח בבית ספר. אגב כך התרגז על אחד הילדים (בן 16) הנתונים לשמירתו ופיקוחו. הוא איים עליו, דלק אחריו לאוטובוס של הסעת התלמידים ובמעמד כל היושבים באוטובוס דקר בו שוב ושוב במברג שהצטייד בו לשם כך. הוא לא חדל מדקירותיו עד שהוציאוהו משם בכוח. דקירותיו חוררו בריאתו של התלמיד, והוא נזקק לאשפוז ולטיפול רפואי ממושך.

פרץ אלימות שכזה, בנחישות שכזו, לאור היום ובנוכחות עשרות צופים, מלמד על סף גירוי נמוך ביותר ועל פוטנציאל אלימות קשה ומסוכן בעליל.

תסקיר המעצר אינו שולל קיומה של מסוכנות זו. קצין המבחן מציין כי:

"התרשמנו מאדם עם כוחות אגו לא מגובשים, מתקשה להתמודד עם דחיה ולעיתים מגיב בחוסר שליטה במצבים בהם חש פגוע סובייקטיבית".

הקביעה אם מעשים המיוחסים לנאשם מלמדים על מסוכנות ומהי רמתה של המסוכנות – נתונה כל כולה לבית המשפט הדן בבקשת המעצר. קביעה שכזו מתבקשת בראש וראשונה נוכח טיבם ואופיים של המעשים המיוחסים לנאשם והמוכחים לכאורה. תסקיר המעצר נועד לשמש כלי עזר בידי בית המשפט לבחינת היבטים שונים הנדרשים להכרעתו.

הדברים אמורים בראש וראשונה, לרקעו של הנאשם, לנסיבות משפחתו ולטיבן של חלופות מעצר אותן מבקש הוא להציע. אולם ככל שאמורים הדברים בבחינת עצם מסוכנותו של נאשם ועוצמתה – יבחנו אלה בראש וראשונה מתוך טיבם ואופיים של המעשים המיוחסים לו. אם מצא בית המשפט כי מעשים אלה מגיעים לרף מסוכנות שלא תסכון לה חלופת מעצר, תידחה מפני כך הצעה לחלופת מעצר עליה ממליץ שרות המבחן. זאת, לא מתוך פגם או דופי בערבים המוצעים, אלא מתוך כך שמסוכנותו של הנאשם לא תסכון לה חלופה שאינה במעצר.

בענייננו – עורך תסקיר המעצר אינו שולל את המסוכנות הנודעת מהעורר. אדרבא, בלשון המעטה טיפולית נאמר על ידו כי העורר "לעיתים מגיב בחוסר שליטה במצבים בהם חש פגוע". על פי המוכח לכאורה, אותה "תגובה של חוסר שליטה" התבטאה ברדיפתו אחר תלמיד בן 16 לתוך אוטובוס הומה תלמידים, שליפת מברג חד ונעיצתו שוב ושוב בצד האחורי של ריאתו.

לאור כל זאת, לא מצאתי טעות או שגגה שנפלה לפני בית המשפט קמא בהחלטתו.

4.

בערר הקודם שהגיש העורר על החלטתו הראשונה של בית המשפט המחוזי, נטען על ידו כי בית המשפט דחה את חלופת המעצר שהוצעה מבלי שהורה על עריכת תסקיר מעצר.

בהסכמת הצדדים החליט בית המשפט "להחזיר הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיוזמן תסקיר מעצר", תוך ציון עמדת המשיבה לפיה אין בהסכמה זו "כדי לשנות מעמדתה בדבר הצורך במעצר המבוקש עד תום ההליכים".

משמעות החלטה זו היתה והינה, כי אין לשלול מראש את האפשרות להורות על חלופת מעצר בעניינו של העורר, וכי ניתן יהיה לעשות שימוש לעניין זה גם בממצאים שיעלו מתוך תסקיר המעצר (ר' בעניין דומה בש"פ 259/07 חזן נ' מדינת ישראל , 15.1.07, טרם פורסם). לעניין זה יש מקום להבחין בין ממצאי התסקיר לעניין הנאשם ונסיבותיו, לבין המלצת התסקיר בדבר טיבה של החלופה המוצעת והערבים לה.

משנמצא בענייננו כי ממצאי התסקיר לעניין אישיותו ונסיבותיו של העורר אינם שוללים את הנחת המסוכנות הרבה הנודעת מהעורר בשל המעשים המיוחסים לו, לא היה מנוס מהמסקנה שהתבקשה מכך – לאמור, מעצרו עד תוך ההליכים.

לאור את – אני דוחה את הערר.