בש"פ 8885/09 ג'מאל זינב נ. מדינת ישראל

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 4.11.2009 (ב"ש 90765/09, כבוד השופטת ח' כוחן ) בגדרה החליט בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

נגד העורר ונאשמים נוספים (ראו בש"פ 6759/09 ספורי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.8.09)), הוגש ביום 2.8.2009 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו,

המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון שוד בנסיבות מחמירות. על פי כתב האישום, העורר ושני נאשמים נוספים חברו בליל 19.7.2009 כדי לבצע שוד בבית קפה בתל אביב. בעודם מחכים על מנת לבצע את השוד, עצרה המשטרה את העורר ואת הנאשמים הנוספים, וברכבם נמצאו שני זוגות של כפפות, מוט ברזל (לום) ושתי קסדות. נטען עוד, כי טרם מעצרם הסתירו השלושה אקדח שהיה ברשותם. על פי כתב האישום, ביקשו העורר ושני הנאשמים האחרים לשדוד את כספי הפדיון של בית הקפה, באמצעות שוד אחד העובדים אשר אמור היה לפתוח את המקום בשעות הבוקר המוקדמות.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לבית המשפט המחוזי להארכת מעצרו של העורר ושל הנאשמים הנוספים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה (ב"ש 90446/09, כבוד השופט ד' רוזן ), וקבע כי נוכח קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות ומסוכנותם של הנאשמים, קמה נגדם עילת מעצר, וכן אין לשחררם לחלופה. העורר הגיש ערר, על ההחלטה זו לבית משפט זה (בש"פ 6813/09, כבוד השופט א' רובינשטיין ). בית המשפט קבע כי על אף שקיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות בתיק הנדון, ועל אף עברו הפלילי של העורר, יש לבקש בעניינו תסקיר מעצר, כפי שציין חברי השופט רובינשטיין :

"באשר לעורר זינב, בן 37, בעברו הרשעות בעבירות סם לצריכה עצמית והרשעה בעבירת סיוע להתפרצות (מקום שמסר לעבריינים מידע על קיום כספת אצל מתלוננים שאמו עבדה אצלם, ובהמשך התבצע שוד); הוא נדון ב-4.1.07 ל-5 חודשי מאסר בעבודות שירות ו-5 חודשי מאסר על תנאי בעבירות רכוש. תנאי זה בתוקפו. אין לומר כי המדובר באדם "נורמטיבי" כטענת הסניגור בערר, גם אם עברו אינו מכביד מאוד פלילית (אולם הוא מכביד מוסרית, נוכח אופי העבירה שנזכרה למעלה). עם זאת, לא בזכות העורר אלא בזכות ארבעת ילדיו החלטתי להזמין תסקיר מעצר, שיוגש תוך 21 יום, ואני מקדים תודה לשירות המבחן למבוגרים. איני נוטע כל מסמרות באשר לתוצאה. התסקיר יונח בפני בית המשפט קמא והוא יחליט על פי שיקולו."

לאחר מכן הוכנו שני תסקירים של שירות המבחן אשר המליצו על שחרורו של העורר למעצר בית עם איזוק אלקטרוני בבית חמותו בפיקוחה ובפיקוח רעייתו. הדיון בעניינו של העורר חזר לבית המשפט המחוזי, וביום 4.11.2009 החליט בית המשפט המחוזי (ב"ש 90765/09, כבוד השופטת ח' כוחן ) להותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים. בית המשפט המחוזי קבע כי אין בתסקירים לשנות מההחלטה לעצרו עד תום ההליכים, וכי לאור עברו הפלילי והראיות הקיימות בתיק הנדון אין מקום לשחרר את העורר לחלופת המעצר המוצעת על ידי שירות המבחן.

מכאן הערר שבפניי.

העורר טוען כי בית משפט זה ערך אבחנה בינו לבין יתר הנאשמים בתיק, ולכן ביקש להכין תסקיר בעניינו. על כן, שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא בחן את חלופת המעצר והסתמך בעיקר על ההחלטה הראשונית לעצרו עד תום ההליכים. כמו כן, טוען העורר, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר התעלם מהחלטתו של בית משפט זה. העורר טוען כי השופט רובינשטיין לא ביקש להכין תסקיר בעניינו רק על מנת לצאת ידי חובה, אלא על מנת לבחון בצורה עניינית חלופת מעצר. העורר טוען כי יש בחלופת המעצר המוצעת כדי להקהות ממסוכנותו, ולכן יש לשחררו בתנאים אשר הוצעו על ידי שירות המבחן.

באת כוח המדינה טענה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי נכונה ומבוססת. כמו כן, טענה כי כאשר החליט בית משפט זה לשלוח את העורר לתסקיר הוא ציין במפורש כי אינו "נוטע כל מסמרות באשר לתוצאה. התסקיר יונח בפני בית המשפט קמא והוא יחליט על פי שיקולו", ואכן הוכן תסקיר ותסקיר משלים ובית המשפט המחוזי בחן את חלופת המעצר המוצעת, ולא השתכנע כי יש מקום לשחרר את העורר. אשר על כן, טוענת באת כוח המדינה, כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

לאחר שקראתי את הודעת הערר ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

תסקיר מעצר (סעיף 21א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) נועד לתת לשופט הדן במעצרו של אדם את התמונה המלאה והכוללת, כפי שנקבע בסעיף 21א(ב) לחוק המעצרים "תסקיר מעצר יכלול את נסיבותיו האישיות של הנאשם, משמעות המעצר, החלופות למעצר ולשחרור, או המלצה בדבר תנאים מיוחדים לשחרור בערובה והפיקוח עליהם". תסקיר המעצר, המבוקש במקרים המתאימים, עוזר לשופט לקבל החלטה מושכלת ועניינית, ועל כן ישנה חשיבות רבה לתסקיר המעצר, ולעבודה של שירות המבחן. "בית המשפט מסתייע בשירות המבחן כגורם המקצועי, בעל הידע, המומחיות והניסיון להעריך בשלב המעצר את מסוכנותו של הנאשם, את התאמתן של החלופות המוצעות כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו ואת אמצעי הפיקוח הנדרשים, כאשר נשקל שחרור לחלופת מעצר" (בש"פ 6426/09 מדינת ישראל נ' פלונית (לא פורסם, 12.8.2009) (להלן: פרשת פלונית ); בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.6.05); בש"פ 6718/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.9.2006); יעקב קדמי סדר הדין בפלילים חלק ראשון 251 (2008) ).

יחד עם זאת, יש לזכור כי תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה וכלי עזר, ואין הוא מהווה מדד יחידי ומכריע בהחלטתו של השופט. בסופו של יום האחריות מוטלת על כתפי בית המשפט, ועליו לערוך את האיזון בין האינטרסים הנוגדים ולשקול את כלל השיקולים הרלוונטיים, בשים לב להמלצת שירות המבחן. (ראו רע"פ 843/07 טארק אבו גאנם נ' מדינת ישראל (לא

פורסם, 25.2.2007)). "השיקולים המנחים את שירות המבחן בהמלצתו כגוף שמהותו טיפולית, אינם חופפים בהכרח את אלה המנחים את בית המשפט. הקביעה האם המעשים המיוחסים לנאשם מעידים בסופו של דבר על מסוכנות ומהי רמת המסוכנות, נתונה בידיו של בית המשפט הדן בבקשת המעצר." ( פרשת פלונית ; בש"פ 9365/07

מצרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.11.2007). ראו גם בש"פ 259/07 חזן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.1.2007)).

במקרה שבפניי, אין לדעתי מקום להיעתר לחלופת המעצר המוצעת בתסקיר, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. כאשר נשלח העורר להכנת תסקיר מעצר, חברי השופט רובינשטיין, קבע במפורש כי " לא בזכות העורר אלא בזכות ארבעת ילדיו החלטתי להזמין תסקיר מעצר ... איני נוטע כל מסמרות באשר לתוצאה. התסקיר יונח בפני בית המשפט קמא והוא יחליט על פי שיקולו " (הדגשה שלי ס' ג''). ואכן בית המשפט המחוזי בחן שקל ובדק את החלופה המוצעת בתסקיר המעצר, והגיע לכלל מסקנה כי יש לדחות את המלצת שירות המבחן. כאמור, איני מוצא מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. קיימות ראיות לכאורה לביצוען של העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום, כמו כן, הוא בעל עבר פלילי ועומד כנגדו מאסר על תנאי. על כן אני מסכים למסקנתו של בית המשפט המחוזי.

לאור האמור לעיל, הערר נדחה.