בש"פ 9178/09 מוחמד עאזם נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (ב"ש 90865/09, כבוד השופטת ח' כוחן ) מיום 5.11.2009, בה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

כנגד העורר ושלושה נאשמים נוספים הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו כתב אישום המייחס להם עבירות קשירת קשר לביצוע פשע; ניסיון לגניבת רכב; סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וחבלה בכוונה מחמירה. על פי הנטען בכתב האישום העורר ושאר הנאשמים קשרו ביניהם קשר לגניבת משאית. בתאריך 3.10.2009 אלמונים גנבו משאית חונה והחנו אותה בחניון ועזבו את המקום. ביום 4.10.2009 הגיעו העורר והנאשמים לחניון במטרה לגנוב את המשאית. כאשר ניסו לגנוב את המשאית הגיעו שוטרים שהיו במקום וקראו להם לעצור. העורר ונאשם נוסף ניסו להימלט ברכב איתו הגיעו למקום, כאשר העורר יושב ליד הנהג. תוך כדי נסיעה פגע הרכב בו ישב העורר בשוטר. בהמשך נכנסו שאר הנאשמים לרכב והמשיכו ביחד להימלט מהמשטרה. השוטרים ניהלו מרדף אחרי העורר ושאר הנאשמים, במהלכו ניסו לנגח את רכבי המשטרה, ורק לאחר שנתקלו בחומת אבנים הצליחו השוטרים לעצור אותם.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לבית המשפט המחוזי להארכת מעצרו של העורר ושל הנאשמים הנוספים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם. ביום 22.10.2009 החליט בית המשפט המחוזי לשלוח שניים מהנאשמים לקבלת תסקיר מעצר, ובהמשך, ביום 11.11.2009, שיחרר את אחד הנאשמים (נאשם מס '3) לחלופת מעצר בהתאם להמלצת שירות המבחן. ביום 5.11.2009 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בעניין העורר והנאשם שנהג ברכב. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר ושל הנאשם הנוסף עד תום ההליכים, וזאת מבלי להיזקק לתסקיר מטעם שירות המבחן. בית המשפט המחוזי קבע כי העורר והנאשם הנוסף הינם עבריינים מסוכנים, ללא חת, שלא בחלו לפגוע בשוטר על מנת להימלט מזרועות החוק, ועל כן אין מקום במקרה זה לבחון באופן קונקרטי חלופת מעצר על ידי שירות המבחן.

מכאן הערר שבפניי.

העורר טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר ערך הבחנה בינו לבין שני הנאשמים האחרים, אשר נשלחו לתסקיר מעצר. עוד טוען העורר כי עברו הפלילי אינו כה מכביד, ולכן לשם שמירת עקרון השוויון וקיום מצוות המחוקק יש לבחון חלופת מעצר בעניינו על ידי שירות המבחן.

המשיבה סומכת ידה על החלטתו של בית המשפט המחוזי, וטוענת כי המעשים המיוחסים לעורר הם חמורים ביותר, ואינם מצדיקים בחינה קונקרטית של חלופת מעצר על ידי שירות המבחן.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל, במובן זה שהדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי לשם קבלת תסקיר מעצר ובחינת האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

תסקיר מעצר (סעיף 21א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) נועד לתת לשופט הדן במעצרו של אדם את התמונה המלאה והכוללת, כפי שנקבע בסעיף 21א(ב) לחוק המעצרים "תסקיר מעצר יכלול את נסיבותיו האישיות של הנאשם, משמעות המעצר, החלופות למעצר ולשחרור, או המלצה בדבר תנאים מיוחדים לשחרור בערובה והפיקוח עליהם". תסקיר המעצר, המבוקש במקרים המתאימים, עוזר לשופט לקבל החלטה מושכלת ועניינית, ועל כן ישנה חשיבות רבה לתסקיר המעצר, ולעבודה של שירות המבחן. "בית המשפט מסתייע בשירות המבחן כגורם המקצועי, בעל הידע, המומחיות והניסיון להעריך בשלב המעצר את מסוכנותו של הנאשם, את התאמתן של החלופות המוצעות כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו ואת אמצעי הפיקוח הנדרשים, כאשר נשקל שחרור לחלופת מעצר" (בש"פ 6426/09 מדינת ישראל נ' פלונית (לא פורסם, 12.8.2009) (להלן: פרשת פלונית ); בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.6.05); בש"פ 6718/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.9.2006); יעקב קדמי סדר הדין בפלילים חלק ראשון 251 (2008) ).

יחד עם זאת, יש לציין כי בחינה עקרונית של בית המשפט בעניין חלופת מעצר איננה בהכרח מובילה בכל מקרה ומקרה לבדיקה קונקרטית של חלופת מעצר על ידי שירות המבחן והכנת תסקיר מעצר. יתכנו מקרים בהם העבירה המיוחסת היא כה חמורה וקשה עד כי השופט אינו יזדקק לסיוע של שירות המבחן על מנת לבחון האם קיימת חלופת מעצר מתאימה (ראו בש"פ 7038/09 אבו אסעד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.9.2009)).

במקרה הנדון, על אף קיומן של עילות מעצר, וחרף החומרה היתרה של המעשים המיוחסים לעורר (ראו בש"פ 2613/06 סראיעה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.4.2006); בע"פ 2410/04

מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם, 11.11.2004); בש"פ 7047/04 אלעאסם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.8.2004); בש"פ 6433/06 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם, 9.8.2006); בש"פ 8968/09 אבו צולב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 17.11.2009)), עדיין יש מקום לבחון חלופת מעצר קונקרטית בעניינו באמצעות שירות המבחן. מסקנה זו נובעת בעיקר מעקרון השוויון, שכן לא מצאתי טעם לאבחנה מיוחדת, בשלב מקדמי זה, בין העורר לשני הנאשמים שנבחנה חלופת מעצר קונקרטית בעניינם, אולם מצאתי אבחנה בין המעשים המיוחסים לעורר לבין המעשים המיוחסים לנאשם אשר נהג ברכב. בנוסף מסקנה זו נובעת גם מנסיבותיו האישיות של העורר אשר אומנם הוא בעל עבר פלילי, אך זה למעלה מעשור שנים לא הסתבך בפלילים. כמו כן, מדובר בעורר שהוא המפרנס העיקרי במשפחתו, והוא אב לארבעה קטינים.

אשר על כן, הערר מתקבל. החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 5.11.2009 בענין העורר מתבטלת. התיק יוחזר אל בית המשפט המחוזי אשר מתבקש לבחון חלופת מעצר קונקרטית בעניינו של העורר באמצעות תסקיר מעצר. למען הספר ספק

איני מביע כל עמדה באשר לתוצאת הדיון בבית המשפט המחוזי. תסקיר המעצר יונח בפני בית המשפט המחוזי והוא יחליט על פי שיקול דעתו, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים (ראו לעניין זה בש"פ 8885/09 זינב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.11.2009)).

העורר יישאר במעצר, וזאת עד למתן החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי.