בש"פ 6433/06 מדינת ישראל נ. פואד אבולקיעאן

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגן הנשיא אזולאי) מיום 3.8.06 בב"ש 21055/06 בגדרה נדחתה בקשת העוררת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים והוחלט על שחרורו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

ב.ביום 20.6.06 הוגש כתב אישום המייחס למשיב עבירות שונות: נהיגה ללא רישיון, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה והסעת שב"ח. לפי כתב האישום, הסיע המשיב במכונית בה נהג ארבעה שוהים בלתי חוקיים. מתנדבי משטרה, שלרשותם עמדה ניידת משטרה, הורו לרכב לעצור, אולם המשיב החל לנוס מפניהם. המנוסה נעשתה בנסיעה פרועה שכללה חציית צמתים באור אדום, נסיעה בשולי הדרך, עקיפת מכוניות באופן פראי מימין ומשמאל, שבירת תמרורי תנועה ונסיעה במהירות של כ-200 קמ"ש. במהלך המרדף עצר המשיב בפרדס והוריד את ארבעת הנוסעים שהיו עימו. לאחר מכן המשיך בנסיעה פרועה ובמהלכה דרס את רגלו של שוטר, אשר הציב מחסום בכדי לעוצרו, ובתגובה ירה השוטר שתי יריות באוויר. כשהגיע העורר אל מושב שדה עוזיה, המשיך בנהיגה הפראית, על אף פסי ההאטה הנמצאים במקום. הולכי הרגל נאלצו לקפוץ לצידי הכביש על מנת שלא להידרס על ידי המשיב.

ג.העוררת ביקשה את מעצר המשיב עד לתום ההליכים. ביום 25.6.06 נערך דיון בבקשה בבית המשפט המחוזי (השופט זלוצ'ובר), במהלכו הודה בא-כוח המשיב בקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר וניתנה הוראה להכנת תסקיר מעצר.

ביום 9.7.06 הונח תסקיר, שבגדרו התקשה שירות המבחן לגבש הערכה לגבי רמת הסיכון בהתנהלות המשיב ואף הוטלו ספקות ביחס לחלופה המוצעת על ידיו. בדיון שנערך ביום 12.7.06 הצהיר בא-כוח המשיב על ניסיון למציאת חלופה נוספת. בית המשפט הורה על הכנת תסקיר משלים.

ד.ביום 3.8.05 הורה בית המשפט המחוזי כאמור על שחרור המשיב נוכח עברו הנורמטיבי וגילו הצעיר. בית המשפט נדרש לתסקיר המשלים מיום 3.8.06, בו נאמר כי החלופה המוצעת, מעצר בית בבית אחי המשיב הכוללת איזוק אלקטרוני, ראויה היא. בית משפט ציין שבדיון בפניו הציע המשיב להוסיף לפיקוח קצין משטרה בדימוס שהביע נכונות לבקר בבית האח פעם ביום או ביומיים כדי לבדוק אם אכן מקיים המשיב את תנאי החלופה.

ה.בערר נטען כי בית המשפט קמא לא שיקלל את מסוכנותו הרבה של המשיב הנשקפת מעובדות כתב האישום: הימלטותו מהמשטרה, החומרה הביטחונית שבהסעת שוהים בלתי חוקיים, הסיכון הרב לחיי אדם שבהתנהגות המשיב ופציעת השוטר. עוד נטען, כי בית המשפט קמא התעלם מפסיקות שונות של בית משפט זה בגדרם נעצרו עד תום ההליכים צעירים ללא עבר פלילי, בנסיבות דומות. בנוסף לכך נטען כי אין לשחרר לחלופת מעצר, טובה ככל שתהיה, ללא אמון בנאשם כי יכבד את תנאי החלופה. במקרה דנן שירות המבחן קבע במפורש בתסקיר הראשון כי נבצר ממנו להעריך את רמת הסיכון הטמונה במשיב.

ו.(1) בדיון טענו הצדדים זה בכה וזה בכה. באת כוח המדינה סברה, כי התנהגות עבריינית של הסעת שוהים בלתי חוקיים ששולבה בנסיעה פראית באורח שסיכן אזרחים ושוטרים, עד כדי הצורך בירי (ואף שימוש במסוק) למרדף, מצדיקה מעצר עד תום ההליכים. נטען גם, כי הפיקוח שהוצע אין בו די, כי אדם מבוגר אף אם עברו נקי, החוטא בעבירות מעין אלה, דינו על פי הפסיקה להיעצר, שכן מרכיב האמון הבסיסי אינו בנמצא.

(2) מנגד טען בא כוח המשיב, כי אין המדובר במקרה שברמת חומרה גבוהה, שכן המדובר באירוע קצר, בכביש מהיר ולא במי ששעט לעבר השוטרים או פגע בהם; והמשיב הוא איש נורמטיבי, ללא עבר פלילי, בן 24 ונשוי. אף הוא תמך יתדותיו בפסיקה.

ז.התלבטתי בתיק זה, לאחר עיון בהחלטות, בכתבי הטענות ובתסקירים. אין מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה, והמעשים הנטענים מעידים על מסוכנות. השאלה היא הניתן ליתן אמון במשיב לעניין חלופה. בסופו של יום הגעתי למסקנה כי לעת הזאת אין מנוס מקבלת הערר. הטעם הוא השילוב בין העבירה לכאורה, שבעיני היא חמורה, שבהסעת שוהים בלתי חוקיים על הפוטנציאל הקשה שבה, לבין התעוזה – עזות הפנים שבנסיעה המסוכנת, והרי עבירה גוררת עבירה; מי שחשש פן יילכד בשל הסעת השוהים הבלתי חוקיים, גם נמלט באופן שבו נמלט, והוסיף לכאורה חטא על חטאו. הפסיקה החמירה ביסודה, לעתים האחרונות, משהיו העבירות הכרוכות במרדפים – במיוחד בנגב – למכת מדינה, גם בקשר למעצרים. עיינתי באוסף הפסיקה שמסרו באי כוח הצדדים, ואכן הקו המרכזי, שחוששני כי איני יכול שלא להצטרף אליו, הוא כי הנוהגים בנהיגה הפרועה על כל העבירות הנלוות, שאינם נתונים למורא החוק, מגלמים ככלל סיכון ממשי לבטחון הציבור. אכן, כאשר המדובר באדם צעיר ללא עבר פלילי ישנה נסיבה לקולה גם בעניין המעצר, אך כל מקרה ייבחן לנסיבותיו, והצטברות העבירות לכאורה כמו במקרה דנא מטה את הכף. שירות המבחן, כמו בענייננו, מתקשה להעריך כראוי את אפקט הסיכון, ועל בית המשפט מוטל להגן על שלום הציבור. כתב חברי השופט לוי זה לא כבר:

"התופעה של סירוב נהגים לציית להוראות שוטרים, ובריחה מאנשי החוק תוך כדי נסיעה מהירה ברכב, קיבלה בשנים האחרונות ממדים מדאיגים. חמורה במיוחד היא העובדה שרבים חוטאים בכך, אף שנהיר להם כי מעשיהם עלולים להסתיים בקיפוח חיי אדם או בפציעתם של נוסעים ונהגים תמימים הנקלעים, לרוע מזלם לכבישים בהם מתנהלים מרדפים מסוג זה" (בש"פ 2613/06 סראיעה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

ראו גם בש"פ 10888/03 אבו כף נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט לוי); בש"פ 6302/04 עמראני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט – כתארו אז – מ' חשין); בש"פ 7047/04 אלעאסם נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ג'ובראן); בש"פ 2996/05 חמדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת ארבל); בש"פ 7625/04 זקות נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת חיות); בש"פ 9608/05 מדינת ישראל נ' אלקווקילי (לא פורסם) (השופט לוי). בא כוחו המלומד של המשיב נסמך על החלטות שיפוטיות אחדות שבהן שוחררו לחלופה גם מי שחטאו בעבירות הנהיגה הפרועה, וזאת בשל גיל צעיר והעדר עבר פלילי (בש"פ 1996/03 אבו סלימן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה); בש"פ 2465/05 אלחמידי נ' מדינת ישראל (השופטת ארבל); בש"פ 5131/05 סוואעד נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט עדיאל); ואולם, חוששני - כאמור - כי ריבוי המקרים, ואי ההצלחה לשרש את התופעה, מצביעים על מסוכנות שככלל עלולה להוביל למעצר עד תום ההליכים, כמובן תוך בדיקת כל מקרה לגופו. לכך מצטרף במקרה דנן -כאמור - השילוב עם עבירת ההסעה של שוהים בלתי חוקיים. השופט קמא נדרש ובדין לעבר הנקי ולגיל הצעיר, ופעמים שידם של אלה תגבר (ראו נא גם בש"פ 10550/05 מדינת ישראל נ' מוחרב (לא פורסם) (השופטת ארבל)); אבל בנידון דידן בנסיבותיו, כפי שתוארו, גוברים שיקולי בטחון הציבור.

ח.בשולי הדברים אבקש להוסיף: לבית משפט זה – ולא כל שכן לערכאות אחרות, ובמיוחד ובאורח בולט בדרום – מגיעים תיקים רבים של תופעת הנהיגה הפרועה, שכבר הפכה מכבר למכת מדינה, ובית המשפט ביטא לא אחת את הצורך לשרשה. ואולם, עולם כמנהגו הנלוז נוהג והתיקים ממשיכים לבוא; בשבוע אחד של תורנות עתה הגיעוני תיקים אחדים כאלה, בגדרי מעצרים. אף שהמדובר בתיק מעצר ולא בתיק העיקרי, חש אני צורך להסב תשומת לב הפרקליטות ובאמצעותה הכתובות הממשלתיות הנכונות, לצורך החברתי להתמודד חינוכית, בעיקר בקהילה הבדוית אך לא רק בה, עם תופעה זו, בבתי הספר ועל ידי מנהיגי ציבור ודת, וזאת בנוסף לאכיפה. דומה שהתופעה משקפת בעיות הנושאות אופי חברתי-חינוכי רחב יותר מאשר כל מקרה ספציפי העומד לעצמו. בינתיים על מערכת האכיפה ובתי המשפט להמשיך להתמודד עם המקרים הפרטניים.

ט.הערר מתקבל. המשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים. אוכל לקוות שההליך השיפוטי העיקרי לא יארך.