בש"פ 3353/08 עיד אבוגרדוד נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

כנגד העורר הוגש בתאריך 28.3.2008 כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ושיבוש מהלכי משפט. על פי עובדות כתב האישום, לאחר שקצין המשטרה, פקד קובי מור (להלן – קצין המשטרה ) ביקש מהעורר לעצור לבדיקה – העורר הגיב באמירה: "משטרה מנאייק", ואז נכנס לרכבו ונמלט מהמקום בנסיעה מהירה. בסמוך למקום שממנו הגיח העורר עמדה קבוצה של אנשים, אך העורר נסע במהירות לעברם עד כדי כך שהם נאלצו לקפוץ לצידי הדרך כדי למנוע פגיעה בהם. קצין המשטרה נכנס לרכבו המשטרתי, הניח על גג המכונית נורה כחולה מהבהבת, חבש כובע זיהוי והחל במרדף אחר הנאשם. הנאשם נהג במהירות ובפראות ברחובות באר שבע, תוך שהוא עוקף כלי רכב שלא כחוק, נכנס לצומת חסום ונהג נגד כיוון התנועה בכוונה לפגוע בנוסעים, או בכלי רכב אחרים– כל זאת עד שקצין המשטרה איבד את עקבותיו.

לאחר האירועים הנ"ל, על פי הנטען, התחמק העורר מהמשטרה והעלים את הג'יפ שלו במטרה לשבש, או להכשיל חקירה – עד שנתפס ונעצר.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום התבקש בית המשפט הנכבד קמא להאריך את מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בבקשה נכתב כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר וכן כי קיימת עילת מעצר נגדו מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק

המעצרים ), שכן קיים חשש שאם ישוחרר העורר ממעצר הוא יסכן את ביטחון הציבור, בשים לב לאופי העבירות ולנכונות העורר לסכן את חייו וחיי אחרים על מנת שלא להיתפס על ידי המשטרה.

4.

בדיון שהתקיים בבית המשפט הנכבד קמא הסכים בא-כוחו של העורר לקיומן של ראיות לכאורה נגדו ומיקד את טיעונו בשאלת חלופת המעצר. בא-כוח העורר טען שעל אף שקיימות במקרה זה ראיות לכאורה יש להביא בחשבון את העובדה שבין העורר לקצין המשטרה קיים סכסוך, במסגרתו אף הגיש העורר מכתב תלונה כנגד צוותו של קצין המשטרה למחלקה לחקירות שוטרים – מח"ש. לגבי חלופת המעצר, הוצע אחיו של העורר, מר פראג' אלאמיטל, גמלאי צה"ל ששירת שירות תקין במשך 25 שנים ובית המשפט המחוזי הנכבד הגדירו כ"חלופה ראויה לחלוטין". עוד הדגיש בא-כוח העורר, כי העורר הוא בן 34, נשוי ואב לשישה ילדים, ללא עבר פלילי קודם וציין גם כי מבחינת נסיבות המרדף, הוא בוצע באזור תעשיה ולא באזור הומה אדם.

5.

בית המשפט הנכבד קמא החליט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. באשר לסכסוך הנטען בין קצין המשטרה לבין העורר, קבעה כב' השופטת ש' דברת כי קצין המשטרה אכן הגיע למקום הימצאו של העורר ואולם הוא עשה כן בעקבות מידע מודיעיני – וזאת במסגרת סריקות שערך אחר העורר. בית המשפט הנכבד קמא מצא חיזוק לעדותו של קצין המשטרה בדבר חלק מההתרחשויות, נשוא כתב האישום –בתמלילי האזנה שבוצעה לטלפון הסלולרי של העורר. מתמלילי השיחות מתברר כי העורר אישר שהתקיים אחריו מרדף ואף אמר שקצין המשטרה סימן לו לעצור. לאחר שבית המשפט הנכבד קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר וכן השתכנע כי לכאורה התנהגותו של העורר ואופן הימלטותו מצביעים על מסוכנות ומקימים עילת מעצר, נבחנה חלופת המעצר המוצעת. בית המשפט הגיע למסקנה כי לא ניתן ליתן אמון בעורר, וזאת נוכח התנהגותו לאחר המרדף, כפי שהיא באה לידי ביטוי בתמלילי השיחות שביצע ממכשיר הטלפון הנייד שלו, אירוע החבאת הרכב (בו בוצעו לכאורה העבירות) והיעדרותו המכוונת מביתו, לאחר שהובהר כי ידע שהמשטרה מחפשת אחריו. עם זאת, בית המשפט הנכבד קמא קבע, כאמור, לאחר חקירת המפקח המוצע, כי מדובר ב"חלופה ראויה לחלוטין".

6.

בהודעת הערר שלו טוען העורר כי שגה בית המשפט הנכבד קמא בקובעו כי לא ניתן לאיין כלל את המסוכנות הנשקפת מן העורר. כן טוען העורר כי אף שהעבירות המיוחסות לעורר הינן לכאורה חמורות, הרי שנסיבות ביצוען אינן מחייבות מעצר עד תום ההליכים, בהתאם לפסיקת בית משפט זה במקרים דומים.

7.

בדיון שהתקיים בפני בתאריך 1.5.2008, טען ב"כ העורר כי השתלשלות העניינים בתיק זה החלה נוכח העובדה שהמשטרה "מתנכלת" לעורר עקב תלונה שהגיש למח"ש בתאריך 20.1.2008, בעקבות חיפוש משטרתי אלים שנערך בביתו בתאריך 17.1.2008. לאחר שמיעת טענות הצדדים ביקשתי כי יימסר לי מה עלה בגורלה של התלונה למח"ש והוריתי על עריכת תסקיר שירות מבחן לצורך בחינת חלופת המעצר המוצעת בבית אחיו של העורר. המדינה הודיעה כי אינה מתנגדת לעריכת התסקיר, אך לגופו של עניין סברה כי החלטת בית המשפט הנכבד קמא מבוססת וצודקת בנסיבות העניין.

8.

בתאריך 20.5.2008 התקבל תסקיר שירות המבחן. על פי האמור בתסקיר, חלופת המעצר שהוצעה בבית אחיו של העורר הינה חלופה "טובה כשלעצמה" ועוד נאמר כי "התרשמנו מהתייחסותו הרצינית (של המפקח המוצע – ח.מ) לתפקיד האחראי על החלופה". ואולם, מבחינת הערכת הסיכון הנשקפת מן העורר נאמר בתסקיר כי נוכח המידע המצומצם שמסר העורר לקצינת שירות המבחן ששוחחה עימו, מאפייני תפקודו והעובדה שהוא חסר תעסוקה ולאור אופי העבירות שבהן הוא חשוד – מתקיימת בעורר רמת סיכון. שירות המבחן ציין לבסוף כי הוא מתקשה לגבש עמדה ביחס לחלופה המוצעת וזאת לאור הקושי בעריכת אבחון מדויק יותר בעניינו של העורר.

9.

באשר לתלונה למח"ש הודע לי לקונית על ידי ב"כ המשיבה כי תלונתו של העורר למח"ש נסגרה, לאחר שהוחלט כי אין היא מצדיקה פתיחה בחקירה.

10.

לאחר עיון בערר, שמיעת טענות הצדדים וכן בחינה של האמור בתסקיר שירות המבחן שהועבר לי כאמור, מסקנתי היא – לאחר התלבטות – כי דין הערר להידחות, בכפוף לאמור בסעיף 14 שלהלן. הנמקתי לכך תובא בהמשך.

11.

בא-כוח העורר לא חלק, כאמור לעיל, על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. לפיכך נותר רק לבחון האם לא קיימת כאן חלופת מעצר שתאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר, כנדרש על פי סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים.

12.

אין חולק בדבר המסוכנות הנשקפת מן העורר והדברים מדברים בעד עצמם: במנוסתו מקצין המשטרה, העורר לא בחל לכאורה בדבר וסיכן את חייהם של נוסעים והולכי רגל שהיו באותה עת, לרוע מזלם, באזור נהיגתו. רק בנס נמנעה ברצף זה של אירועים, הנסקרים בכתב האישום, פגיעה בנפש. משנה תוקף יש לעובדה שהעבירות המיוחסות לעורר בוצעו בעת מנוסתו מקצין המשטרה, שביקש לבדקו, מה שמצביע על אי ציות מצידו של העורר לגורמי אכיפת החוק, ומצדיק מסקנה של מסוכנות. ראו: בש"פ 9701/06 מדינת ישראל נ' אלטסד (לא פורסם, 27.11.2006); בש"פ 6433/06 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם, 9.8.2006); בש"פ 2613/06 סראיעה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.4.2006).

ויודגש: גם אם העורר פנה למח"ש בתלונה כלפי צוותו של קצין המשטרה, או מי מאנשי המשטרה שעימם בא במגע, אין זה אומר שהוא היה רשאי להימלט מן המשטרה כשנתבקש להזדהות ובוודאי שאין זה אומר שהוא היה רשאי לסכן אנשים אחרים תוך כדי כך. זאת ועוד –על פי קביעת בית המשפט הנכבד קמא בעניין, העורר ידע (לאחר מעשה) כי המשטרה מחפשת אחריו ולמרות זאת הוא לא הסגיר עצמו לגורמי אכיפת החוק. כל האמור לעיל מלמד על מסוכנות הנשקפת מן העורר ועל מידת האמון – המועט – שניתן ליתן בו.

13.

אף על פי כן, כמצוות המחוקק, ובפרט לנוכח עברו "הנקי" של העורר ומצבו המשפחתי, נבחנה במקרה זה גם חלופת מעצר. חלופת המעצר נבדקה הן בבית המשפט הנכבד קמא, וגם על ידי – באמצעות תסקיר ששירות המבחן נתבקש לערוך. לאחר שעיינתי בתסקיר הגעתי, כמו בית המשפט המחוזי הנכבד, לתובנה כי החלופה המוצעת כשלעצמה סבירה היא וכי ניכר שהמפקח המוצע הינו אחראי ומבין את משמעות תפקיד הפיקוח. עם זאת, לנוכח ההתנהלות המיוחסת לעורר באירועים נשוא האישום ולאור העובדה שאף שירות המבחן מתקשה בשלב זה לגבש הערכה ביחס למידת הסיכון הנשקפת מן העורר, דומה עלי שנכון –לעת עתה – שלא לשחרר את העורר לחלופת המעצר המוצעת.

הנה כי כן, באיזון שבין עברו "הנקי" של העורר, גילו ומצבו המשפחתי, לבין ביטחון הציבור והצורך לשרש את התופעה החמורה של הנהיגה הפרועה (במיוחד בעת מרדף משטרתי) – גוברים, במקרה זה, שיקולי ביטחון הציבור.

14.

בשולי הדברים מחובתי להעיר כי לא נחה דעתי מהתשובה שקיבלתי לגבי הטיפול בתלונה שהגיש העורר למח"ש בתאריך 20.1.2008. ראוי איפוא שהאירוע הנקבל וכן טענות נוספות שהעלה העורר לפיהן הוכה לאחר מעצרו יבוררו שוב וביסודיות, ובהתאם לתוצאות הבירור ישמרו זכויותיו וטענותיו של העורר. יתר על כן, היה וההליך הפלילי יתמשך, נראה לי שטוב יהיה לבחון המשך מעצרו של העורר – זאת על דרך של עיון מחדש. אמרתי כאן כי חלופת מעצר שהוצעה נמצאה ראויה –מבחינת מיהותו של המפקח (אחיו הבכור של העורר) ואולם במסגרת העיון מחדש יהיה עדיין צורך להשתכנע שהעורר יוכל להתמיד בתנאים ובהגבלות שיוצבו לו.

15.

נוכח כל האמור לעיל, ובכפוף לאמור בסעיף 14 שלעיל – הערר נדחה.