בש"פ 10888/03 סלאמה בן חסן אבו כף נ. מדינת ישראל

ביום 25.9.03 הגיע העורר עם מונית גנובה לכיוון מחסום משטרתי. הוא נדרש לעצור, אולם התעלם מדרישת השוטרים, ועל פי הנטען, אף ניסה במנוסתו לפגוע בשוטר. בשלב זה החל מרדף, במהלכו סיכן העורר בנהיגתו משתמשים אחרים בדרך, עד שלבסוף נאלצו השוטרים לירות באוויר, ואז הוא ונלכד.

בכתב אישום שהוגש נגדו לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, יוחסו לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה, גניבת רכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, החזקת נכס החשוד כגנוב, ונהיגה ללא רישיון וללא תעודת ביטוח תקפים. העורר טען במהלך חקירתו, כי נקלע למקום באקראי, ועמדה זו סותרת את גרסתם של השוטרים אשר היו מעורבים בלכידתו. כך או כך, במהלך הדיון הסכים בא-כוחו של העורר כי קיימת תשתית ראיות לנטען בכתב האישום, אולם הוסיף כי להשקפתו אין באותן עובדות כדי לבסס את הרשעת העורר בעבירות החמורות שיוחסו לו. השופט המלומד של בית משפט קמא, נטה להסכים עם השקפה זו של בא-כוח העורר, וכך מצא הדבר את ביטויו בגוף ההחלטה:

"המשיב עבר לכאורה מספר עבירות חמורות, אך החמורות שבהן, קרי: סיכן חיי אדם וחבלה בכוונה מחמירה, אינן בעלות מלוא העוצמה של ראיות לכאורה."

אולם, בית המשפט לא הסתפק בכך, והוסיף, כי בחינתן של הראיות מטרתה גם לבדוק את מסוכנותו של העורר, כפי שהדבר עולה מנסיבותיו של האירוע. בחינה זו מלמדת כי מהעורר נשקפת רמת מסוכנות גבוהה, ועל כן החליטה הערכאה הראשונה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. מבית המשפט המחוזי לא נעלמה חובתו לבחון את חלופת המעצר שהוצעה לו, וכך עשה, אולם, מסקנתו היתה שאותה חלופה אינה יכולה לשמש אלטרנטיבה ראויה למעצרו של המשיב.

גם לאחר שהאזנתי ברוב קשב לדברי בא-כוחו המלומד של העורר, עו"ד מ' יוסף, לא שוכנעתי כי בהחלטתו של בית משפט קמא נפל פגם המצדיק את התערבותי. אדרבא, עובדותיו של כתב האישום מצביעות על העורר כמי שאינו נתון למורא החוק, ועל כן גלום בו סיכון ממשי לביטחון הציבור ולרכושו. בנסיבות אלו שימוש בחלופת מעצר מן הסוג שהוצעה לבית משפט קמא, אינה יכולה לשמש חלופה ראויה, ועל כן תרופתו של העורר בשלב זה היא במעצר ממש.

הערר נדחה.