בש"פ 4149/07 מדינת ישראל נ. מונג'ד בזיאן

1.

שני עררים, שהדיון בהם אוחד, כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ד' רוזן), לפיה ישוחרר המשיב בבש"פ 4149/07 ( להלן: מונג'ד ) בתנאי ערובה, ואילו העורר בבש"פ 4160/07 ( להלן: מאזן ) יישאר במעצרו בהעדר חלופה. בערר האחד עוררת המדינה כנגד ההחלטה לשחרר את מונג'ד, ובערר השני עורר מאזן כנגד ההחלטה שלא לשחררו, ואילו מונג'ד עורר כנגד גובה הערובה הכספית שנקבעה בתנאי השחרור.

השניים, מונג'ד ומאזן, עומדים לדין יחד עם חמישה נאשמים נוספים, בגדרו של כתב אישום ובו שלושה אישומים שעניינם מעשי שוד במתלוננים שונים, שחיפשו אחר "גברים מזדמנים" באיזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב. האישום המתייחס לשניהם הינו האישום הראשון. על פי אישום זה, השניים, ביחד עם שני נאשמים נוספים, קשרו קשר לשדוד אדם בנסיבות חמורות.

המתלונן חלף במקום ברכבו בחיפוש אחר גבר מזדמן. אחד מהם עלה למכוניתו שהמשיכה בנסיעה למקום חשוך, ושם החלו להתגפף. שני האחרים עקבו אחריהם במכונית אחרת, עצרו אותה ליד מכונית המתלונן, וביחד עם השלישי – שהיה עם המתלונן במכונית – תקפו במכות נמרצות את המתלונן בפניו ובחזהו, גררו אותו מחוץ למכונית והמשיכו להכותו ולבעוט בו בכל חלקי גופו, עד שגילה להם את הקוד הסודי להתנעת מכוניתו. כך, גנבו ממנו בצוותא את כספו, את שעונו, והותירוהו שרוע על הכביש לאחר שנטלו ממנו את נעליו כדי למנוע ממנו לדלוק אחריהם.

מונג'ד נכנס למכונית המתלונן, התניע אותה ונמלט מהמקום במהירות, כששני האחרים נמלטים ברכב הנוסף. ברכב של המתלונן (ובו מונג'ד) נותרו חפצים שונים השייכים לו, מחשב, תיק אישי ומכשירי פלאפון.

כשהבחין מונג'ד בניידת משטרה הנוסעת אחריו, פתח בדהרה פרועה ברחובות תל אביב, תוך חציית צמתים באור אדום ונסיעה על אי תנועה בניסיון להימלט מהניידת. בשלב מסויים נטש את המכונית ונאסף על ידי השניים האחרים במכונית השניה.

בשל מעשים אלה מיוחסים לנאשמים עבירות של שוד בחבורה וקשירת קשר לביצוע פשע, ולמונג'ד מיוחסת עבירה נוספת של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה – לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין – וזאת בשל המרדף הפרוע בו נמלט מהניידת ברחובות תל אביב.

2.

במקביל להגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את כל שבעת הנאשמים עד לתום ההליכים (יתר הנאשמים מואשמים בשני מעשי השוד שבאישום השני והשלישי, הדומים בעיקרם לזה שבאישום הראשון). בהחלטה מיום 22.3.07 מצא בית המשפט קמא, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למונג'ד ולמאזן באישום הראשון (הנאשם הנוסף באישום זה לא חלק על כך מלכתחילה), והוסיף וקבע:

"עילת המעצר ברורה מאליה. המשיבים היו שותפים לחבורה שביצעה מעשי שוד יזומים, מתוכננים ולא מעט אכזריים. מעשי שוד שכאלה, שבוצעו בקור רוח, ללא רחמים, טומנים בחובם מסוכנות גבוהה ובולטת. מדובר באלימות מן המדרגה הראשונה של חבורה ששמה לה מטרה לצוד "טרף קל" בדמות צעירים התרים אחרי אהבה שונה. המשיבים, בצוותא חדא, תקפו באכזריות את קורבנם, ולאחר מכן נטלו את רכושו כמתוכנן על ידם".

נוכח זאת, ולאור הראיות הלכאוריות, מצא בית המשפט קמא שלא ניתן להסתפק בעניין המשיבים שבפניו בחלופת מעצר, אלא במעצר של ממש. ביחס לשני נאשמים אחרים מתוך השבעה (מס' 4 ו-6) מצא בית המשפט כי עוצמת הראיות הלכאוריות בעניינם מופחתת, ולאור זאת "ובלא לקבוע דבר בנוגע לתוצאה האמורה להתקבל בסופו של יום", הפנה את עניינם לתסקיר מעצר ( להלן: ההחלטה הראשונה ).

3.

מונג'ד ומאזן עררו לבית משפט זה כנגד ההחלטה הראשונה. בהחלטה מיום 5.4.07 (בש"פ 2866/07) החליט השופט א' גרוניס, כי:

"קשה לבחון בשלב הזה בצורה מדוקדקת מה ההבדל בתשתית הראייתית בין שני הנאשמים שבית המשפט הורה שלגביהם יוגש תסקיר מעצר לבין שני העוררים כאן. נראה לי, כי משנקבע שיוגש תסקיר לגבי אותם שניים אחרים, הרי ראוי שיוגש תסקיר אף בעניינם של העוררים (דהיינו, מונג'ד ומאזן – י"א). אי לכך, הערר מתקבל במובן זה שהנני מורה כי יוגשו תסקירים בעניינם של שני העוררים, כך שעניינם יובא שוב בפני בית המשפט המחוזי".

בהתאם לכך נערכו תסקירי המעצר.

אשר למונג'ד, ציינה קצינת המבחן כי:

" להערכתנו, קשריו החברתיים, טשטוש הבעייתיות והתייחסותו המצמצמת להסתבכויותיו מעידים על סיכון להישנות מעורבות בפלילים. באשר לחלופה המוצעת, מעצר בית בבית הוריו ... בשל קשייה של המשפחה להכיר בבעיתיות כלשהי במצבו, בני המשפחה יתקשו לפקח עליו באופן ממשי. לאור זאת, אין באפשרותנו להמליץ על שחרורו לחלופה מוצעת".

אשר למאזן, מצאה קצינת המבחן כי:

"אנו מתקשים להעריך את מידת הסיכון להישנות עבירות. עם זאת, להערכתנו הסיכון קיים בעיקר בחבורה, כאשר להערכתנו בחלופת מעצר שתבודד אותו חברתית יש להפחית את רמת הסיכון להישנות עבירות דומות".

לאור זאת המליצה עורכת התסקיר לשחרר אותו לחלופת מעצר בבית הוריו "המתגוררים בסמוך לשדה התעופה עטרות בירושלים".

שני התסקירים הובאו בפני בית המשפט קמא. בהחלטתו מיום 29.4.07 הורה על שחרורו של מאזן לחלופת המעצר בבית הוריו, בפיקוחם וכנגד הפקדת ערובה במזומן בסכום של 10,000 ש"ח. אשר למונג'ד, הורה בית המשפט לשרות המבחן לבחון חלופה אחרת, משהחלופה הראשונה לא הניחה את דעתו ( להלן: ההחלטה השניה ).

4.

הפעם, עררה המדינה לבית משפט זה (בש"פ 3782/07) כנגד ההחלטה לשחרר את מאזן. לטענתה באותו ערר, בית המשפט קמא לא נתן לבו בהחלטה השניה לעוצמת המסוכנות הנודעת ממנו, התייחס בטעות להחלטת בית משפט זה בבש"פ 2866/07 כאילו הורתה על שחרור הנאשמים בכל תנאי חלופה, ומכל מקום החלופה עליה הורה נמצאת לטענתה בלתי הולמת בעליל.

ביום 1.5.07 התקבל הערר, בהסכמת הצדדים, באופן בו:

"תיבדק על ידי שירות המבחן חלופת מעצר נוספת. הדיון יוחזר לבית משפט קמא לו יוגש תסקיר משלים של שרות המבחן שיכלול גם התייחסות לאיזוק אלקטרוני".

בית משפט זה (השופט ע' פוגלמן) הוסיף וקבע, כי "בית המשפט המחוזי יוכל להיזקק לטיעוני הצדדים בשאלת נגישות המשטרה ביחס לכל חלופה שתוצע, לרבות המקורית".

5.

וכך חזר עניינם של מונג'ד ומאזן פעם נוספת לבית המשפט המחוזי. לדיון שהתקיים בפניו ביום 10.5.07 הוגש תסקיר מעצר חדש בעניינו של מונג'ד (בהתאם להוראת בית המשפט המחוזי בהחלטתו השניה),ואילו בעניינו של מאזן לא הוגש תסקיר משלים, כיוון שלא עלה בידיו להציג חלופת מעצר אחרת מזו שהציג מלכתחילה.

בתסקיר המעצר המשלים בעניין מונג'ד בחן שרות המבחן את החלופה החדשה שהוצעה, מעצר בית בבית אחותו בשכונת ראס אל-עמוד בירושלים. קצינת המבחן מציינת, כי התרשמה לחיוב מהאחות ומהבנתה את משמעות תפקידה כמפקחת. עם זאת, היא מוסיפה כי "אנו מתקשים להעריך האם אחותו תוכל להוות עבורו גורם סמכותי מציב גבול. קושי זה מתעצם נוכח אי הבהירות לגבי יכולתה של המשטרה להוות גורם מפקח של כתובת החלופה".

עוד מצויין בתסקיר, כי לא ניתן לקיים תנאי פיקוח של איזוק אלקטרוני בשכונה בה מתגוררת האחות. ביום 10.5.07 ניתנה החלטתו השלישית של בית המשפט קמא בעניין מונג'ד ומאזן. אשר למאזן – החליט בית המשפט קמא כי בהעדר הצעת חלופה חדשה, הוא ייעצר עד לתום ההליכים. אשר למונג'ד – החליט בית המשפט קמא כדלהלן:

"בהחלטתי מיום 22.3.07 (ההחלטה הראשונה – י"א) הוריתי על מעצרו של מי שהיה נאשם 2 בכתב האישום, מונג'ד.

משהגעתי לכלל מסקנה כי מסוכנותו הרבה אינה ניתנת להפגה בכל חלופת מעצר, נמנעתי מלהפנותו לשרות המבחן. דעתי הינה דעתי. ברם, בית המשפט העליון (השופט א' גרוניס בבש"פ 2866/07) הורה אחרת.

מוחוור היה כי במקום בו הינו מתגורר, לא ניתן לשחרר את המשיב תחת אזיקים אלקטרוניים, כמו גם לקשיי המשטרה לפקח על תנאי מעצר הבית. בית המשפט העליון הורה לבחון, ואני אוסיף בזהירות, שחרורו לחלופת מעצר".

נוכח זאת הוסיף בית המשפט קמא, כי לאחר עיון בתסקיר המעצר (השני) בעניין מונג'ד, הוא מורה על שחרורו "גם אם בתנאים מכבידים שיכול ויקשו על שחרורו", בתנאי ערובה של מעצר בית מלא בבית אחותו הגרה ב"ראס אל עמוד, ואדי עבדאללה", שלהבטחתם תופקד ערובה במזומן בסכום של 50,000 ש"ח (בנוסף לערבות צד ג').

6.

שני העררים שבפני (שהדיון בהם אוחד) הוגשו כנגד "ההחלטה השלישית" של בית המשפט (מיום 10.5.07). המדינה עוררת (בבש"פ 4149/07) על עצם ההחלטה לשחרורו של מונג'ד, ולחילופין על חלופת המעצר שנקבעה לו.

לעומתה, מאזן ומונג'ד עוררים (בבש"פ 4160/07) על ההחלטה השלישית באלה: מאזן, כנגד ההחלטה לעוצרו שעה שבפני בית המשפט קמא עמדה חלופת המעצר המקורית שהוצעה בעניינו וש"בהחלטה השניה" (מיום 29.4.07) נמצאה ראויה לפני בית המשפט קמא; ומונג'ד, כנגד התניית שחרורו לחלופת המעצר בבית אחותו, בהפקדת ערובה במזומן בסכום של 50,000 ש"ח שהינה מעל ומעבר ליכולתו.

7.

עיון בהחלטה השניה – ובעיקר בהחלטה השלישית – של בית המשפט קמא, מעלה כי החלטות בית משפט זה בערר הראשון ובערר השני נתפרשו ויושמו על ידו בהרחבה רבה ומעבר לנקבע בהן.

בערר הראשון הוחלט כי יערך תסקיר מעצר בעניין שני המשיבים ועניינם יובא מחדש בפני בית המשפט קמא לאחר עריכתם, דא ותו-לא. אותה ההחלטה לא כללה התייחסות לעניין היתכנותה של חלופת מעצר זו או אחרת להשגת מטרת המעצר בעניין שני המשיבים, ואף לא לעניין סוג החלופה שניתן יהיה לבוחנה, טיבה או פרטיה. משמעותה האחת והיחידה של ההחלטה בערר הראשון הינה, כי בית המשפט קמא ישוב ויבחן את מעצרם של המשיבים גם לאור תסקירי המעצר שיוגשו.

מלאכת האיזון בבחינה מחודשת זו – בין מסוכנותם המופלגת שאינה שנויה במחלוקת לבין המלצות שירות המבחן, לטוב או למוטב, שיכללו בתסקירי המעצר – נותרה כל כולה לפתחו ולשיקול דעתו של בית המשפט קמא. ואמנם, לאור תסקיר המעצר הראשון שהוגש בעניינו של מונג'ד, מצא בית המשפט קמא, בהחלטה השניה, את החלופה שהוצעה על ידו כבלתי נאותה, והורה על עריכת תסקיר מעצר משלים לבחינת חלופה נוספת.

אלא שהתסקיר המשלים, לא זו בלבד שאינו בא בהמלצה בדבר נאותות חלופת המעצר החדשה (בבית אחותו של מונג'ד בראס אל-עמוד), אלא שקצינת המבחן מסופקת אם אחותו של מונג'ד יכולה בכלל להוות עבורו גורם סמכותי מציב גבול. דהיינו, "גורם הפיקוח" האמור לעמוד בליבת החלופה המוצגת, ספק אם יוכל לפקח. קצינת המבחן מוסיפה ומציינת, כי קושי זה שבחלופה המוצגת "מתעצם" נוכח מיקום ביתה של האחות, במקום שלא ניתן לבצע בו השלמת פיקוח של איזוק אלקטרוני ובאזור שנגישות המשטרה אליו מורכבת וסבוכה. לאמור, המפקחת המיידית (האחות) אינה מתקבלת כבעלת סמכות על ידי אחיה מונג'ד, אופציית הפיקוח המשלימה, איזוק אלקטרוני, אינה כלל בנמצא, ובסוף כל הסופות, מיקום ביתה של האחות הינו כזה שאף למשטרה בעיות נגישות וזמינות אליו. צירופם של כל אלה אמור היה להוביל למסקנה האחת והיחידה, כי חלופת מעצר שכזו אינה ראויה כל עיקר ומלכתחילה.

שבעתיים נכונים הדברים נוכח עוצמת המסוכנות הרבה למאוד הנודעת ממונג'ד. כזכור, הוא מואשם במעשה שוד ברוטאלי, אכזרי ומתוכנן שבוצע בחבורה, תוך אלימות קשה ואכזרית, השלכת הקורבן מרכבו וגניבת רכבו. בהחלטה הראשונה היטיב בית המשפט קמא לפרט מסוכנות זו הנובעת ממונג'ד ועילת המעצר הקמה עקב כך.

על אלה יש להוסיף את המסוכנות הנודעת מהעבירה הנוספת בה מואשם מונג'ד – סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה – וזאת במסגרת נהיגת המרדף וההימלטות הפרועה בה נהג את המכונית שגנב מקורבן השוד ברחובות תל אביב. עבירה זו כשלעצמה, די גם בה להקים את עילת המעצר כפי שנפסק שוב ושוב בפסיקת בית משפט זה (ר' לדוגמה, בש"פ 6433/06 מדינת ישראל נ' אבו לקיעאן (טרם פורסם, 9.8.06); בש"פ 2613/06 סראיעה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.3.06) והחלטות רבות נוספות).

בהינתן המסוכנות הרבה העולה ממונג'ד – הן בשל עבירת השוד על נסיבותיה האלימות והברוטליות והן בשל עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה – אין מנוס מהמסקנה כי חלופת המעצר עליה הורה בעניינו בית המשפט קמא, נמצאת בלתי ראויה וכזו שאין בה להשיג את עילת המעצר.

אני מקבל איפוא את ערר המדינה בבש"פ 4149/07, מבטל את החלטת בית המשפט קמא מיום 10.5.07 בעניינו של המשיב מונג'ד בזיאן, ומורה כי הוא ייעצר עד לתום ההליכים נגדו.

פועל יוצא מכך הינו בדחיית הערר שהגיש מונג'ד בבש"פ 4160/07, בדבר גובה הערבויות הכספיות שנקבעו בעניינו באותה החלטה שנתבטלה.

8.

ומכאן לעררו של מאזן בבש"פ 4160/07. דברים שאמרנו לעיל ושאמר בית המשפט קמא "בהחלטה הראשונה" על מסוכנותו הקשה של מונג'ד הנובעת מעבירת השוד שביצע בחבורה עם מאזן ושני הנאשמים הנוספים, יפים כאמירתם גם בעניינו של מאזן.

משהוחזר עניינו של מאזן (בהחלטה שבערר השני) לעריכת תסקיר מעצר נוסף לבחינת חלופה חדשה שתוצע על ידו, ומשלא הוצעה על ידו חלופה אחרת, בדין הורה בית המשפט הקמא בהחלטתו השלישית (נשוא ערר זה) כי ייעצר עד לתום ההליכים. אין איפוא ממש בעררו של מאזן כנגד אותה ההחלטה שניתנה בעניינו, ודין עררו להידחות.

9.

נסכם ונאמר. עילות המעצר שקמו כנגד מנג'ד ומאזן כאחד יסודן במסוכנות הרבה והקשה הנודעת משניהם, כפי שנקבעו הדברים אל נכון בהחלטתו הראשונה של בית המשפט קמא מיום 22.3.07.

החלטות בית משפט זה בבש"פ 2866/07 ובבש"פ 378/07 בדבר עריכת תסקירי מעצר בעניינם אין ולא היתה בהם אמירה להקלה מרמת הבחינה המוקפדת הנדרשת בעריכת האיזון שבין מסוכנותם הקשה לבין מידת הפיקוח ההדוק והרב הנדרש כתנאי סף לשקילתה של כל חלופת מעצר שתוצע על ידם והבחינה אם יהיה בה להשיג את מטרת המעצר בעניינם.

לא תסכון למי משניהם חלופת מעצר שלא תכלול בראש וראשונה, וכתנאי סף, מסגרת פיקוח הדוקה, נגישה וברת בדיקה בכל שלב ובכל עת.

10.

סוף דבר:

א.

ערר המדינה בבש"פ 4149/07 מתקבל, החלטת בית המשפט קמא לשחרר המשיב מונג'ד בערובה מתבטלת והוא ייעצר עד לתום ההליכים נגדו.

ב.

הערר בבש"פ 4160/07 נדחה.