בש"פ 6441/06 אחמד אבו מדיעם נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' ואגו) מיום 20.7.06 בב"ש 21122/06, בגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 8194/06.

ב.(1) ביום 29.6.06 הוגש כתב אישום כנגד העורר, המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן החוק), הפרעה לשוטר במילוי תפקידו - לפי סעיף 275 לחוק ונהיגה ללא רשיון נהיגה - לפי סעיף 62 בצירוף סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א- 1961.

(2) לפי הנטען בכתב האישום, ביום 28.6.06 נהג העורר ברכב מסוג פולקסווגן טרנספורטר ללא רשיון נהיגה תקף מכיוון רהט לצומת להבים, ומשם דרומה על כביש מספר 40 לכיוון באר שבע. באותה שעה שהו ברכב שישה אנשים נוספים. עוד נטען, כי העורר לא שעה להוראות שוטרים שחנו ברכב משטרתי בצד הכביש לעצור את רכבו, ואף הגביר את מהירות נסיעתו, חרף העובדה שהשוטרים כרזו לו, הדליקו אור כחול על הניידת, ואחד מהם אף ירד מהניידת ואותת לו לעצור. לאחר שהשוטרים החלו לנסוע אחרי רכבו של העורר, החל הוא – כנטען – לנסוע בעקלתון בין נתיבי התנועה ובין כלי הרכב שנסעו לפניו, נסע בשולי הכביש הימניים ועקף כלי רכב כשמהירות נסיעתו עולה על מאה ועשרים קמ"ש. נוכח אופן נסיעתו של העורר, כך נטען, נאלצו כלי רכב רבים לסטות מנתיב נסיעתם ואף לבלום במהירות כדי לא להתנגש ברכבו של העורר. כן נטען, כי בהגיע העורר לעיר באר שבע, חצה צומת באור אדום.

(3) במקביל להגשת הבקשה הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים.

(4) בהחלטה (סגנית הנשיא ר' אבידע) מיום 3.7.06 נקבע, כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר, ומשכך קיימת גם עילת המסוכנות כעילה למעצרו. בית המשפט הורה על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. בתסקיר תוארה רמת סיכון הנעוצה בסכסוך נמשך בין פלגי משפחה, והיא כרוכה הן בסיכון מצד העורר והן בסיכון לו עצמו. נאמר כי העורר במצוקה רגשית ונראה כי המשך מעצרו יוביל להידרדרות. לכן נבדקה חלופה שלא במחוז הדרום, אצל קרוב משפחה בכפר קאסם, העשויה לצמצם את הסיכון. שירות המבחן התלבט באשר להמלצה וציין כי אם יחליט בית המשפט לשחרור לחלופה מומלצת החלופה בכפר קאסם.

(5) בהחלטה מיום 20.7.06 (השופט א' ואגו) אימץ בית המשפט את קביעתה של סגנית הנשיא בדבר קיומן של הראיות לכאורה ובדבר קיומה של עילת מעצר. בית המשפט לא קיבל בנסיבות את הצעת החלופה. אמנם, נקבע כי הערב המוצע בכפר קאסם כשר למילוי התפקיד, אולם נוכח עברו הפלילי של העורר,מעשיו והימלטותו מהשוטרים, אין לתת בו אמון שישעה להוראות אותו ערב, המטופל במשפחה ענפה וסובל מנכות קשה. נקבע, כי הסיכון שמא העורר יפר את תנאי שחרורו ויחזור על מעשיו אינו כזה שהציבור צריך ליטול על עצמו, ועל כן הורה כאמור בית המשפט המחוזי על מעצרו.

ג.(1) מכאן הערר, בו טען העורר להיעדרן של ראיות לכאורה: נטען, כי בית המשפט המחוזי יסד את קביעתו בדבר קיומן של הראיות לכאורה על הודעותיהם של שני שוטרים, שדלקו ברכב משטרתי אחרי רכבו של העורר. לדברי העורר, סותרות הודעות אלה זו את זו, ולא ניתן ללמוד לקבל מהן תמונה ברורה באשר להתרחשויות נשוא כתב האישום. לטענת העותר, שגה בית המשפט קמא כשלא ייחס את המשקל הראוי לעובדה, שלא נגבו הודעות מן הנוסעים ששהו ברכבו של העורר או מנהגים אחרים שנסעו באותה שעה בכביש, ושהיו יכולות לשפוך אור על התמונה הכללית. לעניין זה הגיש בא כוחו המלומד תצהירים מנוסעי הרכב, לפיהם לא היה דבר חריג בנסיעה, לא נשמעה כריזה, לא היו עקיפות רכבים מימין, ולא היה מעבר ברמזור אדום. כן נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו לכך ששוטר נוסף שהיה ברכב המשטרתי, מסר כי לא זיהה את הקורה, ומכאן – כך הטענה – שלא שמע כריזה ולא ראה ששני השוטרים האחרים סימנו לעורר לעצור.

(2) באשר לעברו הפלילי של העורר נטען, כי בית המשפט לא ייחס משקל מספיק לעובדה שהמדובר בצעיר כבן עשרים ואחת, אשר הסתבכותו בפלילים הייתה על רקע סכסוך משפחתי.

(3) באשר לעילת המעצר נטען, כי ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר באמצעות החלופה בכפר קאסם שהוצגה בפני שירות המבחן.

(4) אשר על כן נתבקש שחרור העורר לחלופה או לחלופין תסקיר מעצר משלים, אשר יבחן חלופת מעצר נוספת.

ד.(1) בדיון מיקד עו"ד בטיטו את טיעוניו בעוצמת הראיות – בהודעת השוטר שלא דיווח כי ראה דבר, ובאי חקירת הנוסעים. כן הזכיר כי כשנעצר העורר בסופו של דבר, ציית מיידית. לשיטתו, נוכח רקעו האמור של העבר הפלילי, אין לפקדו עליו במלוא החומרה.

(2) בא כוח המדינה סבר כי הודעות שני שוטרי מג"ב שערכו את המרדף הן ראיות חזקות, ואין להיתפס לכך שהשוטר במושב האחורי לא ראה כל פרט ופרט; העובדה שהעורר ציית לבסוף למעצר עשויה להיות נעוצה בכך, שהוריד מרכבו את השוהה הבלתי חוקי, אשר בגלל מידע על אפשרות הסעתו החל המרדף.

ה.עיינתי בראיות. סבורני, כמותי כבית המשפט המחוזי (סגנית הנשיא אבידע), כי ישנן ראיות לכאורה. על-פי הלכת בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל (פ"ד נ(2) 133, הנשיא ברק) מצוי הפוטנציאל להרשעה בתיק דנא בעדויות השוטרים מויל ומטר, גם אם אין כל פרט ופרט בהן תואם (וניתן בניסיון אנושי גם לומר כי אילו היו העדויות "תאומות זהות" היה מקום לתהות). אף התרשים שערך השוטר מטר מצטרף לכך. אכן בהודעתו של השוטר נגאוקר נאמר כי ישב מאחור בג'יפ "ולא זיהיתי מה שקורה מקדימה", אך אין בכך כדי לאיין את הודעות השוטרים הנזכרות. אף לטעמי צודק בא כוח העורר באשר לכך שהיה מקום ליטול הודעות מיושבות המכונית שאחריה נעשה המרדף (אף כי לא מאחרים בדרך); אך שוב – ארבעת התצהירים שהובאו, המנוסחים בנוסח זהה, ייבחנו במשפט עצמו ככל הנחוץ, ואינם מאיינים את הראיות לכאורה לעת הזאת.

ו.הקושי בעיני בנוגע למסוכנות המשיב הוא לא רק במובן שאליו נדרש שירות המבחן, קרי, בשל הסכסוך המשפחתי שעליו נשפט לשנת מאסר ב-7.9.05 בצירוף מאסר על תנאי ל-6 חודשים בעבירת אלימות תוך 3 שנים מהשחרור. בעיני עיקר הקושי הוא בהצטברות אותה עבירה, יחד עם ההרשעה הנוספת על החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה והפרת הוראה חוקית, שעליהן נשפט העורר ב-16.1.06 לקנס ול-6 חודשי מאסר על תנאי בהן - לעבירות לכאורה הנוכחיות. הנה בפנינו אדם שמאסרים על תנאי עומדים לחובתו, והוא מסתבך מחדש בעבירות, שהן מכת מדינה בנגב, ואין צורך להכביר על כך מלים (ראו בש"פ 6433/06

מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (טרם פורסם)). ובכל הרצון הטוב כלפי אדם צעיר בן 21, כבר הספיק העורר בגילו לצבור מספר עבירות לרבות מאסר בפועל, וידו לכאורה נטויה בלא מורא חוק כראוי. ועל כן – מבלי לפגוע במפקחים שהוצעו בכפר קאסם – אין מקום לשחרור לעת הזאת. אין בידי איפוא להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. אוכל רק לקוות כי המשפט ייערך בהקדם, בודאי נוכח היות העורר במעצר.

ז.כאמור, לא אוכל להיעתר לערר.